הרב מנחם ברוד

זעזוע הציף השבוע את הציבור בישראל לנוכח הנאום האנטישמי הארסי שהשמיע המופתי של ירושלים. ראשי המדינה גינו את דברי הבלע, ואף קראו למשטרה לחקור את העניין. וכל-כך למה? מפני שהמופתי כינה את היהודים "צאצאי קופים וחזירים", והצהיר כי סופם של היהודים להישמד.

כל מי שעוקבים אחר הלך-הרוחות בעולם הערבי, ובכלל זה בקרב ערביי ישראל, חייכו השבוע חיוך מריר. כבר שנים הם מנסים להביא את הדברים לתודעת הציבור, ופוטרים אותם בביטול. מכון המחקר 'מבט לתקשורת הפלסטינית' משגר בכל שבוע דוח מצמרר על ההסתה האנטישמית המשתוללת בחסותה של הרשות הפלסטינית – והתקשורת הישראלית מתעלמת.

בעבר גם גורמי השלטון בישראל נהגו להתעלם מהדיווחים האלה, כדי שלא לקלקל את אשליית ה'שלום'. בעת האחרונה כבר מתייחסים לדוחות האלה ביתר רצינות, ומשרד החוץ משתמש בהם לצורכי הסברה. אבל כמעט לא מתקיים שום דיון ציבורי רציני על כך, כי התקשורת הישראלית אינה רוצה לדון בסוגיה זו.

סערת המפה

קשה להבין את הטמנת הראש הזאת בחול. הלוא גם מי שתומך במסירת חלקים מארץ-ישראל לערבים כדי להשיג שלום אינו רוצה להרגיש מרומה ולגלות שכל התהליך הזה לא היה אלא אשליה. איך אפשר אפוא לעצום את העיניים ואת האוזניים ולא לרצות לדעת מה חושבים ומה אומרים בצד השני וכיצד רואים שם את התהליך הזה?

כמה בציבור הישראלי מודעים לסערה שמסעירה בשבועות האחרונים את העולם הערבי, בעקבות הצגת 'מפת פלסטין' במשחקי ספורט בקטר? באותה מפה שורטטה 'מדינת פלסטין' על שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה בלבד. בעולם הערבי, ובכלל זה בקרב ערביי ארץ-ישראל, התחוללה סערה אדירה. איך עלה על הדעת לוותר על 'פלסטין הגדולה', המשתרעת מן הים ועד הירדן?!

בעוד אצלנו מדברים על פשרה ועל 'שתי מדינות', אצלם נותרה שאיפה אחת ברורה ועקבית – לחסל את המדינה היהודית ולהפוך את ארץ-ישראל כולה ל'פלסטין' ערבית. זו העמדה שהרשות הפלסטינית מחדירה לתוך הציבור. כך נראית 'מפת פלסטין' בספרי הלימוד. אין שם מקום למדינה יהודית. האם לא חשוב לדעת זאת?

אין הכרה

שגריר אש"ף בהודו מסביר ביומון הרשות הפלסטינית ('אל-חיאת אל-ג'דידה' 3.1.12) כי הערבים אמנם הכירו בעובדת קיומה של המדינה היהודית אך לא בזכות קיומה: "יש אצלם (אצל הישראלים) שגיאה רוֹוחת, או סברה מוטעית, שבאמצעותה הם מוליכים את עצמם שולל, והיא ההנחה שפת"ח מקבל אותם ומכיר בזכות הקיום של מדינתם, ושחמאס לבדו הוא שמתעב אותם ואינו מכיר בזכות קיומה של המדינה הזאת". הוא מבהיר שזו טעות, וכי אין פלסטיני המכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים באדמת 'פלסטין'.

הטרגדיה הגדולה היא שהערבים אינם מסתירים כלל את כוונותיהם, ואנחנו בוחרים ביודעין לא לראות ולא לשמוע. האם חלה אצלם התמתנות כלשהי לאורך כל השנים של ויתורים ושיחות 'שלום'? – לא דובים ולא יער. להפך, השנאה נעשתה יוקדת יותר, ורוצחי נשים וילדים הם הגיבורים הנערצים בחברה הזאת.

האנטישמיות מלווה את העם היהודי במרוצת כל ההיסטוריה שלו. אנחנו חיים וקיימים רק משום שיש לנו 'רועה' השומר עלינו. נבטח בו, נעשה את הדברים הנכונים, ונגיע אל הגאולה האמיתית והשלמה.