חדווה רומנו

לראשונה השנה, אורגנה קבוצת נסיעה של 55 נשים ובנות לשהות ב770 במהלך ימי החנוכה. את הקבוצה ליוו הרבנית טילה הניה הכט תחי' מאילת, שדאגה לפן הרוחני, וגב' בת שבע הסופר תחי' מצפת שטרחה במסירות נפש לצד הטכני, שהביקור יהיה זורם כולל התוכניות הגשמיות והרוחניות.

לאחר הדלקת נר ראשון בבית עם המשפחה נסעה הקבוצה לשדה התעופה והחלה כבר שם במבצועים. אחת הנשים הביאה קיטבג ענק וכבד, עמוס בערכות של חנוכיות עם קופסת נרות לכל ימי החג, לחלוקה לאחב"י. מיד הגיע הקב"ט כדי לברר מה פשר הכבודה החשודה, ואחרי שתי שאלות הוא הודיע לכל הבודקים שהחנוכיות של קבוצת חב"ד כשרות לעליה למטוס, כשהוא מורה להם להתעלם מהמשקל העודף ומהפינות החדות של החנוכיות.

אחרי הטיסה המייגעת ומסלול המכשולים בדרך ליציאה, חיכה אוטובוס מחומם ונסע הישר למלון הכנסת האורחים הצמוד ממש ל-770, המכיל חדרים חדשים, מפוארים, מרווחים ומפנקים שאיפשרו מנוחת הנפש והגוף למשך כל התקופה.

כל בוקר הגיעו הנשים ל770 שפתחו את היום בשיעור של "דבר מלכות" עם הרב בלומינג שיחי'. כל יום התוכנית הייתה מעניינת מגוונת וחסידית.

במוצאי שבת נר חמישי דחנוכה, הרב לייבל גרונר התוועד וסיפר סיפורים מעניינים מחדר הרבי, וכל האווירה הייתה מיוחדת בליווי של נגינת נבל וניגונים.

באחד הלילות התוועד הרב מנחם מענדל הכהן הענדל שיח' שריתק בתאורו על תחיית המתים הפרטית שלו ואת יד ההשגחה העליונה שליוותה את הקמת מלון הכנסת האורחים הנקרא" "אשל אברהם ושרה".

בשבת קודש התוועד הרב גורליק שיחי' אודות למאמציה וארגונה של הגב' אריאלה בן חיון.

טובי המרצים מסרו שיעורים: הרב טוביה זילברשטרום שיחי' התוועד פעמיים בדברי חסידות חמים. הגב' נחמה נוטיק תחי' הלהיבה בנושא הבית היהודי. הגב' לאה הענדל תחי' הסבירה את הקשר בין חנוכה לנשים כשהמסר הוא על הנשים לנהוג במסירות נפש למען הבאת משיח וזרוז הגאולה.

גם הגב' מרים סברדלוב התוועדה והפליאה בסיפורים אישיים נוטפים בחסידות. שיעורים מלאי עניין הועברו ע"י הרב זלמן הרצל שיחי' וגם הרב יוסף יצחק ג'קובסון דיבר ב"זאת חנוכה".

כמו"כ נערכו ביקורים בחדר הרבי ובספריה, נסיעה מאורגנת לאוהל, סיור במוזיאון "צבאות השם". גם טיול חוויתי למנהטן ושייט לאי סטטן איילנד, כשברקע מתנוסס פסל החירות וקו האופק של הבניינים רבי הקומות של העיר מנהטן.

בימי החול הקבוצה סעדה במלון, ובשבתות הארוח היה בין משפחות השכונה שקיבלו את הנשים ברוח הכנסת האורחים המסורתית בלב רחב ושמח עם שולחנות מלאים כל טוב בגשמיות דברי תורה ניגונים ומעדנים. תודה לנשי חב"ד דקראון הייטס.

על הכל עבדו במסירות נפש הרבנית חיה רחל הנדל תחי' הגב' דבורה לאה זילברשטרום תחי' גב' דבורה בריל תחי' וגב' חנה סגל מראשון לציון.

בשיחת רשמים עם נשים שהשתתפו בנסיעה הן אסירות תודה למארגנות ומקוות שזו התחלה לתנופה שהרבה קבוצות תתארגנה ותהיה זו פעולה נמשכת ומצמיחה

פנינה בר לב מראש פינה השתתפה במסע וכתבה:

הנסיעה לרבי והשהות בארה"ב, בברוקלין, בקראון הייטס, ב-770, תמיד נראתה לי כמשהו בלתי אפשרי, עמום ולא ידוע שמתישהו בוודאי יגיע, אבל אין לי מושג מתי. בדמיוני הצטיירה תמונה מאד-מאד מעורפלת ומטושטשת וכל מה ששמעתי מאנשים שהיו שם, לא הוגדר במילים ברורות שיצטיירו למראה חד וצלול. לא הרגשתי משיכה מיוחדת ולכן לא הזדרזתי. הרבי איתנו בכל מקום, למה צריך לנסוע עד לשם? ויום אחד, זה פשוט התגלגל לפתח ליבי. נודע לי שהרבנית הנדל מארגנת נסיעה לנשים בחנוכה. בעיני רוחי ראיתי איך כל העניינים הארגוניים מוגשים לי על מגש של כסף ותמונת הרבי מחייך התנצנצה לי בראש.

ביום הנסיעה לשגרירות ארה"ב לקבלת הויזה, הרבי כתב - "...זה עתה ראיתי הידיעה בעתון שאחיו שי' קיבל רשיון לצאת ממדינתו...", ולמרות הקשיים שהיו שם, הכל הסתדר וכעבור יום וחצי הויזה הגיעה אל ביתנו.

למדתי את הקונטרס בענין "בית רבינו שבבבל", והתמלאתי סקרנות וציפיה לקראת בואנו אל "ה'מקדש מעט' העיקרי בתמורת המקדש הגדול שבירושלים" והתרגשתי מאד להיות במקום "שבו עיקר השראת וגילוי השכינה".

לקראת תפילת שחרית הלכנו ל-770. צעדתי לשם כמגששת באפילה, אוספת פרטים, מפגישה בין מראה עיני לבין תיאורים ששמעתי. פינת רחוב איסטרן פרקווי 770 ורחוב קינגסטון, הכושים והחב"דניקים המהלכים סביב, קה"ת גם כאן, הכביש הרחב, שיירת הטנקים והמכוניות עטורות החנוכיות, האוטובוס הצהוב שנוסע לאוהל, מבקשי הצדקה למיניהם, התמימים מלאי התוקף, השמחה והמתיקות, חזית הבנין הקדושה עם שלושת המשולשים למעלה, משטחי האדמה משני הצדדים לסוכת הרבי ולחופות, המקום שהרבי עומד ב"צאתכם לשלום". פתאם הכל אמיתי.

בסיום התפילה הראשונה שלי, שאלתי את עצמי, מה אני מרגישה, מה שונה פה? הרי אני נמצאת בתמורת בית המקדש, מקום השכינה, ונשמתי לא פורחת. עולי הרגל היו עושים מסע כ"כ ארוך בלי להרגיש משהו מיוחד?

הקדמתי לבוא לתפילת מנחה. למדתי קצת ואז התחילו לזרום לי מילים בדיבור ישיר עם הרבי. ביקשתי להרגיש את מה שמיוחד פה, לחוות את המקום, להיות בחיבור עם הנוכחות של הרבי, עם הקב"ה, פחדתי לפספס את הקדושה. אחרי כמה דקות ניגשה אלי אשה מהשכונה ופתחנו בשיחת נשים נעימה וחמימה. הגיע זמן התפילה ולאחריה הדלקת נר שני. מעמד מרומם ומרגש מאד. החנוכיה של הרבי ענקית, מלאה הוד והדר כשיטת הרמב"ם, בצבע זהב ובה נרות שעווה גבוהים שדולקים יותר מיממה. כל הזאל רועם ורוטט משירת "הנרות הללו" שמשתוקקים שלא תיגמר לעולם... ובתוך הסחרור הזה, האשה מהשכונה, שוב באה אלי, עם רעד קל בקולה. מספרת לי, שהיא התכוונה ללכת ומשהו עצר בעדה, ואז היא הבינה שהרבי רוצה שהיא תיתן לי דולר שהיא קיבלה מידו הקדושה. הייתי המומה ודומעת. לא האמנתי שכ"כ מהר הרבי נותן לי מתנה, כאילו אומר לי, שמעתי את המיות ליבך, את מחוברת...

המסגרת של הקבוצה הייתה בשבילי, כמתארחת פעם ראשונה, יוצאת מן הכלל.