מאת כתב COL בניו-יורק

במהלך כינוס "ברוכים הבאים" נתקבלה הפתעה מיוחדת: משקה שהתקבל מידו הקדושה של הרבי חולק לקהל התמימים בהתרגשות רבה. דקות ארוכות ניצבו התמימים המארגנים על המשמר, ומזגו מה'משקה' המיוחד לכל אחד ואחד. סיפור גלגוליו של המשקה מוגש כאן במלואו:

הרופא והאלכוהול

הד"ר טוני הוא רופא פיזיוטרפיסט בכיר, גוי למהדרין, שזכה לשמש כרופאו של הרבי בשנת תשנ"ג. באחת הפעמים בהם שהה טוני בחדרו הקדוש של הרבי, נכנס אחד השלוחים, ניגש אל הרבי, וקיבל ממנו בקבוק משקה "סמירנוף". עיניו של הרופא נפערו כמובן התדהמה. מה לרבנים צחורי זקן ולאלכוהול?

טוני מיהר לברר מה זאת ועל מה זאת, וכאשר נודע לו שהסיבה לחלוקת המשקה היא יום הולדתו של החסיד, מיהר להצהיר שגם לו (להבדיל) יש יום הולדת ממש בימים אלו. החסידים יעצו לו לגשת אל הרבי ולספר לו על כך, ואכן הרבי העניק לו בקבוק משקה.

כידוע, וכפי שהרבי ביאר בארוכה (ראה לקו"ש חט"ז עמ' 134), חסידים מקפידים שלא למכור משקה שהתקבל מידי הרבי לנכרי בערב פסח, כך שלא קיים בנמצא כיום 'משקה מהרבי'. המשקה הזה, שונה מכולם. כיון שהוא ניתן מידו הק' של הרבי היישר לגוי, אין כל צורך למכור אותו בחג הפסח.

וכיצד הגיע המשקה לידינו? זהו סיפור בפני עצמו.

חסידישער גוי...

מאז ג' תמוז תשנ"ד, נוהג אותו רופא לבקר באוהל הקדוש לעתים מזומנות. הוא מביא איתו רשימה מפורטת של כל מטופליו, כשליד שמות היהודים הוא מציין את שמות אמותיהם, וליד שמות הגויים הוא מציין את שמות האבות. בדיוק כפי שהורו לו. בביקורו האחרון, לשם משל, עמד הגוי במשך למעלה משעה על הציון, והעתיר תפילה עבור מטופליו.

בכל ביקור שכזה, נושא עימו הגוי בקבוק קטן של משקה, אותו הוא מעניק לחסידים שהוא פוגש על יד הציון. הוא טורח להבהיר שידידיו החסידים לימדו אותו היטב כיצד "להרבות" את המשקה של הרבי. "בערל", מטעים הגוי, הסביר שצריך בכל פעם להוסיף פחות מהכמות המקורית. כך, תתבטל התוספת ברוב המקורי.

געבענטשטע יאר!

בליל ראש השנה, עם תחילת שנת תשע"ב, הופיע מיודענו ב"טענט" שליד האוהל הקדוש. בודדים מהמאות הרבות ששהו שם זיהו את האדם שהופיע עם רכבו בעיצומו של יום ובידיו בקבוק סמירנוף כרסתני.

כאשר חילק הרופא מהבקבוק שבידיו, לאחר הסבר ארוך ומפולפל, כבר השתרך תור ארוך של רבים-רבים, שציפו לקבל לחיים שחולק מידו הקדושה והרחבה של הרבי, לשנה טובה ומתוקה.

המשקה נמהל ונמהל שוב ושוב, כשההקפדה יתירה – שלא להוסיף יותר מהמקור, לבטל את התוספת ברוב מידו של הרבי. כעת, יש לנו משקה מהרבי!

ועד לחג הפסח, שאז חובה עלינו לסיים את הכל? בטוחים אנו שלא נזדקק למצוא פיתרון לבעיה זו. תיכף ומיד נזכה לראות את נשיאנו בעיני בשר, למטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו!