מערכת COL
|
יום ט"ז אלול ה׳תשס״ד
02.09.2004
דיבת הארץ
אז מי באמת אשם בפרעות הדמים של תרפ"ט? 75 שנים ידענו שהיה זה המופתי ויתר מנהיגי הישוב הערבי שליבו את האספסוף. מסתבר שטעינו. כתבה במוסף 'הארץ' יותר מרומזת כי האשם במה שקרה הוא לא אחר מאשר... האדמו"ר מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל (הריי"צ), ש'העז' לבקר במערת המכפלה עשרה ימים לפני פרוץ הפרעות * בורות או רשעות? גם וגם, ככל הנראה. בראיון מיוחד מנפץ הסופר והעיתונאי דוד רוטנברג, מחבר הספר 'מסע הרבי בארץ הקודש', את התאוריה שניסה 'הארץ' לרקוח - מאת אליעזר שולמן באדיבות עיתון 'משפחה'.
"לפני 75 שנה, ביום חמישי 22 באוגוסט 1929, עלה הרב יוסף יצחק שניאורסון על הרכבת שהסיעה אותו למצרים לאחר ששהה כאן שבועיים. למחרת, יום שישי, החלו ערבים לתקוף יהודים בירושלים, וכעבור שעות אחדות גם בחברון. בשבת הסתערו המוני ערבים על הרובע היהודי בחברון, ורצחו יותר מ60- יהודים. כעבור שבוע הותקף גם הרובע היהודי בצפת ו18- מתושביו נרצחו".
כך נפתחת כתבה של העתונאי אהוד עין-גיל, שפורסמה בשבוע שעבר במוסף "הארץ", אודות ביקור שעשה האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצ"ל סמוך למאורעות תרפ"ט בהם נרצחו עשרות יהודים. "במהלך הביקור הורשה להיכנס לביקור, עם מלוויו היהודים, למסגד שעל מערת המכפלה", כאמור בכתבה.
העילה לפרסומה לפי הנכתב בה: "לביקור הזה אין זכר בספרי ההיסטוריה המתארים את הרקע למאורעות תרפ"ט", ויש בה האשמות קשות ביותר. לדוגמא: "הרב (האדמו"ר. א.ש.) לא הזכיר במכתב (ששלח לרבנית, נחמה דינה ע"ה. א.ש.) את ביקורו בחברון שהיה בעל פוטנציאל לעורר התנגדות". זאת בשעה ש"סיפר על האווירה שבה התקיים ביקורו: 'מחמת המצב המתוח ששרר בארץ ישראל, מיהרתי עם נסיעתי לראות מה שיותר מהר את כל המקומות שרציתי לראות. בתשעה באב לא יכולתי ללכת לכותל המערבי, משום שמסרו לי מהממשלה, שבאם אלך לכותל בתשעה באב, יהיה בוודאי קהל גדול, ובאם זה יעורר התקפה מצד הערבים, יחשיבו זאת כאילו מלכתחילה רציתי לגרום לכך. לכן לא הלכתי לכותל בתשעה באב'".
בכתבה מצוטט פרופ' יהושע פורת, האומר כי "לא מצא במקורות הערביים שום אזכור לקשר אפשרי בין הביקור של הריי"צ בחברון לבין הטבח, ולדעתו גם לא יכול להיות קשר כזה", כמו גם פרופ' מנחם פרידמן שמציין: "לא מצאתי כל אזכור להקשר כלשהו של ביקור הריי"צ לפרעות בחברון. עברתי על כל המסמכים בהקשר לפרעות בארכיון הציוני ובארכיון אגודת ישראל. אם היה קשר כזה, הוא היה בוודאי מוזכר בצורה זו או אחרת".
ואולם, לצד שתי ההסתייגויות הללו נאמר: "פרופ' ישראל ברטל, שחוקר כבר שלושים שנה את היישוב הישן, מציע להיזכר במה שקרה בפעם הקודמת שיהודי נכנס למסגד שעל מערת המכפלה 90 שנה לפני ביקור הרבי מלובביטש. ביוני 1839 ביקרו בארץ סר משה מונטיפיורי ואשתו, וקיבלו אישור מהמושל הטורקי להיכנס למערת המכפלה. ביומנו כתב מונטיפיורי כי ערבים כמעט רצחו אותם, ולא היה חסר הרבה כדי שהקהילה היהודית תיפול קורבן לפוגרום ערבי".
נסיונות הסתרה?
הכתבה, שיש בחסידות חב"ד מי שרואים בה ניסיון לקשור בין ביקורו של האדמו"ר לפרעות תרפ"ט, עוררה הרבה כעס. ר' דוד זאב רוטנברג, עתונאי וסופר, חסיד חב"ד הבקי בהיסטוריה של החסידות שאף כתב ספר על המסע תחת השם "מסע הרבי בארץ הקודש", ספר שגולל לראשונה את הסיפור המלא של הביקור ההיסטורי, לא אהב את הכתבה, בלשון המעטה.
רוטנברג: "הוא כותב ש'קול ישראל', שבועונה העברי של אגודת ישראל, שדיווח על בואו של הריי"צ ועל קבלת הפנים שנערכה לו, התעלם אחר כך מביקוריו של האדמו"ר בכותל, כמו גם מביקורו בחברון'. בספר שכתבתי על הביקור, ממנו הובאו ציטוטים גם בכתבה, יש בעמוד 81 צילום ידיעה מ'קול ישראל' שמדווח על ביקורו של האדמו"ר הריי"צ בכותל. הקטע פותח במילים: 'ביום בואו לירושלים הלך האדמו"ר מלובביטש שליט"א בלוית קהל גדול להתפלל לפני הכותל המערבי'. הידיעה מסתיימת במילים: 'ביום הראשון (הכוונה ליום א') נסע האדמו"ר שליט"א בלווית רבים מחסידיו לצפת לשפוך שיח על היכלו של האר"י זיע"א, ביום הילולא שלו. וביום שלישי לחברון'.
"מעבר לכך, עמוד אחד קודם לכן, מובא צילום של ידיעה שפורסמה ב...'הארץ', בו מדווח על ביקור האדמו"ר הריי"צ בכותל ועל כוונתו לבקר למחרת בחברון. בספר ניתן לראות עוד קטעי עיתונים המדווחים על נסיעתו לחברון וביקורו שם. אז היכן כאן ניסיונות ההסתרה?"
* והאדמו"ר הריי"צ כתב לרבנית על הביקורים הללו?
"ודאי. ביומנו כותב הריי"צ על הביקור בתוך המערה: 'בשעה 7 הנני נכנס לפנים, כבוד גדול עשו לי בנתינת רשיון זה ואודותו אדבר בפ"ע' (-בפני עצמו). כאשר הרבי כותב כך, הכוונה שיאריך במכתב. בעוד מקומות שכתב ש'ידבר בפ"ע' נמצא החומר במכתבים לרבנית. היו הרבה מכתבים שהאדמו"ר שיגר אליה אודות המסע. במכתב שהעתונאי ראה לא היה איזכור לביקור בחברון, אבל התיאור מופיע במכתב אחר שהוא, כך מסתבר, לא ראה..."
* במילים אחרות, כמי שחקר את הביקור, אתה טוען שזו עלילת דברים?
"ברור. ניסיון נואל לקשור בין הביקור לפרעות. לדעתי, מתאים ל'הארץ' לשמש אכסניה לתאוריות משונות שכאלו. פרעות תרפ"ט בחברון הן בעיה גדולה עבור השמאל הישראלי. עצם בגרון ממש. זאת כיוון שבעוד שאת מעשי הרצח בימינו הם מתרצים – וכמה מאנשי השמאל הקיצוני אף מצדיקים, ב'כיבוש הישראלי' - אין להם 'תירוץ' משכנע למעשי הרצח האכזריים שביצעו ערביי חברון בתושבים היהודיים עמם חיו בשלום. היחסים בין היהודים בחברון לערבים היו יחסים טובים. עובדה היא, שבפרעות תרפ"א לא אירע דבר בחברון.
"זו גם הייתה הסיבה שר' אלעזר דן סלונים הי"ד, מי שהיה מנהיג קהילת יהודי חברון, היה בטוח שלא יקרה דבר. עד כדי כך היה בטוח, ששבת 'השבע ברכות' של גיסתו הייתה אמורה להיות בחברון בשבת של הפרעות. חותנו, אברהם יעקב הכהן אורלנסקי, רבה של זיכרון יעקב, ורעייתו יענטל הי"ד, הגיעו לביתו של ר' אליעזר דן סלונים. המזל של החתן והכלה היה שלא הצליחו להגיע... אבל זה רק מראה עד כמה הם חשו בטוחים. כיוון שכך, צריך למצוא 'תירוץ' למעשי הרצח. אהוד עין-גיל, כותב הכתבה, שהוא יהודי טוב וחביב עד מאוד, אך בעל דעות שמאליות קיצוניות, חושב שמצא את 'העילה': ביקורו של הרבי הריי"צ זצ"ל...
"אלא שיש בעיה. בשום מקום בספרי ההיסטוריה, לא של אלה הבאים לתאר את הנרטיב היהודי ולא אלה הבאים לתאר את הנרטיב הפלשתיני, אין ביטוי לכך. אז מה עושים? מתחכמים. לא מדייקים. משמיטים פרטים. בתקווה שמישהו יאכל את ההמצאה".
ביקור באישור השייח'
* אתה אומר מילים חריפות.
"עין-גיל איננו הראשון שמנסה להעלות תיאוריה זו. במהלך התחקיר שעשיתי לקראת כתיבת הספר 'מסע הרבי בארץ הקודש' נתקלתי כבר ברמז הזה, כאילו יש בכלל קשר קלוש בין הביקור לפרעות".
* בכתבה נאמר: "הרב לא הזכיר במכתב את ביקורו בחברון, שהיה בעל פוטנציאל גדול לא פחות, ואולי אף יותר, לעורר התנגדות". האמנם?
"כפי שציינתי, הרבי כן הזכיר את הביקור בחברון. קראתי את הדברים ולא הבנתי אותם. מי קבע שהביקור בחברון 'היה בעל פוטנציאל גדול לא פחות, ואולי אף יותר'? פרופ' יהושע פורת, מומחה לנושא לכל הדעות, קובע בכתבה עצמה הפוך: הוא אומר שלא מצא במקורות הערביים שום אזכור לקשר אפשרי בין הביקור של הריי"צ בחברון לבין הטבח, ולדעתו גם לא יכול להיות קשר כזה, משום שבניגוד להר הבית, שם היתה תביעה יהודית לבעלות על המקום, איש לא עירער על השליטה המוסלמית במערת המכפלה.
"גם הנסיון להציג את הדברים כאילו הביקור הוסתר הוא ממש מוזר. הרבי לא הגיע לשם לבדו. על פי היומנים מאותה תקופה ליוו אותו המון אדם. 'תהלוכה שלמה של עשרות אוטומובילים עם כמה מאות נוסעים. כל תלמידי ישיבת תורת אמת התמימים וזקני אנ"ש לוותה את אדמו"ר שליט"א בדרכו', כפי שנאמר ביומנים.
"את הביקור בעיר עצמה, מתאר שלמה זלמן קלונסקי, שהיה בנקאי שליווה את הרבי גם בתוך המערה, וכך הוא כותב: 'רוב בני העיר היהודים, ביניהם רבים מתלמידי ישיבת סלבודקה שהייתה אז בחברון, הלכו בשיירה גדולה, לעיר העתיקה...' זה נקרא לשמור בסוד?"
* וכיצד קיבלו האדמו"ר וקלונסקי אישור להיכנס אל תוך המערה?
"אני מניח שהנסיונות להשיג את האישור עבור הרבי נעשו על ידי ר' אליעזר דן סלונים, מנהיג הקהילה היהודית, בנקאי שעמד בקשרים מצויינים עם הערבים, כבר כמה ימים קודם לכן. אבל, כפי שהרבי כותב ביומנו, האישור הגיע רק זמן קצר לפני שנכנס פנימה.
"הבנקאי קלונסקי, שנכנס גם הוא למערה בפמלייה של האדמו"ר, מעיד שהצליח להיכנס מאחר והיה בידידות עם השייח' תופיק אל חוסייני, דודו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני ימ"ש, וממנו הצליח להשיג אישור עבור עצמו ועבור עוד שניים".
"הריי"צ ביקר בכל מקומות 'הישוב הישן' ורבים מאנשי ה'יישוב הישן', כולל 'הקנאים', הגיעו לקבל את פניו והשתתפו בהתוועדויות שערך. במקביל, הוא ביקר גם ב'ישוב החדש', כמו גם במושבות פתח תקווה, עפולה ובני-ברק. הוא גם שהה בת"א מספר ימים, לשם הגיעו בכל ערב אלפים אל מול מלונו, כדי להאזין לדבריו ו'לתת שלום'. כלומר, מסע שעשרות אלפים השתתפו בחלקים ממנו ודווח בעיתונות לכל אורכו.
"אבל מי שמחפש רמזים ורמזי רמזים באיזו עדות ופשט'לאך, מוצא אותם, גם אם העובדות סותרות אותם. זו, אולי, הסיבה שבכתבה אין אף צילום מהידיעות שפורסמו בעיתונות, באותם הימים, המספרות על הביקור בחברון. זה הרי עלול להפריע לתיאוריה אותה מבקשים שהקורא יסיק.
"אגב, עוד רשלנות: בכתבה מופיעה תמונה עם הכיתוב: 'בתמונה העליונה: משלחת חסידי חב"ד באה לקבל את פני אדמו"רם בתחנת הרכבת בלוד, 8 באוגוסט 1929'. התמונה לקוחה מהספר שלי והיא כמובן לא מאותו יום. זו תמונת אילוסטרציה, שהכיתוב לה הוא: 'קבוצה של חסידי חב"ד, ובראשם הרבנים פנחס אלטהויז ואליעזר קרסיק, בתחנת הרכבת בלוד'.
* ומי הם אותם חסידים שתועדו מקבלים את פני האדמו"ר?
"החסידים המופיעים בתמונה, נאנקו באותם ימים בהם ביקר הרבי בארץ, תחת השלטון הקומוניסטי ברוסיה. זה המקום לציין שגם המודעות המעטרות את הכתבה לקוחות מהספר. אנשי 'הארץ' לא טרחו לתת קרדיט".
להגן על היהודים
* אם לתמצת את דבריך, לביקור של האדמו"ר הריי"צ בחברון אין אזכור בספרי ההיסטוריה המתארים את הרקע למאורעות תרפ"ט משום שאין לו קשר?
"בדיוק. הרי ברור שאם היה לו קשר, הפלשתינים היו ששים לעשות זאת, כמו גם ה'היסטוריונים החדשים'. אבל, לדעתי, השאלה מדוע הביקור אינו מוזכר בכלל בספרי ההיסטוריה של כותבי הנרטיב הציוני, בלי לקשור זאת למה שהתחולל אחר-כך, אינה שאלה כלל. עבור כל מי שמכיר את היחס שלהם כלפי החרדים ותרומתם לבניין הארץ התשובה ברורה".
* פרופ' ישראל ברטל, 'שחוקר כבר שלושים שנה את היישוב הישן', כאמור בכתבה, מציין ש-90 שנה לפני ביקור האדמו"ר ביקר בארץ סר משה מנטיפיורי ורעייתו, קיבלו אישור מהמושל התורכי להכנס למערת המכפלה וכמעט נרצחו בשל כך, והקהילה היהודית בחברון כמעט ונפלה לפוגרום. מה שאומר שהיה ידוע שביקור של יהודי במערת המכפלה יעורר תסיסה קשה?
"ביקור האדמו"ר שונה מאוד, לדעתי, מביקורו של מונטיפיורי. הוא קיבל אישור מהטורקים שמשלו אז בארץ, אמנם מוסלמים אך שליטים זרים, שזה מקביל בערך לכך שהרבי היה מקבל אישור מהאנגלים. אלא שהריי"צ קיבל אישור ממנהיגי התושבים הערביים המקומיים וכפי שקלונסקי מעיד ברשימותיו: 'בהגיענו לשער יעקב חכתה לנו משלחת מגדולי הסוחרים הערביים של חברון...הם קידמו את פני הרבי ומלוויו בברכה'. בל נשכח שגם דודו של המופתי השיג אישור לשלושה מהמלווים".
* אתה טוען כי הריי"צ קיבל את האישור ממנהיגי התושבים הערביים, ואילו בכתבה נאמר כי רמז לקשר בין הביקור לפרעות "הופיע במשפטו של השייח' טאלב מרקה, שהואשם בהסתה לרצח יהודים בחברון. תושב חברון, יהודה לייב שניאורסון, דובר ערבית, העיד כי ראה את השייח' עומד על מדרגות בית סלונים וצועק: 'בואו הנה, כאן החביא סלונים ארבעים בחורים מן הישיבה. סלונים הוא שקנה את המוסלמים בכסף שהוא נותן להם מהבנק. כאן גם נמצא המזכיר של הישיבה, המביא כל יום אנשים חדשים זרים לחברון'?"
"זו פרשנות של אהוד עין-גיל. אם היה לומד טוב יותר את התרחשות האירועים ותולדות היישוב היהודי בחברון, היה לומד שהשייח' לא התייחס לביקור של הרבי. הדברים היו מופנים כלפי תלמידי ישיבת סלבודקה. חלק מהערבים לא ראו בעין יפה את בואם לעיר של תלמידי סלבודקה, ועליהם הוא מדבר. מי שקורא את הציטוט יבחין בכך מייד. 'כאן גם נמצא המזכיר של הישיבה המביא כל יום אנשים חדשים זרים לחברון'. איך אפשר לקשר את העדות הזו לביקור? אינני מבין. זהו חוסר הבנה מדהים של מה שהתרחש בבית סלונים במהלך הרצח הנורא. אהוד עין-גיל פשוט אינו יודע מה קרה שם. בביתו של סלונים התחבאו רבים כי היו בטוחים ששם לא יפגעו, כפי שכבר ציינתי.
"גם דברי עין גיל שמציין 'השייח' טאלב מרקה טען כי בעצם ניסה להגן על היהודים, אבל אם שניאורסון לא בדה את הדברים מלבו (ואולי גם אם כן), קרוב לוודאי שהם ביטאו שמועות על הדרך שבה השיג סלונים את האישור לבקר במערת המכפלה', מופרכים לגמרי. בכלל מה זה ה'קרוב לוודאי'? ניחוש..."
* אתה משתמש בניסוחים מאוד חדים כנגד הכתב ולא רק נגד הכתבה?
"אין לי דבר נגד הכתב. כפי שציינתי, הוא איש חביב מאוד, אך לטעמי הוא לא עבד כראוי. הוא ניסה לתפור קשר, אבל התפרים כה גסים, שאין בגד..."
לבי לבי על חלליהם
במסגרת ביקורו בארץ ישראל נפגש האדמו"ר הריי"צ עם השופט גד פרומקין, השופט היהודי היחיד ששימש במשרת שופט עליון תחת ממשל המנדט הבריטי. לאחר הטבח שיגר האדמו"ר הריי"צ בו' אדר תר"צ מכתב לשופט פרומקין בו הוא חושף את רשמיו על המצב של הישוב היהודי בישראל בכלל ובחברון בפרט.
בין השאר כותב לו האדמו"ר: "מה מאושר הייתי אם היו מתקיימים דברי אודות החזקת בנין הישוב הישן במוסדי התורה והחזקת ת"ח שי', אבל לדאבוני רואה אני כי גם מהכספים שנאספו ע"ח דמי עליית הקדושים ז"ל אין נותנים חלק להנהרסים באמת. האם אין זה בגדר חוטא נשכר?
"(...) את אשר ראיתי ונוכחתי במשך ימי שבתי בארץ הקדושה, למורת רוחי, ולדאבון לבבי, השאירו בי כתמים שחורים, צללי תוגה ואנחה. ולא אפונה אשר רק קצרי הראות בועד המנהיגים, אשמים בזה. השגיאה הנוראה תביא משבר, משבר אשר לא ירפא לעד, ולבי לבי על חלליהם, בתי מוסד הקודש, ירושלים הבנוי' על טהרת הקדש אשר הוכרת אוכל מפיהם בעוול נורא".
בתאריך 7 במאי 1930 שולח השופט פרומקין מכתב תשובה לאדמו"ר הריי"צ בו הוא כותב: "(...) הדברים יגעים כאן וביחוד כספי העזרה. אלה שהדבר בידם, חסרה להם ההבנה, ואינם חדורים אותו הרוח הרצוי' לנו. ביחוד יש לחשוש כי תקופח זכותה של חברון עיר האבות. לקחתי דברים עם הטובים שבמנהיגים, עם הגרועים שבהם לא כדאי לנסות, וישנם בהם בעלי שאר רוח ואנשי מדות היודעים להוקיר את ערך חברון, אך גם הם מהצועקים ואינם נענים. הממונים או יותר נכון, הממונה כאן אשר אולי הנהו איש מעשה, רחוק הוא מעניני היהדות ורק מחדש בא לנו, והרי הוא מתחמק בטענה שעושה הוא לפי ההוראות של הממונים בלונדון ואמריקה, והאחרונים בודאי שיגידו כי אינם יכולים לשנות מעצתם של המטפלים בשאלה על המקום.
"מצב הבטחון החיים והרכוש טוב מאשר היה קודם. עוד רבה המלחמה אשר לפנינו עם צוררי ישראל הגלוים והנסתרים למיניהם וסוגיהם, אך בצור ישראל מבטחנו, ובה במדה שנתחזק בארץ, הן במספר הנפשות והן ברכוש, יתבסס גם יותר מצבנו הפוליטי".
בכ"ח סיון תר"ץ משיב האדמו"ר הריי"צ לשופט פרומקין על מכתבו: "בלב כואב עזבתי את הארץ (בשנה העברה) ממצב הישוב הישן בכלל ומוסדות התורה בפרט. באלו דברים האחדים שגליתי לפניו, בטח נוכח לדעת השקפתי על הישוב החדש ועל תוצאותיו.
"מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה ל"ע את אשר קרה, וירחם השי"ת את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ בב"א.
""(...) האמור במכתבו ע"ד המצב בכלל, ועל עתידות עיה"ק חברון תובב"א הרגיזו את נפשי, ואצטער במאד מאד, ובמסתרים תבכה נפשי על עזיבת קודש הקדשים.
"ובכל לבי נפשי ומאדי הנני חפץ בבנינה של עיה"ק חברון תובב"א ובלי ספק אצלי אם היו מתאחדים כזה איזה אנשים בעלי שיטה מוגבלה במשבצות הקדש, במסורת אבות קדושים $ יצליחו".
אהוד עין-גיל: "אין לי צורך להצדיק שום רצח"
עורך מוסף "הארץ", רוגל אלפר, שהתבקש לענות לטענות המועלות בכתבה לא השיב לפניית "משפחה". לעומתו, אהוד עין-גיל, מי שכתב את הכתבה, ניאות להשיב.
* בניגוד לאמור בכתבה, התקשורת כלל לא התעלמה מהביקורים בחברון ובכותל.
"עברתי על גיליונות 'קול ישראל' שהתפרסמו לפני ובזמן ביקורו של הריי"צ (יולי-אוגוסט 1929), ובהם לא מצאתי אזכור לביקוריו בכותל ובחברון. ייתכן שהיה אזכור כזה, אבל אם כך $ הוא היה מוצנע עד כדי כך שנעלם מעיני. ראיתי את קטעי העיתונות שפרסם רוטנברג בספרו, ועד כמה שזכור לי אין לידם ציון מקור ו/או תאריך. ייתכן שמצא אזכור לאחד מביקורי הריי"צ בכותל בגיליון מאוחר יותר של 'קול ישראל'"
* לעומת הנטען בכתבה טוען רוטנברג, בהתבסס על חומר היסטורי שבידו, כי האדמו"ר תיאר לרעייתו את הביקור בחברון ומערת המכפלה.
"כתבתי שבמכתב שפורסם ב'בית משיח', ובו סיפר הריי"צ לאשתו על הביקור בארץ, הוא לא תיאר את ביקורו בחברון ובמערת המכפלה. אין הדבר שולל את האפשרות שתיאר את הביקור בחברון לאשתו בהזדמנות אחרת.
* בכתבה נאמר ש"הביקור היה בעל פוטנציאל גדול לא פחות, ואולי אף יותר, לעורר התנגדות". זאת למרות שהמומחים המובאים בה אומרים דברים שונים.
"זו, למשל, דעתו של פרופ' ישראל ברטל, אחד המומחים המצוטטים בכתבה".
* הנסיון להציג את הדברים כאילו הביקור הוסתר הוא ממש מוזר. הרבי לא הגיע לשם לבדו. על פי היומנים מאותה תקופה ליוו אותו המון אדם.
עין-גיל: "בכתבה יש תיאור מפורט של סיורי הריי"צ, כולל מספר האנשים שליוו אותו (למשל, מאות בנסיעה לחברון, בעשרות אוטובוסים). הטענה בכתבה היא שהביקור לא מופיע בספרי ההיסטוריה המנתחים את הרקע לאירועי תרפ"ט".
* יש הטוענים כי הסיבה שבכתבה אין אף צילום מהידיעות הרבות שפורסמו בעיתונות באותם הימים המספרות על הביקור בחברון כי זה יפריע לתאוריה אותה מבקשים שהקורא יסיק.
"לא היתה בכתבה שום טענה שהעיתונות העברית התעלמה מהביקור (ואף הופיעו בכתבה ציטוטים מתוך עיתוני התקופה על הביקור), ולכן אין בסיס לטענה שהיתה איזושהי "תיאוריה" שצריך לכאורה "להגן" עליה.
* אינך חושב שיש הבדל בין ביקורו של מונטיפיורי שקיבל אישור מהטורקים שמשלו אז בארץ, לביקור האדמו"ר הריי"צ שקיבל אישור ממנהיגי התושבים הערביים?
"זהו טיעון ענייני, אך אני חולק על מסקנותיו. ראשית, הטורקים שאישרו למונטיפיורי לבקר במערת המכפלה היו מוסלמים, כמו ראשי הוואקף בחברון שאישרו לריי"צ לבקר שם. לכן, יש מקום להשוואה בין שני הביקורים.
"שנית, ראשי הוואקף בחברון השתייכו לחוגי האופוזיציה למופתי ומעשיהם לא היו מקובלים בהכרח על תומכיו. סביר מאוד להניח, שהאישור שנתנו לריי"צ לבקר במסגד שנבנה על מערת המכפלה לא הניח את דעתם של תומכי המופתי, כמו למשל השייח' טאלב מרקה, שהועמד אחרי הטבח לדין על הסתה לרצח. עדות שצוטטה בכתבה, מפי אחד מתושבי חברון היהודים, אף מצביעה על כך שהשייח' מרקה חשד שאליעזר דן סלונים 'קנה בכסף' את ראשי המוסלמים.
* יתכן שהכתבה פורסמה כיוון שהפרעות שהיו בחברון בשנת תרפ"ט הן בעיה גדולה עבור השמאל הישראלי שמתקשה להסביר מעשי טבח אכזריים של הערבים ביהודים עמם חיו בשלום?
"אני לא יכול לדבר בשם 'השמאל הישראלי', אלא רק בשמי: אין לי צורך להצדיק שום רצח, ובוודאי לא את מעשי הרצח האכזריים שביצעו ערבים בחברון בשכניהם היהודים.
"בכתבה דווקא הפרכתי את הגרסה המקובלת על חלק מהשמאל הישראלי, כאילו 'היישוב הישן' בחברון היה אנטי-ציוני ומנותק לחלוטין מהמפעל הציוני ומהעימות הציוני-פלסטיני. יש הבדל גדול בין ניסיון להבין את ההקשר שבו התבצע הטבח, לבין הצדקתו. אפשר לנתח ולהסביר את הרקע, ואף למתוח ביקורת על מעשי צד אחד, מבלי שהדבר יהווה בהכרח הצדקה למעשי הצד השני".
"לא הגינות ולא אתיקה"
הכתבה ב"הארץ" עוררה כעס רב בחב"ד אך הגורמים הרשמיים בחסידות, האמונים על מתן תגובה, לא פנו אל עורכי העיתון. ר' מנחם ברוד, דובר חב"ד, אומר בשיחה עם "משפחה": "ברור לגמרי שמאוד קסם לכתב הרעיון לבנות תיזה שהביקור של הרבי הקודם בארץ היה הגורם למאורעות תרפ"ט. לזכותו ייאמר שאמנם יש רמיזות כאלו בכתבה אבל היתה לו ההגינות לציין שאין שום הוכחה לטענה הזו.
"לעומת זאת העורכים יצרו וניסחו כותרות שבהחלט יוצרים את הרושם הזה בלב הקורא. קורא שטרח לקרוא את כל הכתבה נוכח שאין ביסוס לעלילה תמוהה זו. אבל, יש להניח שהיו קוראים רבים שלא טרחו לקרוא את כל הכתבה והסתפקו בקריאת הכותרות שיוצרות את הרושם שהביקור של הרבי הקודם היה הגורם לפרעות".
* אז מדוע לא פניתם לעיתון שיתקן או יבהיר את הדברים?
"אנחנו מזמן לא מצפים מהעיתון הזה לא להגינות ולא לאתיקה עיתונאית. זה עיתון שחלק גדול מאוד מכותביו ועורכיו מגוייסים לשנאה עיוורת נגד כל מה שריח של יהדות נודף ממנו. הם ממילא היו יכולים להיתמם ולטעון שבגוף הכתבה צויין שאין בסיס לעלילה הזו".
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
רוטנברג?
ט"ז אלול ה׳תשס״ד
דוד רוטנברג - ב"משפחה"??
חבר'ה, ימות המשיח הגיעו!!
חבר'ה, ימות המשיח הגיעו!!
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
אבשלום
י"ט אלול ה׳תשס״ד
קראתי את הכתבה ב"משפחה", וקודם כל דבר אני רוצה לציין את העליבות שמאפיינת את מי שיזם והוציא אותה לפועל: קודם כל דבר אצהיר ואומר שלמרות שאני מכבד את מר אליעזר שולמן, בכתבה הזו הוא חשף חוסר מקצועיות וסמל לאבי אבות החלטוריזם.
ראשית, הכתבה ערוכה בצורה גרועה, כשהכתב חוזר על עצמו ומגלה שבעצם טענותיו נבובות והוא צריך לחזור עליהם שוב ושוב בשביל לנסות ולחזקן.
שנית, כמי שקרה את הכתבה ב"הארץ", את הכתבה של שולמן ואת תגובתו של אהוד עין-גיל, אני יכול לומר במפורש שכקורא אובייקטיבי שנחשף לראשונה לחומר הנידון, הצד של עין-גיל מהימן יותר, מקצועי ונטול אידיאליזציה. שולמן מתגלה בכתבה כמי שמתעסק בעניינים כבדי משקל בגובה הדשא ומחפש לתקוף בלי שום בסיס אמיתי.
רק כדי לסמל את "מקצועיותה" של הכתבה, גם מבחינה עיתונאית גרידא אביא קטע קטן מן השאלות אותן הפנה מר שולמן לעין-גיל, הוא מראה יותר מכל, מדוע העורך של "הארץ", רוגל אלפר, לא העלה בדעתו להתייחס לשאלות כאלו: "בכתבה נאמר ש"הביקור הזה בעל פוטנציאל גדול לא פחות, ואולי אף יותר, לעורר התנגדות". זאת למרות שהמומחים המובאים בה אומרים דברים שונים?" – שואל שולמן. ועין-גיל עונה: "זו, למשל, דעתו של פרופ' ישראל ברטל, אחד המומחים המצוטטים בכתבה". הדו-שיח העילג הזה, מבחינתו של שולמן, כמובן, הוא סמל לכל מהותה של הכתבה הזו. עילגת, סנסציונית בגרוש ומנסה להרעיש עולמות על לא-כלום.
פלאני על מר דוד רוטנברג הנכבד, ששיתף פעולה עם הדבר העלוב הזה. ואגב, עם כל הכבוד שאני רוחש לו, הוא עדיין לא היסטוריון, למרות שהכתבה בעיתון "משפחה" הכתירה אותו בתואר הזה.
וכעת לעניין עצמו: ההתעסקות של רוטנברג ושולמן סביב השאלה האם בעיתונות דאז התפרסם דבר הביקור של הרבי בחברון או לא, היא התעסקות אמיתית בזוטות, והרי לא זו השאלה האמיתית, אלא השאלה ההרבה יותר מהותית: מה למעשה עלול היה ביקורו של הרבי לחולל בחברון, ללא הוכחות מהותיות לכך שהוא אכן חולל, אלא בהתייחס לפן הספקולטיבי של העניין ולו בלבד. כך כאשר שולמן מראה כי מעיני הכתב נחשך מכתב אחד של הרבי בו הוא מספר על ביקורו בחברון, הוא ממהר לשמוח לאידו כשהוא שואל את רוטנברג: "במילים אחרות, כמי שחקר את הביקור, אתה טוען שזו עלילת דברים?" ורוטנברג עונה: "ברור". ואני שואל: מה בכלל הקשר? וכי על זה מדובר? האם זו "העלילה", אם הרבי שלח מכתב לרעייתו או לא?
כשמגיע שולמן לעצם העניין ושואל את רוטנברג האם אמנם היה הביקור בעל פוטנציאל להתנגדות, כפי שכתב עין-גיל, עונה לו רוטנברג בצטטו מתוך הכתבה של עין-גיל את פרופסור יהושע פורת "מומחה לנושא לכל הדעות, שקובע בכתבה עצמה הפוטך: הוא אומר שלא מצא במקורות הערביים שום אזכור אפשרי לקשר בין הביקור של הריי"צ בחברון לבין הטבח". האם בזה יסתכם הפולמוס בין רוטנברג את שולמן לבין עין-גיל? בהבאת ציטטות מתוך הכתבה של האחרון, בהן הוא מצדד כצד אחד של היון והוכחה על כך שאותו צד צודק?
גם בהמשך הכתבה, כאשר רוטנברג שוב נזקק באופן תמוה לצד הפחות חשוב של הפולמוס, האם הביקור היה חסוי או גלוי, הוא אומר את הדברים הבאים: "גם הניסיון להציג את הדברים כאילו הביקור הוסתר, הוא ממש מוזר. הרבי לא הגיע לשם לבדו, ליוו אותו המון אדם. "תהלוכה שלמה של עשרות אוטומובילים עם כמה מאות נוסעים. כל תלמידי ישיבת תורת אמת, התמימים וזקני אנ"ש לוותה את אדמו"ר שליט"א בדרכו" כי שנאמר ביומנים: "את הביקור ביר עצמה מתאר שלמה זלמן קלונסקי, שהיה בנקאי שליווה את הרבי גם בתוך המערה, וכך הוא כותב: "רוב בני העיר היהודים, ביניהם רבים מתלמידי ישיבת סלבודקא שהיתה אז בחברון, הלכו בשיירה גדולה לעיר העתיקה..." זה נקרא לשמור בסוד?" שואל דוטנברג, ולא מבין, או שמא מתעקש לא להבין שבזה הוא כורה בור לעצמו. הלוא בראשית הכתבה מצטט שולמן את מכתבו של הרבי לאשתו בעת ששהה בארץ: "מחמת המצב המתוח ששרר בארץ-ישראל, מיהרתי עם נסיעתי לראות מה שיותר מהר את כל המקומות שרציתי לראות. בתשעה באב , יהיה בודאי קהל גדול, ובאם זה יעורר התקפה מצד הערבים יחשיבו זאת כאילו מלכתחילה רציתי לגרום לכך. לכן לא הלכתי לכותל בתשעה באב". הציטוט הזה מוכיח יותר מכל את הצב אז בארץ ישראל, ואת העובדה שהרבי בעצמו ידע שכאשר הוא יופיע בריכוזים ערבים בליווי המון צוהל, זה בהחלט יכול לגרות את השטח ולגרום לתבערה. אם כך, הציטוטים אותם מביא רוטנברג על ההמון הרב שליווה את הרבי, לא רק שלא מורידים מהתיאוריה שמעלה הכתב, אלא מחזקים אותה.
המראיין והמרואיין נראים בכתבה כמו צמד שכבר החליט מראש על התוצאה אותה הוא חפץ להגיש בפני הקוראים, כשכל אחד נלהב יותר מן השני לעשות זאת כמה שיותר מהר, בלי שיתעוררו בעיות. כך זה שואל על העלילה הנוראה, והשני משיב לו מייד לתפארת הסימביוזה: ברור, ודאי, בדיוק.
הקונספירציה שחברו לה שולמן ורוטנברג, לפיה השמאל הישראלי "מחפש" אשמים ברצח היהודים הנורא שהתחולל בחברון כמו בערים נוספות בארץ, כדי לא להאשים את הרוצחים האמיתיים – הערביים, היא מגוחכת, נלעגת ועלובה על לקלס ובזיון, והיא מזכירה קונספירציות אחרות שמקורן הוא בימין הקיצוני מאוד ואכמ"ל. הראיה הכי פשוטה לכך היא, הבה נניח שעין-גיל אכן מחפש לתלות את "האשם" ברבי הריי"צ, האם הוא הצליח לעשות זאת? האם בזה שהרבי "הרגיז" את ההמון הערבי בביקורו במקום יש הצדקה כל שהיא למעשי הטבח האיומים שעשו הערבים? אבל יותר מכך, כל קורא בכתבה, ששפיות אוחזתו, וכל מי שמכיר במעט את יחסי הכוחות בין שמאלנים-ימנים ולא נגרר לתיאוריות ימניות קיצוניות, מודע לכך שלומר ששמאלני מחפש להצדיק פיגועים ביהודים או מעשי נבלה ורצח מצד הערבים, זה כמו לומר שהרב שך היה בעד מסירת שטחים כי הוא היה שמאלני.
אחד מן המגיבים כאן שאל מדוע עיתון "בקהילה" לא נתן במה לראיון הזה, ואני בהחלט לא תמה על העניין, כי "משפחה" אחרי הראיון הזה חוזר ומחזק את תדמיתו של העיתון כעיתון ימני קיצוני בעל דעות בלתי שפויות בעליל, שהשתקפו גם בכתבה אותה הכין בעבר אהרן גרנות, ובה הראה את דמותו של ברוך גולדשטיין כצדיק וקדוש.
אסיים במה שעין-גיל עצמו עונה ל"טענותיו" של שולמן כאשר זה האחרון מנסה להוכיח לו שכוונתו בכתבה היתה אכן "להצדיק" את מאורעות תרפ"ט. שולמן שואל: "יתכן שהכתבה פורסמה כיוון שהפרעות שהיו בחברון בשנת תרפ"ט הו בעיה גדולה עבור השמאל הישראלי שמתקשה להסביר מעשי טבח אכזריים של הערבים ביהודים עמם חיו בשלום?"
תשובתו של עין-גיל: "אני לא יכול לדבר בשם "השמאל הישראלי", אלא רק בשמי: אין לי צורך להצדיק שום רצח, ובודאי לא את מעשי הרצח האכזריים שביצעו ערבים בחברון בכיניהם היהודים..."
"יש הבדל גדול בין ניסיון להבין את ההקשר שבו התבצע הטבח, לבין הצדקתו. אפשר לנתח ולהסביר את הרקע, ואף למתוח ביקורת על מעשי צד אחד, מבלי שהדבר יהווה בהכרח הצדקה למעשי הצד השני".
ראשית, הכתבה ערוכה בצורה גרועה, כשהכתב חוזר על עצמו ומגלה שבעצם טענותיו נבובות והוא צריך לחזור עליהם שוב ושוב בשביל לנסות ולחזקן.
שנית, כמי שקרה את הכתבה ב"הארץ", את הכתבה של שולמן ואת תגובתו של אהוד עין-גיל, אני יכול לומר במפורש שכקורא אובייקטיבי שנחשף לראשונה לחומר הנידון, הצד של עין-גיל מהימן יותר, מקצועי ונטול אידיאליזציה. שולמן מתגלה בכתבה כמי שמתעסק בעניינים כבדי משקל בגובה הדשא ומחפש לתקוף בלי שום בסיס אמיתי.
רק כדי לסמל את "מקצועיותה" של הכתבה, גם מבחינה עיתונאית גרידא אביא קטע קטן מן השאלות אותן הפנה מר שולמן לעין-גיל, הוא מראה יותר מכל, מדוע העורך של "הארץ", רוגל אלפר, לא העלה בדעתו להתייחס לשאלות כאלו: "בכתבה נאמר ש"הביקור הזה בעל פוטנציאל גדול לא פחות, ואולי אף יותר, לעורר התנגדות". זאת למרות שהמומחים המובאים בה אומרים דברים שונים?" – שואל שולמן. ועין-גיל עונה: "זו, למשל, דעתו של פרופ' ישראל ברטל, אחד המומחים המצוטטים בכתבה". הדו-שיח העילג הזה, מבחינתו של שולמן, כמובן, הוא סמל לכל מהותה של הכתבה הזו. עילגת, סנסציונית בגרוש ומנסה להרעיש עולמות על לא-כלום.
פלאני על מר דוד רוטנברג הנכבד, ששיתף פעולה עם הדבר העלוב הזה. ואגב, עם כל הכבוד שאני רוחש לו, הוא עדיין לא היסטוריון, למרות שהכתבה בעיתון "משפחה" הכתירה אותו בתואר הזה.
וכעת לעניין עצמו: ההתעסקות של רוטנברג ושולמן סביב השאלה האם בעיתונות דאז התפרסם דבר הביקור של הרבי בחברון או לא, היא התעסקות אמיתית בזוטות, והרי לא זו השאלה האמיתית, אלא השאלה ההרבה יותר מהותית: מה למעשה עלול היה ביקורו של הרבי לחולל בחברון, ללא הוכחות מהותיות לכך שהוא אכן חולל, אלא בהתייחס לפן הספקולטיבי של העניין ולו בלבד. כך כאשר שולמן מראה כי מעיני הכתב נחשך מכתב אחד של הרבי בו הוא מספר על ביקורו בחברון, הוא ממהר לשמוח לאידו כשהוא שואל את רוטנברג: "במילים אחרות, כמי שחקר את הביקור, אתה טוען שזו עלילת דברים?" ורוטנברג עונה: "ברור". ואני שואל: מה בכלל הקשר? וכי על זה מדובר? האם זו "העלילה", אם הרבי שלח מכתב לרעייתו או לא?
כשמגיע שולמן לעצם העניין ושואל את רוטנברג האם אמנם היה הביקור בעל פוטנציאל להתנגדות, כפי שכתב עין-גיל, עונה לו רוטנברג בצטטו מתוך הכתבה של עין-גיל את פרופסור יהושע פורת "מומחה לנושא לכל הדעות, שקובע בכתבה עצמה הפוטך: הוא אומר שלא מצא במקורות הערביים שום אזכור אפשרי לקשר בין הביקור של הריי"צ בחברון לבין הטבח". האם בזה יסתכם הפולמוס בין רוטנברג את שולמן לבין עין-גיל? בהבאת ציטטות מתוך הכתבה של האחרון, בהן הוא מצדד כצד אחד של היון והוכחה על כך שאותו צד צודק?
גם בהמשך הכתבה, כאשר רוטנברג שוב נזקק באופן תמוה לצד הפחות חשוב של הפולמוס, האם הביקור היה חסוי או גלוי, הוא אומר את הדברים הבאים: "גם הניסיון להציג את הדברים כאילו הביקור הוסתר, הוא ממש מוזר. הרבי לא הגיע לשם לבדו, ליוו אותו המון אדם. "תהלוכה שלמה של עשרות אוטומובילים עם כמה מאות נוסעים. כל תלמידי ישיבת תורת אמת, התמימים וזקני אנ"ש לוותה את אדמו"ר שליט"א בדרכו" כי שנאמר ביומנים: "את הביקור ביר עצמה מתאר שלמה זלמן קלונסקי, שהיה בנקאי שליווה את הרבי גם בתוך המערה, וכך הוא כותב: "רוב בני העיר היהודים, ביניהם רבים מתלמידי ישיבת סלבודקא שהיתה אז בחברון, הלכו בשיירה גדולה לעיר העתיקה..." זה נקרא לשמור בסוד?" שואל דוטנברג, ולא מבין, או שמא מתעקש לא להבין שבזה הוא כורה בור לעצמו. הלוא בראשית הכתבה מצטט שולמן את מכתבו של הרבי לאשתו בעת ששהה בארץ: "מחמת המצב המתוח ששרר בארץ-ישראל, מיהרתי עם נסיעתי לראות מה שיותר מהר את כל המקומות שרציתי לראות. בתשעה באב , יהיה בודאי קהל גדול, ובאם זה יעורר התקפה מצד הערבים יחשיבו זאת כאילו מלכתחילה רציתי לגרום לכך. לכן לא הלכתי לכותל בתשעה באב". הציטוט הזה מוכיח יותר מכל את הצב אז בארץ ישראל, ואת העובדה שהרבי בעצמו ידע שכאשר הוא יופיע בריכוזים ערבים בליווי המון צוהל, זה בהחלט יכול לגרות את השטח ולגרום לתבערה. אם כך, הציטוטים אותם מביא רוטנברג על ההמון הרב שליווה את הרבי, לא רק שלא מורידים מהתיאוריה שמעלה הכתב, אלא מחזקים אותה.
המראיין והמרואיין נראים בכתבה כמו צמד שכבר החליט מראש על התוצאה אותה הוא חפץ להגיש בפני הקוראים, כשכל אחד נלהב יותר מן השני לעשות זאת כמה שיותר מהר, בלי שיתעוררו בעיות. כך זה שואל על העלילה הנוראה, והשני משיב לו מייד לתפארת הסימביוזה: ברור, ודאי, בדיוק.
הקונספירציה שחברו לה שולמן ורוטנברג, לפיה השמאל הישראלי "מחפש" אשמים ברצח היהודים הנורא שהתחולל בחברון כמו בערים נוספות בארץ, כדי לא להאשים את הרוצחים האמיתיים – הערביים, היא מגוחכת, נלעגת ועלובה על לקלס ובזיון, והיא מזכירה קונספירציות אחרות שמקורן הוא בימין הקיצוני מאוד ואכמ"ל. הראיה הכי פשוטה לכך היא, הבה נניח שעין-גיל אכן מחפש לתלות את "האשם" ברבי הריי"צ, האם הוא הצליח לעשות זאת? האם בזה שהרבי "הרגיז" את ההמון הערבי בביקורו במקום יש הצדקה כל שהיא למעשי הטבח האיומים שעשו הערבים? אבל יותר מכך, כל קורא בכתבה, ששפיות אוחזתו, וכל מי שמכיר במעט את יחסי הכוחות בין שמאלנים-ימנים ולא נגרר לתיאוריות ימניות קיצוניות, מודע לכך שלומר ששמאלני מחפש להצדיק פיגועים ביהודים או מעשי נבלה ורצח מצד הערבים, זה כמו לומר שהרב שך היה בעד מסירת שטחים כי הוא היה שמאלני.
אחד מן המגיבים כאן שאל מדוע עיתון "בקהילה" לא נתן במה לראיון הזה, ואני בהחלט לא תמה על העניין, כי "משפחה" אחרי הראיון הזה חוזר ומחזק את תדמיתו של העיתון כעיתון ימני קיצוני בעל דעות בלתי שפויות בעליל, שהשתקפו גם בכתבה אותה הכין בעבר אהרן גרנות, ובה הראה את דמותו של ברוך גולדשטיין כצדיק וקדוש.
אסיים במה שעין-גיל עצמו עונה ל"טענותיו" של שולמן כאשר זה האחרון מנסה להוכיח לו שכוונתו בכתבה היתה אכן "להצדיק" את מאורעות תרפ"ט. שולמן שואל: "יתכן שהכתבה פורסמה כיוון שהפרעות שהיו בחברון בשנת תרפ"ט הו בעיה גדולה עבור השמאל הישראלי שמתקשה להסביר מעשי טבח אכזריים של הערבים ביהודים עמם חיו בשלום?"
תשובתו של עין-גיל: "אני לא יכול לדבר בשם "השמאל הישראלי", אלא רק בשמי: אין לי צורך להצדיק שום רצח, ובודאי לא את מעשי הרצח האכזריים שביצעו ערבים בחברון בכיניהם היהודים..."
"יש הבדל גדול בין ניסיון להבין את ההקשר שבו התבצע הטבח, לבין הצדקתו. אפשר לנתח ולהסביר את הרקע, ואף למתוח ביקורת על מעשי צד אחד, מבלי שהדבר יהווה בהכרח הצדקה למעשי הצד השני".
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
