ב"ה, יום ד', צום גדליה תש"ח, 17 בספטמבר 1947

לא סופרת אנוכי ולא בת סופר, וחפצי הוא רק לרשום מעט זכרונות מבעלי ז"ל, מהשנים האחרונות לחייו.

אני מסופקת אם אוכל להגשים זאת, משני טעמים: ראשית – פשוט איני יודעת אם אוכל להביע בכתב את כל הזכור לי, ושנית – איני יודעת אם תהיה לי מנוחת-הנפש הנדרשת למלאכה שכזו.
 
המעצר

ביום 28 במרץ 1939, בשעה שלוש לפנות בוקר, הגיעו לביתנו, שברחוב באריקאדנע 13, ארבעה אנשי נ.ק.וו.ד., ושאלו היכן הוא הרב שניאורסאהן.

מיד כשהתחלתי ללכת אל החדר שבו שהה בעלי, כדי להודיע לו על ה"אורחים" – צעדו הללו אחרי, ואז הבחנתי שהם נעמדו כשומרים בכל דלתות הכניסה והיציאה של הבית. מיד, ללא גינונים, הם קראו את בעלי אל חדר עבודתו, והמבוגר שבהם הציג בפניו צו המורה על חיפוש ומעצר.

מבלי לאבד רגע, הם ניגשו מיד לעבודה, כלומר – לחיפוש. הם חיפשו ופשפשו בכל הספרים, שעמדו בחמישה ארונות גדולים, מבלי לדלג ולו על ספר אחד. אחד מהם היה יודע-ספר, וכל אימת שהתעורר בהם חשד על אחד הספרים – קראו לו כמומחה.

ספרי קבלה, כתבי שאלות-ותשובות רבניים, התכתבויות רבות עם חו"ל באמצעות מכתבים ומברקים – את כל אלו הם סרקו; מכתבים מהרבי נ"ע, תעודות סמיכה מאת ר' אליהו-חיים מלודז' ומאת ר' חיים7 מבריסק8, כתב-רבנות מיפו למשרת רב ראשי עם אשרות כניסה לכל המשפחה, מכתבים מהג'וינט בעניין סיוע עבור מחוז יקטרינוסלב, ועוד מסמכים כגון אלו – הם לקחו עמהם.

בארון נפרד, בין ספרים יקרי-ערך, היה מונח ספר שבו שורה בכתב-ידו של אדמו"ר הזקן, וכן "ביכל" חסידות שלם בכתב-ידו של הצמח-צדק. הם החתימו ספרים אלו במספר חותמות, והשארתי אותם כך עד שנסעתי משם. אשר לכתבי החסידות שלו עצמו – שמנו אלפי דפים – הם התלבטו ביניהם, ולבסוף ארזו אותם בחבילה והשאירו אותה במקום.

שלשה מהם עבדו כל העת, בלי להפסיק רגע. בשעה שש בבוקר, לאחר שסיימו לעבור ולחפש בכל החדרים, אמר המבוגר שבהם: רבי, התלבש ובוא!

להמשך קריאת הזכרונות, לחצו על הלינק הבא: http://www.he.chabad.org/1639660