מאת מנחם כהן

בודדים הסופרים בעולם החרדי שעוסקים בכתיבה למבוגרים וילדים כאחד. כזה הוא הסופר החסידי הרב זלמן רודרמן המתגורר בכפר-חב"ד שהפך ברבות השנים חביב על הקהלים השונים הקוראים בשקיקה את ספריו השונים.

לקראת "חג הספרים", הוציא הרב רודרמן ספר מיוחד המגיש את שיחות הקודש של הרבי בלשון בהירה וקלילה. כבר בימים הראשונים לאחר ההשקה, נרשמה התעניינות גוברת לספר בחנויות הספרים.

בראיון ראשון שלו, הוא מדבר על נושאים רבים, מספר על שילוב חיי משפחה עם כתיבה, מגלה סודות מהחדר ומעניק טיפים לסופר המתחיל.   

מתי התחלת לכתוב? היכן כתבת בשנותיך הראשונות בכתיבה?

מגיל צעיר אהבתי 'לקשקש' סיפורים קצרים, שירים ומיני הגיגים. הפעם הראשונה שבה כתבתי והדברים אף באו בדפוס הייתה ביום הסתלקותה של הרבנית הצדקנית ע"ה, כ"ב בשבט תשמ"ח (שנת ה'קבוצה' שלי).

כנראה שעומס הרגשות באותו יום (מסע הלוויה העצוב כל-כך, התפילה רווית הבכי של הרבי, השיחה המפתיעה והמרגשת שנשא בו-ביום וכו') היה רב, ועל-כן בסוף אותו היום התיישבתי לי בחדרי וכתבתי את מהלך המאורעות בתוספת תיאורים ותחושות אישיות. זה היה מכתב שנועד להישלח בדואר, לבני משפחתי.

אבל למחרת היום מישהו שהיה קשור למערכת שבועון 'כפר חב"ד' עבר במסדרון הפנימייה (749) ושאל בקול רם, "מי כתב על ההסתלקות והלוויה?". וכך, המכתב הפרטי והאישי שכתבתי עשה את דרכו אל מערכת השבועון ובאמצעותה אל כלל הקוראים.

מאותו שבוע התחלתי לכתוב באופן כמעט סדיר 'יומן' ("מיומנו של אחד התמימים") מ-770. בסוף תשמ"ח ה'יומנים' הללו (בתוספת השלמות מהתקופה שקדמה לכ"ב בשבט) ראו אור בספר שנקרא 'יומן שנת הקהל תשמ"ח'. וזה היה הספר הראשון שלי...

חוויה שזכורה לך בצעירותך מעולם הכתיבה?

זכורות לי המון חוויות ואיני יודע באיזו מהן לבחור. אחת שעולה כרגע בזיכרוני קשורה לתקופה הארוכה בה כתבתי ב'שיחת השבוע' את 'מעשה שהיה' ואת 'חיים יהודיים'.

במסגרת המדור האחרון, ניתנה לי הזדמנות יוצאת-דופן להתוודע מדי שבוע בשבוע לסיפור חייו של אדם נוסף. מטבעי אני אוהב להקשיב לאנשים וכשהם מדברים אליי אני שרוי בריכוז מלא.


"ספר שעבר את הביקורת הזאת שלי, נכנס לביתי". מעלעל בספר

אולי מהסיבה הזאת אנשים מפתחים כלפיי אמון ומוכנים לפתוח לפניי את הלב. ובהקשר הזה אני זוכר ראיון ספציפי עם יהודי ניצול שואה מרמת-גן. האיש החל לספר את סיפורו. בשלב מסויים הוא שלח יד רועדת ואחז בזרועי. "אני הולך לספר לך כעת דברים שאפילו לבנים ולנכדים שלי לא סיפרתי עד היום", אמר בעיניים נוצצות.

ואז הוא חזר אל הרגעים היותר נוראיים ואכזריים במחנה העבודה, כאשר הנאצים רוצצו את גולגולתו של אביו לנגד עיניו, בהיותו נער עול-ימים. הוא תיאר לי את הדברים בפרוטרוט תוך שהוא בוכה בכי מר, ואני בוכה יחד איתו.

למרות שהדברים היו קשים לשמיעה, לא קטעתי אותו אלא המשכתי להקשיב לו קשב רב. הרגשתי שאני עושה איתו חסד אישי רב, מפני שבעצם זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוא העז לפרוק מקצת מהמשא הכבד שישב על ליבו עשרות שנים.

כך תבחרו ספר טוב

בתוך כל יבול הספרים החב"די, איך היית ממליץ לקורא הממוצע לבחור ולזהות ספר טוב?

ראשית, לפי שם המחבר. יש אנשים רציניים ומוכשרים שהם בבחינת 'אתמחי גברא' בחיבור ספרים איכותיים. שנית, לקרוא היטב את הכתוב בגב הספר ואת דברי ההקדמה של המחבר (או ההוצאה-לאור). במקרים של פרטאץ' אפשר על-פי רוב לזהות זאת כבר בשלב הזה.

חשוב גם לעיין בגוף הספר ולבחון את רמת התכנים כמו גם את סגנון כתיבתם. כל זה, אגב, נכון לגבי ספרים בכלל, לאו דווקא ספרים חב"דיים. אבל בסך-הכול אנחנו בהחלט יכולים להשתבח ביבול הספרותי הרב שמעשיר בשנים האחרונות את ארון הספרים החב"די.

ערכת לא מעט עיתונים חרדיים וגם כיום אתה עוסק בעריכה ובכתיבה של כתבות מגזין. איך זה מסתדר עם כתיבה שבועית לילדים ולנוער? אתה לא חושש שזה 'יפגע' בשם שלך? יש הבדל ברמת החשיבה וההשקעה בכתיבה?

איך זה מסתדר מבחינה טכנית? מקדישים עוד כמה שעות למחשבה ולכתיבה. עובדים קשה, ב"ה...

האם כתיבתי לילדים ולנוער אינה 'פוגעת' בשם שלי?! לא הבנתי את השאלה. אולי צריך להפוך את השאלה על פיה, שכן, הכתיבה לילדים ולנוער היא מקור גאווה וסיפוק בעבורי, בעוד על עבודותיי בעיתונים אני כמעט חש צורך להתנצל... אני חושב שזה כבוד גדול וזכות גדולה לכתוב לילדים ולבני הנעורים.

אגב, רק בשביל הפרוטוקול, כתבתי גם כמה ספרים המיועדים לכל הגילאים. ובעצם, אפילו הספרים שבאופן רשמי נועדו לנוער, מתאימים, לעניות דעתי, גם למבוגרים...
באשר ל"רמת החשיבה וההשקעה": יש מאמץ מיוחד שמחייבת כתיבה למבוגרים. כתיבה כזאת דורשת רמה גבוהה של עלילה, שפה וכו'. מנגד, גם הכתיבה לילדים איננה פשוטה, שכן היא תובעת מהכותב יכולת 'להוריד' רעיונות לרמת הילדים. במיוחד כאשר מבקשים להביע רעיונות רציניים ועמוקים בשפה פשוטה שתתאים לקוראים הצעירים.
 
בין משפחה לכתיבה

איזה ספרים אתה מכניס לביתך?; יש סופר שאתה אוהב במיוחד?

אני מפעיל את ה'נוהל' שפירטתי קודם, בתשובה לשאלה בדבר הדרך לבחור ספר טוב. ספר שעבר את הביקורת הזאת שלי, נכנס לביתי. ספרים רבים אחרים נשארים על המדף אחרי עלעול חטוף בהם.

כן, יש כמה וכמה סופרים שאני מאוד מעריך את רצינות עבודתם ואת איכות כתיבתם.

איזה סוג של תגובות אתה מקבל מקוראים? זכורה לך תגובה מיוחדת?

סוגי התגובות משתנים, כמובן, בהתאם לדברים שעליהם מגיבים. על מאמרים פובליציסטיים, לדוגמה, שמעצם טיבם נועדו לעורר עניין ומחשבה – התגובות הן מגוונות מאוד ולעיתים מן הקצה אל הקצה. יש תומכים נלהבים, יש חולקים לגמרי, ויש כמובן גם את אלה שבתווך. אבל במקרה כזה העיקר הוא הלוא עצם התגובות... אין דבר המאכזב כותב טור דעה יותר מהעדר תגובות של הסביבה על מה שכתב.
על ספריי אנשים מגיבים טוב, ב"ה. אולי זה מפני שהם מנומסים...


אוהב להקשיב. רודרמן מנחה אירוע

תגובה שזכורה לי במיוחד? יש המון תגובות שאני זוכר. תגובה אחת, די טרייה, שחיממה את ליבי היא של שליח אי-שם שסיפר לי כי הוא נוהג להקריא בכל ערב לילדיו, לאחר שכבר עלו על מיטותיהם, קטע מהספר 'דרכים נסתרות' (שהוא עיבוד של 'ספר הזיכרונות' של הרבי הקודם נ"ע). אני רואה בעיני-רוחי את הסיטואציה וזה משום-מה מרגש אותי.

הספרים שלך באחרונה פורצים גם לקהל הלא-חב"די. מה התגובות שאתה מקבל משם?

חלק מספריי אכן נמכר בכמה מרשתות שיווק הספרים הכלל-חרדיות והכלל-דתיות ואני זוכה ב"ה למשוב טוב ומלבב.

איך אתה משלב בין חיי משפחה (חינוך הילדים וכו') לבין כתיבה שבועית?

זה כמו כל עבודה, אלא שלי יש כמה בונוסים מיוחדים: א) הילדים שלי, שיהיו בריאים, משמשים לי השראה לחלק מהסיפורים או ההתרחשויות המתוארות בהם. ב) הם עצמם שותפים פעילים בהעלאת רעיונות, לא-פעם כשאני מוצא עצמי מגשש את דרכי בעיצומה של כתיבת עלילה. ג) יש משהו נפלא יותר מאשר לכתוב ספר ואחר-כך לראות את הילד שלך שוכב על הספה וקורא אותו בשקיקה?...

השבועונים החרדיים

בכנות: היית ממליץ לחסיד חב"ד להכניס הביתה שבועון חרדי?

עם כל הביקורת (המוצדקת) על השבועונים החרדיים, אי-אפשר לאסור באופן גורף את הכנסתם הביתה. אין לזה סיבה אמיתית וגם לא היגיון.

אני אפילו הייתי מרחיק לכת ומצביע על מידה מסוימת של תועלת בהיכרות הנוצרת דרכם עם חוגים אחרים ועם דמויות נוספות. חשוב לטעמי שנבין את הסביבה בה אנו חיים (אני כמובן מדבר על ה'סביבה' הקדושה בלבד). עולמו של הקב"ה הוא גדול ויש בו מקום לי"ב שבטי י-ה.

וביחד עם זאת, אין חובה 'להדר' בכך. לא מוכרחים ללקט באדיקות כל שבוע את כל מה שיש על המדף במכולת.

מה דעתך על השבועונים החב"דיים? מה חסר בהם כיום? ומה הסיבה שהם לא מצליחים בינתיים להתרומם?

אני מנוי על שבועון 'כפר חב"ד', שיש בו הרבה מאוד תוכן טוב ומשובח. וביחד עם זאת חסר לו, לעניות דעתי, יותר כותבים טובים ויותר תכנים תורניים והגותיים.

התחושה שלי היא שיש מעט יותר מדיי טפיחה עצמית על השכם ומעט פחות מדי מזון מוצק ואמיתי לרוח. צריך גם קצת יותר פרופורציה בכל מה שקשור לתכנים שנועדו ליצור בנו ריגושים, גם אם הם ריגושים של קדוּשה. אתה פותח עיתון לשבת כמו 'המודיע' ומוצא בו שפע של מאמרים ורעיונות מחכימים בשלל נושאי תורה ומחשבה. ודווקא אצלנו, חסידי חב"ד, שאין שני לארון הספרים ולאוצר המחשבה של רבותינו נשיאינו ותלמידיהם הגדולים, דומה כי המינון בתחום הזה דליל משהו.

בעת האחרונה אני יודע שנעשים בו מאמצים רציניים מאוד כדי לשפר ולהעלות את רמת השבועון, באיכות ובכמות. אני מאחל מעומק הלב הצלחה לעוסקים במלאכת הקודש. סוף-סוף, זהו השבועון שבמשך שנים על-גבי שנים עלה על שולחנו של מלך ואף זכה לאין-ספור התייחסויות, הכוונות וקירובים.
 
עד כמה לדעתך עיתון או ספר חיצוניים יכולים להשפיע על נער צעיר?

לא יודע לכמת זאת, אבל ברור לי שהשפעת המילה הכתובה על הילד ועל הנער – ובמיוחד כשמדובר בספר עלילתי – היא רבה מאוד. לא לחינם הרבי עודד כל-כך סופרים וסופרות החרדים לדבר ה', להרבות בחיבור ספרים לילדים ונוער.

יש לא-מעט אנשים המעידים על עצמם ואומרים על ספר מסויים: "הספר הזה שינה לי את החיים". לפעמים מדובר בספר שהם קראו בילדותם או בנעוריהם. לכן, האחריות של ההורים והמחנכים לגבי תכני הקריאה של הילדים היא רבה מאוד. וזה כמובן אומר גם שלסופרים עצמם יש אחריות כבדה ביותר באשר ליוצא מתחת ידיהם.

האם לדעתך בישיבות שלנו צריכים להקים ספריות לשעות הפנאי, ומה צריך להיות בהן?

אינני מתיימר להיות 'מייבין' בכל תחום. זאת שאלה שצריך להפנות לצוות החינוכי בישיבות.

הספר המהפכני

כמה ספרים הוצאת-לאור עד כה ומה הספר שהכי אהוב עליך?

כתבתי למעלה מ-20 ספרים, כן ירבו. הספר האהוב עליי ביותר הוא בדרך-כלל הספר האחרון שכתבתי ושראה אור...

ספר לנו עליו?

לספר שהופיע כיממה לפני ה' טבת (האחרון) קוראים "אלה הם מועדָי". הציבור בוודאי זוכר את סדרת שיחות-הקודש שנכתבו ונערכו על-ידי (ושהופצו בזמנן על-ידי צאגו"ח) – 'שיחת החג'. מדובר בשיחותיו הק' של הרבי, מהיותר מיוחדות – אם מותר להתבטא כך – על חגי ומועדי ישראל. 20 גיליונות כאלה ראו אור ומאז חלפו כמה וכמה שנים בהן השיחות הללו חדלו להופיע.

אלא שגם לאורך כל השנים האלה אני מוסיף עדיין לקבל פניות – בעיקר משלוחים – לפני כל חג וחג: "שלח לי בבקשה את 'קם רבה שחטיה לר' זירא'", "שלח לי במייל את 'תפילת חנה'", "שלח לי את 'בר מצרא'". הבנתי שיש לזה צורך וביקוש רב.
הוספתי ועיבדתי עוד כמה וכמה שיחות-קודש עד אשר לכל חג וחג יהיו שלוש שיחות, והתוצאה נמצאת בספר החדש.


שער הספר "אלה הם מועדי"

מבחינתי זהו הספר החשוב ביותר שלי עד כה, שכן מדובר בהפצת תורתו של הרבי לכלל הציבור. נעשה פה ניסיון שייתכן כי הוא ראשון מסוגו – להביא את העומקים שבשיחותיו של הרבי אל ציבור גדול ורחב שאיננו מורגל בשפת ה'ליקוטי שיחות'.
הספר הזה מתאים לכל חסיד המבקש ללמוד בעצמו שיחה עמוקה לקראת החג (בעיקר אם הוא מתקשה ביידיש), לשליח המחפש תוכן מרתק לשיעור או הרצאה, וכן – ואולי זה העיקר – ספר שאפשר להעניק למקורבים ומקורבות המבקשים להתוודע באופן בלתי אמצעי לעומקים המופלאים שבתורת הרבי.

מה מסמל בשבילך ה' טבת?

ה' טבת הוא כמובן יום מאוד-מאוד שמח בעבורנו, והוא גם יום שהצד הרוחני והפנימי שבו עולה כפי הנראה על מה שאנחנו מסוגלים להבין בשכלנו בכל הנוגע לאירועים שהובילו אליו. אני מתכוון לכך שעד כמה שננסה להעמיק בעניין, ספק רב אם נצליח באמת להבין על בוריה את עוצמת עגמת-הנפש שהפרשה הזאת הסבה לרבי בראשיתה, וממילא גם את גודל השמחה של הרבי כשהיא באה לסיומה הטוב.

בשנים האחרונות זהו כמובן גם יום חשוב לכל מי שעוסק בתחום הספרים. לא אסתיר את העובדה שביום הזה נושא כל מחבר ספרים (ואני הקטן באלפי מנשה בתוכם...) תפילה חרישית לקב"ה, שכמה שיותר יהודים טובים ימצאו את ספרו כטוב וכחשוב מספיק כדי להביאו לביתם.

איזה טיפים היית מעניק לכותב החב"די המתחיל?

לא למהר ולפרסם ספר בשלב הזה שבו הוא עדיין 'כותב מתחיל'. לעשות 'שימוש' אצל מישהו וותיק ומנוסה ממנו בתחום הכתיבה וההוצאה-לאור. לתת לאחרים לערוך ולהגיה את פרי עטו בטרם פרסום. ולבסוף, לדבוק במטרה עד שהספר עליו הוא חולם, בכל-זאת ייצא לאור...

לסיום, כמה טיפים לאתר המארח, COL?

להפעיל בקרה עמוקה יותר על התכנים המילוליים והויזואליים שאתם מעלים באתר הדינמי והמצליח שלכם. לקחת בחשבון שיש עוד עיניים רבות הצופות באתר ודרכו מביטות על דמותה של ליובאוויטש (וזאת על-אף כל הודעותיכם, בכתב ובעל-פה, כי האתר הוא פרטי ואיננו רשמי וכו'). המשיכו להיות חרוצים במלאכתכם ונסו להיות הראשונים שידווח בקרוב על ביאת המשיח.