יצחק הלוי
צילומים: נעמה לוין, COL

במסדרונות השיש המפוארים של בית המשפט העליון בארצות הברית, בין תביעות ענק של מיליארדים ונושאים הרי גורל לדמוקרטיה האמריקנית, מתנהל בימים אלה תיק אחד קטן: מנחם בנימין זיבוטפסקי נגד הילארי דיאן רודהם קלינטון.

הנתבעת בתיק היא מזכירת המדינה האמריקנית, ממנהיגות המפלגה הדמוקרטית והחולשת על המשרד הקובע את מדיניות החוץ של המעצמה הגדולה בתבל. מצדו השני של הדוכן – התובע – ניצב ילד בן תשע, אזרח אמריקני, יליד ירושלים ותושב בית שמש. התיק, שעומד בפני הכרעת הערכאה המשפטית האמריקנית העליונה ביותר, עתיד לזעזע את אושיות הפוליטיקה הוושינגטונית.

הסוגיה העומדת לדיון לכאורה שולית, בירוקרטית ומשעממת: בדרכונו האמריקני של מנחם רשומה העיר ירושלים אך ארץ הלידה נעדרת. את מנחם הקטן זה לא מספק: למה לא יליד ישראל?

מתברר שזו מסורת ותיקה של שירות המדינה, שכדי להימנע מעימות עם העולם הערבי בוחר לא לציין בדרכונם של אזרחים אמריקניים ילידי ירושלים שהם נולדו בישראל. די להם בציון שם העיר. אלא שמנחם ואביו, ארי, לא מרוצים מכך ומעוניינים להוסיף לדרכון את ארץ הלידה.

למעשה, המחוקקים האמריקניים הבחינו בעבר בעיוות: כבר לפני תשע שנים חוקק הקונגרס האמריקני חוק שהורה על רישום ישראל בדרכונו של מי שנולד בירושלים. לפי האומדן הבלתי רשמי, קיימים כ-50 אלף אזרחים אמריקניים ילידי ירושלים שלחוק השלכות על הרישום בדרכונם.

הנשיא גורג' בוש ג'וניור, נשיא ארצות הברית דאז, חתם על החוק אך הסתייג שאין בכוונתו להחיל אותו משום "שלקונגרס אין כל סמכות להתערב בסמכות החוקתית של הנשיא לנהל את ענייני מדיניות החוץ של ארצות הברית". כך, למרות החוק המפורש, התעלמה מחלקת המדינה מהעניין. השאלה הקטנה והפרוצדורלית חצתה את גבולות הדיון הבינלאומי והפכה לבעיה מכרעת של הפרדת רשויות הממשל האמריקני. הדיון על רישום משפט – ליתר דיוק: מילה - בדרכונו של מנחם היה לזירת התגוששות בין הקונגרס למזכירות המדינה האמריקנית, כשבתווך ניצבת שאלת סמכותו של בית המשפט העליון להכריע בסוגיה.

גם כאן יש עוולה

בלב המאבק ניצב שועל ותיק, מהוותיקים במשפט האמריקני, האיש שגם יזם והפיק את המופע המשפטי הזה: עורך הדין היהודי-דתי נתן לוין מוושינגטון. קרבות משפטיים רבים ידע לוין בחייו ואלו הובילו אותו עשרות פעמים עד לבית המשפט העליון, אך הפעם הוא מצא את עצמו בלבה של סערה פוליטית בינלאומית, שאולי תשפיע על יחסה של המעצמה הגדולה בעולם לבירת העם היהודי: ירושלים.
"מבחינתי, זו שאלה משפטית טהורה, לא שאלה פוליטית", הוא אומר בשיחה מיוחדת ל'בקהילה'. "קיים חוק של הקונגרס שהממשל ומזכירות המדינה בוחרים להתעלם ממנו. החוק פרוצדורלי משפטי והם, אנשי מחלקת המדינה, עושים ממנו נושא פוליטי".

איך ניתן להסביר את העובדה שבעוד הקונגרס מצדד בשינוי הרישום בדרכון, שירות המדינה מתעלם? הממשל פחות פרו ישראלי מהקונגרס?

"כנראה. הקונגרס אובייקטיבי אך בשירות המדינה קיימת מסורת פרו ערבית ארוכת שנים. אבל הקונגרס חוקק חוק ואי אפשר להתעלם ממנו בתואנות פוליטיות".

יש לך קשר אישי לפרשה? בני משפחתך מתגוררים בישראל?

"בוודאי. יש לי משפחה בישראל. רכשתי אף בית בירושלים ואני שוהה בו בחופשות ובחגים. חמותי גם היא ילידת ירושלים וייתכן שלתוצאות הדיון המשפטי הזה יהיו השלכות על הרישום בדרכון שלה".

לוין נטל את הנושא לידיו, יזם את התביעה, הגיש את המשפט והטיל את תפוח האדמה הפוליטי אל מרכז הזירה הפוליטית האמריקנית. "הייתי מעורב בעשרים ושמונה תביעות שהתבררו לפני בית המשפט העליון. הגשתי מספר תביעות שנושאם היה החיים היהודיים בארצות הברית ותיקון עוולות שנגרמו ליהודים והשתתפתי בשלושה מהמשפטים החשובים ביותר בנושא. גם כאן יש עוולה. יהודים, לפי חוק, רשאים לרשום את ארץ הלידה שלהם בצמוד לכל עיר שבה נולדו: חיפה, לונדון או פריז. רק לנולדים בירושלים לא מאפשרים זאת. לראשונה יש גם היבט בו מעורבת מעמדה של ארץ ישראל, אך העניין הפוליטי אינו מענייני".

לוין לא רק מייצג את התובע, הנער בן התשע מבית שמש, אלא גם יזם את התביעה ומימן אותה מכיסו. "לא הייתי מודע בעבר לעיוות הזה", הוא מסביר, "אך פנו אליי חברי קונגרס, סיפרו לי על כך וקיימנו דיון בשאלה איך אוכפים על שירות המדינה את התיקון. חיפשנו מקרה מבחן שבמסגרתו אוכל להגיש דיון בערכאות המשפטיות – אזרח שיבקש לרשום בדרכונו את ארץ הולדתו, יידחה ויתבע את הרשויות – וכך הגענו לנער, שהסכים לעמוד בחזית התביעה".

מנחם אותר באמצעות בתו של לוין, עורכת דין שעובדת במשרדו של אביה, שהייתה בת כיתתה של האם. כאשר נולד מנחם והרישום המקומם נעשה בדרכונו, הוכשרה הדרך לתביעה. היא הוגשה לפני זמן רב, עוד בתקופתה של מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. בינתיים, הוחלפו הממשל ומזכירת המדינה והתביעה התגלגלה עד שהגיעה לעליון ועתידה להיות מוכרעת בעוד מספר חודשים.

נאט, השבת שלכם מתקרבת

אף שלוין נראה ככל עורך דין אמריקני, מהוקצע ומעונב, גירוד פני השטח מגלה שהוא נושא על כתפו היסטוריה של עסקנות פוליטית יהודית הזורמת בדמו. סבו, הגאון רבי אהרון לוין הי"ד, נמנה עם מייסדי 'אגודת ישראל' ומשליחיה הראשונים לסיים הפולני. הסבא פעל רבות למען יהדותם של יהודי פולין והדם, כך נראה, מפעפע ועובר דרך הדורות ולא נותן לנוח על זרי הדפנה. בדרכו שלו חולל לוין מהפך בסלילת הדרך לשמירת מצוות וחיזוק יהדות ארצות הברית.

"נושא שמירת השבת היה אחד התיקים הראשונים שטופלו על ידי", מספר לוין. "נקבע שאסור למעביד לדחות אדם בשל אי עבודה בשבת ואף בירור הנושא כחלק מראיון עבודה אינו לגיטימי". לוין, בעל הניסיון המר (ראו תיבה), גם ניסח שורה של הוראות חקיקה לשימור הזכות לקיום מצוות.

בשנות השבעים היה מעורב בניסיון לחוקק חוק פדרלי בקונגרס להגנת זכות שמירת השבת של יהודים במסגרת עבודתם ולאחר מכן קידם חוק לפיו רשאי עובד בממשל הפדרלי לחגוג את המועדים היהודיים ולהשלים את עבדתו בימים שאחר כך, ללא כל חשש שיינזק במשכורתו.

איש קונגרס מברוקלין, סטיב סולארז, פעל לקידום החוק והציג אותו לפני החברים, אך משרד המשפטים האמריקני הטיל וטו על העניין. נציג מטעמו, ראש המחלקה לייעוץ משפטי, הופיע לפני קבוצה של חברי קונגרס וטען שהחוק אינו שוויוני ועל כן נוגד את חוקת ארצות הברית.

סולארז ביקש מלוין לקום ולהשמיע את דעתו והלה, במקום לשלוף ציטטות ואסמכתאות משפטיות, אמר: "אני רוצה לספר לכם סיפור. בצעירותי הייתי עוזרו של שופט בית המשפט העליון הנודע ג'ון מרשל הרלאן. לא אחת, עסקנו במהלך ימי שישי במשימות כבדות ומורכבות שהקדשתי להן זמן רב ולא הבחנתי ששעת הצהרים עוברת. הרלאן היה ניגש אליי ואומר לי: 'נאט, נראה לי שהשבת שלכם מתקרבת. כדאי שתלך הביתה', והיה מוסיף: 'אל תדאג בקשר לעבודה. תשלים אותה בימי ראשון'".
לוין סיכם: "האם אתה טוען שהשופט הרלאן נהג בניגוד לחוקת ארצות הברית?", והתיישב על מקומו. שתיקה שררה בחדר, בכיר משרד המשפטים עזב את המקום והחוק עבר.

מאז, היה לוין מעורב בשורה ארוכה של חוקים ותביעות שביססו את הזכויות. "היום, הרבה בזכות התקדימים שביססתי, הרבה יותר קל לעובד דתי ושומר שבת למצוא עבודה. אני זוכר ימים קשים".

לזכותו של לוין רשומות תביעות משפטיות מרכזיות בנושא. כך, למשל, ייצג בשנות ה-80 את קפטן שמחה גולדמן, פסיכולוג בחיל האוויר האמריקני, שרצונו ללבוש כיפה עמד בניגוד לתקנות החיל שקבעו כי אין לחבוש כיסוי ראש בין כותלי המוסדות.

גולדמן פנה ללוין, שהביא את המקרה לפני בית המשפט העליון. בית המשפט התחמק מהכרעה ברורה בנושא אף שתמך בחצי פה בדרישתו של גולדמן, אך כדור השלג שהונע באותה תביעה הביא לחקיקת חוק המאפשר ליהודי לחבוש כיפה בכל מוסד צבאי אמריקני. המשכה של התביעה היה ייצוג רב צבאי שביקש לשמור על זקנו ואסירים שדרשו אוכל כשר. "זו הייתה אחת התביעות החשובות ביותר בתולדות זכויות היהודים בארצות הברית".

במהלך התביעה השנייה הצליח לקבל אישור מצד בית המשפט העליון להציב בחג החנוכה חנוכייה בשטח ציבורי, לאחר שהרשויות מנעו מקהילת חב"ד להציב אותה בעיר פיטסבורג.

במקרה אחר ייצג את חסידי סאטמר בקריית יואל בתביעה שדרשה לאפשר להם להקים מערכת חינוך עצמאית לילדים נכים. מפירותיה נהנים עד היום תושביה היהודים של ארצות הברית.

"אלו היו שלוש התביעות החשובות בתולדות זכויות יהודי ארצות הברית ואני שמח וגאה שהיה לי חלק בהן".

הגיע הזמן לשחרור פולארד

לא רק בענייני ציבור מובהקים היה מעורב עורך הדין הבכיר. לוין גם ייצג את כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל במספר תיקים, כשהחשוב ביניהם הייתה התביעה של אגודת חב"ד לקבל לידיה ספרים שנגנבו מספריית כ"ק האדמו"ר הריי"צ זצ"ל, שהועברו לברוקלין והועמדו למכירה. "הרבי ראה חשיבות מאוד גדולה בהשבת הספרים ואחרי שניצחנו בתביעה הייתה שמחה גדולה מאוד. עד היום מציינים את ההכרעה ביום של חג מיוחד בחב"ד" (ראו תיבה).

במהלך התביעה התייעצת עם הרבי כיצד ואיך לנהל את התיק?

"בהחלט. התרשמותי מחכמתו העמוקה של הרבי הייתה גדולה. הוא היה מאוד מעורב בתיק וידע להצביע על הכיוון שעלינו ללכת בו כדי לנצח במשפט. אחר כך נוצר בינינו קשר מיוחד ולאחר שהרבנית ע"ה נפטרה, הוא ביקש ממני לכתוב את הצוואה שלו. זה היה בשבילי כבוד גדול אך אני לא מומחה בצוואות והפניתי את הבקשה לעורך דין אחר".

הכרת את כ"ק האדמו"ר מסאטמר זצ"ל במהלך הדיונים אודות מוסדות הקהילה בקריית יואל?

"הייתי אצלו לא פעם. הוא היה חריף מאוד וחד וגם ממנו התרשמתי עמוקות. בהקשר המשפטי קיימתי קשר בעיקר עם העסקנים ולא עם האדמו"ר עצמו".

להבדיל, לוין ייצג אישים ידועים כמו נשיא ארצות הברית שהודח, ריצ'רד ניקסון, על רקע פרשת ווטרגייט. לפי הוראת בית משפט, בניגוד לנשיאים אחרים לא הותר לו לשמור על המסמכים שצבר בעת כהונתו. ניקסון ביקש לערער על הפסיקה בבית המשפט העליון ופנה ללוין בבקשת סיוע. "חשבתי שהוא צודק בעתירתו והוא פנה אליי למרות שידע שפרסמתי עליו ביקורת עזה בהקשר לפרשת ווטרגייט. בסופו של דבר, העתירה שלו נדחתה וזו הייתה השפלתו הסופית".

לאחר פרישתו התפרסמו ביטויי אנטישמיות קשים שאמר בגנות היהודים. ידעת שהוא אנטישמי?

"לא. התרשמתי ממנו לטובה. הוא התייחס אליי בחביבות ולא היו כל סימני אנטישמיות. על כל פנים, לא חשתי בכך".

יש סימנים כאלה בפרשת שלום רובשקין, שאותו אתה מייצג?

"לא הייתי מרחיק לכת עד לשם למרות שהמקרה בהחלט תמוה ומוטה. זהו חוק חדש שמעולם לא הורשע בו אדם במידה כה חמורה, כאשר השופטת שהכריעה את גזר הדין הייתה תחילה חלק מהצוות שגיבש את כתב האישום. המקרה מאוד לא תקין ופסול".

יש שטוענים שגם עם פולארד החמירו מעל ומעבר ושהייתה אנטישמיות במערכת המשפט האמריקנית.

"פולארד, למצער, עבר עבירה מוכחת. במקרה של רובשקין, כל ההליך היה לא תקין. אבל גם אצל פולארד החמירו בעונש ועשו זאת, כנראה, על סמך מידע מוטעה. עכשיו הגיע הזמן לשחרר אותו".

פגשת אותו?

"לא. ייצגתי את המפעיל הישראלי שלו, אביאם סלע".

כעורך דין המצוי במסדרונות וושינגטון אתה חש לעתים באנטישמיות?

"מעולם לא חשתי באנטישמיות ותמיד התקבלתי בסבר פנים יפות. בעבר אכן היה קשה להיות עורך דין יהודי שומר מצוות והיום הרבה יותר קל".

היום אתה פוגש יותר עורכי דין דתיים בבית המשפט?

"יש לא מעט עורכי דין דתיים. מנגד, על היבט אחר צר לי מאוד: כאשר צעיר יהודי שומר מצוות הולך ללמוד משפטים בארצות הברית הוא רואה בתחום בעיקר ערך של פרנסה טובה. הצעירים הולכים להיות עורכי דין למיסוי, לנדל"ן, לעיזבונות ולכספים. איש לא מעוניין לקחת את הלימוד למקום של שירות לציבור ולפלטפורמה של תרומה למען היהדות בארצות הברית. אני מתקשה למצוא את האנשים שימשיכו את העבודה שאני עושה".

הנחשון פורץ הדרך

נתן לוין (75) נולד בשנת תרצ"ז להוריו, הרב יצחק ופעסל לוין, בעיר לודז' שבפולין. סבו היה הגאון רבי אהרון לוין הי"ד, אב"ד סמבור וריישא, ממייסדי 'אגודת ישראל' ונציגה לסיים הפולני. משפחת אימו החזיקה במפעל אריגים בלודז' ושם הועסק גם אביו, שבין השאר היה פעיל פוליטית וכיהן כנציג 'אגודת ישראל' בעיריית לודז'. בארצות הברית היה האב מראשי 'אגודת ישראל' בארצות הברית ושליחהּ למוסדות האו"ם.

בעת המלחמה נמלטה משפחת לוין לארצות הברית ונתן גדל בניו יורק, התחנך במוסדות דתיים וסיים תואר ראשון בהצטיינות יתירה ב'ישיבה יוניברסיטי'. משם נסללה דרכו לבית הספר למשפטים היוקרתי של הרווארד. גם את לימודיו המשפטיים סיים בהצטיינות וכובד לפרסם מאמר בביטאון המחלקה - כבוד הניתן רק ל-25 מתוך 500 הבוגרים של בית הספר.

למרות הצלחתו, כשניסה להתקבל לעבודה במשרדי עורכי הדין גילה שהדלתות חסומות לפניו. "באותם ימים דרשו כל המשרדים הגדולים שעורך הדין יעבוד גם בשבת. כשחיפשתי עבודה אמרו לי: 'לך תביא היתר מהרב שלך לעבוד בשבת'. אחד כמוני, שהקפיד על שמירת שבת, התקשה מאוד למצוא עבודה".

בלית ברירה, סייע בצעדיו הראשונים למורו למשפטים, פרופ' בנימין קפלן, ושירת כמתמחה וכעוזר אצל אדוארד לומברד, שופט בבית המשפט לערעורים בניו יורק.
אחרי שנתיים של עבודה התברר ששמירת השבת הייתה מתגמלת. קפלן היה על הקו ושאל אותו: "מה דעתך לעבוד בבית המשפט העליון?". התברר ששופט בית המשפט העליון ג'ון מרשל הרלאן השני חיפש עוזר ופנה לפרופסור בהרווארד במטרה שימליץ לו על עורך דין צעיר מתאים עם ניסיון בסיוע לשופט. קפלן המליץ מיד על לוין והלה זכה בפיס של עורכי הדין.

הרלאן היה נכדו של אחד השופטים הידועים ביותר בתולדות ארצות הברית: הסב חתם על פסיקה מפורסמת ומהפכנית שהשוותה את זכויות השחורים לזכויות הלבנים. השופט המכובד, למרות היותו נוכרי, התחשב מאוד בעקרונות הדתיים של לוין, הצעיר המוכשר, ואִפשר לו לא לעבוד בשבת ולמלא את מכסת עבודתו בימי ראשון.
כן שימש כעובד בכיר במחלקה לעניינים קונסולריים במחלקת המדינה וכעוזר סגן היועץ המשפטי באגף לזכויות האזרח של משרד המשפטים.

בהמשך פרש לוין מהשירות הממשלתי לטובת השוק הפרטי וייסד משרד פרטי (קרוי כיום 'לואין את לואין'). מאוחר יותר טיפס והיה לאחד מבכירי הפרקליטים האמריקניים ונציגם של אישים ידועים, ביניהם כ"ק האדמו"ר מלויובאוויטש זצוק"ל וכ"ק האדמו"ר מסאטמר זצוק"ל.

הוא רשום ברשימת 25 עורכי הדין הטובים ביותר באמריקה, מתמחה, בין היתר, בפלילים במשפט חוקתי וטען 28 פעם לפני בית המשפט העליון, מהם מספר מקרים הנוגעים לזכויות האזרח היהודי.

היה נשיא מועצת הקהילה היהודית של וושינגטון ונשיא האגף האמריקני של האיגוד הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים וכיום הוא נשיא האגודה האמריקנית של עורכי דין ומשפטנים יהודים.

פולין-ליטא-רוסיה-יפן-ארצות הברית
כך פתחה אימו של עו"ד נתן לוין את נתיב בריחת ישיבת מיר מהתופת הנאצית

מאחורי סיפור הצלת משפחתו של עו"ד נתן לוין מציפורני הנאצים טמון פרט היסטורי מרכזי שהשפיע על חיי מאות יהודים ובעיקר על בריחתה של ישיבת מיר מהתופת הנאצית.

"עם הכיבוש הנאצי, בשלהי שנת תרצ"ט, נמלטה משפחתי עם אלפי יהודים מלודז', בה התגוררנו ובה עבד אבי, לווילנה שבליטא, שהייתה אז בעלת שלטון ליטאי עצמאי", מספר לוין. "רק מספר חודשים לאחר מכן כבשו הסובייטים את המדינה והשתלטו עליה.

"אימי חשה בסכנה המתקרבת ותבעה למצות כל דרך כדי להימלט. בשל מוצאה ההולנדי הייתה רשאית להיכנס לכל שטח הולנדי ללא צורך באישור מיוחד. הולנד עצמה נכבשה תחת השלטון הנאצי ולא היה טעם להימלט אליה מווילנה, אך תחת שלטונה היו טריטוריות מעבר לים, כמו סורינם ואיי קורסו. הקונסול ההולנדי הבהיר שאין צורך בוויזה כדי להיכנס לשטחים האלו ושגם פולנים יכולים לעבור אליהם.

"אלא שהשטחים, המצויים בצד השני של העולם, היו בלתי נגישים. בדעתה עלה להגיע אל איי קורסו דרך מדינה אחרת. היא פנתה לקונסול היפני, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, שהסכים להעניק לה אשרת מעבר ליפן, ממנה תוכל להמשיך לאיים, כביכול. יפן הייתה נגישה הרבה יותר וניתן היה להגיע אליה דרך רוסיה".

איך זה קשור לישיבת מיר?

"אבי היה ידיד קרוב וותיק של העסקן ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל. הם הכירו על רקע העסקנות הפוליטית והוא סיפר לו על היוזמה. ורהפטיג אמר: 'אם הקונסול היפני מוכן להעניק אשרת מעבר ליפן למי שזכאי להיכנס לאיי קורסו, כל מה שנותר עתה לעשות הוא לפנות לקונסול ההולנדי שעדיין פעיל בקובנה ולבקש ממנו חותמת אישור עבור הפולנים'. למעשה, ההגעה לאי הייתה כמעט בלתי אפשרית ואולי גם משוללת טעם אך ורהפטיג קיווה שהקונסול היפני יסכים להעניק אשרת מעבר לא רק לאזרחים הולנדיים אלא לכל מי שמחזיק בוויזת כניסה לאיי קורסו.

"ורהפטיג פנה לקונסול ההולנדי, שהסכים להעניק אישורים. הקונסול היפני, למרות שהבין את הפיקציה, הסכים לסכן את משרתו וחתם על אשרות מעבר דרך יפן על סמך האישור ההולנדי.

"משפחתי הייתה הראשונה לצאת מליטא דרך רוסיה. ברשימות הוויזות שהנפיק הקונסול סוגיהארה מופיעים שמותינו במקומות הראשונים. סבתי ע"ה, רחל שטרנהיים, במקום ה-16, ואבי ע"ה, אייזיק לוין, במקום ה-17. כך נסענו מליטא דרך רוסיה עד וולדיווסטוק ומשם ליפן".

כל השאר, רשום בספר דברי ימי המלחמה: מרבית ישיבות ליטא שהתרכזו באזור וילנה חששו מהנתיב המסוכן העובר דרך סיביר הרוסית ופחדו שייאלצו להישאר בה. גם בישיבת מיר התגלע ויכוח אם ליטול את הסיכון. ורהפטיג שכנע את בני הישיבה לנסות ו-300 הבחורים הצליחו להגיע ליפן יחד עם 1,000 פליטים נוספים.
אלפי בני ישיבות אחרים נותרו בליטא ואחרי מספר חודשים עלה עליהם הכורת עם הכיבוש הגרמני. הסב הגדול, רבי אהרון לוין הי"ד, ניסה גם הוא להגיע לווילנה ולהימלט אך נלכד בלבוב ונרצח.

האם ראשי ישיבת מיר היו מודעים לחלק של הוריך בסיפור ההצלה שלהם והכירו להם טובה?

"אני לא יודע".

אתה זוכר משהו מאותם ימים?

"הייתי ילד בן שלוש כשיצאנו מליטא ועברנו את המסע. אני לא זוכר דבר. יש לי רק תמונה בראש משהותנו ביפן. הייתי קטן מכדי לזכור. כמובן, שמעתי מהוריי את כל שאירע שם".

טלפון בשלוש לפנות בוקר

בספר מיוחד שהופיע בערב ראש השנה, חושף עו"ד לוין את הדרך בה גויס למשפט הספרים שהיה לאחד מציוני הדרך הדרמטיים ביותר בחסידות חב"ד בשנים האחרונות לחיי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל.

מי שגייס את הפרקליט הנודע למשפט היה הגה"ח רבי שניאור זלמן גורארי' ז"ל, אשר במשך כל השנים היה נאמן ביתו ואיש סודו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל.
הספר, 'בכל ביתי נאמן הוא', על 667 עמודיו, פורש את מסכת חייו הכוללת מסכת עוצמתית ומטלטלת של מאות גילויים בפרסום ראשון על אשר רחש והתרחש בהיכלם של כ"ק האדמו"ר הריי"צ זצוק"ל וחתנו וממלא מקומו, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל.

"הטלפון הראשון שקיבלתי מר' זלמן בנושא הספרים", סיפר עו"ד לוין לעורכי הספר, בנימין ליפקין ויוסף יצחק אליטוב, "היה בשעה שלוש לפנות בוקר, במוצאי י"ב בתמוז תשמ"ה. כפרקליטו האישי שררה ביני ובין ר' זלמן היכרות חמה והדוקה. למרות השעה המוקדמת והבלתי שגרתית, ר' זלמן לא חש צורך להתנצל על כך שהקיץ אותי משנתי. שמע טוב, הוא ירה אל הטלפון. ליובאוויטש בעיה. שאלתי במה העניין והוא סיפר לי בקצרה על גניבת הספרים".

כשבת צחוק בשפתיו מספר עו"ד לוין כי "כבר בשלב ראשון הבהיר לי ר' זלמן את האחריות המוטלת עליי בשפתו הישירה והמחוספסת ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. דע לך, הוא אמר, זהו משפט שאינו יכול להרשות לעצמך להפסיד בו, כי אם חס וחלילה תפסיד, לא יהיה מקום בעולם שתוכל לברוח אליו. לרבי יש שלוחים בכל העולם ובכל מקום שבו תיגע כף רגלך, הם ירדפו אותך ולא יתנו לך מנוח"...