מערכת COL
|
יום ד' תשרי ה׳תשע״ב
02.10.2011
להיפטר מתופעה מטרידה ובלתי רצויה בכפר חב"ד
לקראת ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה ולברכה אני רוצה להציע לתושבי כפר חב"ד 'לעשות מעשה' כדי להפטר מתופעה מטרידה ובלתי רצויה ממנה סובלות משפחות רבות בכפר חב"ד. בראש השנה נותנים לנו את הכוח ואת היכולת לשנות את המצב הבלתי נסבל מן הקצה אל הקצה ● הרב יוסף יצחק קמינצקי בהצעה מעשית לתושבי הכפר למאמר
הערט א'מעשה / יוסף יצחק קמינצקי
לקראת ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה ולברכה אני רוצה להציע לתושבי כפר חב"ד 'לעשות מעשה' כדי להפטר מתופעה מטרידה ובלתי רצויה ממנה סובלות משפחות רבות בכפר חב"ד. בראש השנה נותנים לנו את הכוח ואת היכולת לשנות את המצב הבלתי נסבל מן הקצה אל הקצה.
אבל בטרם נציג את התופעה הבלתי רצויה, חייבים להקדים ולספר סיפור קצר:
היה זה בקיץ של שנת תרל"ח, אדמו"ר המהר"ש היה במסע ברומניה. לקראת חודש תשרי היה אמור לחזור לליובאוויטש. בהיותו בדרך חזרה הגיעה אליו הידיעה ש'חצר ליובאוויטש' שכללה את בית המדרש הגדול וכן את ביתו של הרבי עלתה באש. לרבי המהר"ש לא היה לאן לחזור. החליט הרבי להישאר בחודש תשרי תרל"ט בעיר קישינוב שבמולדובה. חסידים רבים התאספו להיות עם הרבי. את מאמר החסידות של ראש השנה אמר הרבי בחצר הבית בו השתכן. הרבי עלה על הבמה ובנוכחות אלפי יהודים אמר מאמר חסידות על הפסוק "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו".
הרבי פתח את המאמר בשאלה: יש להבין למה ברא הקב"ה עניים והעני צריך לקבל מהעשיר. למה לא ברא שיהיו הכול שווים, ולכל הפחות של יהיה העני צריך לקבל מהעשיר ושכולם יקבלו השפעתם מלמעלה. אבל למעשה אנו רואים שישנם עניים וכמו שהכתוב אומר "לא יחדל אביון מקרב הארץ", והגמרא מסבירה שהאמת היא שכאשר ברא הקב"ה את העני הוא היה צריך לתת לו את כל הצטרכותו הגשמית, אבל הקב"ה עושה זאת דרך העשיר. כאשר העשיר מעניק מכספו לעני, הוא מלווה את הכסף לקב"ה, והקב"ה משלם לו בשביל זה בכפליים 'עשר בשביל שתתעשר'.
כאן שאל הרבי שאלה, מדוע הקב"ה צריך ללוות מהעשיר ואח"כ לפרוע לו, בשעה שהוא יכול לתת את הכסף ישירות לעני?! וביאר הרבי באותו מאמר, שיש כוונה עמוקה בזה שיש עניים בעולם, כי כל סדר ההשתלשלות בנוי בצורה של משפיע ומקבל, מהדרגה הגבוהה ביותר עד הדרגה הנמוכה ביותר. ולדוגמה, השמים הם בחינת משפיע והארץ היא בחינת מקבל. כך גם בנבראים שלמטה, יש משפיע, שהוא העשיר, ויש מקבל שהוא העני. ומסבירים לעני, שכשם שהעשיר מעניק ומשפיע לך גשמיות, כך אתה משפיע לעשיר רוחניות, כי אתה מזכה אותו במצוות צדקה, וגשמיות לגבי רוחנית הרי אין לה ערך כלל.
וכאן הרעים אדמו"ר המהר"ש בקולו ואמר: "אמת הדבר שצריך משפיע ומקבל, אבל העני טוען למה אני צריך להיות המקבל והעשיר המשפיע, למה שלא יהיה הפוך, אני אהיה המשפיע והעשיר יהיה המקבל! וטענתו של העני היא טענה צודקת!", רעם קולו של הרבי. כשהרבי אמר את המשפט האחרון געו כולם בבכי והיו בהתעוררות עצומה.
והרבי המשיך ואמר: "וזהו הפירוש 'ולפני ה' ישפוך שיחו', שיחו הוא לשון תרעומת. לעני יש תרעומת על הקב"ה, למה הוא צריך לסבול צער וייסורים ולקבל את ההשפעה מהעשיר. הרי העשיר אינו טוב ממנו בדרגתו הרוחנית. וזה שהוא עני והשני עשיר הרי זה למעלה מטעם ודעת. ולכן התרעומת שלו היא גדולה ביותר, מילא אם העניות הייתה כדי לנקותו מעוונות, הוא היה מוכן לקבל זאת. אבל כאשר מסבירים לו שמכיוון שצריך להיות בעולם "משפיע ומקבל" לכן עליו נגזר להיות המקבל, זאת הוא לא מוכן לקבל. מדוע, זועק הוא, מדוע שהוא לא יהיה העשיר, ואילו העשיר יהיה העני. במה הוא טוב ממני?!
ואדמו"ר המהר"ש מסיים את המאמר בניחום קטן של העני: כאשר צועקים בראש השנה "מן המצר קראתי י"ה", הרי קריאתו של העני באה מפנימיות הלב כמו שכתוב "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם". מכיוון שהוא רעב וצמא לכן קריאתו מתקבלת יותר למעלה.
המאמר הזה גרם בשעתו להתעוררות עצומה בקרב היהודים, והשפיע רבות על העשירים שהחלו לפזר את כספם בעזרה לעניים. אדמו"ר המהר"ש חזר על אותו מאמר בראש השנה שנת תר"מ בליובאוויטש. גם אז גרם המאמר להתרגשות גדולה.
עד כאן סיפורו של מאמר חסידות. ועכשיו נחזור לבעיה המטרידה בה פתחנו: כפי שניתן לראות מהמאמר של אדמו"ר המהר"ש שהוא לא 'העריך במיוחד' את העניות. אנחנו חסידי חב"ד בכלל ותושבי כפר חב"ד בפרט חייבים למגר את תופעת העניות מקרבנו. אנחנו חייבים לקבל על עצמנו לקראת השנה החדשה (כידוע הנהגתו של אדמו"ר הרש"ב שבכל ראש השנה היה מקבל על עצמו הידור נוסף) - שהחל מראש השנה תשע"ב כל תושבי כפר חב"ד עוזבים את מדור 'המקבלים' ועוברים להיות 'משפיעים'. נוטשים את העניות ועוברים לעשירות גשמית פשוטו כמשמעו.
חייבים לקבל החלטה פה אחד - וכאשר ציבור מחליט הרי אין כוח בעולם שיתנגד להחלטה זו – שאנחנו מבקשים מהקב"ה שהחל מראש השנה הבעל"ט יעמיד אותנו 'בניסיון העשירות' ולא יעמיד אותנו חלילה 'בניסיון העניות', כפי שהיה עד עכשיו. אנחנו מתחייבים לקב"ה לעמוד בניסיון זה ולהשפיע כל טוב גשמי ורוחני על כל יהודי באשר הוא. ומכפר חב"ד, לא רק מעיינות החסידות יפוצו חוצה, אלא גם מעיינות של שפע גשמי יפוצו ימה וקדמה צפונה ונגבה. וכאשר נקבל החלטה כזו, הרי מובטח לנו שהקב"ה יברך את תושבי כפר חב"ד, בתוך כלל ישראל, בשפע גשמי, שנהפוך אותו לשפע רוחני, ונתברך בשנה טובה ומתוקה ובכתיבה וחתימה טובה בשנה מתוקה בגשמיות וברוחניות.
הזמן הראוי להתאחד סביב בקשה זו הוא בליל ראש השנה בעת אמירת פסוקי 'לדוד מזמור' אחרי תפילת שמונה עשרה. וכפי שאמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "הכלי להשפעות גשמיות על כל השנה הוא הכוונה בליל ראש השנה באמירת לדוד מזמור".
ולאור הנאמר לעיל אני מציע כי בפרוס עלינו שנת תשע"ב נאמץ כולנו את ראשי התיבות:
תהא שנת עשירות בפועל-ממש.
פורסם במגזין "הכפר של הרבי" לחודש תשרי
לקראת ימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה ולברכה אני רוצה להציע לתושבי כפר חב"ד 'לעשות מעשה' כדי להפטר מתופעה מטרידה ובלתי רצויה ממנה סובלות משפחות רבות בכפר חב"ד. בראש השנה נותנים לנו את הכוח ואת היכולת לשנות את המצב הבלתי נסבל מן הקצה אל הקצה.
אבל בטרם נציג את התופעה הבלתי רצויה, חייבים להקדים ולספר סיפור קצר:
היה זה בקיץ של שנת תרל"ח, אדמו"ר המהר"ש היה במסע ברומניה. לקראת חודש תשרי היה אמור לחזור לליובאוויטש. בהיותו בדרך חזרה הגיעה אליו הידיעה ש'חצר ליובאוויטש' שכללה את בית המדרש הגדול וכן את ביתו של הרבי עלתה באש. לרבי המהר"ש לא היה לאן לחזור. החליט הרבי להישאר בחודש תשרי תרל"ט בעיר קישינוב שבמולדובה. חסידים רבים התאספו להיות עם הרבי. את מאמר החסידות של ראש השנה אמר הרבי בחצר הבית בו השתכן. הרבי עלה על הבמה ובנוכחות אלפי יהודים אמר מאמר חסידות על הפסוק "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו".
הרבי פתח את המאמר בשאלה: יש להבין למה ברא הקב"ה עניים והעני צריך לקבל מהעשיר. למה לא ברא שיהיו הכול שווים, ולכל הפחות של יהיה העני צריך לקבל מהעשיר ושכולם יקבלו השפעתם מלמעלה. אבל למעשה אנו רואים שישנם עניים וכמו שהכתוב אומר "לא יחדל אביון מקרב הארץ", והגמרא מסבירה שהאמת היא שכאשר ברא הקב"ה את העני הוא היה צריך לתת לו את כל הצטרכותו הגשמית, אבל הקב"ה עושה זאת דרך העשיר. כאשר העשיר מעניק מכספו לעני, הוא מלווה את הכסף לקב"ה, והקב"ה משלם לו בשביל זה בכפליים 'עשר בשביל שתתעשר'.
כאן שאל הרבי שאלה, מדוע הקב"ה צריך ללוות מהעשיר ואח"כ לפרוע לו, בשעה שהוא יכול לתת את הכסף ישירות לעני?! וביאר הרבי באותו מאמר, שיש כוונה עמוקה בזה שיש עניים בעולם, כי כל סדר ההשתלשלות בנוי בצורה של משפיע ומקבל, מהדרגה הגבוהה ביותר עד הדרגה הנמוכה ביותר. ולדוגמה, השמים הם בחינת משפיע והארץ היא בחינת מקבל. כך גם בנבראים שלמטה, יש משפיע, שהוא העשיר, ויש מקבל שהוא העני. ומסבירים לעני, שכשם שהעשיר מעניק ומשפיע לך גשמיות, כך אתה משפיע לעשיר רוחניות, כי אתה מזכה אותו במצוות צדקה, וגשמיות לגבי רוחנית הרי אין לה ערך כלל.
וכאן הרעים אדמו"ר המהר"ש בקולו ואמר: "אמת הדבר שצריך משפיע ומקבל, אבל העני טוען למה אני צריך להיות המקבל והעשיר המשפיע, למה שלא יהיה הפוך, אני אהיה המשפיע והעשיר יהיה המקבל! וטענתו של העני היא טענה צודקת!", רעם קולו של הרבי. כשהרבי אמר את המשפט האחרון געו כולם בבכי והיו בהתעוררות עצומה.
והרבי המשיך ואמר: "וזהו הפירוש 'ולפני ה' ישפוך שיחו', שיחו הוא לשון תרעומת. לעני יש תרעומת על הקב"ה, למה הוא צריך לסבול צער וייסורים ולקבל את ההשפעה מהעשיר. הרי העשיר אינו טוב ממנו בדרגתו הרוחנית. וזה שהוא עני והשני עשיר הרי זה למעלה מטעם ודעת. ולכן התרעומת שלו היא גדולה ביותר, מילא אם העניות הייתה כדי לנקותו מעוונות, הוא היה מוכן לקבל זאת. אבל כאשר מסבירים לו שמכיוון שצריך להיות בעולם "משפיע ומקבל" לכן עליו נגזר להיות המקבל, זאת הוא לא מוכן לקבל. מדוע, זועק הוא, מדוע שהוא לא יהיה העשיר, ואילו העשיר יהיה העני. במה הוא טוב ממני?!
ואדמו"ר המהר"ש מסיים את המאמר בניחום קטן של העני: כאשר צועקים בראש השנה "מן המצר קראתי י"ה", הרי קריאתו של העני באה מפנימיות הלב כמו שכתוב "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם". מכיוון שהוא רעב וצמא לכן קריאתו מתקבלת יותר למעלה.
המאמר הזה גרם בשעתו להתעוררות עצומה בקרב היהודים, והשפיע רבות על העשירים שהחלו לפזר את כספם בעזרה לעניים. אדמו"ר המהר"ש חזר על אותו מאמר בראש השנה שנת תר"מ בליובאוויטש. גם אז גרם המאמר להתרגשות גדולה.
עד כאן סיפורו של מאמר חסידות. ועכשיו נחזור לבעיה המטרידה בה פתחנו: כפי שניתן לראות מהמאמר של אדמו"ר המהר"ש שהוא לא 'העריך במיוחד' את העניות. אנחנו חסידי חב"ד בכלל ותושבי כפר חב"ד בפרט חייבים למגר את תופעת העניות מקרבנו. אנחנו חייבים לקבל על עצמנו לקראת השנה החדשה (כידוע הנהגתו של אדמו"ר הרש"ב שבכל ראש השנה היה מקבל על עצמו הידור נוסף) - שהחל מראש השנה תשע"ב כל תושבי כפר חב"ד עוזבים את מדור 'המקבלים' ועוברים להיות 'משפיעים'. נוטשים את העניות ועוברים לעשירות גשמית פשוטו כמשמעו.
חייבים לקבל החלטה פה אחד - וכאשר ציבור מחליט הרי אין כוח בעולם שיתנגד להחלטה זו – שאנחנו מבקשים מהקב"ה שהחל מראש השנה הבעל"ט יעמיד אותנו 'בניסיון העשירות' ולא יעמיד אותנו חלילה 'בניסיון העניות', כפי שהיה עד עכשיו. אנחנו מתחייבים לקב"ה לעמוד בניסיון זה ולהשפיע כל טוב גשמי ורוחני על כל יהודי באשר הוא. ומכפר חב"ד, לא רק מעיינות החסידות יפוצו חוצה, אלא גם מעיינות של שפע גשמי יפוצו ימה וקדמה צפונה ונגבה. וכאשר נקבל החלטה כזו, הרי מובטח לנו שהקב"ה יברך את תושבי כפר חב"ד, בתוך כלל ישראל, בשפע גשמי, שנהפוך אותו לשפע רוחני, ונתברך בשנה טובה ומתוקה ובכתיבה וחתימה טובה בשנה מתוקה בגשמיות וברוחניות.
הזמן הראוי להתאחד סביב בקשה זו הוא בליל ראש השנה בעת אמירת פסוקי 'לדוד מזמור' אחרי תפילת שמונה עשרה. וכפי שאמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "הכלי להשפעות גשמיות על כל השנה הוא הכוונה בליל ראש השנה באמירת לדוד מזמור".
ולאור הנאמר לעיל אני מציע כי בפרוס עלינו שנת תשע"ב נאמץ כולנו את ראשי התיבות:
תהא שנת עשירות בפועל-ממש.
פורסם במגזין "הכפר של הרבי" לחודש תשרי
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
