א' מאנ"ש

א. אחד האתגרים הגדולים בדורנו בנושא חינוך הבנות הוא ללא ספק נושא הצניעות. מיטב המוחות של אנשי ונשות חינוך, רבנים ורבניות משפיעים ומשפיעות, מנסים לפתור את הבעייה הגוברת והולכת של הקדמת עידן החזון של 'ולא יכנף עוד מוריך' וחזרה למצב הלבושים כמו לפני חטא עץ הדעת...

לעיתים הרי על אף הכלל 'שאין שום יאוש בעולם כלל'... מתגנבת  התחושה שזהו תחום שבלתי ניתן לפתרון ועדיף פשוט להתעלם, ולא להיכנס לקטגוריית 'האומר דבר שאי אפשר להשמע' ולדברי הזוהר שאוי למדבר לאזניים שלא שומעות. אך כשמתעמקים מעט, ברור שהמציאות שונה. אם היה מדובר על חבורת פורקות עול היה מקום אולי לחשוב כך, אך הרי מדובר במקרים רבים בבנות שמסוגלות להיות מרותקות להתוועדות ולרגש חסידי, רבי וכו'. לענ"ד, מניסיוני הקט של הרצאות ושיחות במסגרות חינוך שונות לבנות, ברור שאם הנושא יועבר בצורה הנכונה הוא יתקבל באופן הראוי.

המצב הנוכחי, שכשבנות שומעות את המילה 'צניעות' מיד באופן אוטומטי נאטמות האוזניים, מלמד שחווית הלמידה והכיוון שהוא הועבר טעון שיפוץ מסיבי של 180 מעלות..

ראשית ננסה להגדיר מהי מהות הצניעות.צניעות היא מצב ולא רק אורך לבושהמילה צניעות בתנ"ך הוא בקונוטציה של –'הצנע לכת עם ה אלוקיך'. צניעות היא לא מושג השייכים לנשים ההיפך ממש הוא הנכון. בתחילת השולחן ערוך מבוארים הלכות צניעות בלבוש כהגדרה כללית לכל אדם ללא הבדל צבע דת ומין. גם הכיפה מוגדת בהלכה כביטוי של צניעות – כיסוי הראש שלא יהיה גלוי, זהו ביטוי לאורח חיים של ביטול ענווה ויראת כבוד מהנוכחות האלוקית הקיימת בכל מקום. יתירה מכך, למרבה הפלא -בניגוד לכך שכמעט כל נושא בהלכה קיבל יצוג כאוטוריטה וסימן בפני עצמו, הרי שגם ההגדרות שכן שייכות לנשים-לא באו בשולחן ערוך כהלכות בפני עצמן, אלא כסניף לכך שאין להתפלל מול טפח באישה ערווה וכו', הלא דבר הוא!!   

לסיכום: צניעות זהו מושג של סגנון חיים כולל של ענווה, פשטות וסלידה מראוותנות חיצונית בכל תחום שהוא. דבר שקשור לכלל הוויית חיים, זהו מהות וליבת העניין. צניעות בלבוש היא רק פרט אחד ופועל יוצא של התנהגות ומצב נפשי זה. 

ב. ממילא מובן שאם מנסים לכפות רק את הצניעות בלבוש, ומנתקים זאת מהתפיסה הכוללת- התגובה הטבעית של נפש בריאה היא ריאקציה ודחיית ושלילת העניין מכל וכל. שכן היא מרגישה שמנסים לצמצם ולכבות אותה, הרגשה שאף אחד לא אוהב. לעומת זאת, אם מחנכים ובונים פרופיל שלם של חיים צנועים, יהיה ברור ומתבקש מאליו שיהיה לזה ביטוי מובהק בהופעה החיצונית ולבושי האדם. וכאן קבור הכלב. לעיתים החינוך והתפיסה, שאגב מגובה פעמים רבות לצערי במפורש גם בדוגמא האישית שמשרות חלק מאותם מורות דרך עצמם, הוא הפוך מזה לחלוטין כרחוק מזרח ממערב. ומה לנו כי נלין על הבנות שמפנימות את המסר הסמוי שלהיות מוחצן וראוותן זה להיות  'in'..?

קנאת סופרים תרבה חכמה. אחד הסקטורים שניתן לראות ישום מלא של האמור לעיל, הוא הציבור הדתי-לאומי חרדי הכללי, ובפרט מאזורי ההתנחלויות ששם זה פשוט מדהים הפשטות המליאה של כל החיים, כולל באופן הלבוש. הרוגע שהם משדרים הוא פשוט מדהים.ואני אומר זאת מהיכרות קרובה.

כל זה אומר שאין הכוונה לכך שאסור להתלבש באופן נאה ומכובד, השאלה היא במה מונחים ועד כמה מושקעים ומשקיעים את הראש בכך ובלהיות תמיד מעודכן עד לפרטי פרטים מה החליט הגוי בפריז או באיטליה שעכשיו צריך ללבוש... כשאני מדבר ע"כ ציבור שלא שומר תומ"צ לע"ע, אני נותן להם דוגמא מכך שפעם רק עניים מרודים הלכו עם ג'ינס מרופט משופשף וקרוע,והיום עוד משלמים ע"ז 500 שח ויותר וזה נחשב יפה מאוד... ובפרט במקרה שזה היפך גמור מההלכה. אם זה צמוד ובולט מדי(וכבר נאמר בפרשת עקב 'שמלתך לא בלתה מעליך'..ובפרשת תבא נאמר 'ונעלך לא בלתה מעליך'..) או קצר מדי (וכנאמר 'בוצע ברך-ניאץ ה'..) וכבר אמרו דורשי רשומות ש'אופנה' זה 'עוף-נע', כל פעם לכיוון אחר...

עניין נוסף שקשור לכך: ישנן הרבה בנות שבתור רווקות היו צנועות בתכלית, ולאחר החתונה הרי הכל שרויים לכם... מבחינה הלכתית זה הפוך בתכלית. אישה נשואה זה הרבה יותר חמור מרווקה. נכון שצריך להיות חן אישה על בעלה, אך הרי המציאות היא שלקראת יציאה החוצה משקיעים בכך. ובבית הרי אדרבה יכולה להראות אפילו כסמרטוט...

ג. אחריות מיוחדת נושאות ע"כ נשות השלוחים, שבאמת הרי חיים הם במסירות עצומה. אך כבר שמעתי כאלה שאומרות שאם לה מותר ללכת בצורה פרובוקטיבית להן על אחת כו"כ...

ד. חנוך לנער ע"פ דרכו. אם רוצים באמת שהנושא יהיה בתודעה, זה חייב להיות מגיל אפס, לפחות בכללות. ישנם הורים שמלבישים את בנותיהם בצורה בלתי צנועה לגמרי. צריך לזכור שהרבי הורה לא להראות לילדים ותינוקות חיות טמאות בגלל ההשפעה הרוחנית. כל שכן וק"ו שצריך להיזהר בעניינים מסוג הנ"ל.

ה. ישנם מקומות חינוך רבים שהדגש הוא על מה שקורה בין כתלי בית הספר, ללא חינוך כולל על כל היום. יש כאן אמירה סמויה שמה שחשוב זה לעמוד בכללי בית הספר ולא עצם העניין, דבר השייך לכל שעות היממה, אפילו בשינה.

ו. חשוב ליחד לכך שיעורי הסברה לא מתלהמים אלא באופן המתקבל ובהדגשה שלא מדובר על חומרות אלא על עיקרי ההלכה. כמו שלא יעלה על הדעת לחלל שבת/לאכול לא כשר. זה לא פחות חמור. נסיים בדברי הרבי (לקו"ש חלג י"ג בלק): 'אל יאמר אדם שבדבר גדול ועיקרי בצניעות יהיה נזהר, אבל בפרט קטן ביותר אין מן ההכרח לדקדק כל כך-כי עליו לדעת שגם פרט זה הוא עניין עיקרי'. ושם מציין הרבי במפורש שזה נוגע גם לגברים ולא רק לנשים כפי שטועה העולם. (ע"ש בגוף השיחה).