הרב מנחם ברוד

ושוב יתקבצו המוני בית-ישראל בארץ ובעולם בימים חמישי ושישי בשבוע הבא ויחגגו את חג-הגאולה י"ט בכסלו. חגיגת י"ט בכסלו הראשונה נערכה בשנת תקנ"ט (1798), עם שחרורו של רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, ממאסרו ברוסיה הצארית. מאז נחוג יום זה מדי שנה בשנה, והוא הולך ומתפשט בתפוצות ישראל.

דווקא הפרספקטיבה ההיסטורית מאירה את משמעותו הגדולה של החג הזה. יש אירועים שבשעתו הסעירו עולם ומלואו, וכעבור זמן נגוזו ונשכחו. לעומת זה, יש אירועים שרק במרוצת הזמן מתבררת משמעותם הכללית והנצחית.

חוויה פנימית

י"ט בכסלו נראה בתחילה אירוע נקודתי מאוד. צדיק נאסר, היה שרוי בסכנת נפשות, ולבסוף שוחרר. אולם ברבות השנים נהפך היום הזה ליום של חג והתעוררות כבירה, והוא מקיף המוני יהודים, משכבות רבות ומגוּונות.

אתה פוגש יהודים שעלו מרוסיה. הם אינם חסידים, אבל הם מספרים בחרדת-קודש על ההתוועדויות של י"ט בכסלו, שחיממו את נפשם. אתה מדבר עם יוצאי מרוקו, והם מתרפקים בגעגועים על הזיכרונות מחגיגות י"ט בכסלו בקזבלנקה. יהודי ליטאי מספר בעיניים נוצצות על התוועדות י"ט בכסלו בירושלים, וחובש כיפה סרוגה משחזר את החוויה המופלאה כאשר הישיבה התיכונית שבה למד באה לחגיגת י"ט בכסלו בכפר-חב"ד.

לאחר שחרורו אמר רבנו הזקן משפט מופלא: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב". הוא צפה כבר אז כי היום הזה יפיח רוח-חיים בהמוני העם לדורי-דורות.

אפשרות לטעום

המאסר והגאולה מייצגים נקודת-מפנה בגילוי אור החסידות. ביום הזה קיבלה החסידות 'אור ירוק' מן השמים לפרוץ החוצה. נבלמה מגמת שונאיה ומתנגדיה, שרצו לדכאה ולכלותה, והחלה להתממש נבואתו-הוראתו של המשיח לבעש"ט (בעליית-הנשמה הידועה): "יפוצו מעיינותיך חוצה".

חג הגאולה מעורר את כולנו לזכור כי החסידות היא התגלות של חלק בתורה, שניתן לנו כהכנה לביאת משיח-צדקנו. כשם שבאה השעה שבה נתגלו המשנה והגמרא, ספרי הראשונים וקבלת האר"י ז"ל – כך הגיע זמן שבו החל להתנוצץ אורו של משיח, וניתנה לנו האפשרות לטעום ממכמניה של פנימיות התורה, שתתגלה במלואה בזמן הגאולה.

החסידות מיועדת לכל יהודי ויהודי. לפשוטי-עם ולגאוני-עולם, לתלמידי-חכמים ולאנשי-עמל. היא מחיה את הנשמה; מרווה את הדעת בהבנה מעמיקה בגדולת הבורא, ובעומק משמעותן של התורה ומצוותיה; מפיחה שמחה והתלהבות בעבודת הבורא; היא החיות הפנימית בחיי היהדות.

על-כן נאחל איש לרעהו כמנהג החסידים:

"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".