הכתבה המלאה שהתפרסמה ב"הארץ": ניוטון, פרוור עשיר מאוד של בוסטון, יהודי מאוד, ליברלי ושמאלני, הוא מקום שקט מאוד. הוא גם מקום מועדף על הרבה מאלה הרוצים לטפס בסולם החברתי של אמריקה. באו ממנו השחקן זוכה האוסקר ג'ק למון והמשוררת אן סקסטון; המחזאי דייוויד מאמט, שכותב מחזות ותסריטים על נוכלים, עושה זאת כיום מניוטון השלווה. אבל את שמו רכש המקום בראש ובראשונה בזכות העוגייה שכל אמריקאי מכיר - "פיג ניוטון", שהמלית שלה עשויה מריבת תאנים. ודווקא בניוטון השלווה, שבה מתגוררים 84 אלף תושבים, מהם כ-30 אלף יהודים, פרץ עימות סביב הקמתו של בית חב"ד. יש להבהיר: לא חסרים כאן בתי כנסת. יש כ-15 כאלה, וכל זרם ביהדות ימצא כאן מקום תפילה. אך מכיוון שבצפונה של ניוטון יש ארבעה בתי כנסת אורתודקסיים, אנשי חב"ד ביקשו למלא את החסר בדרום העיירה. הם רכשו בית בסמוך לבית ספר וייעדו אותו למרכז קהילתי ובית כנסת. כך החלה הפרשה שנמשכה ארבע שנים. כל הנוגעים בדבר מבהירים שלא מדובר במאבק בין נוצרים ליהודים, גם אם כמה מהמתנגדים להקמת בית חב"ד הם לא-יהודים. זו יותר מלחמת היהודים - בעיקר בין רפורמים (בניוטון יש גם מיעוט קונסרווטיווי) לחסידים ותומכיהם בשכונה. הרפורמים טוענים, כי בסך הכל מדובר בבית כנסת שפעל בניגוד לחוק, ללא מקומות חניה מוסדרים. אנשי חב"ד ומקורביהם אומרים כי הרפורמים לא אהבו לראות את אנשי חב"ד בבגדיהם השחורים בשכונתם ובעיקר לא אהבו את הדרך שבה אנשי חב"ד משווקים לא אחת את מרכולתם. הרב חיים פרוס, מנהל בית חב"ד בניוטון, אומר כי הקמת הבית לא נבעה מרצון לכפות מצב חדש בניוטון, אלא מצורך של התושבים האורתודוקסים. המרחק לבית הכנסת הקרוב היה חמישה ק"מ. אנשים שרצו להתפלל בו בשבת ובחגים נאלצו ללכת ברגל את המרחק הזה בשני הכיוונים, בימים קרים (והחורפים בניוטון קרים מאוד) וחמים כאחד. היה ברור שהקהילה זקוקה לבית. וכך חב"ד, בסיוע תרומות של תושבי האזור, רכשה בית שניזוק בשריפה בסמוך לבית ספר יסודי. "בוסטון גלוב" תמך הרב פרוס נולד בטשקנט, התגלגל לריגה, לפולין ולישראל, ואחר כך הגיע לחצרו של הרבי מלובביץ' בברוקלין. לבוסטון נשלח פרוס עוד ב-1975. באותם ימים הרבי הנחה את אנשיו לצאת מן המרכז של הפרברים. ואולם, פתיחת סניף חב"ד בניוטון התמהמהה עד אשר התברר שיש צורך במקום תפילה. "כאשר קנינו את הבית ב-2000 ידענו שהוא נמצא בסמיכות לבית ספר יסודי והנחנו שלא תהיה בעיה להפעיל במקום בית כנסת". ההנחה התברר, היתה מוטעית. שכנים לא מרוצים התלוננו לפני חברי מועצת העירייה של ניוטון. "במקור", מסביר פרוס, "רצינו לבנות בניין חדש, על חצי דונם, שיתאים לאופי המקום. אך ראש העיר וחברי מועצה עשו הכל כדי שלא לתת לנו רישיון". לדבריו, העילה שנמצאה היתה תעלת ניקוז למי גשמים שעוברת בשטח של חב"ד ומתחברת לנהר צ'רלס. העירייה טענה שכל בנייה במקום תקטין את שטח החלחול ותגרום שיטפונות. במקום להסתבך בהליכים משפטיים ממושכים החליטו בחב"ד לשפץ את הבניין הקיים. תחילה התקבל אישור מהעירייה, אך בהמשך הוצא צו להפסקת העבודה, לטענת הרשות בגלל חריגות. עורך דין מקומי, ג'ואל סוואלסקי, קיבל עליו את ההגנה על חב"ד. בסופו של דבר, הוא הצליח לקבל אישור מחודש שיאפשר את אכלוס הבית, אך לא כבית כנסת. הפתרון שנמצא: הכנסת דייר לבניין, כדי שיוכל לקבל אורחים ולהתפלל עמם. בית הכנסת החל לפעול בערב שבועות 2000, ואולם, בעיריית ניוטון, כצפוי, לא ראו את התרגיל שננקט בעין יפה. העירייה העלתה את הטענה כי לבית חב"ד אין 46 מקומות חניה מוסדרים כדרוש. אנשי חב"ד טענו, כי בעיית החניה אינה רלוונטית מבחינתו של בית חב"ד משום שמרבית הפעילות בבית מתקיימת בימי שבת ומועד, ועל יהודים אורתודקסים ממילא נאסר לנסוע בימים אלה. בתחילת 2004 תבע סוואלסקי את העירייה. הוא טען כי על פי חוקי מדינת מסצ'וסטס אסור שתוכניות בניין ערים יסכלו פעילות של בתי תפילה, בתי ספר וכו'. התביעה המשפטית עוררה את סקרנות העיתונות המקומית. "בוסטון גלוב" דיווח על הפרשה בכתבה נרחבת וכעבור כמה ימים פירסם העיתון גם מאמר מערכת התומך בתביעתם של אנשי חב"ד. משרד המשפטים בוואשינגטון התחיל להתעניין בעימות בין חב"ד לעירייה. כך גם "אגודת בקט" למען הבטחת חופש הפולחן. מיהו גזעני כאשר העימות היה בשיאו, הושמעו האשמות חריפות. הרב פרוס האשים באמצעי התקשורת את חברי המועצה, רובם יהודים, בגזענות על רקע דתי. הוא גם לא נמנע מהתבטאויות לוחמניות. "נמשיך לקיים את התפילות שלנו", אמר, "נראה אותם מנסים לשלוח נגדנו שוטרים או מארינס". הרב פרוס טען כי המתנגדים פשוט לא רוצים את אנשי חב"ד בשכונתם. "האם אותם יהודים היו מעזים להגיד זאת לבני דת אחרת? נולדתי ברוסיה, אני יודע מהי אנטישמיות. מה שקורה כאן זו גזענות". ריצ'רד ליפוף, חבר מועצת העירייה שנאבק נגד פתיחת בית חב"ד ובסופו של דבר השתתף בצוות שהוקם כדי להשיג לפשרה, אינו מבין כיצד מישהו מטיח בו האשמות בדבר אנטישמיות וגזענות. הוא הרי יהודי, אביו היה רב רפורמי, מחצית מבני משפחתו, לדבריו, הם אורתודקסים. ההאשמה בגזענות על רקע דתי מקוממת אותו. "אסור שרב ינופף באשמת גזענות בקלות רבה כל כך נגד יהודי אחר", הוא אומר ומתכוון לרב פרוס. "היו כאן בעיות חניה אמיתיות. ילד נפגע בתאונה באזור. מבחינתי, אין זה משנה אם מדובר בבית כנסת, חנות לחיות או מקדונלד'ס". בעיריית ניוטון היו מי שהחליטו לעצור את כדור השלג. כונסה ועדה של חברי מועצה, אנשי חב"ד ושכנים. בסופו של דבר הוחלט כי בית חב"ד יקבל אישור הפעלה ויועברו אליו 15 מקומות חניה מבית הספר הסמוך. אך על הבית הוטלו גם הגבלות, בין השאר איסור לקיים פעילות כגון משחקי בינגו קהילתיים, המקובלת בכנסיות לא מעטות. לאנשי חב"ד לא היה כל קושי לוותר בעניין זה. מועצת עיריית ניוטון אישרה את ההסדר בסוף מאי 2004. הוקמה גם ועדה לטיפול בבעיות עתידיות. הרב פרוס אומר כי העירייה חיפשה מוצא של כבוד מהעימות המסלים - "נדרשו להם שלוש שנים כדי להגיע לפתרון, שאותו הצענו במשך כל התקופה". לדברי ליפוף, ההסדר שהושג ברוח טובה סיפק את מרבית הנוגעים בדבר ו"זו דוגמה טובה לדרך שבה אפשר לפתור בעיות". האווירה בדרום ניוטון נינוחה יותר היום. אנשי חב"ד עוד לא השלימו את הליך הרישוי, אך בית הכנסת כבר פועל באופן סדיר. אבל בין תומכי חב"ד בניוטון יש מי שגורסים שהרגשות השליליים הותירו משקעים שלא ייעלמו במהרה ויש עדיין תושבים שחושבים שאסור שבית חב"ד יפעל במקום. אחד מהם הוא חבר המועצה, לנארד ג'נטייל, שהתנגד בהצבעה במועצת העירייה להסדר המוצע.