הרב יוסף שמחה גינזבורג

שאלה: באילו תנאים ההלכה מתירה להורה או למחנך להעניש חניך בעונש גופני?

תשובה: המכה אדם מישראל, איש או אשה, זקן או ילד, עובר באיסור לא-תעשה מן התורה. כל הכאה שאינה הכרחית להגנה עצמית סבירה (או הגנת אחרים ואף הגנת רכוש) - היא עבירה, אלא אם כן יש בה תועלת ברורה בחינוך לתורה, למצוות ולדרך-ארץ.

חז"ל קבעו, ש"המחטיאו לאדם - קשה מן ההורגו". לכן דאגה כנה ועמוקה לשלום הילדים, דורשת להשקיע מאמצים עילאיים שיילכו בדרך התורה. בין האמצעים לחינוך אין לשלול עקרונית, במצבים קיצוניים, גם אפשרות להכאה קלה, ככתוב (משלי יג,כד): "חושך שבטו - שונא בנו". חז"ל מספרים, ששלמה המלך וכן רבי עקיבא נזקקו להכאה כדי לחנכם.

הדרך הנכונה והיעילה (בפרט בדורנו) היא "ימין מקרבת" - חינוך והסברה, עידוד, פרסים - ורק באין ברירה נזקקים ל"שמאל דוחה". גם אז מנסים בדיבורים רכים וקשים, ורק כששום דבר אחר אינו מועיל יש מקום לענישה.

יש להימנע ככל האפשר מעונש גופני, אלא אם כן אין כל ברירה אחרת. וגם אז, יש לנהוג בסלחנות ולהקל בזה, לפי המצב, עד כמה שאפשר.

צריך לדעת אם עונש זה הוא לטובתו של התלמיד, או שמא הוא ביטוי לכעסו של המורה או ההורה, שאז הוא איסור גמור, שכן אסור להכות יהודי. אם יודעים שבסופו של דבר תגביר ההכאה את התמרדות החניך, אסור להכותו כלל.

ככלל, הדברים חלים גם על אלימות נפשית, כמו איום והפחדה או השפלה והעלבה, שעל-פי-רוב נזקה גדול מזה של אלימות פיזית, והשימוש בה צריך להיות מסוייג ביותר.

מקורות: סנהדרין ע,ב. ערכין טז,ב. שו"ע יו"ד סי' רמ ס"כ, וברכי יוסף שם. שו"ע אדמו"ר הזקן הל' נזקי גוף ונפש ס"א-ד (חלק ה-ו עמ' 1768). קיצור שו"ע סי' קסה. אגרות-קודש חי"ב עמ' רסו. 'החינוך והמחנך' להרב חמ"א חודוקוב, פ"ט.

פורסם בשיחת השבוע בהוצאת צעירי חב"ד