חנוך ברסלר

הרב אלי הכט, איש כולל חב"ד בצפת, לא הבין איך זה קורה לו. "עמדתי בתור לביקורת דרכונים ופתאום קפצו עליי שוטרים, חטפו ממני את הדרכון ומשכו אותי לחדר צדדי. קלטתי שקרה משהו אבל לא חלמתי שנפלתי עמוק. הם לא דיברו אנגלית, אני לא דיברתי ספרדית והתחושה הכללית הייתה כאוס".

עכשיו הוא יושב בבית חב"ד בברצלונה וממתין בדריכות ועם הרבה תפילות שהחלטת בית המשפט תקבל גושפנקה ומקווה שהפרקליטות לא תנצל את ההזדמנות לערער על הזיכוי המלא שניתן.

הכט היה בדרכו מדרום אמריקה לישראל ועצר לתחנת ביניים בספרד. מאן דהו שהתחזה לפילנתרופ ביקש ממנו להעביר מזוודת בגדים והכט, יהודי ישר דרך, לא חשד בכלום אבל נאלץ לשלם מחיר כבד לאחר שהתברר שבתחתית המזוודה הוטמנו חומרים מסוכנים.

"אלי התארח אצל מישהו בקוסטה ריקה שהבטיח לעזור לבית התבשיל בצפת, למענו יצא לחו"ל במטרה לגייס תרומות", מספר ל'בקהילה' ידיד קרוב של הכט. "לאחר מספר ימי אכסניה ותרומה יפה ביקש ממנו הלה להעביר מזוודה קטנה לאישה מסכנה הממתינה בבית כנסת במדריד. אלי מאוד דאג - הוא הכיר את סיפור שלושת הבחורים ביפן - ואמר לו: 'תעשה לי טובה, אל תסבך אותי. אתה יודע, אני לא רוצה עניינים וסיפורים', אבל היהודי הרגיע אותו: 'אל תדאג. אם אתה לא סומך עליי, פתח את המזוודה ובדוק את תוכנה'. הוא פתח וראה בגדים. הבנאדם, ששמח לעזור לכל אחד, לקח איתו את המזוודה, נחת במדריד, נעצר והסתבך קרוב לשנה וחצי".

על הרגע הקשה בכל הסיפור מספר הכט עצמו. "בקומה זקופה ניגשתי עם המזוודה לפקיד המכס. לא חששתי. הפקיד הכניס את המזוודה אל מכונת השיקוף וגילה את החומרים".

האמנתי שאצא זכאי

מאז ישב הכט בברצלונה והמתין לשמוע את האות 'הוא זכאי', אבל ברגע שהוא הגיע, ביום שישי האחרון, לא שמע כמעט דבר. עורכת הדין שייצגה אותו הייתה כה נרגשת עד שלא הבין דבר מבליל הצעקות.

"שהיתי באכסניה שלי, הרמתי את הטלפון ושמעתי את עורכת הדין צועקת. היא הייתה נרגשת. ניסיתי לבקש ממנה שתעצור את הסחף כדי שאוכל להבין את החלטת בית המשפט, אבל זה היה כמעט בלתי אפשרי. רק אחרי שסיימה, ביקשתי שתחזור על דבריה יותר לאט ויותר מסודר. אז הבנתי את גודל השמחה".

הכט האמין שהסיפור יסתיים בצורה הזו. "לא אגיד שלא הופתעתי. זו בהחלט הייתה הפתעה, אבל ציפיתי לה. מי כמוני יודע את האמת - מעולם לא חיפשתי להבריח חומרים אסורים. נפלתי קורבן לאדם שניצל את תמימותי ומשכך, האמנתי שבסופו של יום תהיה אמת אחת ושגם בית המשפט, שיחקור את הדברים שוב ושוב, יגלה אותה".

שרשרת ניסים ליוותה אותו מהתפוצצות הפרשה. בין לבין, הוא המשיך להמליץ טוב על האחראי ובמהלך השנה וחצי האחרונות, אותן הגדיר כ"קשות בחיי", ניסה ללמד זכות: "אולי גם הוא נפל ברשת ולא ידע על מעשי הרמייה".

אין פלא שהוא הפתיע את כולם. גם ותיקי המשפטנים בספרד, שבתחילת הדרך התבקשו לצפות את מסלול התלאות, לא האמינו שכל המערכת המשפטית תגיע למסקנה שהוא רומה על ידי אנשי זדון. "הרב בן זקן ממדריד, שמאוד סייע לי, אמר לי אחרי שהגיעה הבשורה שרואים שאהבת ישראל מנצחת. כל הסיפור שלי התחיל בגלל אהבת ישראל. רחמיי נכמרו והסכמתי להעביר מזוודת בגדים לאישה לכבוד חג החנוכה, ולכן גם ההמשך היה אהבת ישראל. כולם התאחדו למעני. הרב בן זקן הגדיר זאת יפה: הוא ליטאי ואני חב"דניק ובמקרה הזה כל המחיצות ירדו. חסידים וליטאים, אשכנזים וספרדים - כולם עבדו יחד למעני מתוך אהבת ישראל והביאו לתוצאות הגדולות".

התוצאות לא מתחילות רק בפסיקתו האחרונה של בית המשפט אלא בעצם ההחלטה לשחרר אותו מהכלא לאחר ארבעה חודשים ולאפשר לו להמתין בחוץ לדיונים. "היה זה נס גדול. גם הם הבינו שמישהו הפיל אותי ואני לא קשור לעניין. עם זאת, אני לא אופטימי חסר תקנה והעובדה שהחומר נמצא במזוודה שהעברתי חייבה התייחסות של המדינה. אבל הייתה תקווה שהכול יסתיים בטוב".

את השחרור הוא מגדיר כתקדים. "אף אחד בספרד לא ראה דבר כזה. אפילו שופט יהודי במדריד בעל ותק של עשרים שנה, התפלא".

השארתי תפילין בכלא

לא קל ליהודי שומר תורה ומצוות בארץ זרה. שבעתיים קשה הדבר בין כותלי כלא. אבל גם שם הוא ראה נקודות אור. "שהיתי בכלא במשך ארבעה חודשים ושבועיים. הייתי בשני מקומות נפרדים. בחלק הראשון הייתי יהודי יחיד, חוץ מיהודייה שנכלאה באגף אחר. לשבחה ייאמר שכעובדת מטבח סייעה והעניקה לי פירות וירקות בלי חשש כשרות. בזכותה, יכולתי לשבוע מעט".

את עיקר השליחות ביצע לאחר שהועבר לאזור כליאה אחר. "ידעתי שיש יהודי באגף. נכנסתי לכלא החדש - היה זה בשעה 5:00 אחר הצהריים - השלכתי את החפצים על הרצפה, הוצאתי את התפילין ורצתי אליו. הוא לא הבין איך נפל עליו חב"דניק אבל לא ויתרתי. באותו יום הוא הניח תפילין ומאז התפלל איתן בכל יום. לקראת פורים הצליחה אשתי לשלוח לי מגילת אסתר והיהודי ישב לידי ושמע את קריאת המגילה, ככל הנראה בפעם הראשונה בחייו".

גם לאחר שיצא לא שכח את החבר מהכלא. "השארתי לו את התפילין שלי. חבל שההתחזקות תיעצר. אני יכול למצוא תפילין בכל מקום אבל ליהודי הכלוא אין למי לפנות. גם מזוזה השארתי, שתהיה לו בחדר".

התקופה לא הייתה קלה. "הסתובבו לידי אנשים מארגון 'אל קאעידה' שרק הזכרת השם שלהם מעוררת חלחלה. כך נגזר עליי משמים וקיבלתי את הדין באהבה. למעשה, אף אחד לא נגע בי לרעה. כיבדתי את כולם והם כיבדו אותי".

עכשיו הוא עושה את רוב שעות היום בבית חב"ד בברצלונה. "אף אחד לא יודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו, אבל אם מסובב כל הסיבות הביא אותי לכאן כנראה שיש לי שליחות. אני מנסה להגשים אותה - מניח תפילין ליהודים ועורך נופשונים לישראלים שמבקרים בעיר.

"לאחרונה חוויתי אירוע מרגש. קבוצת שחקנים מתל אביב הגיעה למשחק יחד עם מאות אוהדים. נסעתי למקום עם מספר בחורים, הנחנו תפילין לעשרות ושרנו שירי אמונה וגאולה. התרגשתי. ראיתי שנשלחתי לעשות דברים טובים ושיש לי את היכולת לבצע אותם, בסייעתא דשמיא".

לפני כחצי שנה שוחחתי עם הכט ושמעתי ממנו את ה'אני מאמין' שלו. "אני מנסה לא לחשוב על מה שיהיה ועל תוצאות המשפט", אמר לי. "אני מעדיף לעסוק יותר בקירוב יהודים ופחות לחשוב, ולתת לקדוש ברוך הוא, שעשה לי ניסים מעל לדרך הטבע, להביא את הגאולה השלמה ואת הגאולה הפרטית שלי".

כשאני שב לשוחח איתו ושומע את קולו הנרגש, אני מגלה שהמנגינה לא השתנתה. "הייתה לי שליחות. עשיתי הרבה דברים טובים למען היהדות והיהודים, ואלו זכויות שאני לא מוותר עליהן".

יש לך תכניות חדשות?

"לא. אני מצפה לשוב לארץ ישראל, ולוואי שיהיה זה לקראת יום שישי הקרוב, י' שבט, יום מיוחס בחסידות חב"ד - יום ההילולא של הרבי הריי"צ זי"ע ויום קבלת הנשיאות של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. אשב עם הקהילה בצפת ואתוועד בשיר ובשבח, בדברי חסידות ובדבקות, כמו בימים הטובים".

לא בירכתי 'הגומל'

אם היה רגע מכריע ומכונן במהלך המשפט היה זה בעת שפקיד המכס עלה על דוכן העדים והשיב בפרוטרוט לשאלות שהציגו בפניו השופטים. לדברי הפקיד, הראשון לגלות את המזוודה החשודה, יש משקל מכריע.

"היו לי שני עורכי דין: אחד מטעם הסנגוריה הציבורית והשני - נכון יותר: שנייה - מטעם קהילת חב"ד. גייס אותה הרב זאב קרומבי, מנהל הכולל בצפת. שניהם היו תמימי דעים שהמשפט יוכרע על פי עדות פקיד המכס.

"די חששנו מפניו. בהמתנה ליד אולם בית המשפט הוא נראה קשוח וההרגשה לא הייתה טובה. עורכי הדין שלי לא אהבו את מבע פניו. אבל בסוף הוא נתן עדות מצוינת. כל מה שאמר היה לטובתי. מדבריו הברורים נוכחו השופטים לדעת שההערכה הראשונית שלו הייתה שלא ידעתי שהוטמנו חומרים מסוכנים במזוודה שנשאתי.

"אל תטעה, השופטים לא עשו הנחות. סיפרתי את הסיפור שלי והם חקרו אותי מכל הכיוונים ושאלו שאלות חדות ונוקבות. בורא עולם שם בפי את המילים הנכונות. הצלחתי להרשים את השופטים בחפותי.

"בימים האחרונים הבנו שהכיוון נוטה לזיכוי. עורכי הדין שלי דיברו על כך בגלוי על סמך מקורות פנימיים. אבל בין הערכות ושמועות להחלטה רשמית ניצב עולם שלם. כבר היו דברים מעולם - אנשים נכנסו לבית המשפט עם הרגשה טובה ויצאו עם החלטה מאכזבת. בית משפט הוא מקום שלא ניתן להמר עליו.

"ביום שישי היו איתי שתי בנותיי. אחת הייתה בדרך לשליחות בסין והחליטה לעצור בספרד ולבקר אותי. היו חששות רבים והיא פחדה שאם בית המשפט יחמיר את עונשי לא תראה אותי זמן רב, ובשל כך באה אליי יחד עם בת נוספת. היה לי עם מי להתחלק בהתרגשות. מיד לאחר מכן דיברתי עם אשתי, שנותרה בצפת.

"בשבת, נשמעה ברכת 'ברוך מתיר אסורים' אחרת. המתנתי לרגעים האלו בכיליון עיניים. קשה לתאר אותם במילים, אולי בדמעות. ביום שישי השתנו חיי. אני מדבר אחרת וחושב אחרת. אני בהחלט לא אותו אדם".

להכט יש ראשי תיבות משלו לחודש שבט: 'שנשמע בשורות טובות', "ובשורת בית המשפט בהחלט טובה. כל הזמן האמנתי שהאמת תצא לאור אבל לא הייתי נאיבי. אני מכיר אנשים טובים שישבו על לא עוול בכפם. לפעמים האמת יצאה לאור אבל דרשה שנים ארוכות. אצלי, בחסדי ה', התגלגלו התהליכים במהירות".

ברכת בשבת ברכת 'הגומל'?

"מוקדם מדי. לפני שאני שב לארץ ישראל אני לא מברך 'הגומל'. יש עדיין פרוצדורה - אני צריך לנסוע למדריד כדי לקבל את הכרעת בית המשפט ולחתום עליה וצריך להתפלל שהפרקליטות לא תנסה לערער על ההחלטה. השמחה גדולה אבל עדיין לא שלמה. היא תושלם רק כשאראה מקרוב את בתיה של עיר המקובלים.

"אני עדיין לחוץ. המצב לא פשוט. אני נמצא באי ודאות עד הרגע שאחרי האחרון, אבל לא מאבד תקווה. לא איבדתי אותה בימים הקשים, כשאנשי 'אל קאעידה' הסתובבו לידי בכלא, ולא מאבד אותה עכשיו, כשהאור נראה. נאמר: 'כך היא גאולתם של ישראל - קמעה קמעה'. צעד אחר צעד".

ובתוך כל האנדרלמוסיה לא שוכח אלי הכט את המסר האישי שלו לציבור: "בשנה וחצי האחרונות ראיתי את עם ישראל ביופיו. ראיתי את הרב קרומבי ואת בני הקהילה בצפת מתגייסים למעני ולמען משפחתי. ראיתי אחדות של ליטאים וחסידים, שעבדו כתף לצד כתף. למרות שאני לא איש דעות, אני חושב שחבל שרק בשעות מצוקה יודע עם ישראל להתאחד. הלוואי שרוח האחדות ואהבת ישראל ילוו אותנו בכל ימות השנה ושגם בימי שיגרה נדע להושיט יד אחים נאמנה ולאהוב כל יהודי באשר הוא".