מיומני הרבנית - פרק שלישי

כך חלף הזמן עד שהגיע חודש תשרי. ערב ראש-השנה וערב יום-כיפור היו הימים שבהם חל תורו של בעלי לקבל חבילות. עובדה זו הקלה עלי, שכן היתה זו הזדמנות להעביר אליו מאכלים שונים, בשר ודגים, כדי שייזכר קמעה באווירת יום-טוב בבית.

לפני יום-הכיפורים מסרתי בסודי סודות בקשה שהרופא – יהודי שעבד במקום – יבוא לבקרו, והרופא אכן קיים זאת. בשעת לילה מאוחרת במוצאי יום-הכיפורים, אחרי ההבדלה, נכנס הרופא לתאו של בעלי, וכיבדו בסיגרייה – היה זה דבר גדול! הרופא שהה עם בעלי זמן-מה, וראה כיצד הוא סועד את לבו לאחר הצום.

בצהרי יום אחד בחודש חשון נכנס לביתנו אדם צעיר. הוא עלה במדרגות ומיד נכנס הביתה, אל חדר האוכל, מבלי לשאול איש, כאילו היתה הדירה מוכרת לו היטב. הצעיר התיישב מיד על כסא, ופתח בהקדמה לביקורו – שאם אספר למישהו על ביקורו אצלנו אני וגם הוא נהיה בסכנה.

רחל – הנערה שגדלה בביתנו במשך שנים רבות, והיתה כה מסורה אלינו עד שהתחננה בפני אנשי הנ.ק.וו.ד. שיקחו אותה במקום הרב, והצהירה כי היא מוכנה בלב שלם לרצות במקומו את זמן המאסר שיושת עליו – היתה בחדר כשהאיש נכנס. הוא אמר שממנה הוא אינו חושש, והודיע שברצונו למסור דרישת שלום מאת "ל. זלמנוביץ". להעלות עלי כתב את מה שהרגשתי באותה שעה – אין בכוחי...

הוא סיפר שבעלי ז"ל מסר לו תיאור מדוייק של הכניסה לדירתנו, כך שלא יצטרך לשאול איש, ואיש לא יבחין בו. הוא מסר ש"ל.ז." ישב שלושים ושניים יום בבידוד, וביום השלושים ושלושה הכניסו לתאו את אותו אדם1, כדי שישהו בו בשניים.

היה זה מהנדס נוצרי ששוחרר לאחר שישה חודשי ישיבה בכלא. לפני שיצא משם הבטיח לבעלי שמיד לאחר שיבוא לביתו ויחליף את הבגדים שלבש בבית-הכלא ימסור את דרישת-השלום. הוא אכן עשה כך, והגיע לביתנו מיד.

האיש היה יחד עם בעלי במשך חודש תשרי, וכך סיפר (ברוסית): את יום-הכיפורים של "ל.ז." לא אשכח לעולם. כל היום הוא בכה וזעק בקול, וקרא פרקי תהילים בעל-פה עד שעה מאוחרת בלילה. כל היום לא דיבר אלי ולו מלה אחת, ולי לא היה העוז לפתוח בשיחה אתו.

לימים, בהיותנו כבר בגלות, סיפר לי בעלי שמאחר שבאותו יום-כיפור לא היה ברשותו כל סידור או מחזור, הוא התפלל מה שזכר בעל-פה – אם-כי די היה בכך כדי להעסיקו במשך כל היום.

לשאלתי מהו החטא שמייחסים לבעלי, השיב המהנדס: הוא בנה "מיקא" (כלומר: מקווה) בחצר בית-הכנסת, ועל כך מאשימים אותו ("תפרו לו תיק" – זה היה הביטוי ברוסית). השמש פלט דבר-מה נגדו בעניין זה.

באותה תקופה אכן דובר על בניית מקווה, ושמש בית-הכנסת העיד שהרב גייס סכום כסף רב לצורך הבנייה. הוא אף מסר עדות שלפיה נאסף בביתנו בשמחת-תורה כסף למחיית נשותיהם של טוכצ'בסקי ובוכארין, ושמגייס הכספים העיקרי היה בעלי ז"ל.

כדי לברר את העניין לאשורו, הובילו את בעלי ואת העדים לחקירה משותפת פנים אל פנים, ומיד כשהם ראו אותו – השמש ואחד השוחטים שישב שם גם הוא – הצהירו כי עדותם אינה אמת, וכי הם חתמו עליה רק משום שהכריחו אותם...

המהנדס הוסיף ואמר לי, שאמסור לבעלי בדרך כלשהי – שהרי לכתוב פתקאות אסור היה – אם ראש-חודש כסלו יהיה יום אחד או שניים: משום מה מטרידה אותו שאלה זו מאוד, שכן הדבר קשור ל"מכבים"... (כוונתו היתה לומר שבכך תלויה קביעות ימי החנוכה).

"קבוצת שניאורסאהן"

הדבר היה בתחילת חודש כסלו. הזמן חלף במהירות, ובמשך כל העת חיפשתי עצות כדי להביא לכך שבעלי לא יועמד למשפט. שוחחתי עם ראש מחלקת הנ.ק.וו.ד. שבעלי היה נתון תחתיה, ועל-אף שהלה היה יהודי – דחה אותי תמיד בתשובות אכזריות. מהתובע נודע לי שהתביעה הגדירה זאת כקבוצה של דתיים אנטי-מהפכניים שמנהיגם הוא שניאורסאהן. ידיעה זו גרמה לחרדה רבה.

בחיפושיי אחר דרכים להצלת בעלי, נסעתי למוסקבה כשבידי בקשה אל התובע הראשי. לאחר מספר ימים נודע לי המקום שבו עומד תור הקבלה ללשכתו. לאחר שביליתי שם מספר שעות מדי יום, קיבלני התובע בסבר פנים יפות, והבטיח לי שתיקו של בעלי ייבחן מחדש. הוא ישב בנוכחותי ובחן מסמכים שהבחנתי שמופיע בהם הכיתוב "קבוצת שניאורסאהן".

אמנם הבחנתי שאדיבותו איננה אמיתית, אולם כשאמר לי שאסע הביתה ושהוא ישלח לי את המענה לבקשתי – רציתי להאמין שהתוצאה תהיה חיובית. נסעתי הביתה כשתקווה בלבי.

משפט ב"מועצה מיוחדת"

זמן-מה לאחר-מכן נפוצו שמועות על כך שהמסמכים יועברו למוסקבה, ויידונו במסגרת "מועצה מיוחדת" כלומר: "משפט" הנערך תחת פיקוח הדוק, על-ידי הרכב הכולל ארבעה נציגים של המוסדות האזרחיים והצבאיים הגבוהים, והם מחליטים מראש, עוד לפני המשפט, על הקטגוריה שאליה שייכים הנאשמים.

כל זאת – לאחר כל מכתבי-הבקשה שהגשתי בעיר, ולאחר כל שיחות הטלפון שקיימתי עם התובע והחוקר. לאחר כל זאת, שלחו הללו אחרי והודיעו לי כי כל ה"חומר" הנחוץ להם על בעלי כבר נמצא ברשותם, וכי הם שלחוהו למוסקבה למחלקה לתפקידים מיוחדים. הם אף הוסיפו בארסיות: "ראי עד כמה חשוב הוא בעלך – אנו שולחים את התיק שלו במיוחד למוסקבה, עיר הבירה!"...

מכל זאת ניתן היה כבר להבין שכוונתם בכך היא להגלות את בעלי, ולא היתה זו הרגשה נעימה כלל להיווכח בכך.

מכיוון שלפי תעודותיו היה בעלי בן למעלה משבעים, והיו ברשותו מסמכים שעל-פיהם סבל מתעוקת-לב, השקעתי כוחות ומאמצים כדי שיאשרו עבורו משמר-ליווי מיוחד. לאחר שתדלנות רבה נאמר לי שבעלי צפוי לעבור את הנסיעה במצב בריאותי תקין.

על בקשתי שיותר לי להכניס בחבילה שתימסר לבעלי יותר מארבעה קילוגרמים של מזון – נעניתי שהוא הבריא כל-כך עד שלא אוכל להכירו, ושהוא אוכל מכל מאכלי בית-הכלא; אך לאחר שנקבע כבר היום שבו היה עליו להישלח למקום גלותו – אמר לי החוקר שאופה עבורו דבר-מה צידה לדרך, משום שאת מאכליהם שלהם הוא לא הכניס אל פיו במשך כל התקופה...

COL מתכבד להגיש את החלק הראשון בארבע שפות שונות, לנוחיות הגולשים.

● להורדת החוברת בעברית - לחצו כאן
● להורדת החוברת באנגלית - לחצו כאן
● להורדת החוברת בצרפתית - לחצו כאן
● להורדת החוברת רוסית - לחצו כאן