זלמן רודרמן

"אני לא רוצה שתעשו עניין מזה שאני ליטאי והוא חסיד חב"ד; אני בכלל לא רוצה שתעשו עניין ממני, כי אני כאן לא הנושא. הנושא הוא ר' שלום רובשקין ולוֹ צריך לעזור, ובשבילו אני מוכן לעשות הכול". את הדברים הכנים והחמים האלה, אנו שומעים מפי לא-אחר מהרב פנחס ליפשיץ, העורך והמו"ל של העיתון 'יתד נאמן' בארה"ב.

ליפשיץ היה העיתונאי החרדי הראשון שהתייצב ציבורית לימינו של ר' שלום רובשקין ומשפחתו, זמן קצר לאחר הפשיטה הגדולה של משרד ההגירה האמריקני על מפעל 'אגריפרוֹססוֹרס' השוכן בעיירה פוסטוויל שבמדינת אייווה. במאמר המערכת של עיתונו, התאונן ליפשיץ על רגשי הנחיתות המאפיינים רבים מיהודי ארה"ב. "בכל פעם שיהודי ירא שמים מואשם במשהו, ההערכה הראשונה של אנשים 'שלנו' – אפילו של כאלה שהם בעצמם יראים ושלמים – היא, שהסיפור נכון", כתב.

אבל עיקר חיצי ביקורתו של ליפשיץ כוונו אל העיתון היהודי-שמאלני 'פורוורסט', אל סוכנות הידיעות היהודית JTA ואל קבוצה של ראבייס רפורמים וקונסרווטיבים, שלדעתו עשו יד אחת כדי לפגוע בסמל תעשיית הבשר הכשר בארה"ב.

"יש ראבייס", כתב ליפשיץ, "המנהלים טמפלים שרוב חבריהם אינם אוכלים כשר ועל כן כל נושא השחיטה הכשרה הוא להם לזרה. הללו חברו לארגונים דוגמת PETA (אגודת זכויות לבעלי חיים) ואחרים, ששנאת יהודים טבועה בהם. נוצרה כאן קואליציה של גויים שונאי יהודים ושל יהודים שונאי יהדות, והשותפות ביניהם יצרה 'עלילת דם' בגרסה מודרנית. אם בעבר נלחמו בנו במקלות ובגרזנים, היום עושים זאת דרך העיתונים". כך, במילים חריפות אלה.

ליפשיץ לא הסתפק בזאת ובהמשך אף פרסם מאמר תקיף ביותר, ברוח הדברים הללו, בעיתון 'פורוורסט' עצמו. מבחינת העיתון, זה היה סוג של עלה תאנה פלורליסטי, שכמו נועד לכסות על עשרות דיווחים מוטים ומאמרים ארסיים כנגד משפחת רובשקין ומפעל הבשר הכשר שבבעלותה. במאמר הזה תיאר ליפשיץ, בין השאר, ביקור שערך בעצמו ב'אגריפרוססורס', מה שאִפשר לו להפריך אחת לאחת את הטענות כנגד רובשקין ומפעלו.

"לקחתי צעד חריף ותקיף בפרשה הזאת, כי מדובר ב'ערליכע געשמאקע אידן' (='יהודים יראי שמים יקרים'), שמסרו את נפשם כדי לספק בשר כשר בכל רחבי ארה"ב", צוטט מאוחר יותר ליפשיץ אומר בעקבות אותו ביקור, לעיתונאי יהודה צייטלין מ'חב"ד און ליין' באמריקה.

תכנית משחק סופית

את הרב פנחס ליפשיץ אנו מפגישים לשיחה משותפת עם ר' יוסף רובשקין, תושב שכונת קראון-הייטס בברוקלין ואחיו הגדול של גיבורהּ הטרגי של הפרשה, ר' שלום רובשקין. המפגש ביניהם מתקיים במשרדי 'יתד נאמן' במונסי, מקום מגוריו של ליפשיץ.

שיחתנו עם השניים מתנהלת תחת לחץ-זמן מסוים, שכן בעוד שעה קלה עתידים הם ליטול חלק פעיל ומרכזי ב'וועידה טלפונית' רבת משתתפים שנועדה לדון בהיבטים השונים של ערעור אפשרי לבית-המשפט העליון של ארה"ב, על הרשעתו של ר' שלום רובשקין ועל גזר הדין הקשה שהושת עליו – 27 שנות מאסר.

"כל מה שקורה בפרשה הזאת הוא 'לא נורמלי'", אומר ר' יוסף רובשקין. "החל מהאופן שבו השלטונות פשטו על המפעל בפוסטוויל – עם כ-800 שוטרים וסוכנים, עם כלבי גישוש ועם מסוקים מרחפים באוויר – כאילו היה זה בסיס חשאי של אל-קאעידה; המשך בהתנהלות העוינת של בית המשפט כלפי אחי מאז פרוץ הפרשה; עבוֹר דרך דריכה ברגל גסה על כללי אתיקה וצדק בסיסיים, וכלה בגזר דין שהוא חסר תקדים באופן קיצוני, בחומרתו".

כשרובשקין (האח) אומר "דריכה ברגל גסה על כללי אתיקה וצדק בסיסיים", הוא מתכוון בעיקר לאישיותה ולאופן התנהלותה של השופטת הפדרלית, לינדה רייד, שהכריעה כי ר' שלום אשם ושגזרה עליו לבלות כמעט שלושה עשורים מחייו מאחורי סורג ובריח.

"כבר מהרגע הראשון, היחס שלה אל אחי היה חסר אנושיות באופן שעורר את תהייתנו ואת תהיית עורכי הדין שלנו", הוא אומר. "רק כשכבר היינו עמוק-עמוק בתוך התהליך, הצלחנו לחשוף מסמכים שמהם עלה, כי במהלך שבעת החודשים שקדמו לפשיטת הרשויות על המפעל בפוסטוויל, נפגשה השופטת רייד עם התובע ועם אנשי צוות אכיפת החוק 12 פעמים מחוץ לכותלי בית המשפט. היא הייתה נוכחת בעת שנדונו 'אסטרטגיות של האשמות', ודרשה כל העת מהתביעה להציג לה 'תכנית מִשחק סופית'. אף על פי כן היא לא פסלה את עצמה מלדון בתיק".

"זה בהחלט 'לא נורמלי', כל העניין הזה; ממש מחוץ לדרך-הטבע", מחרה מחזיק אחריו הרב ליפשיץ, שמאז נתוודע לפרשה, הפך אחד מראשי המאבק הציבורי למען רובשקין. "אנחנו כמובן מצווים לפעול גם בדרך-הטבע", הוא מבהיר, אך מיד מוסיף, "אבל מכיוון שכל הפרשה הזאת היא מחוץ לדרך-הטבע ומחוץ לכל היגיון, מה שנדרש מאתנו לעת הזאת היא תשובת המשקל – הוספה מחוץ לדרך-הטבע בצדקה, באהבת ישראל ובשאר מעשים טובים".

כדור השלג יצא לדרכו

בטרם נמשיך, הנה בקצרה על השתלשלות הפרשה:
תחילת הצרות בשנת תשס"ד, אז פרסמה אגודת 'זכויות לבעלי חיים' (PETA) סרטון וידאו שתיאר את השחיטה היהודית, בצורה מזעזעת. האגודה הצליחה לשתול במפעל של משפחת רובשקין באייווה את אחד מאנשיה, שבדרכי עורמה התקבל לעבודה במקום. הלה צילם את תהליך השחיטה עצמו, את הדם הרב בבית המטבחיים, את הפשטת העור ואת ביתור הבהמות לחלקים. המראות, שהם בלי ספק אינם נעימים למי שלא מורגל בהם, היו חלק ממסע הכפשה מתמשך שהוביל PETA כנגד השחיטה היהודית בכלל וש'אגריפרוססורס', בהיותה מפעל הבשר הכשר הגדול בארה"ב, נבחרה לייצגה.

בתגובה, יצא 'אגריפרוססורס' במסע תעמולה נגדי שמטרתו הייתה להוכיח את מצג השווא של PETA ואת הדמגוגיה בה השתמשו אנשיה. דוברי המשחטה הופיעו אף הם בכלי התקשורת והסבירו לציבור, כי מדובר בשחיטה היהודית המסורתית מאז מתן תורה בסיני. הם אף נעזרו במומחים שקבעו כי מבין כל שיטות ההמתה של בעלי חיים לצורכי מאכל, השחיטה היהודית מסבה לבעלי החיים הכי פחות צער. בנוסף, הביאו אל המפעל באייווה משלחת של רבנים ושל מומחים עולמיים בתחום. משלחת זו כללה, בין השאר, את שר החקלאות של המדינה וכן את ד"ר גרינוד מאוניברסיטת קולורדו הנחשב למומחה מספר אחת לשחיטה באמריקה. בעקבת ביקורה זה חיברה המשלחת דו"ח חיובי מאוד על המשחטה ועל תהליך השחיטה בה.

חקירה עצמאית בנושא של משרד הבריאות הבהירה גם היא כי מאחורי טענות PETA אין ולא כלום. הקמפיין של שוחרי זכויות בעלי החיים גווע אפוא לאיטו, ומשפחת רובשקין הייתה בטוחה כי הסיפור הלא-נעים – מאחוריה. בדמיונותיו הפרועים ביותר לא העלה איש מהם על דעתו, כי החלק הגרוע עוד לא החל.

בנקודה שבה סיימו אנשי PETA את חלקם, נכנסו לתמונה נציגי השמאל הליברלי היהודי בארה"ב, שהצלחת המפעל אשר בעיני רבים ייצג את הכשרות ואת אורח החיים האורתודוכסי-שמרני, הייתה לצנינים בעיניהם. כתבה בעיתון 'פורוורסט', בשנת תשס"ו, נתנה את האות לפרק שני במערכה.

תחת הכותרת "ג'ונגל כשר", פרסם כתב העיתון רפורטז'ה עם רשמי ביקור שלו במשחטה בפוסטוויל. הכתב טען כי בביקורו ב'אגריפרוססורס' הוא נחשף למעשים נוראיים המתרחשים בין כותלי המקום, דוגמת תנאי עבודה מתחת לכל ביקורת ועושק של העובדים על ידי בני משפחת רובשקין.

הכתבה יצרה מהומה בציבוריות היהודית בארה"ב. באותם ימים, משום מה, בחרו רבים להתעלם מהעובדה שמדובר בעיתון התוקף דרך קבע את העולם החרדי. כעת נוצר רושם כי המשחטה מתעללת לא רק בחיות, אלא גם בבני אדם...

ימים מספר לאחר פרסום הכתבה הגיעו לפוסטוויל שתי דמויות ידועות ומכובדות – הרב אשר זלינגדון מ'אגודת ישראל' וד"ר קרלוס קברנה. מטרת הביקור הייתה לבדוק מקרוב את טענות כתב ה'פורוורסט'. השניים שוחחו עם העובדים במפעל ואף תחקרו תושבים מקומיים בעיירה. בסיום ביקורם פרסמו דו"ח שניקה את 'אגריפרוססורס' מטענות העיתון.

אולם נראה כי כדור השלג יצא כבר לדרכו, מתגלגל במורד ההר.

החקירה הסמויה מתפוצצת

המדורה שהוצתה על ידי 'פורוורסט', טופחה על ידו בעקביות, באמצעות ידיעות מעקב אחר הנעשה במפעל ומאמרים נוטפי ארס כנגד משפחת רובשקין. ניצוצות מהמדורה התעופפו לכל עבר, והם החלו להצית מדורות משנה בכלי תקשורת נוספים בארה"ב. הסיפור היה תפור למידותיה של התקשורת שוחרת הסנסציות: יהודים העושים כסף על חשבונם של פועלים קשי יום. בנוסף, הועלתה הטענה, כי בין העובדים יש המוגדרים 'שוהים בלתי חוקיים' – בעיה שמטרידה מאוד את ארה"ב כולה.

ובינתיים הצטרף להילולה איגוד עובדים פרטי שדרש לייצג את עובדי 'אגריפרוססורס'. בעלי המפעל, שלאורך כל השנים הסתדר יפה גם ללא עזרת האיגוד, דחו את הדרישה. בתגובה החל האיגוד לחשוף ציפורניים ו"להיאבק על הזכויות של כ-1,000 עובדי המשחטה" בפוסטוויל. פועלי המשחטה עצמם, אגב, היו מרוצים מאוד ממקום עבודתם ולא היו להם כל תלונות על מעסיקיהם. למשלחות השונות שהגיעו לפקוד את המפעל, בעקבות הסערה, היו לפועלים רק מילים טובות על רובשקין ואנשיו.

אלא שבמקביל למאבק התקשורתי, הגלוי, על שמו הטוב של 'אגריפרוססורס', החלה רוחשת מאחורי הקלעים מערכה נוספת, מסוכנת הרבה יותר. ההד התקשורתי הרחב וה'נשמות טובות' שבחשו בקדרה, הובילו את רשויות ההגירה והחוק האמריקניים להיכנס לקרביים של מפעל השחיטה היהודי הגדול בפוסטוויל השקטה.

במשך למעלה מחצי שנה ביצעו השלטונות חקירה סמויה אשר התפוצצה בקול רעש גדול באמצע חודש אייר תשס"ח.

בבוקר אביבי פסטורלי נאה, השתלטו כוחות גדולים של משטרה ושל מחלקת ההגירה והמכס על 'אגריפרוססורס'. כ-400 מעובדי המפעל נעצרו במקום ונלקחו לחקירה. בחקירתם הציגו הפועלים מסמכים המאשרים את חוקיוּת שהייתם ועבודתם בארה"ב. בהמשך יתברר כי חלקם החזיקו בניירות מזויפים. האם היה על בעלי המפעל לדעת כי מבין כ-1,000 העובדים ישנם גם כאלה המחזיקים במסמכים מזויפים? תלוי, כמובן, את מי שואלים.

מעצר העובדים יצר משבר מיידי בתפוקת המפעל וזה רק התגבר והלך. בתוך שבועות ספורים מהפשיטה, דיווח המפעל על הפסד נקי של 15 מיליון דולר.

במלחמת מאסף ניסה ר' שלום רובשקין לעצור את המפולת. הוא פנה לבנק שבו התנהלו חשבונות החברה וביקש הלוואה. בדיוק לכך חיכו הסוכנים הפדרליים שארבו לו מעבר לפינה כציידים ביער. באחד המסמכים שהוחרמו על ידם בעת מעצר הפועלים בבוקר הפשיטה, נמצאה התחייבות של רובשקין לבנק, כי לעולם לא יעשה בכספי ההלוואות שהוא נוטל מהבנק, שימוש לא חוקי. ומכיוון שהנחת היסוד של התביעה הפדרלית הייתה שרובשקין ידע כי העובדים שהוא מעסיק אינם חוקיים, ובכל זאת הרשה לעצמו לקחת הלוואה מהבנק למימון המפעל – נמצא שבכך הוא עבר על הסעיף הנ"ל בחוזה.

הברון מינכהאוזן בטוח היה אוהב את זה.

פתאום הציבור התעורר

בחשוון תשס"ט נעצר ר' שלום לראשונה לתקופה של כחודשיים וחצי. את הצורך להחזיקו במעצר לאורך כל התקופה הארוכה הזאת, נימקו התובעים בכך שכיהודי הוא עלול להימלט לישראל ולהתאזרח בה מתוקף 'חוק השבות'. את הסעיף בחוקה האמריקנית האוסר אפליה על רקע דת או גזע, הוחלט לשמור למקרים אחרים.
כשנה מאוחר יותר, בשלהי חודש תשרי תש"ע החל משפטו של רובשקין, כאשר הוא עצמו מושלך עם תחילת המשפט לבית סוהר באייווה.

מאלפי הסעיפים שהופיעו בכתב האישום בראשית המשפט – בהם כל אותם אלה הקשורים בהעסקת עובדים זרים ללא רישיון וכן בהעסקת קטינים – נוקה רובשקין וזוּכה לגמרי. נותרו 86 שעניינם הונאת בנקים והלבנת הון.

אלא שעיון מדוקדק יותר ב-86 הסעיפים הללו גופא, מגלה כי למעשה הם סובבים סביב שבע האשמות. "אם, למשל, יצאה המחאה שהיא 'לא בסדר', אז פעם אחת האשימו אותו על כתיבת ההמחאה, פעם שנייה – על זה שההמחאה נשלחה, ופעם שלישית – על כך שההמחאה הגיעה ליעדה", הסבירה רעייתו של ר' שלום, הגב' לאה רובשקין, בראיון לאחד העיתונים.

משפטו של ר' שלום נמשך כחודש ובסופו הוא הוכרז אשם ב-86 סעיפי האישום. בתמוז תש"ע גזרה עליו השופטת לינדה רייד 27 שנות מאסר וקנס של 31 מיליון דולר. באותו יום הועבר רובשקין מהכלא באייווה, שתנאיו היו סבירים יחסית, לכלא אוטסוויל בניו יורק, הנחשב לאחד מבתי הסוהר השמורים בארה"ב ולכזה שתנאי הכליאה בו קשים ומחמירים במיוחד.

גזר הדין הקשה שעלה בחומרתו אף על דרישת התביעה, הכה רבים בהלם. היהדות החרדית בארה"ב על כל גווניה, מסאטמר ועד לייקווד, התעוררה בכל המרץ בניסיון להפוך את הקערה על פיה ולהציל את רובשקין.

"גם זה חלק מהאנומליה שמאפיינת את כל הפרשה הזאת", אומר בעצב האח ר' יוסף. "כל עוד הואשם ר' שלום בתקשורת בלבד ולא בבית משפט, לא הצלחנו לעורר למענו כמעט איש. אנשים ישבו על הגדר והמתינו להתפתחויות. דווקא לאחר שבית המשפט מצא אותו אשם, כביכול, באה ההתעוררות. אני כמובן מברך עליה בכל לשון, אני רק מקווה שהיא לא באה מאוחר מדי".

ואכן, נראה כי דווקא הניסיון הראשוני להפיל על רובשקין אלפי סעיפי אישום, סעיפים שכאמור כמעט כולם הופרכו, ולבסוף גזר הדין הכבד מנשוא שהושת עליו – הם שהולידו בלב רבים את התחושה כי מדובר ב'רדיפה'.

חודשים מספר לאחר ההרשעה וגזר הדין, הגישו עורכי דינו של רובשקין ערעור לבית המשפט לערעורים. הטיעון המרכזי התמקד בשופטת רייד ובטענה כי היה עליה לפסול את עצמה בשל מעורבותה העמוקה בכל תהליך התביעה. אולם בית המשפט לערעורים לא קיבל את הטענה. הוא קבע כי בשלב מתקדם כל כך אי אפשר להעלות טענות שפוסלות את השופטת מלדון בתיק.

קם ובירך 'שהחיינו'

הרב ליפשיץ לא היה זקוק לפסק הדין הקשה כדי להתעורר למען רובשקין. כפי שכבר צוין, הוא היה שם למן ההתחלה.

איך נוצר הקשר בינך ובין ר' שלום?

"האמת היא שבביקורי היחיד במפעל באייווה, לא פגשתי את ר' שלום עצמו (הוא לא היה שם באותה שעה) אלא את אחיו ר' יוסף. מאוד התרשמתי מהאישיות של ר' יוסף ומהמפעל בכלל. פגשתי גם תושבים גויים מן המקום, והם דיברו על משפחת רובשקין ועל התעשייה שהקימו בפוסטוויל במילים חמות מאוד. אחר כך, כשחזרתי לביתי הוספתי לשמור על קשר חם עם ר' יוסף וכן לגַבות את המאבק שלהם, מעל דפי העיתון שלי ועל במות נוספות.

"הקשר האישי שלי עם ר' שלום החל רק לאחר שכבר נכלא בפועל באייווה. לבקשת אחיו, ר' יוסף, יצרתי אתו קשר על מנת לעודד אותו. גיליתי בן אדם מיוחד במינו. איש מלא שמחה וביטחון בה'. קבענו בינינו 'חברותא' יומית ב'שער הביטחון' שבספר 'חובת הלבבות'. למען האמת, אם ארצה להגדיר את ר' שלום בצורה נכונה יותר, אומר עליו שהוא לא לומד את 'שער הביטחון', אלא הוא בעצמו 'שער הביטחון מהלֵך'.
"בכל פעם שאנחנו מדברים, הוא שמח ושר. לשיא הגיעוּ הדברים כאשר השופטת הודיעה על 27 שנות מאסר. כל המשפחה והחברים פרצו בבכי, ואילו הוא קם על רגליו ובירך 'שהחיינו'. 'כעת אזכה לקיים את מצוות הביטחון בה'!', הכריז".

אבל מאז הועבר רובשקין לכלא אוטסוויל בניו יורק, הורעו תנאיו וה'חברותא' היומית שלו עם ליפשיץ הופסקה. "אנחנו מתכתבים בדואר האלקטרוני. שם אנחנו מחליפים דברי עידוד, אינפורמציה, ומוסיפים לעסוק בענייני אמונה וביטחון", אומר ליפשיץ שמנקודת המבט האובייקטיבית וגם הציבורית שלו משוכנע כי העוול שנעשה לרובשקין זועק עד לב השמים. "אין דברים כאלה. אין כאלה האשמות, אין כזו התנהלות ואין כאלו עונשים", הוא אומר, ומצביע על סדרה של מקרים בעבר, בהם הואשמו מפעלים ואנשי עסקים באותן האשמות, והעונש עליהן הסתיים בתשלום כופר.

כעת נערכים במשפחה ובוועד ההצלה שבו חבר הרב ליפשיץ, להגשת ערעור לבית המשפט העליון. "אנחנו לא מבקשים להתעמת עם פרטים כאלה ואחרים בתיק, אלא דורשים משפט חוזר", הוא אומר, "משפט שיתקיים על ידי שופטים נייטרליים".

ומהם הסיכויים שיש לדעתך להצלחת המהלך?

"אני לא מוסמך לדבר על 'סיכויים', שהרי לא אני מנהל את העולם, אלא הקב"ה. יחד עם זאת אני משוכנע שגם בדרך הטבע יש לכך סיכוי".

משפט חוזר והוגן

"הערעור מוכרח להצליח", מתערב האח ר' יוסף בסערת נפש. "הוא פשוט חייב להצליח. אני לא יכול לראות את אחי, שהוא היום בן 52, יוצא מהכלא בגיל 80. אני גם לא בטוח שהוא בכלל יוכל לשרוד את הדבר הנורא הזה".

ר' יוסף אינו מצליח לכבוש את רגשותיו כשהוא שב ומדבר על העוול העצום שנעשה לאחיו. "לא צריך להיות בן משפחה או חבר קרוב כדי להבין שגם אילו ההאשמות המופנות כלפיו אכן היו נכונות – הוא לא ראוי לעונש נוראי שכזה. מה, הוא מפלצת?!".

ר' יוסף נוהג לבקר מפעם לפעם את אחיו בכלא. "אפשר לבקר אותו שלוש פעמים בשבוע, וכל שבוע שני (לסירוגין), פעם רביעית. אני מגיע רק באותם מקרים שבהם למשפחה הקרובה יותר – רעייתו, עשרת ילדיו ונכדיו – יש קושי להגיע. כשאני בא אליו, אנחנו יושבים ולומדים כמה שעות".

איך הוא מעכל את מצבו, איך הוא מתמודד אתו?

"לא נעים לי להגיד, אבל לפעמים הוא נשמע לי קצת... מוזר עם כל האמונה והביטחון העצומים שהוא מקרין. פגשתי אותו ביום ראשון שעבר והוא היה ממש בשמחה. אי אפשר להבין זאת. הוא יושב כל היום לבד, בלי פנים יהודיות בסביבתו. בקושי יש לו מה לאכול, כי האוכל הכשר שם הוא מתחת לכל ביקורת. והוא יושב כל היום ולומד. בנוסף לזה הוא כותב פירושים על התורה. אני חושב שאפשר כבר להוציא לאור חיבור עם כל הפירושים שכתב עד עתה".

על מה בדיוק אתם מבססים את הציפייה להצליח בערעור בבית המשפט העליון?
"הציפייה שלנו מבוססת קודם כול על תפילות ועל רחמי שמים, תפילות להן שותפים מאות אלפי יהודים בכל העולם כולו. מלבד זאת, אנחנו חשים כי גלי הסולידריות של הציבור היהודי בארה"ב ומחוצה לה, גוברים והולכים. אנשים מבינים שבכל מקרה העונש שהוטל עליו הוא לא מידתי, באופן קיצוני. וההבנה הזאת גרמה לכך שאנשים חדלו לשאול מה עשה שלום רובשקין והם מתמקדים עתה בשאלה, מה עשו לשלום רובשקין.

"ומצד שני, אינני משלה את עצמי לחשוב שזה יהיה קל ופשוט, וזאת אגב גם הסיבה היחידה לכך שאף כי מתחילת הפרשה נמנעתי ממתן ראיונות לתקשורת, הפעם הסכמתי לדבר עם 'בקהילה'.

אני רוצה שיהיה ברור: בית המשפט לא נזקק לכל בקשה ובקשה המוגשת לו למשפט חוזר. יש לו מערכת סינון הבוחנת כל בקשה לגופה והיא זו שמחליטה האומנם ראוי ששופטי בית המשפט העליון יעסקו בה. רק אחוז קטן מהבקשות מתקבל ונדון.
"אחד הדברים שעשויים לתרום להחלטה של בית המשפט לדון בבקשתנו ובעזרת ה' גם להיענות לה, הוא יצירת דעת קהל כלל עולמית אשר תתמוך בדרישתנו למשפט חוזר והוגן. ברגע שתיווצר דעת קהל חזקה בכיוון זה, הדבר יהפוך לאינטרס אמריקני וסיכויי ההצלחה גם בדרך-הטבע – יגברו".

העוול זועק לשמים

בראיון שהעניק לאחרונה אחד מעורכי דינו של ר' שלום רובשקין, מר נתן לואין, לרב משה מרינובסקי מהשבועון 'כפר חב"ד', העלה עו"ד לואין (שטיפל בעבר באחד התיקים של הנשיא ריצ'רד ניקסון ושהוביל בהצלחה את 'משפט הספרים' המפורסם של ליובאוויטש) שורה ארוכה של טענות חמורות כנגד התנהלות מערכת המשפט בעניינו של רובשקין. הנה כמה מהן:

עילה לביטול ההרשעה

בתצהירים שהגישו שני משפטנים אמריקניים מפורסמים לבית המשפט הגבוה לערעורים בארה"ב, הצביעו השניים על שימוש לרעה בכוח שעשו השופטת לינדה רייד והתובעים. השניים הם פרופ' סטפן גילרס ומרק הריסון, מהאדריכלים הראשיים של הקוד להתנהגות משפטית בארה"ב.

שני המומחים למדו את טענות הממשלה וההגנה במשפט, והם הצהירו כי בפגישותיה החשאיות של השופטת עם נציגי הממשלה, הפרה רייד את האתיקה של החוק הדורשת מכל שופט לפסול עצמו בכל מקרה שיש לו דעה קדומה או אפילו רק מראית עין של דעה קדומה. לדעת מומחים אלה, הפרה זו מצד השופטת יכולה להוות עילה לביטול הרשעת הנאשם.

תזמון גרוע או קנוניה?

דבר תמוה ביותר התרחש ביום שעניינו של רובשקין צריך היה להידון בבית המשפט לערעורים. באותו יום וכן ביום שלפניו, שניים מן השופטים שהיו אמורים לשמוע את טענותיו של הנאשם מפי עורך דינו, ישבו בערעורים אחרים יחד עם... השופטת לינדה רייד עצמה!

זאת, על אף העובדה שבתוך זמן קצר עתידים הם לשמוע טענות שיתמקדו בשפיטה בלתי הולמת של רייד במשפטו של ר' שלום רובשקין. יתר על כן, זו הייתה הפעם הראשונה בחמש שנים שרייד ישבה כשופטת בבית הדין לערעורים.

הפרופ' המלומד: בית המשפט טעה!

בארה"ב נפוץ הנוהג לפיו לקראת הכרעה במשפטים שונים, אישי משפט וחוק בעלי התמחות מיוחדת בנושא הנדון, המכונים 'ידידי בית המשפט', כותבים לבית המשפט חוות דעת מקצועית שלהם לאור הידע והמומחיות שצברו בנושא.

בפרשת רובשקין, ההד הציבורי שהמשפט עורר גרר שורה של מכתבי חוות דעת מסוג זה. עם הכותבים נמנה המשפטן הבכיר הנודע, פרופ' אלן דרשוביץ, לשעבר התובע הכללי של ארה"ב. בחוות הדעת המנומקת שלו קובע דרשוביץ חד משמעית כי בית המשפט טעה בפירוש החוקים שבגינם הורשע רובשקין, וכי אין ספק שלא לכך התכוון המחוקק.

למרבה הצער, נכון לעכשיו גם חוות דעתו המלומדת של דרשוביץ, שבדרך כלל נחשבת מאוד, לא זכתה לכל התייחסות עניינית.

47 חברי קונגרס עדיין ממתינים

בית המשפט לערעורים בארה"ב קיבל פנייה משפטית מנומקת עליה חתמו 47 חברי קונגרס. הפנייה הונחה על שולחנו של התובע הללי הנוכחי, מר אריק הולנדר, אך היא לא זכתה לתגובה מעבר להודעה לקונית לא מחייבת בסגנון "פנייתכם התקבלה ומר הולנדר יעיין בה".

האם נציגי התביעה מסרבים להודות בטעותם מחשש שלא יהיה להם הסבר לפשיטה המתוקשרת – בעלות של מיליוני דולרים – על מפעלי 'אגריפרוססורס' או שמא מדובר בשנאה וברדיפה, תוהה עורך הדין מר לואין.