שכן יקר / מנחם כהן כאילו שלא היה מספיק באסונות שהתרגשו ובאו עלינו, קהל חסידי חב"ד ברחבי תבל בשבועות האחרונים והנה מתבשרים אנו על פטירתו של ר' דוד פוגאטש ע"ה, איש שהיה אהוב על הכל... מרגע קבלת ההודעה המחרידה על פטירתו של הרה"ת ר' דוד ע"ה, בבוקרו של יום ראשון, ועד לרגעים בהם כותב אני את השורות הללו, הלב מסרב להאמין למה שקרה. כשמקבלים הודעה על פטירה של יהודי, הלב כואב. כשזה קורה במחנה שלך, הלב עוד יותר כואב. וכשהדבר מתרחש במעגל הקרוב שלך, הלב נקרע ומסרב להאמין. זה מה שקרה השבוע, עם פטירתו של שכננו היקר מכפר-חב"ד ב, ר' דוד ע"ה, שהלך לעולמו, והותיר אחריו: קהילה כאובה, דוממת, המומה. חברים וידידים שבורים ומתקשים להאמין שר' דוד הלך מאיתנו. משפחה כאובה, עם אחד-עשר ילדים (בל"ע), ללא אב. טרגדיה כואבת. קשה לכתוב על ר' דוד את המילים "עליו השלום". רק לפני כמה ימים ראינוך מדבר עם כולם. חי את חיי השגרה בעבודת ה' ובמסירות. כאילו לא היה דיי באסונות שהתרגשו ובאו עלינו, קהל חסידי חב"ד ברחבי תבל בשבועות האחרונים, והנה מתבשרים אנו על פטירתו של ר' דוד. איש שהיה אהוב על הכל. איש של תשומת לב לפרטים - בהערה בצידה בשיחה של הרבי נשיא-דורנו, או בפירוש המילות בסידור, או בכל דבר אחר. הבחנה מדוקדקת ומדהימה. "מצב חמור" רק בשבוע שעבר, בעת שנסעתי איתו ברכבו מכפר-חב"ד לכפר-חב"ד ב, הוא ביקש לשמוע ממני פרטים על פטירתו הטרגית של הת' ש"י שלום ע"ה מקרית-גת וסיפרתי לו את הסיפור שהובא בגיליון 'כפר חב"ד' בשבוע שעבר. ר' דוד נאנח קלות ואמר בכאב (התוכן:) "צריכים בדחיפות להשכין שלום". השבוע, כשנכנסתי לבית הכנסת בכפר-חב"ד ב, עברתי על-יד המקום שבו היה יושב ר' דוד ונזכרתי שלפני מספר שבועות ראיתי אותו יושב על מקומו בעיצומו של יום עם שיחה של הרבי. כשצלצל הנייד, הוא לא הזיז את עיניו מהספר אלא המשיך להתעמק בשיחה, עד שסיים, ואז ניגש להרים. העזרה לזולת, הייתה אצל ר' דוד ע"ה דרך חיים. תמיד היה מסייע לכל המבקש עזרה. גם את מקצועו, בנקאי, ניצל כדי לעזור ולייעץ בנושאי תשלומים וניהול כספים. בנות "בית רבקה", תושבי כפר-חב"ד ב' וכל מי שהיה עושה את צעדיו לעיתים מכפר-חב"ד לכפר-חב"ד ב, בוודאי יזכור את ר' דוד שתמיד היה עוצר בשמחה 'טרמפ' ולא עוד, אלא שהיה צופר מרחוק ומציע לממתין להתקרב לרכבו, בלי הבדל במי מדובר. בנסיעה לבית-החיים, סיפר אחד מתושבי כפר-חב"ד ב', את המעשה הבא: "בערב שבת, לפני תפילת ערבית, ניגש אלי ר' דוד עם ספר 'היום יום' וסיפר שהיום זה היארצייט של אימו ע"ה שהייתה מרבה לספר לו סיפורי צדיקים ובדיוק ביום היארצייט, הפתגם ב'היום יום', עוסק במעלה הגדולה של סיפורי צדיקים... במהלך ה'שבעה' שמעתי מהשליח ורב קהילת חב"ד בקריית-אתא הרב חיים שלמה דיסקין כמה מילים על ר' דוד שהתגורר שנים בקריית-אתא: "בזמן שר' דוד ע"ה גר בקריית-אתא, הוא שימש מנהל סניף בנק פועלי-אגודת-ישראל בחיפה. הוא היה אדם פעיל מאוד. היה מוסר שיעורים בבית הכנסת וכל הקהילה אהבה אותו אהבת נפש. היה מאוד חביב, ידיד של כולם, וגם כשהוא ומשפחתו עזבו את המקום, לפני כתשע שנים, נשאר ר' דוד ע"ה בידידות עם כולם ותמיד השתתף בשמחות של כולם". נחוש בחיסרון השבוע ליווינו אותו למנוחות, הלכנו אחר מיטתו והיינו בהר המנוחות, שם נטמן ר' דוד ע"ה. השכן היקר, שהיה אהוב וחביב גם על המקום וגם על הבריות – הלך מאיתנו והניח את רעייתו אלמנה, את בניו יתומים ואת כולנו המומים וכואבים. מהיום, כשנתפלל בבית הכנסת שבכפר חב"ד, ניזכר כולנו בר' דוד. ניזכר בתפילתו החסידית ובהתוועדויות בהן היה משתתף, ב"ליקוטי תורה" בו היה מתעמק ובחיוך שהיה מחייך לכל אחד, קטן כגדול. ר' דוד, נחוש בחסרונך יום יום ואנו בטוחים שאתה נמצא איתנו ברוחך ומתפלל ומעתיר על משפחתך היקרה, על תושבי כפר חב"ד ב ועל כלל קהילת אנ"ש ועל כל עם-ישראל שנזכה לצאת מהגלות הקשה הזו בהתגלות מלך המשיח תכף ומיד ממש. -------------------------------------- מתוך טור שהתפרסם השבוע בעיתון 'כפר-חב"ד'