קובי נחשוני, YNET

רוב תושבי גוש קטיף לקחו בעצמם את מזוזות הבתים בזמן הפינוי, אך היו רבים שסירבו להסירן מהמשקופים מתוך אמונה כי תכנית ההתנתקות לא תצא לפועל. במוסדות חינוך, בתי כנסת ומבני ציבור נוספים כלל לא נתנו לכך את הדעת, והמזוזות הושארו בהם. זמן קצר לאחר שהושלמה עקירת היישובים הודיעה הרבנות הצבאית לוועד המיישבים כי הן בידיהם, אך רק עתה נמסרו להם.

אתמול (יום א') הגיעו משאיות לקיבוץ עין צורים, שם קיים אתר מגורים זמניים של חלק מתושבי הגוש לשעבר, ופרקו מאות ארגזי קרטון של "מנות קרב" - ובתוכם מאות מזוזות. על חלק מהארגזים הופיעו שמות המשפחות ועל אלה שלא ידוע מי בעליהן – נקודת ציון הבתים מהם נלקחו, כפי שהם מופיעים בתצלומי האוויר. המזוזות נמסרו לגדי אוחנה, סופר סת"ם מוכר מגוש קטיף, כדי שיטפל בהן.

אוחנה פינה את חדר המועדון בעין צורים, מיין בו את מאות הארגזים - ובכוונתו להעבירם למזכירויות היישובים כדי שימסרו כל מזוזה לבעליה. את הלא-מזוהות ישאיר אצלו, וינסה לאתר בעצמו את הבעלים.

סופר הסת"ם מהגוש אמר כי לא ברור לו מדוע נזכרה המדינה רק עכשיו להחזירן, אך ציין כי יש משרדי ממשלה שעד עכשיו לא התעוררו, ולכן הוא וחבריו חיים עדיין במגורי ארעי. "הם חיים את החיים שלהם כאילו כלום לא קרה", טען, "כנראה פשוט מפנים מחסנים בגלל משהו שקשור לאיראן, ולכן החזירו את המזוזות.

"המזוזה בפתח שומרת על הבית, וגדולים ממני אמרו שגוש קטיף היה מזוזת הפתח הדרומי של ארץ ישראל כולה. לפני שש שנים המזוזה הזו הוסרה, ועכשיו אנחנו רואים מה הבני-דודים שלנו עושים לנו משם, כי אין שמירה".

אליעזר אוירבך, שהיה מזכיר המועצה הדתית בגוש קטיף, הוסיף: "כמו שמצבות היו זרוקות כמה שנים בצריפין – כך קרה גם עם המזוזות. אולי פשוט מנקים את המחסנים - ופתאום נזכרו במזוזות".