שבועון 'כפר חב"ד'

כבר בשנת תשי"ז הזכיר הרבי את קיומה של ספרייה גדולה בוורשה המכילה את ספרי הרבי הריי"צ, אך עד שנת תשל"ב איש לא ידע היכן היא וכיצד להגיע אליה. הצעד הראשון בתהליך שהביא לאיתורה התרחש באוטווה בירת קנדה, לאחר שעזבונו של יהודי קנדי ושמו ר' יעקב לואי – אוסף ענק של כתבים עתיקים ביהדות – הועבר לידי ממשלת קנדה ע"י בניו.

ר' יעקב לואי ע"ה היה אספן ידוע של ספרים עתיקים, שלא חס על ממונו וזמנו כדי להשיגם. כשהיה שומע על עותק יחיד שנותר מספר כלשהו, היה מסוגל לטוס למדינה בקצה העולם כדי להשיגו ולצרפו לספרייתו. אהבתו לספרים התבטאה גם ביחסו אליהם – הוא דאג לשמרם היטב ולכרוך כל עותק באופן הטוב ביותר, בלי להתחשב בעלות. כשהיו שואלים אותו מדוע הוא מבזבז כל-כך הרבה זמן וכסף על השגת הספרים ושמירתם, היה עונה בתמיהה: כשאדם קונה אנייה לא שואלים אותו מדוע הוא קונה,  כך הדבר אצלי בקשר לקניית ספרים...

כשר' יעקב לואי הגיע לגבורות, ביקשו מספר ספריות לקבל את ספרייתו – הספרייה הלאומית בארץ-ישראל; ספריית בר-אילן וספריית "ישיבת ר' יצחק-אלחנן – ה"ישיבה-יוניברסיטי", השתדלו שהאוצר יעבור לרשותם.

ברם, מי שזכתה בספרייה היתה דווקא ממשלת קנדה. במונטריאול קיימת ספרייה יהודית ומנהלה שרצה גם הוא לצרף לספרייתו את אוספו של ר' יעקב, עשה רעש גדול וטען שהיות שהאוסף נמצא בקנדה אסור להוציאו מגבולות המדינה.

בינתיים הוסיף ר' יעקב שנים, ולבסוף העביר את הטיפול באוסף לבניו. הללו  החליטו לעשות כל מאמץ להשארת האוסף בקנדה, ובין-השאר הבטיחו להקים בניין מיוחד לאחסונו בתנאי שייקרא על-שם אביהם.

לאחר פטירתו של ר' יעקב מסרו בניו את אוספו לקריית הממשלה באוטווה הבירה, וניהולו עבר לידי ספרנים מפקידי הממשלה, שעמדו מיד על ערך האוסף וביקשו להגדילו. הם פתחו אפוא במאמצים להשיג מיקרופילמים של כתבים עתיקים נוספים ולצרפם לאוסף – מנהג שגור בימינו בספריות גדולות בכל העולם.

הקנדים פונים לקומוניסטים

לאחר שלמדו את הנושא, מצאו שברוסיה ובוורשה בירת פולין מצויים כתבים יהודיים מקוריים, שבאותה עת – שנות הלמ"ד הראשונות – אפילו לארץ ישראל לא היתה אפשרות להשיגם או לצלמם. הם פנו אפוא אל אנשי המפלגה הקומוניסטית בקנדה וביקשו את עזרתם, והללו יצאו לרוסיה והיפנו את בקשתם אל הממשלה הרוסית. ממשלת רוסיה שראתה בבקשה הזדמנות לעשות רווחים, הסכימה להיענות בחיוב, בתנאי שממשלת קנדה תקים ברוסיה מפעל לייצור מיקרופילמים. ההסכם נחתם ובעוד ממשלת קנדה מקימה את המפעל, פתחו הרוסים בסחטנות, ודרשו מהקנדים יותר מכונות צילום עבור הזכות לצלם את כתבי-היד. ממשלת קנדה שהוציאה סכומי-ענק על הקמת המפעל הסכימה גם לתנאי זה, ולבסוף, בשעה טובה, יצא שליח רוסי עם המיקרופילמים הראשונים בדרכו לקנדה, אלא שתאוות הבצע הרוסית נתעוררה פעם נוספת. השליח הקומוניסטי שעבר בניו-יורק החליט לנסות למכור העתקים של המיקרופילמים גם לגופים יהודיים בארה"ב, ותחילה פנה לספריית סמינר שכטר בניו יורק. 

באותה עת עבד בסמינר שכטר יהודי ושמו הרב ברומר, וכשעיין במיקרופילמים הבחין שמדובר בצילומים מספרי חסידות. הוא כבר עמד לרכוש את המיקרופילמים, אלא שהנציג הקומוניסטי דרש דולר עבור כל עמוד מצולם, בעוד המחיר המקובל היה 25 סנט, וכיוון שהיה מדובר ב-100 אלף עמודים מצולמים, הדרישה המוגזמת נדחתה.
העסקן הקומוניסטי פנה אפוא בהצעת המכירה לספרייה בישיבת ר' יצחק-אלחנן, אל הרב אליעזר הורביץ. העסקה לא יצאה לפועל גם כאן. והעסקן הקומוניסטי המשיך בדרכו לקנדה, אך בינתיים דיווח לי הרב הורביץ על תוכני המיקרופילמים, וגם אמר לי שאמר לאותו קומוניסט ליצור קשר עם חב"ד. ניסיתי, אפוא, לאתר את העסקן הקומוניסטי כדי לבדוק בעצמי במה מדובר, אך ללא הצלחה. כששאלתי את הרב הורביץ היכן אוכל למצוא את האיש, אמר לי שהוא נמצא בקנדה אך לא ידע לומר היכן – וכך עבר קיץ תשל"א ללא תוצאות.

המשפיע קבע: מדובר בכתבי הצמח-צדק

בחודש טבת בשנת תשל"ב סיפר לי הרב שמחה צירקינד ממונטריאול כי אותו קומוניסט פנה אליו והציע לו לקנות כתבי-יד של חסידות חב"ד. 

וכאן הוסיף ידיעה מרגשת: המשפיע הרב גרינגלס שבדק אחדים מהמיקרופילמים שהובאו מרוסיה, קבע שהצילומים שראה נעשו מכתי"ק של כ"ק אדמו"ר הצ"צ. וכיוון שמדובר באלפי מיקרופילמים, הוא מציע שאבוא ואבדוק אותם בעצמי.

ובכן, נסעתי לקנדה ובדקתי את המיקרופילמים במשך עשרות שעות, ותוך-כדי-כך ערכתי רשימה של גופי הספרים המצולמים וחזרתי עמה לניו-יורק. בינתיים פתח הרב שמחה צירקינד במשא-ומתן עם העסקן הקומוניסטי על רכישת הצילומים, וכשהסכימו על המחיר, שכנע מספר אברכים ממונטריאול לתרום את הסכום. לאחר ביצוע העסקה הגיע אחד האברכים הללו לרבי לקראת יו"ד שבט תשל"ב, וכשנכנס ליחידות מסר לרבי את הצילומים.

המאמר הראשון והתדהמה

לקראת פורים באותה שנה, הודיע הקומוניסט לרב צירקינד שיש לו עוד מיקרופילמים, אך הפעם, לדבריו, "יש הרבה יותר". הרב צירקינד חזר וגייס מספר תורמים ובראשם הנדיב הידוע הרב אברהם פרשן ובנו הרב דוב ז"ל, וכך הגיעו גם מיקרופילמים אלה לספריית ליובאוויטש. בהמשך לכך הורה לי הרבי לעבור על המיקרופילמים ולמיינם.
המאמר הראשון שזיהיתי היה המשך המאמרים "מים רבים – תרל"ו" מכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, ובגוף הספר ראיתי קיצורים על המאמרים שנכתבו בידי אדמו"ר מוהריי"צ וטרם נדפסו. כתבתי על כך לרבי והוספתי שקיצורים אלה טרם נדפסו, וקיבלתי מיד מענה, בפתק שנמסר ע"י המזכיר הרב בנימין קליין, ובו נכתב "כמדומה שצריך להיות כתוב בהכת"י מתי המאמרים נאמרו".

מיהרתי לעיין במפתח – רשימת מאמרי הרבי מהר"ש שהרבי ערך בשעתו (ונדפס ב"ספר התולדות" אדמו"ר מהר"ש בעריכת הרבי) ובדקתי בו את מאמרי תרל"ו, ואכן מצאתי שחסרים בו רק שני תאריכים. חזרתי ובדקתי במיקרופילמים ומצאתי שמדובר בשני מאמרים שזמן אמירתם כתוב עליהם בגוף כתי"ק בידי כ"ק אדמו"ר מהר"ש.
היה זה דבר מדהים. הרבי ראה את גוף-כתב-יד-קודש של ספר המאמרים הזה כארבעים שנה קודם-לכן, וכעבור כל השנים האלה זכר בדיוק מה היה כתוב בגוף כתי"ק על הגיליון!...

העניין קיבל תאוצה בשנת תשל"ה או תשל"ו, כאשר סטודנט מתלמידי הרב שוחט נסע לרוסיה, וכשחזר הביא עמו כרך שלם של שאלות ותשובות מאדמו"ר הצ"צ. והרב שוחט מסר זאת לרבי. זו היתה הדחיפה. מאז אותה תקופה, הרבי הקדיש הרבה זמן ומאמצים לאיתור כתבי רבותינו נשיאינו הנמצאים מעבר לים, וכידוע עסקו בכך בעיקר הרב יהודה קרינסקי והרב אברהם שם-טוב.

השליחות לפולין

ההתפתחות הבאה אירעה בחודש מרחשוון תשל"ו, כאשר הרב חדקוב הודיע לי שהוחלט לשלוח אותי לפולין, שאל אם יש לי דרכון בר-תוקף והורה לי להכין אשרת כניסה לפולין וכרטיסי טיסה לוורשה.

הסידורים נעשו והייתי אמור לנסוע במוצאי שבת. בערב שבת טלפנו אלי מהמזכירות והודיעו לי שהרבי מבקש שאכנס אליו מיד לאחר תפילת מעריב במוצאי-השבת.

מובן שמיד עם צאת השבת המתנתי בהתרגשות ליד חדרו הק'. כשנכנסתי הרבי נתן לי עשרה דולרים, והורה להחליף אותם בפולין בדרך חוקית, וכן את ספר המאמרים "מים רבים תרל"ו" שנדפס שנית באותם ימים, כשהוא מוסיף שאין צורך שאקח עמי את הספר הזה לפולין. אחר כך הוסיף הרבי דברים על מטרת השליחות ואמר שכאשר אהיה בוורשה, עלי לאתר את הגניזה החרסונית וכן את מנורת החנוכה של הבעש"ט. אמרתי לרבי שאמנם קראתי על הגניזה החרסונית אך אינני מכיר את צורת הכתבים וכד'. הרבי ענה שמכתבי הגניזה מודפסים ב"התמים" וכך אדע מה לחפש. ובאשר למנורת הבעש"ט – מדובר במנורה קטנה, ושמו של הבעש"ט מוטבע עליה.

ההמשך הכתבה המרתקת - במגזין 'כפר חב"ד'