מדוע חסידים מוגנים מפני עין הרע? ● רשימה שניה > מרתק
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
אין לחשוש בענייני תורה
במדרש איתא (תנחומא תשא לא) "הלוחות הראשונות על שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהן עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות", ומאידך מצינו שבדבר שבקדושה צריך להיות פרסום, וכידוע תשובת הרשב"א – שהובאה גם בשולחן ערוך – מצווה לפרסם עושי מצווה.
דברי המדרש שימשו את הטוענים שאין להרבות בפרסום גדול גם כשמדובר בענייני יהדות.
כשהזכיר בעל ה'פני מנחם' מגור זצ"ל דברים אלו לפני הרבי, בעקבות בקשת הרבי ממנו שעריכת 'סיום' הירושלמי יהיה בפרסום הכי גדול – הגיב הרבי (התוועדויות תשד"מ כרך ב' ומשם ב'בצל החכמה' עמ' 272-273):
איתא בגמרא שבנוגע לעניין של תורה – גם הפירסום בפני ששים ריבוא אינו מספיק. ועל-פי-זה – הלוואי שהפירסום יהיה גדול כל-כך עד שיתכוננו להשתתפותם של ששים רבוא מישראל... שאז יהיה מקום לחשוב האם אחד צריך לצאת כדי שלא יהיה פירסום בפני ששים רבוא מישראל!...
מתן תורה היה במעמד ששים רבוא מישראל, מספר הכולל רק אנשים לאחרי בר-מצוה או כ' שנה, ומלבדם היו נשים וטף, וגם "ערב רב", ומלבדם – ריבוי מלאכים, המרכבה העליונה, וכו' וכו' – פרסום ורעש שאין דוגמתו כלל! ולכן, גם אם יש לחשוש (מענין בלתי רצוי) כתוצאה מהרעש והפרסום שהיה במתן-תורה – הרי הזהירות מזה מובטחת בלאו-הכי!...
השייכות לרבי מגינה
בראש-חודש סיוון תש"י (תורת מנחם כרך א' עמ' 85) גילה הרבי ברבים, כי האיש שממנו רכש הרבי ריי"צ את האתרוגים היה הרה"ח ר' ישראל יעקבסון.
והרבי הוסיף:
עכשיו אין זה בגדר סוד, ובוודאי לא תשלוט בו עין הרע, בגלל השייכות אל הרבי, ובלשון חז"ל (ברכות כ' סוף עמוד א) "אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא.
וכך אמר הרבי בכ"ף במרחשוון תשד"מ (התוועדויות תשד"מ כרך א, עמ' 479):
כאשר תובעים שהעבודה תהיה באופן שלמעלה ממדידה והגבלה (נתינת צדקה, הפצת המעיינות, וכיוצא באלו) – אין מה לפחד ולחשוש מ"עינא בישא", מה יאמרו הרואים, ובלשון הכתוב: "למה תתראו" – כי: "אנן מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלט ביה עינא בישא"!... "זרעו של יוסף" (נשיא דורנו ששמו יוסף), שהראיה לכך היא ממה שנאמר "וידגו לרוב בקרב הארץ" "מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, אף זרעו של יוסף (שלהם ניתנה הברכה "וידגו לרוב בקרב הארץ") אין עין הרע שולטת בהם.
וראה גם שיחת אור לי"ב טבת תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 240).
כנגד היצר הרע
"בכל הדורות נהגו בני-ישראל לעטוף את הילד שמכניסים לחדר כדי שלא תשלוט בו עין הרע של זה שאינו סובל שילדי-ישראל ילמדו תורה – 'הוא שטן הוא יצר הרע'..." – התבטא הרבי ביום שמחת-תורה תש"כ (תורת מנחם כרך כז עמ' 104), והכוונה למובא במחזור ויטרי סוף הלכות מילה אות תקח (עמ' 629) [וראה גם 'מקדש מלך' כרך ד, עמ' שעד ואילך].
"לספר אודות עושרו של מישהו סתם כך (לא בסוד) – יכול להזיק עין הרע" – התבטא הרבי במוצאי זאת חנוכה תשמ"א (שיחות קודש תשמ"א כרך א' עמ' 711), אבל זהו רק לשיטתו של ה'חושש'.
בהזדמנות איחל הרבי (ש"פ צו תש"מ, שיחות קודש תש"מ כרך ב' עמ' 543-542) שהגאולה תפעל הצלה מכל העניינים המבלבלים, ובכלל זה "חולי זה יצר הרע" (ירושלמי שבת פ"ד ה"ג) או "זה עין הרע" (ראה בבא מציעא קז ריש עמ' ב').
להזכיר – חשוב!
למרות אי החשש מעין הרע, מצינו שרבי בעצמו הקפיד להדגיש לגבי ציבור, אנשים, רבנים ואפילו ספרים "בלי עין הרע". הנה כמה דוגמאות:
"בשעתו אמר לו ראש הישיבה שיש לו ראש טוב, בלי עין הרע..." – תיאר הרבי באירוניה נבכי נפשו של בחור בן תורה (תורת מנחם תשי"א כרך ב, עמ' 148).
ובדומה לזה (שם כרך ג, עמ' 175) על מי שסבורים כי יש להם ראש טוב וממילא באפשרותם לסלול לעצמם דרכים ללא הוראות מהרבי – "יש לו ראש טוב, שעין הרע לא יזיקנו"...
"תקוותי שבשנה הבאה יהיה הקהל גדול הרבה יותר, בלי עין הרע, כך שגם מקום זה יהיה צר..." – איחל הרבי למתכנסות בוועידת נשי חב"ד בחודש אייר תשכ"ג (תורת מנחם כרך לו, עמ' 367).
אגב סיפור מעניין על משפחה שתרמה סכום כסף גדול (תורת מנחם כרך מ, עמ' 324), אמר הרבי שהם עצמם "בעלי משפחה מטופלת בבנים ובבנות, בלי עין הרע, שהתייגעו...".
גם כשהזכיר הרבי בהזדמנות (שיחות קודש תשל"ט כרך ז, עמ' 89) את מנין בני-ישראל בשעת מתן תורה ("שישים ריבוא מישראל") הוסיף: "בלי עין הרע".
ופעם כשהתבטא באירוניה (פורים תשכ"ה – שיחות קודש תשכ"ה כרך א, עמ' 464) על מי שנרדם בהתוועדות שבה נוכח ציבור גדול, אמר: "קיין עין הרע ניט אַן עולם" [=ציבור גדול בלי עין הרע]...
"יש דוגמאות רבות (בלי עין הרע) שכל אחד יכול לראותן, וללמוד מהן בנוגע לעבודת ה' שלו – מכאלה שהפכו את אורח חייהם מן הקצה אל הקצה ושבו למקורם ושרשם והחלו לנהוג באורח חיים יהודי מושלם... והם שרויים במעמד ומצב של מנוחת הנפש המביאה למנוחת הגוף ובריאות הגוף, ונוכחים כיצד מרוצים הם בדרכם החדשה – אשר לאמיתו של דבר הרי זה הדרך הישנה של יהודים בכל הדורות למן מעמד הר סיני" – כך התבטא הרבי באחרון-של-פסח תשל"ט (שיחות קודש תשל"ט כרך ב, עמ' 519).
"כשמתאספים כמה וכמה עשיריות מישראל (בלי עין הרע) הרי ההוראה הנלמדת בהתאם לכלל 'לחיות עם הזמן' (פרשת השבוע) היא ביתר תוקף וביתר שאת וביתר עז מאשר ההוראה היא כשהדברים נוגעים רק ליחיד" – התבטא הרבי בהזדמנות (מוצאי ש"פ חיי-שרה תשל"ט – שיחות קודש תשל"ט כרך א, עמ' 233).
ופעם אחת אמר (י' שבט תשמ"א, שיחות-קודש תשמ"א כרך ב, עמ' 158), שהעובדה שיהודי מצוי בין כל-כך הרבה יהודים (בלי-עין-הרע) כן-ירבו במקום מיוחד (קדוש, בית כנסת ובית מדרש) ובמעמד ומצב מיוחד (יום הילולא של נשיא הדור שבו גילוי עצום) הרי בוודאי שימצא את הנקודה המתאימה המיועדת עבורו ונשמתו.
ועוד:
"אפילו בעיר גדולה כניו-יורק שיש בה בלי עין-הרע כל-כך הרבה ישיבות וישיבות קטנות וכו'" – התבטא הרבי (מוצאי שבת-קודש פרשת צו, ליל י"ג ניסן תשמ"ב – התוועדויות תשמ"ג כרך ג, עמ' 1283).
"ומכיון שבקהל גדול כזה ישנו – בלי עין הרע – מספר גדול יותר של כוהנים (יותר ממספר בקבוקי המשקה), הנה בין הכוהנים גופא – כל הקודם זוכה, ובפרט לכוהנים המשמשים רבנים ומדריכים בקהילות ישראל... ובודאי יחלקו הכוהנים את המשקה לכל-אחד-ואחד מהמסובים" (שבת פרשת בראשית תשד"מ – התוועדויות תשד"מ כרך א' עמ' 358).
"ומכיוון שהגיעו הרבה רבנים, בלי-עין-הרע, ואין מספיק משקה – אתן לרבנים הנוסעים לארץ-הקודש שמתמציתה שותה כל העולם כולו..." (ליל י"ב בסיוון תשד"מ, התוועדויות תשד"'מ כרך ג, עמ' 1995).
וכך אמר הרבי לגאון רבי מנשה קליין אב"ד אונגוואר ובעל 'משנה הלכות' בשנת תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח כרך ב' עמ' 579):
מכיון שיש לכם – בלי עין הרע – ריבוי ספרים [=שחוברו על-ידכם], אין להסתפק בכך שכבר יצאתם ידי חובה (יותר מזה), אלא אדרבה – להוסיף באופן ד'כפליים לתושיה'.
בשבת-קודש פרשת קדושים תשמ"ו (התוועדויות תשמ"ו' כרך ג' עמ' 258) התבטא הרבי:
כבר העירו בקובצים [=של תלמידי ישיבות חב"ד שהופיעו מדי שבוע] על ריבוי עניינים, בלי-עין-הרע... בפירוש רש"י בפרשתינו הדורשים ביאור...
ביאורו של אדמו"ר הזקן ב'ליקוטי תורה' (בחוקותי מח סוף עמוד א ואילך) שגם הקללות אינן אלא ברכות ("הנך כולהו ברכתא נינהו"), ויתרה מזה ברכות נעלות ביותר שאינן יכולות להתגלות אלא בלשון של הפך הברכה (כדי שלא תשלוט בהן עין הרע, או קטרוג של מידת הדין) – נזכר פעמים רבות על-ידי הרבי (ראה לדוגמה תורת מנחם כרך א, עמ' 184; שיחות קודש תשל"ד כרך ב, עמ' 394; 429).
'סיום' בצנעה
בחודש אלול תשמ"ו עמד הרה"ח ר' זלמן גוראריה לסיים כתיבת ספר-תורה שישי לזכותו. בחמשת ספרי התורה נערכו הסיומים ברוב פאר והדר, אך הפעם כתב הרבי ('בכל ביתי נאמן הוא' עמ' 348):
לסיים דבר טוב ומצווה – מביא טוב וכו' כפשוט. והזמן גרמא המלך בשדה וכו'. אין תועלת בטומעל [=ברעש]. ואם כן לא כדאי, אזכיר על הציון.
הרבי הורה אפוא לא לערוך את הסיום ברוב עם (ב'טומעל') אלא באופן חשאי.
ר' זלמן שב וכתב לרבי כי הוא מבין שהרבי חושש מפני עין הרע, וממילא הוא מסיק כי עליו לנהוג אחרת גם בתחומים נוספים.
על כך השיב לו הרבי:
וינהג כמו עד עתה. בתימהון גדול קראתי שכאילו... חששתי מעין הרע של הסיום!! הוא חשש וביאר ובאריכות וכו' ... כותבני זאת לגודל התימהון – אף שתיכף ומיד יחדש סברה שהנני חוזר בנוגע להסיום – ומענתי זו בתוקף עומדת. אזכיר על הציון.
מאפשרים לכם לקבל
