עקיבא נוביק, ידיעות אחרונות

בלב העיר הבוליביאנית סנטה קרוז דה לה סיירה, נמצא אחד מבתי הכלא הגרועים בעולם. די באזכור שמו, "פלמסולה", כדי להעביר צמרמורת בגבם של בוליביאנים רבים. לסוהרים בכלא הזה ישנה מטרה אחת- מניעת בריחה המונית. מעבר לכך, מה שמתרחש בתוך חומות הכלא מנוהל ע"י האסירים עצמם, על כל המשתמע מכך.

רוצחים, וברוני סמים נלחמים ללא הרף על השליטה בכלא, המונה 3,000 אסירים. רק בשבוע שעבר הוצאו מפלמסולה שתי גופות של אסירים שנרצחו ע"י כנופיה יריבה. בלב הגיהינום הזה כלוא כבר שלושה חודשים יהודי חרדי מברוקלין, שנמצא בסכנת חיים יום יום, שעה שעה. ככה ייעשה למי שהסתבך עם מערכת התביעה המושחתת של בוליביה, וחמור מכך- עם קרטל הסמים האימתני של דרום היבשת.

בוליביה היא מדינה ענייה מאד. רק עשרה מליון תושבים חיים בה, אך שטחה גדול פי 50 מזה של מדינת ישראל. בשנים האחרונות חדרו אט אט למדינה משקיעים מכל העולם, המבקשים לנצל את כוח העבודה הזול ואת המרחבים העצומים שהיא מספקת. אחד מהם הוא איש העסקים יעקב אוסטרייכר (52) מברוקלין, ניו יורק.

בשלוש השנים האחרונות היה אוסטרייכר נציגה של קרן השקעות שוויצרית ענקית, החולשת על כסף יהודי רב- מיליארדי דולרים. יעקב איתר עבור הרשת שטחי חקלאות גדולים. מאד גדולים. ככל הנראה רכש היהודי הממולח קרקעות העולות בהיקפן על שטחי מדינת ישראל כולה. חברת כריתת יערות נכנסה לתמונה, ו'גילחה' שטחים עצומים שבהם ניטע אחר כך אורז. עד מהרה החל העסק להניב רווחים יפים עבור משקיעי הקרן- אלא שלפני חצי שנה הכול הסתבך.

מי שנשכרה לספק לקרן שירותים משפטיים בבוליביה היא קלאודיה ליליאנה רודריגז, עורכת דין קולומביאנית, שהייתה כנראה יותר מסתם פרקליטה וסכומי כסף גדולים עברו דרכה. היא ביצעה בפועל את הרכישות- של שטחים, ציוד חקלאי וגיוס כוח אדם. אלא שלמרות בקשות של ראשי הקרן, רודריגז לא העבירה דוחות כספיים, ורק דיווחה שהיא "עובדת 23 שעות ביממה והכול מתנהל כשורה". בשלב מסוים נסע יעקב לבוליביה כדי לעקוב מקרוב אחר העבודה, ונחרד לגלות שמחירי הקרקעות שונים משמעותית מאלה שהיא דיווחה עליהם. בנוסף, רכישות רבות לא התבצעו, והתברר שהיא שילמה רק עבור בירוא שליש מהשטח שנרכש (למרות שקיבלה כסף עבור כל השטח) ולא ביצעה פעולות שלשמן קיבלה סכומי עתק.

אנשי הקרן הפקיעו ממנה מיד את יפויי הכוח, וביום ראשון 20/3/11 פרסמו מודעה גדולה בעיתון הנפוץ El Deber, המכריזה שעורכת הדין כבר אינה מייצגת אותם. סמוך למועד הפרסום נעלמה לפתע ליליאנה, ואיתה מיליוני דולרים שנגנבו ע"פ החשד מהקרן. אוסטרייכר מיהר להציב בשם החברה פרס כספי בסך 25 אלף דולר למי שיסייע באיתורה- ומיד לאחר מכן פנו אל הקרן עוד שמונה חברות מקומיות שסיפרו שנעקצו אף הן על ידה.

לרוע מזלו של יעקב, התברר שרודריגז קשורה בקשרים עסקיים ואישיים עם גורמי מאפיה בכירים. חלק מהקרקעות נרכשו מאיזי דוראדו- אחיו של אחד מברוני הסמים החזקים בדרום היבשת, מקסימיליאנו דוראדו. לשם המחשה, כשאחותם לילי מריה נאסרה בברזיל ב2009, רצח מקסימיליאנו שני סוהרים כדי לחלצה. רודריגז, כך התברר, חברה אל מקסימיליאנו. הקשר לדוראדו הכניס לתמונה את ה- FELCN (היחידה הבוליביאנית למלחמה בסמים). הם פשטו על דירתה של דודריגז (שאת כתובתה מסר להם יעקב) ומצאו מסמכים הקושרים אותה עסקית אל המאפיה- אך גם ליעקב, כמובן. כשהגיעו אנשי ה FELCN לשדות שנקנו מדוראדו הם שאלו את הפועלים עבור מי הם עובדים. "coliagro"- החברה של אוסטרייכר- הייתה התשובה. הטבעת סביבו החלה להתהדק.

אלא שיעקב עצמו לא חשש, וטס לבוליביה במיוחד כדי להעיד נגדה. הוא מסר תצהיר במשך 30 שעות על היחסים ביניהם, ופירט את כל הידוע לו אודותיה. למרות שיכול היה לחזור בקלות לארה"ב (או לא להגיע כלל לבוליביה) הוא שטח בפני החוקרים את כל ההתנהלות הכלכלית שלו, והוכיח שפעל כחוק בכל צעד. שני החוקרים, מרינה פלורס ואלבו לה-טורה, הודו ליעקב על עזרתו לחקירה והבטיחו להגיע לפתרון במהירות. אלא שכשדיווחו לממונים עליהם באלו סכומי כסף מדובר, הם הועברו מיד מהטיפול בתיק ובמקומם מונו שניים- ג'נט ולרדה לונה, ורוברטו אצ'.

יעקב החל להבין שמצבו לא משתפר עם התקדמות החקירה. בלילה שלפני עדותו השלישית קיבל עורך דינו המקומי שיחת טלפון אנונימית. הקול מעבר לקו איים עליו "תגיד ללקוח שלך שלא כדאי לו להוציא עוד מילה אחת". בבוקר הגיע יעקב אל ביתו של עורך הדין, שקיבל מיד עוד שיחה. "אנחנו צופים על הבית שלך. שלא תעיזו ללכת". מאחר והעונש בבוליביה על סירוב להעיד הוא מאסר מיידי, החליט יעקב לנסוע בכל זאת למשטרה. בתום עדות בת שעתיים התבשר להפתעתו שהוא עצור, וחשוד בהלבנת הון ובקשר עסקי עם סוחרי סמים.

תחילה נכלא יעקב בבית מעצר קטנטן בסנטה קרוז. הוא הוחזק במשך ארבעה ימים בצינוק ללא מיטה או כיסא, אך עם ריחות צואה ושתן. הקונסולית האמריקנית בסנטה קרוז, ניקול מרטינז, הורשתה להביא לו מים- שהיו הדבר היחיד שבא אל פיו. כעבור ארבעה ימים ולחץ אמריקני בלתי פוסק הועבר יעקב לבית הכלא המקומי- פלמסולה.

בבית הכלא המסוכן בבוליביה יש לשלם במזומן כדי לשרוד. בחודש ממוצע נרצחים שם ארבעה אסירים- לפי שיקול הדעת של העבריינים ששולטים בין הגדרות. הסוהרים במגדלי השמירה מתחבאים מאחורי מכונות הירייה האוטומטיות ולא מתערבים במתרחב בפנים. חרף מאמציה של הקונסולית מרטינז להפעיל קשרים בתוך הכלא, כשהגיע יעקב הוא הושלך לכוך בגודל מזרון וללא דלת או ברז. במשך מספר ימים לא העז כמעט יעקב לצאת מהכוך שלו וקיווה שאיש לא יבחין בו.

אחת ליום יצא אל חדר הביקורים ופגש באשתו, שעברה בינתיים לבוליביה והביאה לו אוכל כשר ומים ראויים לשתייה. בפעם הראשונה שהעז להסתובב בחצר ניגש אליו אסיר בשם ארתורו ושאל באנגלית אם הוא מעוניין לרכוש חדר טוב יותר. יעקב נלקח אל אגף "שמור" שאליו אין כניסה לכל האסירים, ובפתחו עומד אסיר גברתן הדואג לכך. בעליו של ה'אגף', אגב, מרצה מאסר עולם בגין רצח שתי ילדות קטנות.

הקונסולית העבירה סכום כסף נאה לבעלים, ויעקב זכה לחדרון קטן משלו, עם ברז ומזרון. משפחתו של יעקב מספרת שהוא עדיין נסחט כמעט מדי יום והם נאלצים לסייע לו כדי שלא ייפגע. נציבת זכויות האזרח הבוליביאנית אנאבל ריוס שביקרה אצלו הייתה המומה ממה ששמעה, והבטיחה לפעול למענו ככל יכולתה. "אתה חייב להפעיל את התקשורת העולמית" אמרה לו "כדי שיבינו מה מעוללים לאדם שכלכל 125 משפחות בוליביאניות בכבוד". באחד מימי החקירה נחתה לפתע רודריגז בבוליביה, ונעצרה מיד.

בינתיים בבית המשפט בסנטה קרוז מנסים עורכי דינו לשחררו למעצר בית או לפחות להשיג העברה לכלא אנושי יותר. הם הציגו מסמך רשמי משווייץ, לפיו קרן ההשקעות "מעולם לא נחשדה בהלבנת הון או בעבירה על כל חוק". הפרקליט הביא גם אישור מהאינטרפול לכך שאוסטרייכר אינו מבוקש באף מדינה על עבירות כאלה. אלא שבינתיים יצא השופט המקומי לחופשת קיץ בת מספר שבועות שלא ממש ברור מתי תסתיים- ויעקב נשאר בפלמסולה. בימים האחרונים התברר שגם עורך דינו המקומי הינו אדם מעט מפוקפק, והוא עיכב בכוונה את הדיונים כדי לסחוט עוד ועוד כסף מקרן ההשקעות.

משכך, החליטה משפחתו להכניס לתמונה את עורך הדין הישראלי מרדכי ציבין- פרקליט בעל קשרים מסועפים ומסתוריים ברחבי העולם. לפני כחצי שנה הוא הביא לשחרורו של סא"ל (מיל) יאיר קליין מהכלא הרוסי, ובכך מנע את הסגרתו לקולומביה וכנראה גם גזר דין מוות. ציבין נחשב למומחה בטיפול באסירים ישראלים ויהודים בחו"ל. בשבוע שעבר זוכה ביפן לקוח אחר של ציבין- נער חרדי- מאישום של הברחת סמים.

עד כה ביקר ציבין במספר בירות בדרום אמריקה, וכעת הוא מנסה להפעיל לחץ על נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס- הנחשב לבעל ההשפעה הרבה ביותר על נשיא בוליביה איבו מוראלס. עיקר המאמץ מופעל דרך אנשי "נטורי קרתא"- הפלג החרדי הקיצוני ביותר בעולם, שאנשיו נפגשים לא אחת עם הגרועים שבאויבי ישראל.

"אין לנו כל טענה כלפי ממשלת בוליביה, הנוהגת לפי כל הסטנדרטים הבין לאומיים" אומר ציבין. "השחיתות כאן מגיעה מכיוון התובעים העוסקים בתיק, שמונעים מאינטרסים כלכליים"

בינתיים גם בקהילה היהודית בבורו פארק, שכונת מגוריו, גרם מעצרו של אוסטרייכר לזעזוע. הוא נחשב לפעיל בקהילה, ול'תלמיד חכם'. אנשי הקהילה פנו אל גורמים דיפלומטיים וניסו ללחוץ עליהם שיסייעו לחלץ אותו מהכלא ולהמיר את תנאיו למעצר בית. בין היתר נסעה קבוצת אנשי עסקים יהודיים לשיקגו, ופגשה את הכומר השחור ג'רמייה רייט, הידוע כ'כומר של הנשיא אובמה'. החשש הוא לא רק מפגיעה ביעקב, אלא גם מהפסדים של עשרות מיליוני דולרים שמושקעים בבוליביה, ועלולים להיות מוחרמים. מדובר במשענת הכלכלית של עשרות אם לא מאות משפחות עשירות בעולם- וכנהוג אצל יהודים, כסף מתורגם מיידית לכוח.

במכתב שכתב לעורך דינו המקומי בטרם נעצר, והגיע לידי "24 שעות", הוא מאשר שקיים משא ומתן על קרקעות עם משפחת דוראדו, אך כותב כי "ליליאנה הפיצה שמועות שהייתי קשור עסקית עם סוחרי הסמים, ובעקבות זה הסתבכתי. עשרות שוטרים חמושים פשטו על המשרד שלנו ועצרו אותי. הייתי גלוי לגמרי בחקירה, שמתי את הדרכון האמריקני שלי על השולחן כאקט של יושר. אמרתי להם שהם יכולים להחזיק בדרכון ככל שירצו ושאשאר במדינה עד שאוכיח את חפותי". לטענתו, נטוותה נגדו מסכת שקרים במטרה להחרים את הרכוש הרב שהקרן שייצג מחזיקה בבוליביה.

כעת מצבו של יעקב בכי רע. דיפלומטים אמריקנים אמנם פועלים למענו, אך לאור היחסים המתוחים בין המדינות ספק אם המאמצים יישאו פרי. משפחתו של אוסטרייכר חוששת כי ייגזר עליו מאסר ממושך- ע"פ תקדימי עבר הוא צפוי לכ-15 שנים בפנים.

אלא שלחשש הזה מתווסף איום נוסף: ע"פ מידע שהגיע אל המשפחה, מבקשת רודריגז לנקום ביעקב. בפלמסולה לא ממש מסובך לשלם לאסיר עבור רצח אסיר אחר, וזהו החשש העיקרי כרגע. "מדובר ביהודי שנמצא בסכנה גדולה ומיידית" אומר ציבין, "אנחנו חייבים לחלץ אותו מהכלא הנורא הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי".