מוני אנדר

השילוב של הסטטוסים "חייל בצבא ההגנה לישראל" ו"שומר תורה ומצוות" מבטיחים חיים לא קלים בכלל ללובש המדים, במיוחד זה הקרבי. מניסיון אישי.

זמני התפילות, הקפדה על מזון בכשרות מתאימה, שמירת השבת והחגים, היצמדות לקודי ההתנהגות והדיבור השכיחים אצל נערי המגזר, ואפילו מציאה של איזו שעה פנויה, שבדרך כלל אין, כדי ללמוד תורה — הניסיונות הם יומיומיים, ולעתים דורשים מחיר כבד. שעת שינה, שהלוחם הדתי מוותר עליה כדי להודות לה' עם שחר, יקרה יותר מכל מוצר שנמצא בשקם הצה"לי.

ההקפדה על חוקי הכשרות גוזרת בסיטואציות מסוימות דיאטת כאסח של לחם ועגבנייה. ויחד עם זאת החיילים הדתיים עדיין עושים הכל כדי לשלב בין אמונתם בבורא עולם לבין אמונתם בחשיבות שירותם, וכל מפקד בשרשרת הפיקוד של צה"ל יודע לשבח ולהוקיר אותם.

לכן לא ממש מובן מדוע מחליט צה"ל למתוח עוד קצת את החבל, ולהביא את החייל הדתי לעימות חזיתי עם הדברים שחשובים לו. עבור החייל הדתי, האזנה לשירת נשים היא לא נושא לדיון. כשם שחובה עליו להניח מדי בוקר תפילין, כשם שאסור לו לערבב בשר וחלב, כך עליו להימנע גם מלהקשיב לשירתה של אישה. מבחינתו זה טאבו ונושא שכלל אינו נתון לוויכוח.

אותו חייל גם מספיק רגיש כדי לבטא בצורה עדינה ומתחשבת את אמונתו. הוא לא מבקש לאסור על החיילת הנרגשת לתת דרור לגרונה ולפצוח בשיר. הוא רק מבקש שיכבדו את אמונתו, לפחות כמו שמכבדים את החיילת, ולא יכריחו אותו להאזין לה.

גם אחרי שיצא החוצה, הוא עדיין יישאר חייל מצטיין ונאמן. הדבר היחיד שהוכיח פה, שוב, הוא את הנאמנות שלו לערכים שבהם הוא מאמין. שירות בצה"ל למשל.

ומילה אחרונה לכל מחרחרי המלחמה: צה"ל ממש לא מקצין מבחינה דתית. לצערי אחוז מסירי הכיפה במהלך שירותם עדיין עולה עשרות מונים על מי שמתחילים לחבוש אותה. הסיבה היחידה ש"פתאום" צפים דברים שלא היו שם פעם, נעוצה במספרם ההולך וגדל של חובשי כיפות איכותיים שנמצאים כבר בכל יחידה וגדוד ומהווים את עמוד השדרה של צה"ל.

מסכימים עם מוני אנדר? סמסו " 1" למס' 3311 או הצביעו בפייסבוק של "ידיעות אחרונות".