אחד התמימים

כולנו השתתפנו השבוע בכינוס השלוחים. מי בגופו מי בממונו ומי בקריאת הכתבות ובמעקב אחר האירועים והתמונות של הכינוס. המשותף לכולנו שעשינו את המוטל עלינו והמותר לנו לעשות במסגרת כינוס השלוחים העולמי.

ישנו אדם נוסף, או ליתר דיוק סוג של אנשים, שלאורך כל הכינוס הוא מרגיש בלתי ליגאלי, לכל מקום הוא נכנס באופן בלתי חוקי, אך הוא בטוח שהוא עושה את הצעד הנכון ביותר. האדם הזה הוא אני, וליתר דיוק אני וחבריי התמימים תלמידי ישיבת תומכי תמימים המרכזית 770.

במהלך השבוע קיבלתי פניהם של השלוחים קרובי משפחתי בשדה התעופה, עזרתי להם לדאוג למקום שינה, ואף החלתי לחוש את האוירה הטובה שב-770 עקב הימצאותם של השלוחים במקום. בכל ערב התוועדנו עם שליח אחר, ממש חיינו איתם.

כשהכינוס החל מצאתי את עצמי מנסה להיכנס לכל אחד מהתכניות של הכינוס כאשר לא תמיד הי' זה הדבר הקל ביותר, וגם לא תמיד הדבר הנעים ביותר. כאשר נשאלתי ע"י אחד השלוחים באחת התכניות (עקב פניי והעדר זקני המסגירים את גילי הצעיר) "אתה שליח"? כן, עניתי לו, שליח בעתיד!! כל ההבדל בינינו הוא ענין של הגבלות זמן ומקום!

גם ביום שישי נסעתי עם השלוחים לאוהל הק' והייתי בתוך הקודש פנימה כאשר הקריאו את ה"פ"נ כללי", אין זמן יותר טוב מזה להגיע לאוהל אמרתי לעצמי, כאשר כל השלוחים נכנסים יחד ל"יחידות כללית" אצל המשלח.

בליל שבת, עת שהייתי באולם "אהלי תורה" (שם סעדו השלוחים את סעודת השבת והמשיכו כמובן להתוועדויות עד אור הבוקר), ישבנו קבוצה (תרתי משמע) של תמימים להתוועד עם שליח צעיר והוא אמר לנו: אומר לכם את האמת, גם אני בגילכם הייתי כך, ניסיתי להידחף לכל תכנית של השלוחים, ההשתתפות בתכניות אלו היא שגרמה לי להחליט החלטה חזקה ועיקשת, "בעז"ה לאחר חתונתי אצא לשליחות ויהי מה".

או אז הבטחתי לעצמי, כאשר אבוא לכינוס השלוחים אשב לי להתוועד עם התמימים, אספר להם היכן החלה השליחות שלי ואדרבן אותם להשתתף בתכניות הכינוס. למחרת כשחזרתי על ההתוועדות לבן דודי השליח הוא אמר לי מה אתה חושב? מתי אני החלטתי לצאת לשליחות? לא בכינוס? ודאי שבכינוס. לאחר בדיקה של דקות מספר מתברר שכמות נכבדה מאוד של שלוחים החליטו את ההחלטה הגורלית ברגעי השיא של הכינוס כתמימים.

גם במוצאי שבת השתתפתי בשני התוכניות של הכינוס ובהתוועדויות שלאחריהם.
ביום ראשון בבוקר יצאתי בסיום סדר חסידות לראות את אלפי השלוחים נעמדים לתמונה הקבוצתית המסורתית (חובה על כל חב"דניק לבוא ולראותה לפחות פעם בחייו) ושם בעודי שח לי עם חברי, הוא מספר לי כי "בקבוצה שלו" שהייתה לפני מספר שנים עמד כאן שוטר גוי - מאלה המאבטחים את התמונה - ואמר לתמימים (בתרגום חפשי מאנגלית) "שאף אחד מכם לא יעיז להסתננן לתוך התמונה. אבל, שנה הבאה אני רוצה לראות את כולכם בפנים"..... תראו מה אפילו השוטר הגוי מבין אודות השתתפותם של התמימים בכינוס.

כמובן שאחר הצהרים נסעתי ל'באנקעט' ובשונה מחבריי התמימים (שלא הצליחו השנה להיכנס עקב שמירה מקפדת) הצלחתי לחמוק פנימה, וכמובן שאז - ברגעי השיא של הכינוס - שמעתי את עצמי אומר לאחי הגדול: "עכשיו אני מבין מה שאמרו לי כולם. עכשיו גם לי ברור מעל לכל ספק, אני יוצא לשליחות!!!!!"

לאחר ה'באנקעט' נסענו ל-770 להתוועדות שנמשכה עד לסדר חסידות, ואח"כ החילונו נפרדים מהשלוחים. אוי, כמה חבל שזה נגמר!