שאלה: איזו ברכה מברכים על חמוציות מיובשות – 'העץ' או 'האדמה'?

תשובה: החמוציות במקורן הן פירות-יער, הצומחים על שיח רב-שנתי. גובה השיח בטבע כמטר אחד, ובגידול התעשייתי הוא נמוך – כעשרה ס"מ בלבד. כיום מגדלים אותן בצפון אמריקה בשדות חפורים ומוקפים סוללה, המאפשרת את הצפתן במים. עם הבשלת הפרי מציפים את השדות, מנערים את השיחים ואוספים את הפירות הצפים על פני המים.

החמוציות כפרי טרי - טעמן חמוץ-מר, אך  הן פופולריות מאוד בארצות מוצאן - ברוסיה ובסקנדינוויה, בארה"ב ובקנדה. משתמשים בהן למיץ, ללפתן, לרטבים, לריבות, והן נאכלות מיובשות או קפואות. נטען כי יש בהן גם תועלת רפואית. כיום הן נפוצות בכל העולם, בעיקר בצורתן המיובשת.

על המיץ אין מברכים את ברכת הפרי (ובפרט שלפעמים הוא מעורב במיצים אחרים), אבל בצורות האחרות יש לדון על ברכתן.

דעת המגן-אברהם ואדמו"ר הזקן לברך על פירות של שיחים נמוכים (רב-שנתיים) דומים, ברכת 'העץ'. לעומת זה, ה'משנה ברורה' מביא את "מנהג העולם" לברך 'האדמה', מכיוון ש"אינם חשובים כל-כך פרי". כך רוּוֵח לפסוק גם באשר לחמוציות, אולם מכיוון שהשיח המקורי אינו נמוך, ומכיוון שצריכת הפרי נפוצה בעולם, סביר להניח שגם הפוסקים כך, אילו ידעו את כל הנ"ל היו מודים שברכתן 'העץ'.

אגב, כדאי לדעת שמטעמי כשרות עדיף לצרוך חמוציות מיובשות הממותקות במיץ
תפוחים, ולא חמוציות ממותקות בסוכר ובתמציות-טעם.

מקורות: שו"ע או"ח סי' רג, מג"א ס"ק א, משנ"ב ס"ק ה (וחיי אדם כלל נא ס"ט), וש"נ. סידור אדמו"ר הזקן, סדר ברכת הנהנין פ"ו ה"ז. 'וזאת הברכה' (תשס"א) עמ' 379 הע' קד, ושערי הברכה פכ"ג, עמ' תקסה, וש"נ.