מערכת COL
|
יום ד' שבט ה׳תשע״ב
28.01.2012
מה הוא בוכה שם? ● בלוג שבועי
"עבורי, קול בכי של תינוק ממש לא מהווה מטרד או הפרעה, להיפך, אם פתאום משתרר שקט ואין אף אחד בוכה ברקע, זה נראה לי מוזר. נכון, קול הבכי הוא לא ה'סאונד' המוצלח ביותר שקיים, ובהחלט יש צלילים נעימים לאוזן יותר ממנו ● קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן שיפסיק השומע מענינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד - בגשמיות וברוחניות"! ● הבלוג השבועי ששיגר הרב מנחם-מענדל געריליצקי למקורביו למאמר המלא
אילוסטרציה
הרב מנחם-מענדל גערליצקי
כמי שגדל במשפחה בת 13 אחים ואחיות, וכמי שעצמו מטפח משפחה בת שישה בנים ובנות (או בעצם בן ובנות) כן ירבו, נראה לי ממש מוזר לשמוע על הורים המטלטלים את ילדיהם בגלל קול הבכי הטורד את מנוחתם. קודם כל אם תשאלו אותי, יש שיטות אפקטיביות יותר להפסקת הבכי (ואם תתקשרו אלי כשאף אחד לא שומע אני אפילו אספר לכם עליהן...). אבל מעבר לכך עבורי קול בכי של תינוק ממש לא מהווה מטרד או הפרעה, להיפך, אם פתאום משתרר שקט ואין אף אחד בוכה ברקע, זה נראה לי מוזר...
נכון, קול הבכי הוא לא ה'סאונד' המוצלח ביותר שקיים, ובהחלט יש צלילים נעימים לאוזן יותר ממנו. וכמובן גם שאף אחד לא צריך ללמד אותי ש"תינוק לא בוכה סתם", ואם הוא בוכה כנראה יש משהו שמפריע לו, ובדרך כלל זה משהו שלא דורש טלטול אלא דווקא טיטול... אבל עדיין צליל הבכי הוא פס הקול האולטימטיבי של החיים, הוא מופיע ברגע הלידה ומלווה את כל תהליך הגדילה וההתבגרות, כך שבמקום להיאבק בו עדיף להכיר בקיומו ולהתרגל אליו, אין מה לעשות - היכן שיש תינוקות יש גם בכי...
זכורה לטוב סבתי היקרה אצלה התארחנו אחרי לידת בתנו הבכורה, שבדרכה המיוחדת וממרום ניסיונה העשיר, הבהירה לנו בבטחה את האמת הפשוטה הזו, ובכך העניקה לנו עוד כמה שעות שינה חוקיות, עם מצפון נקי קצת יותר...
אבל לצד התובנה הזו כדאי גם להטות אוזן לסיפור הבא - אותו סיפר הרבי באחת משיחותיו:
"אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), גר בביתו גם בנו (ממשיך דרכו) רבי דובער, אדמו"ר האמצעי. רבי דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא היה מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.
פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, ובקרן זווית בחדרו הייתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר.
אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו הייתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה.
ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בלימוד עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה".
ומה המסר? - זה כל כך פשוט!
"אין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה עניין כל שהוא, ויהיה אפילו עניין הכי נעלה, עד שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחוק מקום. קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן שיפסיק השומע מענינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד - בגשמיות וברוחניות"!
כמי שגדל במשפחה בת 13 אחים ואחיות, וכמי שעצמו מטפח משפחה בת שישה בנים ובנות (או בעצם בן ובנות) כן ירבו, נראה לי ממש מוזר לשמוע על הורים המטלטלים את ילדיהם בגלל קול הבכי הטורד את מנוחתם. קודם כל אם תשאלו אותי, יש שיטות אפקטיביות יותר להפסקת הבכי (ואם תתקשרו אלי כשאף אחד לא שומע אני אפילו אספר לכם עליהן...). אבל מעבר לכך עבורי קול בכי של תינוק ממש לא מהווה מטרד או הפרעה, להיפך, אם פתאום משתרר שקט ואין אף אחד בוכה ברקע, זה נראה לי מוזר...
נכון, קול הבכי הוא לא ה'סאונד' המוצלח ביותר שקיים, ובהחלט יש צלילים נעימים לאוזן יותר ממנו. וכמובן גם שאף אחד לא צריך ללמד אותי ש"תינוק לא בוכה סתם", ואם הוא בוכה כנראה יש משהו שמפריע לו, ובדרך כלל זה משהו שלא דורש טלטול אלא דווקא טיטול... אבל עדיין צליל הבכי הוא פס הקול האולטימטיבי של החיים, הוא מופיע ברגע הלידה ומלווה את כל תהליך הגדילה וההתבגרות, כך שבמקום להיאבק בו עדיף להכיר בקיומו ולהתרגל אליו, אין מה לעשות - היכן שיש תינוקות יש גם בכי...
זכורה לטוב סבתי היקרה אצלה התארחנו אחרי לידת בתנו הבכורה, שבדרכה המיוחדת וממרום ניסיונה העשיר, הבהירה לנו בבטחה את האמת הפשוטה הזו, ובכך העניקה לנו עוד כמה שעות שינה חוקיות, עם מצפון נקי קצת יותר...
אבל לצד התובנה הזו כדאי גם להטות אוזן לסיפור הבא - אותו סיפר הרבי באחת משיחותיו:
"אדמו"ר הזקן (מייסד חסידות חב"ד), גר בביתו גם בנו (ממשיך דרכו) רבי דובער, אדמו"ר האמצעי. רבי דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא היה מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.
פעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, ובקרן זווית בחדרו הייתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר.
אולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו הייתה בקומה העליונה וגם הוא היה שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה.
ועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בלימוד עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה".
ומה המסר? - זה כל כך פשוט!
"אין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה עניין כל שהוא, ויהיה אפילו עניין הכי נעלה, עד שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחוק מקום. קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן שיפסיק השומע מענינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד - בגשמיות וברוחניות"!
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
