הרב דוד מאיר דרוקמן

המרחב הציבורי שטוף לאחרונה בפרסומים המעודדים עריכת חופות ע"י "רבני צוהר". אין לי כמובן התנגדות לפרסומת בראש חוצות שמטרתה קירוב אחינו בני ישראל התועים לחיי תורה, ובכלל זה עידוד לנישואין עפ"י דת משה וישראל.

אלא שלמסע פרסומת זה מתלווים צלילים וטונים צורמים ברוח של התכבדות בקלון חברו, כאשר אגב פרסומת זו אנו שומעים הסברים  מטעם דובריו של  ארגון זה שתכנם אומר "כי פשוט  נמאס להם מן הפוליטיקה שהשתלטה על הרבנות ועל משרדי רישום הנישואין במועצות הדתיות". ממש מכמיר ומרגש.

פתח דברי יעיר ויבהיר כי אינני עושה הכללות אודות כללות טיבם של הני דמתקרי 'רבני צוהר', וכמובן יש בהחלט מתוכם יראים ושלימים, ואף אינני יודע אם אלה האחרונים כלל מסכימים ומזדהים  עם מהלכי דובריהם. ברם לטובת הדור "אשר לא ידע את יוסף" וחושב לתומו כי באמת רק לאחרונה השתלטה הפוליטיקה על מוסדות הרבנות בארץ וכל זאת ע"י החרדים, טוב יהיה ובהחלט לא יזיק אם נשב יחד ונלמד פרק קצרצר בהיסטוריה הקשור למעמדם של רבני ישראל במשך עשרות שנים מאז קום המדינה.

נער הייתי וקצת זקנתי, וכמו כל בני גילי שהיו מצויים בהוויית הציבוריות הדתית-חרדית בארץ ישראל, זכור נזכור את הפוליטיזציה שהכניסה ה'מפלגה הדתית-לאומית'  (אז "המזרחי והפועל המזרחי") בכל הקשור לרבנות ולמתן שירותי דת. 

לא היה מצב, למשל, שמאן- דהו 'יריץ' את עצמו למשרה רבנית לפני שהצטייד קודם לכל בפתק-'צעטל'ה' של "החבר רפאל בן נתן" (ז"ל) ששימש כראש סיעת 'למפנה' בתוככי הפועל המזרחי. זאת בנוסף לאישור מהרב כתריאל פישל טכורש זצ"ל  ששימש כראש 'חבר הרבנים של המפד"ל'.

וכך נוצר מצב הזוי, שרבנים תלמידי  סטמאר  שכיהנו ברבנות  בכל מיני מושבים של יוצאי הונגריה וטרנסילבניה חייבים היו להיות מצויידים ב'פנקס חבר' של המפד"ל.

אחד מחשובי הרבנות החסידית-החרדית בארץ לבוש  שטריימל, ז'ופיצה וגרביים לבנות  גם הוא בין 'האנוסים' היה, וכך הוא נצפה כשהוא סוקר במוצש"ק מצעד של בנים ובנות (בתערובת) במוצאי 'שבת האירגון' של 'בני עקיבא'... 

שלא לדבר על התופעה המשעשעת עם התקרב 'יום העצמאות' כאשר רבנים הסתתרו בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד העסקנים והדר  גאונו של ה'פוליטרוק' ששלט אז – הלא הן סיירות 'משמרת העצמאות' שעניינן היה לפקח ולבחון אם הרב אומר 'הלל' ביום זה עם ברכה או בלי ברכה. 

'היכל שלמה' של הרבנות הראשית היה מעוז אולטימטיבי של המפד"ל. זאת המליכה מלכים וגם הורידה אותם. הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל והרב יצחק ניסים זצ"ל שכיהנו כרבנים ראשיים הועפו מכסאותיהם ע"י עסקני המפד"ל עקב כך שהעזו לא לציית ולא לרקוד לפי צליליהם של עסקני מפלגה (זכר לאותה תקופה כאובה ניתן למצוא ב'אגרות קודש' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש שנלחם כארי שלא יקצרו את מועד כהונתם של הרבנים הראשיים. כאשר המוטיב המרכזי במכתביו הוא ש"רב לא מפטרים!").

ראשי מועצות דתיות, משגיחי כשרות ושאר 'כלי קודש'  היו יכולים להתמנות רק עם פנקס חבר של המפד"ל. אגב, כותב שורות אלה, אם אינני טועה היה הרב הראשון בתולדות המדינה שנבחר כ'רב עיר' ללא ה'פנקס חבר' הנ"ל... (לצורך קבלת שירותים ב'קופת חולים' לא היה אפשר בלי איזה 'פנקס' ולכן היה לי 'פנקס חבר' של פועלי אגו"י – פא"י.).

ואת ההלצה הבאה יש לקרוא בעירבון מוגבל,  ובהקדים; בתוך עמנו אנחנו יושבים, וכידוע 'ליטוואקעס' צחקו מחסידים, ואלה השיבו לעומתם בגיכוח. וברוח שכזו כזו יש לקרוא את האנקדוטה הבאה;

חסידים היו מספרים כי בפינסק הליטאית היו מרביצים לבעל עבירה בטענה "למה אתה עברת את העבירה ולא אני"....

אינני שייך לשום מפלגה לא פעם ולא היום. אבל אי אפשר ש"לא להתפוצץ מצחוק" כאשר רבני צוהר ואישים במפד"ל באים בטענה ובתלונה על פוליטיזציה של הרבנות הראשית ע"י ש"ס וע"י החרדים בכלל. זה בדיוק כמו 'הטענה' הפינסקאית דלעיל "מדוע אתה עברת את העבירה ולא אני". 

רבותי, טלו קורה מבין עיניכם; הרי במשך שנור דור, לא רק שלא הפריעה לכם ההתערבות הפוליטית ברבנות, אלא יתירה מזו; במחילה, את הפטנט הזה אתם אנשי 'המזרחי' הרי המצאתם, הוא רשום על שמכם! אז מה פשר גלגול העיניים המתחסדות כלפי שמיא ש"לא לרבנות כזו ייחל הראי"ה זצ"ל" (היינו, הגראי"ה קוק זצוק"ל)? האם זה התחיל מהיום? האם רוחו של הרב קוק שורה בין כותלי הרבנות היום פחות מאשר פעם? או שאינכם יודעים את העובדות, או שמא אתם מדחיקים אותן!

במשך, כל השנים זכינו לשמוע דברי מוסר, וגבוהה גבוהה דיברתם על "הרבנות הראשית פרי רוחו של הרב זצ"ל", ולפתע פתאום כאשר השליטה במוסד נשמטה מידכם ועברה לטענתכם לחרדים-להגרי"ש אליישיב שליט"א, כך בהינף  יד הפכה הרבנות הראשית לדידכם למוסד פוליטי?  ואגב, איזכור שמו של הרב אליישיב שהפך ל'סדין אדום' בעיני 'הצוהרים', רציתי להזכירכם את הרב הראשי השני הגריא"ה הרצוג זצ"ל שהיה אליבא דכולי עלמא ציוני-דתי – כיצד הוא מתאר את יבלטו"א הגרי"ש אליישיב שליט"א, וכך הוא פונה אליו: "ידיד ה' וידיד נפשי הרב הגאון הגדול בנן של קדושים אראלים ותרשישים, סיני ועוקר הרים כש"ת ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א חבר בית הדין בירושלים – הרבנות הראשית לישראל". 

כך כתב הגריא"ה הרצוג לפני  62 שנה כאשר הרב אלישיב עדיין היה אברך צעיר לימים, ואז כידוע לא הייתה אינפלציה של תוארי כבוד כפי שזה נהוג היום. מה לעשות? הגריא"ה הרצוג היה אמנם "איש המזרחי", אבל 'רב של פעם בטעם של פעם', וסביר להניח כי כיום הרב הרצוג לא היה מתקבל בחביבות אצל רבני צוהר. הוא היה נחשב מסתמא  כ'שחור' מידי לטעמם.

מעניין שכאשר היו פקפוקים שונים בכשרויות מוצרי אוכל מטעם הרבנות הראשית, אלה נדחו על הסף ע"י הרבנים ה'ממלכתיים'; "ס'טיישט "הרבנות הראשית היא ה'מרא דאתרא' דישראל, ולפיכך יש להזדקק  להכשר שלה אף  בעיניים עצומות", ואילו כיום מדברים רבני צוהר על הקמת מערך כשרות עצמאי.

להזכירכם ולהזכירנו  שהרבנות הראשית גם באה  בשעתו בהחלטה נמרצת וחד משמעית לאסור גיוס בנות בצה"ל, ומעניין לדעת מהי עמדתו התורנית של  אחד מחשובי הרבנים נוסח 'צוהר' כפי שנמסר ע"י מישהו משומע לקחו:

"...הרב מדגיש כי הוא חולק על הפסיקה השוללת גיוס נשים, ומסביר: כי אין בכך כל בעיה הלכתית. לדבריו, הרבנים ברובם מתנגדים לזה מחשש לשחיקה רוחנית, ואילו הוא מחנך להתמודד מול המציאות המורכבת.עוד הוסיף: כי לדעתו אין מקום לפסקי הלכה גורפים בסוגיה, וכל מקרה נידון לגופו – 'יכולה להיות גם בחורה שצריכה לשבת בטנק, כי לזה היא מתאימה'...", והוא  לא היחיד שמדבר כך. יש מביניהם רבנים ששלחו באופן דלכתחילה את בנותיהם לשרת בצבא, רח"ל.

אמרנו ומסרנו בתחילת דברינו 'מודעה רבא לאורייתא' שאינני עושה הכללות, וכמובן, יש ויש בין הרבנים המשתייכים לצוהר שהינם  יראי ה' ומדקדקים על קלה כבחמורה, אבל, מה נעשה ויש גם אחרים, והנה ציטוט מדברי אחד מהאחרים, ומהבולטים שבהם; "... לחייב את שיפוץ מבנה בית הכנסת כדי להתאימו למתפללות, לעודד אותן לרקוד עם ספרי תורה, לאפשר ליתומות שבהן אמירת 'קדיש' יחד עם הגברים, לקיים שיעורי תורה מפי נשים לכלל המתפללים, ועוד. הוא מדגיש כי אינו יוזם את המהלך ככניעה לדרישות פמיניסטיות, אלא מתוך רצון להפוך את בית-הכנסת למקום עבודת ה' של הקהילה כולה. 'אינטרס גברי מובהק'". עד כאן לשונו הזהב של אותו רב 'צוהרי'. מה נאמר ומה נדבר.

ואף אם נאמר לצורך הדיון כי רבני צוהר באופן גורף נאמנים ללא סייג לדרך הרבנות המסורה לנו מדור דור, עדיין תופעת השתלחותם במימסד הרבני הקיים הוא יותר מאשר צביעות בה בשעה שהוריהם-מולידיהם האידיאולוגיים - הם הם שיצרו והחדירו את הפוליטיקה לעולם הרבנות בישראל. 

אשר על כן, ויותר מאשר 'רגלים לדבר' כי הפרסומת לציבור הרחב להינשא ע"י רבני 'צוהר' "המחייכים ומסבירי הפנים" יסודתה ומקורה לא כל כך טהור ב"אש יצא מחשבון" -  חשבון פוליטי צר ומצומצם, וכאותו סיפור פינסקאי דלעיל; "למה אתה עברת את העבירה ולא אני", לאמור, "איזו חוצפה, מדוע הפוליטיקאים שלך השתלטו על הרבנות, ולא הפוליטיקאים שלי....".