בודין דה פאן (=עוגת לחם) ● חיה טויל, סלטה שבארגנטינה
מאת שלומית, COL
האורחת: השליחה חיה טויל טסלר, סלטה - ארגנטינה.
מתכון: בודין דה פאן - עוגת לחם בתרגום (הרבה יותר טעים ממה שזה נשמע "ההחה").
על המאכל: זהו קינוח על בסיס שאריות לחם או חלה.
המאכל מתאים בשליחות כשאף-פעם לא יודעים כמה אנשים יסבו לשולחן ולפעמים נותרות שאריות, ובכלל בכל בית שלא מעוניין לזרוק לחם (כמו הבית בו זכיתי לגדול).
זהו קינוח פרקטי בעבורי, כיוון שהוא ממוצרים שיש כבר בבית ואין צורך לחכות שיגיע המשלוח מעיר הבירה שנמצאת במרחק 20 שעות נסיעה...
מוצרים:
6ביצים
1 ליטר מים
300 גר' שאריות לחם או חלה (בערך 2 חלות בינוניות)
200 גר' סוכר
1 כף תמצית וניל
200 גר' סוכר לקרמל
200 גר' צימוקים (לא חובה)
קליפת לימון מגורד מלימון (אפשר לוותר עם רוצים)
אופן ההכנה:
1. להשרות לחם חתוך לקוביות במים במשך חצי שעה
2. לסחוט את הלחם ולערבב עם כל החומרים מלבד הסוכר שמיועד לקרמל
3. לשים את הסוכר בתבנית אפיה ולבשל על אש בינונית (כן, כן, אין מה להיבהל) עד שהסוכר נמס והופך לקרמל ולערבב מדי פעם על-ידי הזזת הסוכר מצד לצד
4. כשהקרמל מוכן מעבירים את הבלילה לתבנית
5. מניחים את התבנית בתוך תבנית גדולה יותר וממלאים את התבנית במים על מנת למנוע את התייבשות הקרמל
6. לאפות בחום בינוני בערך כ-40 דקות
7. להניח שיתקרר ולהפוך את התבנית על מגש הגשה
8. להגיש קר
קצת על השליחות:
לעיר סלטה הגענו לפני 7 שנים. אז, רק עם ביתי מירי המתוקה שהייתה בת שנה והמיסה את לב האנשים והקלה את קשיי ההתאקלמות והשפה.
היום, ארבעת השליחים הצעירים כבר חלק מהשליחות בעצמם וחיים גם את האתגרים וגם את ההצלחות ב"ה. מירי מורה קטנה לילדי המקורבים, יענקי מכריז בשבת את העמודים במהלך התפילה, חני מזכירה את הברכה ומני בן השנתיים מקבל את האורחים בשבת שלום עם חיוך תינוקי וטהור.
הם חלק פעיל בשליחות וצריכים גם להתמודד עם זה שאמא היא המורה\החברה\הגננת ולעת עתה הדוגמא החסידית היחידה בעיר ובשבילי זו אחריות גדולה....זה פשוט חלק מאיתנו.
הפעילות היא במשך על השבוע העיר סלטה נמצאת בצפון מזרח ארגנטינה (ספרדית לא פורטוגזית למי ששואל) המיקום מאפשר לנו מגוון פעילויות מכיוון שזוהי עיר מעבר בין מספר מדינות - בוליביה וברזיל.
עוברים פה מספר גדול של מטיילים שהפעילות איתם היא בנוסף על השליחות בקהילה לכל הגילאים.
היום אפילו בויקיפדיה כתוב שיש שליח חב"ד בעיר, זה נותן צבע ואתגר לשליחות.
שולחן השבת מורכב מבליל של שפות וטעמים, מה שאומר: הישראלים אוהבים יותר פיקנטי, והמקומיים לא תמיד אוהבים שום.... אה... ולא לשכוח את הילדים הפרטיים שלנו שמחכים לצומי של שבת...
במסגרת בית-חב"ד אנו מפעילים בין השאר חוגים לילדים, ערבי נשים, שיעורים לצעירים ולמבוגרים. אבל החשוב ביותר הוא להיות שם עם חיוך וגם בלי... מלבד שמגיעים ממקום של אהבה וקבלה. רק כך ניתן לעבור גם את הימים האלו ואנשים שמחים לראות בסופו של דבר את ההצלחות גם עם לפעמים קשה.
סיפור מהשליחות:
השבוע זכינו שבעלי חיתן זוג ראשון של מקורבים. כשלוויתי את הכלה במשך ההכנות חשבתי על כך שהשנה השביעית נחשבת "קודש לה'". זוהי בעצם המתנה שלנו כ"בעלי השדה" לקב"ה. זוג יהודי שמחליט להפוך את ביתו לבית מקדש מעט.
הכוח הנשי בשליחות:
תהיי את!!! אבל תהיי שם. להיות חלק מהשליחות ולא להישאר מהצד. הרבה פעמים השליחות מציבה מצבים שלא נתקלנו בהם לפני כן ולא תמיד יודעים איך להגיב, המוטו שלי זה לבקש מהרבי שייתן לי כח לעשות את ההכי טוב, את מה שאני יודעת ולא לנסות להיות מי שאני לא... בין אם זה עם תיירים ברמת חיים גבוהה – גבירים, או בדיוק ההפך אנשים משכונות העוני.
אני מתייעצת המון עם שליחות וותיקות ובני משפחה ובסוף שוקלת מה הכי מתאים לי עם האופי והמבט הנשי שלי במקום שליחותינו.
מסר-הוראה:
עצם הפעילות היא חלק מהתרופה לקשיים, כששקועים בפעילות אז אין זמן להתעסק במחשבות על מה היה אם הייתי היום במקום אחר, ועל השמחות שחווים דרך המחשב... אנחנו במרחק 20 שעות טיסה מהארץ. וגם על הילדים שבלי חברים חסידיים ומשפחה והאחריות האדירה שבכל רגע, תמיד מסתכלים עלינו...
תכנונים שאיפות מטרות:
מתפללים ופועלים לבניית מקווה בעירנו. המקווה הקרוב אלינו הוא במרחק 4 וחצי שעות נסיעה כל כיוון. שם גרים השליחים הקרובים כבר 30 שנה והם אלו שדאגו לפני כן לחיים היהודיים פה והביאו אותנו לעיר טוקומן. כל כלי חדש שרוצים להשתמש בו מצריך נסיעה ארוכה וכן טבילה של בוקר...
אנו בטוחים ומאמינים שהמקווה יוסיף קדושה בעיר וידרבן אותנו ואת אנשי העיר להרחיב את מעגלי החיים היהודיים בעיר!
מאפשרים לכם לקבל
