"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה...." אמרה קהילת חב"ד בטשקנט ערב שבה הגיעו אליה שני בחורים מארץ הקודש לחוג עימם את חודש המשופע בחגים. עם דמעות בעניים  ולב שמח סיפר להם ראש הקהילה בטשקנט "כמה זמן חיכינו לכם"... כבר כמה שנים שאין לנו שליח קבוע שיכול לחוג עמנו את חגי ישראל ומועדיו.

בשביל לבצע את המשימה הלא פשוטה הזו לקח על עצמו השליח הראשי הרב אבא דוד גורביץ' יחד עם הרב שמחה קוליעקב את המימון ותוך מספר שבועות הכל כבר היה מוכן לטיסה, ולקראת ראש השנה, שני התמימים ישראל לנדא ולוי לסקר נחתו בטשקנט בירת אוזבקיסטן, והתקבלו בהתרגשות גדולה. ואילו הרב שמחה קוליעקב נותר אמנם בארץ הקודש, אבל היה בקשר עם הבחורים באופן רציף וסייע בכל הנדרש. 

מאות מתפללים גדשו את בית הכנסת בימים הנוראים, והתמימים מלאי התפעלות: "קשה לתאר את ההשתוקקות של היהודים כאן להתפלל, בית הכנסת היה מלא וגדוש במתפללים אשר הפילו תחינה בפני בורא עולם". 

במהלך עשרת ימי תשובה, נערך מנהג כפרות עם יהודי המקום, ובימים הבאים העבירו הבחורים שיעורים הלכה למעשה הנוגעים לחגי תשרי. עם כל הקושי שהיה בהעברת השיעורים עקב אי ידיעת השפה כלל הרי כבר נאמר "יגעת ומצאת תאמין", הבחורים איתרו יהודי הדובר אידיש ורוסית והוא זה שתרגם את כל השיעורים של הבחורים.

לקראת חג הסוכות, נבנתה סוכה רחבת ידיים, בחצר בית הכנסת, בה סעדו, ברכו ולמדו כ100 מבני הקהילה. הבחורים לא שקטו על השמרים ובכל יום מימי חג הסוכות יצאו הם למבצע לולב, מבצע זה הגיע לשיאו כאשר הוזמנו הם למעונו של השגריר שעורך חגיגת חג, לישראלים ולקהילה והבחורים הוסיפו נופף יהודי חסידי לאירוע החגיגי. מלבד חגיגה זו, ערכו חגיגת שמחת בית השואבה בבית הכנסת, והשמחה והריקודים נמשכו שעות ארוכות.

ואילו לשמחת תורה הופתעו הבחורים לגלות כי לעיר הגיעו יהודים ממקומות קרובים ורחוקים, וכולם יחד פיזזו בהקפות בשמחה עצומה. 

התרוממות הרוח בימי החגים, קישרה את הקהילה ואת הבחורים בקשר חם , עד שלא רצו הם להיפרד מהם מבלי להעניק להם מזכרת מהקהילה בטשקנט והעניקו להם בגדים בוכריים מסורתיים (ג'ומה).