מערכת COL
|
יום ט' כסלו ה׳תשע״ב
05.12.2011
אמא, מנהלת, יזמית ● 'אם הדרך' חוזר ל-COL
מדור "אם הדרך" של COL חוזר ובגדול. המדור יסקר אחת לשבועיים נשים משפיעות בחב"ד ויספק הצצה מרתקת לשגרת יומן ● השבוע, נארח את הגב' סיגל גת מנהלת משרד "עורכי דין אמנון גת" ומנהלת מרכז "רג''ש" לילד המיוחד ● יצאנו ללוות אותה ב"סתם יום של חול" וגילינו "שגרה" ממולאת בעשייה, עניין ומסר מאלף לסיפור המלא
מימין: עם ראש-הממשלה, בעלה במשרד, מרכז רג"ש. למעלה: חדר "סנוזלן"
שלומית, COL
על "אם הדרך" של סיגל.
התקשרתי לקבוע עם סיגל פגישה לשיחה.
למחרת לא מתאים, היא בקורס "גיוס משאבים". מחרתיים? מעולה! "עד 13:00 אני במשרד, את יכולה לבוא להתרשם, אני אהיה בפגישות. בין לבין נארגן משהו... ומ- 13:45 אני ב'רגש' תבואי גם לשם, תוכלי לראות את המרכז ונשב לראיון".
המהמתי משהו וכתבתי ביומן "פגישה עם סיגל". פיצלתי אותה לבוקר וצהריים, מקבלת עלי את הדין.
ב-13:00 אני נכנסת למשרד "עורכי דין אמנון גת בכפר חב''ד", חמושה באביזרי תיעוד ומצפה לראות משרד רגוע, אנשים מעונבים ופינת קפה הומייה.
עם פתיחת הדלת נגלית לעיני תמונה גדולה של הרבי, "דולר לברכה" ממוסגר, ומדפים עמוסי קלסר בעלי כותרות חתומות סבר -"חקיקה אזרחית", דיני תאגידים", "לשכת עורכי דין".... אני בולעת את הרוק. מדמיינת פטיש שופטים חובט על ראשי מושגים ובוררויות ללא רחמים.
אני נכנסת, מביטה סביב. שלושה עורכי דין ספונים בחדריהם איש איש בעיסוקו, ישיבה בחדר המנהל, עמדת קבלה מלאה דפים...
"סיגל?", אני קוראת מקווה שישמעו אותי רק קצת... והיא עונה "בואי בואי, אני כאן". אני הולכת בעקבות הקול ונכנסת למחלקה נוספת.
היא יושבת שם מחויכת, מאורגנת. חרושת קמטי חשיבה עם לקוחה.
המדפסת פולטת באופן סדרתי דפים אותם היא מצרפת לשאר. מנתחת, מיישבת, מצליבה נתונים...
"אנחנו בעבודת תחקיר למציאת אילן יוחסין עסקי לחברות ענק בארץ ובחו''ל. מי הבעלים, מי החברת בת של מי"... היא מסבירה לי, ואני מהנהנת בהבנה תהומית.
סיגל יושבת עם הלקוחה מציצה על השעון. תוך חצי שעה היא ברגש אני חושבת-מציינת לעצמי...
בינתיים היא שבה לעמדת ניהול המשרד, מאחוריה תעודות למכביר, "קורס התמחות ומתקדם", "קורס גישור" ותמונה ענקית של מרכז "רגש" אותו היא מנהלת.
היא עונה לטלפונים, זורקת הוראות אחרונות לפני יציאה, שולחת לי חיוכים ורצה ללקוחה עם דף נוסף צפוף מלל ומידע תחקירי במיוחד...
היא מתיישבת לרגע ומסבירה לי "בקצרה" שעל סדר היום מספר נושאים חשובים בהם טיפלה עד כה, ביניהם – צוואות וצווי קיום צוואה, עסקאות מכר, הקמת חברה ואיתור גבר ערבי מאיזה כפר שכוח בגליל החייב כסף ללקוח של המשרד... שוב אני חשה את הצורך הלא ברור להנהן בהבנה תהומית כמזדהה עם הנושאים הכ''כ שכיחים הללו...
בינתיים ר' אמנון גת בעלה של סיגל, ובעל המשרד יוצא מפגישה. הוא מברך אותי לשלום ומסביר לי מילה או שתיים על עולם המשפטים. הפטיש ההוא מהספרייה מרובת הקלסרים ממשיך להכות בי, אבל אני מחייכת, ממשיכה לכתוב.
אני מתבוננת בתמונה גדולה המוצבת על הבר בכניסה, בתמונה נראית סיגל עם קבוצת ילדים מיוחדים מעמותת "יד לילד המיוחד" בלשכת ראש הממשלה יחד עם ר"ה מר ביבי נתניהו, אני מרימה מבט שואל, אלא שסיגל כבר מתארגנת ליציאה, "נדבר כבר 'ברגש', אסביר הכל".
אני נפרדת ממנה ויוצאת גם אני לכיוון בית דגן, שם סיגל מנהלת את מרכז "רג"ש" -
"ראו גידולים שגידלנו" המעניק טיפולים מקצועיים, לא קונבנציונאליים וממומנים לילדים מיוחדים.
אני מחנה את הרכב ונכנסת לחצר המקום. את פניי מקדמת גינה טיפולית, עצי קלמנטינה, מקפצת ענק, מדשאות, ספסלים מעץ ושקט נעים. המבנה עצמו נראה כמו בית כפרי אך בתוכו חדרים המעוצבים מקצועית ובאופן חדשני כחדרי תרפיה שונים.
רגש לזולת
אני נכנסת פנימה ובעמדת הכניסה אני רואה את סיגל שוב, ישובה מחויכת, מאורגנת ונינוחה כאילו זה לה שריקת הפתיחה הראשונית של היום.
ילדה ראשונה נכנסת לטיפול הקניית קריאה ואני מתיישבת עם סיגל בחדר "סנוזלנן" המיועד לעורר גירויים תחושתיים בילדים ובו אביזרי תאורה שונים היוצרים צורות וצבעים על קירות החדר.
היא מספרת לי על נועם יוסף. בנה הרביעי שאובחן כאוטיסט מה שהכניס אותה בעצם לעולם "הרגש המציף הזה", כך היא מגדירה את העיסוק בתחום ואת המהפך שנעשה בה בעקבות המרכז הטיפולי בו היא טבולה בים של נתינה, מה ששונה באופן מהותי מעולם העסקים והמשפטנות בו היא מורגלת.
המרכז הוקם ע"י עמותת "יד לילד המיוחד", כשסיגל מתמקדת בשלב ההקמה וההרצה של המרכז החדש.
העמותה מפיקה נופשונים, אירועים וסיוע למשפחות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומעניקה להורים ולמשפחה מרחב נשימה ואפשרות להתפנות מעט מהטיפול האינטנסיבי בילדים המיוחדים, ולהתמקד בשאר ילדי המשפחה. סיגל שמעה לראשונה על היוזמה לפתוח מרכז טיפולי מקצועי.
כחלק מהקהל דווחה על היזמה ועל הצורך בעזרה מצד ההורים. מבלי לחשוב פעמיים ניגשה ואמרה: "אשמח להצטרף לצוות ההקמה".
"אני בן-אדם של הקמות ויוזמות חדשות", היא אומרת לי, "זה מאתגר ונותן לי המון, בעבר הייתי סגנית מנהל רכש במלון 'שרתון בתל אביב'. ולאחר מכן הייתי חלק מצוות ההקמה של מלון הולידי אין הרצליה שנרכש ממלון דניאל אותו מכרנו וריהטנו מחדש".
לנוכח מבטי המופתע היא אומרת כבדרך אגב, "אה.. כן, יש לי תעודה במינהל בתי מלון".
"בנוסף", היא ממשיכה, "כשגרתי בבית דגן, פתחנו מעון ממש מכלום. צריף רעוע שבו 6 ילדים, הפך למבנה מטופח המונה כיום כ-65 ילדים".
"בנושא של רג"ש, בשל היותי אם לילד מיוחד יש לי כמובן מעורבות רגשית. את הידע הרחב בתחום רכשתי אגב טיפול בנועם יוסף שהוביל אותי לחקור את הנושא לעומק, אני ממשיכה כל הזמן לחקור וללמוד את הנושא ותרה אחר טיפולים ושיטות מתקדמות".
בדרכי נועם
כבר מההתחלה היא נכנסה לתחום. בשיא התנופה ומבלי לאבד זמן. היא הצטרפה כחברת הנהלה בעמותת "אלו"ט" שהינה העמותה הלאומית לילדים אוטיסטים.
"כשנועם הגיע לגיל 3 וסיים את הגן במסגרת "אלו"ט באסף הרופא, רציתי מאד שילמד בסביבה חרדית. הפתרון בזמנו היה כמובן בעיקר בבני ברק, שהפך למעוז החינוך המיוחד, אך הוא לא התקבל עקב חוסר מקום. פניתי לסגן מנהל מחלקת החינוך בבני ברק מר יהודה לוי והוא יצר קשר עם יו"ר הוועד ר' ימי ליפשיץ ועם הגב' רבקה ריבקין- מנהלת אגף החינוך בכפר חב''ד וכך בעצם נפתח גן התקשורת בכפר חב''ד גן- 'שלהבת'.
"כיום נועם יוסף בן 6.5 והוא לומד בבית שמש. אחר הצהריים הוא משתלב במרכז הטיפולי ברג"ש וב"ה אנו רואים התקדמות משמעותית.
"לאחרונה הוא החל לומר מס' מילים מה שריגש אותנו בצורה שקשה לתאר, אנו שמחים עם כל תגובה ועם כל שלב שנפתח. לומדים ומפנימים כל הזמן ששום דבר אינו מובן מאליו ומברכים את הקב"ה על הכח שהוא נוטע בנו להתמודד עם הנושא בשמחה.
"רג"ש, פתח אצלי אפיק מאד רחב של רגישות לזולת, אכפתיות לצרכים של משפחות אחרות והערכה ליכולת האנושית האדירה להתמודד עם קשיים ולהפכם ממעצור לכח מניע. דבר אותו אנו לומדים בחסידות השכם והערב".
סיימנו את השיחה כשהיא מלווה אותי לסיור קצרצר במקום. הלכתי לצידה מקשיבה להסברים המקצועיים-נהירים שלה על כל חדר, טיפול ופינה במרכז רג''ש. מופעמת מההתלהבות והאמונה שלה במרכז אני מצלמת פה ושם תמונות, אחר בירכתי אותה לשלום ונסעתי.
מותירה מאחרי אשה, אם, מנהלת, יזמית, עקרת בית ובעצם אשה בעלת משבצות רבות בהן היא יכולה לסמן וי ללא עוררין. מאושרת בחייה חדורת תחושת שליחות ועתירת חיוכים ומילים טובות.
מורל מבחינתה, זהו שם המשחק. היא לא נותנת לשום רגע להיות מבוזבז או בעל אי אילו פינות ריקות. במבט מפוקס, מרוכז ומאושר היא מדרבנת את סביבתה עד שאפילו אלו הדוממים מחייכים, מבינים שמדובר פה באשה בעלת רג''ש...
על "אם הדרך" של סיגל.
התקשרתי לקבוע עם סיגל פגישה לשיחה.
למחרת לא מתאים, היא בקורס "גיוס משאבים". מחרתיים? מעולה! "עד 13:00 אני במשרד, את יכולה לבוא להתרשם, אני אהיה בפגישות. בין לבין נארגן משהו... ומ- 13:45 אני ב'רגש' תבואי גם לשם, תוכלי לראות את המרכז ונשב לראיון".
המהמתי משהו וכתבתי ביומן "פגישה עם סיגל". פיצלתי אותה לבוקר וצהריים, מקבלת עלי את הדין.
ב-13:00 אני נכנסת למשרד "עורכי דין אמנון גת בכפר חב''ד", חמושה באביזרי תיעוד ומצפה לראות משרד רגוע, אנשים מעונבים ופינת קפה הומייה.
עם פתיחת הדלת נגלית לעיני תמונה גדולה של הרבי, "דולר לברכה" ממוסגר, ומדפים עמוסי קלסר בעלי כותרות חתומות סבר -"חקיקה אזרחית", דיני תאגידים", "לשכת עורכי דין".... אני בולעת את הרוק. מדמיינת פטיש שופטים חובט על ראשי מושגים ובוררויות ללא רחמים.
אני נכנסת, מביטה סביב. שלושה עורכי דין ספונים בחדריהם איש איש בעיסוקו, ישיבה בחדר המנהל, עמדת קבלה מלאה דפים...
"סיגל?", אני קוראת מקווה שישמעו אותי רק קצת... והיא עונה "בואי בואי, אני כאן". אני הולכת בעקבות הקול ונכנסת למחלקה נוספת.
היא יושבת שם מחויכת, מאורגנת. חרושת קמטי חשיבה עם לקוחה.
המדפסת פולטת באופן סדרתי דפים אותם היא מצרפת לשאר. מנתחת, מיישבת, מצליבה נתונים...
"אנחנו בעבודת תחקיר למציאת אילן יוחסין עסקי לחברות ענק בארץ ובחו''ל. מי הבעלים, מי החברת בת של מי"... היא מסבירה לי, ואני מהנהנת בהבנה תהומית.
סיגל יושבת עם הלקוחה מציצה על השעון. תוך חצי שעה היא ברגש אני חושבת-מציינת לעצמי...
בינתיים היא שבה לעמדת ניהול המשרד, מאחוריה תעודות למכביר, "קורס התמחות ומתקדם", "קורס גישור" ותמונה ענקית של מרכז "רגש" אותו היא מנהלת.
היא עונה לטלפונים, זורקת הוראות אחרונות לפני יציאה, שולחת לי חיוכים ורצה ללקוחה עם דף נוסף צפוף מלל ומידע תחקירי במיוחד...
היא מתיישבת לרגע ומסבירה לי "בקצרה" שעל סדר היום מספר נושאים חשובים בהם טיפלה עד כה, ביניהם – צוואות וצווי קיום צוואה, עסקאות מכר, הקמת חברה ואיתור גבר ערבי מאיזה כפר שכוח בגליל החייב כסף ללקוח של המשרד... שוב אני חשה את הצורך הלא ברור להנהן בהבנה תהומית כמזדהה עם הנושאים הכ''כ שכיחים הללו...
בינתיים ר' אמנון גת בעלה של סיגל, ובעל המשרד יוצא מפגישה. הוא מברך אותי לשלום ומסביר לי מילה או שתיים על עולם המשפטים. הפטיש ההוא מהספרייה מרובת הקלסרים ממשיך להכות בי, אבל אני מחייכת, ממשיכה לכתוב.
אני מתבוננת בתמונה גדולה המוצבת על הבר בכניסה, בתמונה נראית סיגל עם קבוצת ילדים מיוחדים מעמותת "יד לילד המיוחד" בלשכת ראש הממשלה יחד עם ר"ה מר ביבי נתניהו, אני מרימה מבט שואל, אלא שסיגל כבר מתארגנת ליציאה, "נדבר כבר 'ברגש', אסביר הכל".
אני נפרדת ממנה ויוצאת גם אני לכיוון בית דגן, שם סיגל מנהלת את מרכז "רג"ש" -
"ראו גידולים שגידלנו" המעניק טיפולים מקצועיים, לא קונבנציונאליים וממומנים לילדים מיוחדים.
אני מחנה את הרכב ונכנסת לחצר המקום. את פניי מקדמת גינה טיפולית, עצי קלמנטינה, מקפצת ענק, מדשאות, ספסלים מעץ ושקט נעים. המבנה עצמו נראה כמו בית כפרי אך בתוכו חדרים המעוצבים מקצועית ובאופן חדשני כחדרי תרפיה שונים.
רגש לזולת
אני נכנסת פנימה ובעמדת הכניסה אני רואה את סיגל שוב, ישובה מחויכת, מאורגנת ונינוחה כאילו זה לה שריקת הפתיחה הראשונית של היום.
ילדה ראשונה נכנסת לטיפול הקניית קריאה ואני מתיישבת עם סיגל בחדר "סנוזלנן" המיועד לעורר גירויים תחושתיים בילדים ובו אביזרי תאורה שונים היוצרים צורות וצבעים על קירות החדר.
היא מספרת לי על נועם יוסף. בנה הרביעי שאובחן כאוטיסט מה שהכניס אותה בעצם לעולם "הרגש המציף הזה", כך היא מגדירה את העיסוק בתחום ואת המהפך שנעשה בה בעקבות המרכז הטיפולי בו היא טבולה בים של נתינה, מה ששונה באופן מהותי מעולם העסקים והמשפטנות בו היא מורגלת.
המרכז הוקם ע"י עמותת "יד לילד המיוחד", כשסיגל מתמקדת בשלב ההקמה וההרצה של המרכז החדש.
העמותה מפיקה נופשונים, אירועים וסיוע למשפחות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ומעניקה להורים ולמשפחה מרחב נשימה ואפשרות להתפנות מעט מהטיפול האינטנסיבי בילדים המיוחדים, ולהתמקד בשאר ילדי המשפחה. סיגל שמעה לראשונה על היוזמה לפתוח מרכז טיפולי מקצועי.
כחלק מהקהל דווחה על היזמה ועל הצורך בעזרה מצד ההורים. מבלי לחשוב פעמיים ניגשה ואמרה: "אשמח להצטרף לצוות ההקמה".
"אני בן-אדם של הקמות ויוזמות חדשות", היא אומרת לי, "זה מאתגר ונותן לי המון, בעבר הייתי סגנית מנהל רכש במלון 'שרתון בתל אביב'. ולאחר מכן הייתי חלק מצוות ההקמה של מלון הולידי אין הרצליה שנרכש ממלון דניאל אותו מכרנו וריהטנו מחדש".
לנוכח מבטי המופתע היא אומרת כבדרך אגב, "אה.. כן, יש לי תעודה במינהל בתי מלון".
"בנוסף", היא ממשיכה, "כשגרתי בבית דגן, פתחנו מעון ממש מכלום. צריף רעוע שבו 6 ילדים, הפך למבנה מטופח המונה כיום כ-65 ילדים".
"בנושא של רג"ש, בשל היותי אם לילד מיוחד יש לי כמובן מעורבות רגשית. את הידע הרחב בתחום רכשתי אגב טיפול בנועם יוסף שהוביל אותי לחקור את הנושא לעומק, אני ממשיכה כל הזמן לחקור וללמוד את הנושא ותרה אחר טיפולים ושיטות מתקדמות".
בדרכי נועם
כבר מההתחלה היא נכנסה לתחום. בשיא התנופה ומבלי לאבד זמן. היא הצטרפה כחברת הנהלה בעמותת "אלו"ט" שהינה העמותה הלאומית לילדים אוטיסטים.
"כשנועם הגיע לגיל 3 וסיים את הגן במסגרת "אלו"ט באסף הרופא, רציתי מאד שילמד בסביבה חרדית. הפתרון בזמנו היה כמובן בעיקר בבני ברק, שהפך למעוז החינוך המיוחד, אך הוא לא התקבל עקב חוסר מקום. פניתי לסגן מנהל מחלקת החינוך בבני ברק מר יהודה לוי והוא יצר קשר עם יו"ר הוועד ר' ימי ליפשיץ ועם הגב' רבקה ריבקין- מנהלת אגף החינוך בכפר חב''ד וכך בעצם נפתח גן התקשורת בכפר חב''ד גן- 'שלהבת'.
"כיום נועם יוסף בן 6.5 והוא לומד בבית שמש. אחר הצהריים הוא משתלב במרכז הטיפולי ברג"ש וב"ה אנו רואים התקדמות משמעותית.
"לאחרונה הוא החל לומר מס' מילים מה שריגש אותנו בצורה שקשה לתאר, אנו שמחים עם כל תגובה ועם כל שלב שנפתח. לומדים ומפנימים כל הזמן ששום דבר אינו מובן מאליו ומברכים את הקב"ה על הכח שהוא נוטע בנו להתמודד עם הנושא בשמחה.
"רג"ש, פתח אצלי אפיק מאד רחב של רגישות לזולת, אכפתיות לצרכים של משפחות אחרות והערכה ליכולת האנושית האדירה להתמודד עם קשיים ולהפכם ממעצור לכח מניע. דבר אותו אנו לומדים בחסידות השכם והערב".
סיימנו את השיחה כשהיא מלווה אותי לסיור קצרצר במקום. הלכתי לצידה מקשיבה להסברים המקצועיים-נהירים שלה על כל חדר, טיפול ופינה במרכז רג''ש. מופעמת מההתלהבות והאמונה שלה במרכז אני מצלמת פה ושם תמונות, אחר בירכתי אותה לשלום ונסעתי.
מותירה מאחרי אשה, אם, מנהלת, יזמית, עקרת בית ובעצם אשה בעלת משבצות רבות בהן היא יכולה לסמן וי ללא עוררין. מאושרת בחייה חדורת תחושת שליחות ועתירת חיוכים ומילים טובות.
מורל מבחינתה, זהו שם המשחק. היא לא נותנת לשום רגע להיות מבוזבז או בעל אי אילו פינות ריקות. במבט מפוקס, מרוכז ומאושר היא מדרבנת את סביבתה עד שאפילו אלו הדוממים מחייכים, מבינים שמדובר פה באשה בעלת רג''ש...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
