מאת שלומית, COL

האורחת: דליה קורצווייל. דנייפרופטרובסק -"יקטרינוסלב"- אוקראינה.

בשנים הראשונות לשליחות, הייתי מביאה מצרכי מזון רבים מהארץ. עם הזמן, נעשו משלוחי המזון מסובכים יותר וההיצע הכשר המקומי גדל, עברנו לשימוש במוצרים מקומיים. אני נהנית בעיקר מהטריים והלא מעובדים. אגב, רווח תזונתי אדיר.

דגים, ירקות ופירות, כשרים בכל מקום, ואיתם אפשר לחגוג! המנה שאציע פשוטה מבחינת נגישות מרכיביה, והתוצאה- מחמיאה בהחלט!

ראוי לשים לב, שכדאי להכין מנות כאלה שגם אורחינו יוכלו להעתיק ולהכין לסעודת השבת הקרובה בביתם. על מנת לעודד מקורבים לשמור כשרות, נכון להראות כמה זה אפשרי גם בתנאים מקומיים.

מנה יוקרתית, חגיגית, והעיקר- קלה להכנה
דג סלומון בתנור מוגש עם סלט חסה ופירות

הדג עדין בטעמו, מרשים בהגשתו ואי אפשר לטעות בהכנתו. וכמובן-קוצר תמיד מחמאות.

פרוסות דג סלומון
שמן זית
מלח
על פרוסות הדג יש למרוח שמן זית ומלח, להניח על תבנית אפיה מרופדת, לכסות בנייר כסף ולאפות למשך עד 20 דקות בחום 180-200 מעלות. על הדג להיות ורדרד בסיום האפייה.

אופן ההגשה:

את הפרוסות החמימות/פושרות להגיש בצלחות אישיות ולהוסיף חצי פרוסת לימון וסלט חסה עם פירות ורוטב.

ההגשה האישית מכבדת את האורחים-האושפיזין בסוכתנו.

סלט חסה עם פירות הסלט יורכב מבסיס של חסה בשילוב פירות טריים, שמוצאים בשוק המקומי ובתיבול רוטב מענין.

בראש השנה הגשתי בסלט- גרגרי רימון ואננס טרי. בסעודה המפסקת הוספתי גם חתיכות אבוקדו ומיץ לימון, ללא רוטב. הסלט פתוח להצעות- קיווי, חצאי ענבים ירוקים, קוביות נקטרינה, חמוציות, תותים בעונה... גם בסוגי החסה אפשר לגוון/ לשלב עם חסה "רומיין" ירוק או "אייסברג" ירקרק...

להלן 2 הצעות לרטבים (המתכונים ניתנו לנו ע"י הגב' שפרה אהרונוב, בסדנה שהעבירה בעיר) את הרטבים מכינות בביתנו, הבנות הגדולות ובשמותיהן אנו מזהים את מתכון הרוטב-

"הרוטב של אילה"
4 כפות מיונז
4 שיני שום כתושות
כפית חרדל
כפית מלח
3 כפות מיץ לימון
3 כפות מים
10 גבעולי שמיר קצוצים דק

"הרוטב של רבקה"- רוטב מתוק
1/3 כוס שמן
3 כפות מים
1 כף מיונז
1 כפית רוטב סויה
1 כפית מיץ לימון
2 שיני שום כתושות
1/2 כפית חרדל
1/2 כפית פלפל שחור
1/2 כפית מלח
4 כפות סוכר

את הרוטב הנבחר/הרטבים אפשר למזוג על הסלט, אך אני מעדיפה להגישם בכוסיות זכוכית לבחירת האורחים. דבר חשוב ביותר באירוח, לדעתי, הוא הגשת האוכל באופן אסטטי, באוכל המורכב מצבעים המשולבים בחן, ובכלים אחידים בשילוב כלי זכוכית.

כאן מגיע לידי ביטוי אמרת חכמינו "כלים נאים" מרחיבים דעתו של אדם והאוכל, תאמינו או לא- נהיה טעים יותר! אם נתמקד במשנה הנ"ל, נוכל גם לדבר על אישה נאה ועל דירה נאה, שכאשר בהתאם לאופי החב"די- מתוך צניעות, סבר פנים יפות וטוב טעם- מהווים השלמה מצויינת לכל תוכן מילולי שיימסר במהלך האירוח או האירוע המדובר.

מתכון לכתף בקר ביין

כתף בקר
יין אדום יבש
ירקות שורש- בצל, גזר, שורש סלרי ושורשים נוספים.

את הבשר יש לצרוב משני צדדיו, בסיר עמוק, על מנת להשאירו בשלימותו.

בציר שנוצר- לאדות את הירקות ואח"כ להחזיר את הבשר לסיר עם הירקות ולבשל ביין במשך כ-3 שעות על אש קטנה. לקרר את הבשר ולפרוס לפרוסות דקות. להגיש חם או קר.

קצת על השליחות:

אנו מצויים בשנה ה-12 לשליחותנו באוקראינה. בעלי מגיע מבית של שליחות. הוריו נשלחו ע"י הרבי לקריית מלאכי. כזוג, זכינו להצטרף לשלוחי הרבי לעירו "עיר המלך" דנייפרופטרובסק, תחת השלוחים הראשיים הרב שמואל וחנה שיחי' קמינצקי.

אביו של הרבי, ר' לוי יצחק, כיהן כאן כרב במשך 30 שנה ואמו, הרבנית חנה הייתה הרבנית של העיר. הרבי חי כאן עם הוריו בצעירותו. עם השנים, השליחות שלנו לבשה ופשטה תפקידים מרובים,

בהתאם לצרכי הקהילה. השליחות שלנו, כיום, מתחלקת ל-2: באופן רשמי אנו עוסקים בחינוך- בעלי עובד בישיבה וב"מכון" לבנות, ואני בסמינר לבנות חו"ל. החלק השני הוא השליחות עם יהודי העיר- שליחות קבועה וגם מזדמנת. בתור שליחה של הרבי, את תמיד תמצאי עוד יהודיה לקרב, או עוד הזדמנות לעודד.

השליחות הזו באה לידי ביטוי בעיקר ע"י קשר אישי. במסגרת זו בין השאר, אני כותבת טור בנושא "קאוצ'ינג בראי החסידות" בירחון לאישה היהודית בחבר העמים, בעריכתה של השליחה הרבנית חני גופין מלוגנסק.

בנוסף לפעילות עם יהודים מקומיים, מתקיים בביתנו שיעור שבועי לאנ"ש המבוסס על שיחה של הרבי על פרשת השבוע. חשוב לזכור במסגרת השליחות, לטפח את הקשר בין השלוחים סביב תורת הרבי וכן למצוא זמן ללימוד, מעבר לפעילויות השליחות הרגילות.

הקהילה היהודית בעיר גדלה ומתפתחת. יהודים מתקרבים בצעדי ענק. מספר הסרטוקים וחובשות הפאות, לא רחוק ממספרם בכל קהילה חב"דית.

הקהילה מורכבת מכל שכבות הגיל והרבדים הכלכליים. ברכת הרבי וחכמת ליבם של השלוחים הראשיים לעיר, הם שמביאים לאחדות ולהצלחה האדירה.

הרבנית חני קמינצקי מהווה דוגמא אישית לכל מה ששליחה צריכה להיות. היא מהווה השראה לנתינה, למסירות ולאהבת ישראל.

לדנייפר הגעתי כבר לפני 17 שנים, כתלמידה שליחה מטעם מכללת "בית רבקה". הקהילה היהודית בעיר הייתה עדיין צעירה, ובכל זאת זכה כבר אז המקום לתואר "כפר חב"ד ג'" ברכת הרבי למקום הייתה מורגשת בכל עניין ופעילות שיד חב''דית נגעה בה.

בפגישותיי עם מנחם, בעלי- השליח, דיברנו על שליחות. חלמתי לחזור לדנייפר. למנחם היו יעדים אחרים לשליחות ובעקבות כך וויתרתי על הגשמת החלום, אך ההשגחה העליונה הביאה אותנו למרות הכל, ליעד מיוחד זה.

בחרתי לספר דווקא על ה"דברים הקטנים והזניחים" שבאים לידי ביטוי במהלך השליחות ולא על אירוע המוני או פרויקטים גדולים, כיוון שאלו הם דברים שיכולת לפעול כבדרך אגב, ולעולם לא היית מודע לכך שהפכת עולם בשביל יהודי מסוים, אלא אם כן יבוא אותו היהודי ויודה לך על כך.

סיפור שכזה הגיע לידיעתנו- על שליח להיות "מענטש" ולגלות אכפתיות. ישנם יהודים שמגיעים לבית הכנסת ומקווים שמישהו יתייחס אליהם. כזה היה ולדימיר. ולדימיר הגיע לבית הכנסת שבת אחת ועוד אחת, ומרוב גודל הקהל, אף אחד לא שם לב אליו. בשבת השלישית הבחין בו בעלי ונתן לו "גוט שאבעס" לבבי. מעשה זה, כך הסתבר מאוחר יותר, קירב את ולדימיר בחזרה לשורשיו. וכך הוא סיפר:

לאחר 2 הנסיונות הכושלים להרגיש שייך לעם היהודי בהגיעו לבית הכנסת, כאשר לא פנה אליו אף אחד, החליט ולדימיר שהוא עורך ניסיון אחרון- אם בשבת השלישית, הוא שוב לא ירגיש שייך הוא יחליט לעזוב את היהדות אחת ולתמיד.

באותה השבת ניגש אליו בעלי, השליח הרב מנחם קורצווייל בחיוכו הלבבי, ובכך השיב יהודי למקורותיו.

המסר הנשי בשליחות: השליחות היא שליחות משפחתית. ההורים והילדים הם נרות להאיר, ויש לדאוג שהנרות אכן יאירו! בהנהגה עפ"י תורה, בנתינת יחס אוהד ומכבד לכל אדם באשר הוא, בהארת פנינו לזולת, אנו זוכים להקרא "שליחים של הרבי". התרגשתי כשהבחנתי שבצ'אט של ביתי עם חברה מהכיתה, היא דאגה לעדכן אותה לגבי שעת הכניסה של אחד החגים, ההנהגות המיוחדות בו וברכות הדלקת הנרות!

כאשר הילדים לומדים ברצינות ובנוסף לכך, מצטיינים בהתנהגות, השליחות עוברת למימדים נוספים ופועלת במעגלים רחבים יותר.

אני מבינה ומקווה שאנחנו "על הגל" הנכון וגם הרבי והרבנית רווים מאיתנו נחת. אך אין להסתפק במה שנעשה, תמיד יש לשאוף ליותר, כל עוד המשיח מתעכב, העשיה ממשיכה והשמים הם הגבול...