מאת הרב דוד-מאיר דרוקמן

במענה לכמה מהתגובות המבורכות באתר COL, הנה דברים שכתבתי (בחלקם בימי 'בין המצרים' השתא) קודם  הופעתו של יקירנו הר"ר  אברהם פריד שי' בעפולה. 
 
בימי בין המצרים  – ימי הציפיה לבנין בית המקדש מהרה ייבנה, כמנהג גוברין יהודאין  ורבים משלומי אמוני ישראל עסקתי גם אני בהגדת שעורים בהלכות בית הבחירה.

בסוף השבוע האחרון, מסרתי  שעור באזור הצפון לציבור מסויים (שומר תורה ומצוות) בהלכות צורת הבית, כאשר הנקודה עליה התמקדנו הייתה המבנה של המיתחם בבית המקדש המכונה "עזרת נשים". 

כמובן סיפרנו שלקיום 'שמחת בית השואבה' בבית המקדש בחג הסוכות, הכינו את 'עזרת נשים' למעמד, וכדברי המשנה (סוכה): "במוצאי יום טוב ראשון של חג ירדו [הכהנים והלויים] לעזרת נשים [שדרכן להביא את קרבנן ולבוא לתפילה ולהשתחויה בעזרה זו] והיו מתקנים שם 'תיקון גדול'", והסדירו שהנשים יעלו למעלה והגברים יהיו למטה.  התיקון היה כידוע בהכנת גזוזטראות ומקומות לנשים כדי שיוכלו להסתכל בעת השמחה בחכמי ישראל המרקדים למטה. בכך נמנעה תערובת אנשים ונשים שהייתה גורמת קלות ראש במקדש בעת השמחה.

לשמע הדברים, כמה ממשתתפי השיעור שאלו אותי 2 שאלות: א. אם ההפרדה בין גברים לנשים הייתה כל כך משמעותית, מדוע תיקנו את "התיקון הגדול" אך בתקופה מאוחרת יותר, שמכאן משמע שבתקופה הראשונה לא חששו לתערובת גברים ונשים בבית המקדש?

על כך עניתי כי יש תקנות שמתקנים חכמים בהתחשב בנסיבות הכרוכות בירידת הדורות, ובענייננו:  ירידת הרמה המוסרית של הדורות. מסתבר כי רמת הקדושה וטהרת המחשבות התמעטה בחלוף השנים, ובשל כך מצאו חכמים לנכון לתקן הפרדה בעת שמחת בית השואבה. 

שאלה שניה ששאלוני;  הייתכן שבזמן שמחת בית שואבה, שמחה בה "שאבו רוח הקודש" כדברי חז"ל, היה מקום לחשוש לקלקולים של היפך הקדושה? 

על כך השבתי, כי רבותינו לימדו אותנו כלל ברזל התקף בכל סיטואציה, לפיו:  "אין אפוטרופוס לעריות"! וכאן הציג בפני אחד המשתתפים עובדה בבחינת "הכר נא הכתונת בנך היא?" ואודה וגם אבוש כי הדבר גרם לי למבוכה, ולמען הגילוי הנאות – אף לסומק של כלימה; השואל הקדים וסיפר הלצה לצחוקם של משתתפי השיעור, והיא: מספרים על יהודי-רפורמי שהחזיק במטבחו 3 מקררים; מקרר אחד מיועד ל'נבלה', מקרר אחד ל'טריפה', ואילו המקרר השלישי נועד לרגעים בו הרפורמי נזכר מי היו אבותיו, ואז כדי להרגיע את מצפונו היה שולף מאכלים כשרים מהמקרר ה...שלישי.

מה הקשר להלכות הבחירה שאלתי לתומי? "כבוד הרב, אתה מלמד כל כך יפה שאפילו בזמן של שמחה דקדושה כמו  שמחת בית השואבה מצאו לנכון להפריד בין גברים לנשים, כיצד תסביר לנו את העובדה, וכאן הוא מציג לי פלקט ענק המזמין את הקהל הרחב לערב שירה ב'כיבובם' של זמרים חרדיים, וזאת,  בפני קהל מעורב של גברים ונשים (עיי"ע: מקרר טריפה/נבלה), ולצורך הרגעת המצפון כנראה, מודיעים באותו פלקט  שלקהל המעוניין בהפרדה –  יוקצה מקום מיוחד. לישנא אחרינא, יהיה שם גם -  'מקרר כשר'.... "האם אותו ערב המתקיים באיזה איצטדיון כדורגל או פארק עירוני תהיה רמת קדושה יותר גדולה מאשר היה בבית המקדש?"  - תמה-שאל אותו יהודי. "האם זוהי ההכנה הרוחנית לבנין בית המקדש?". 

מיהרתי לסיים את השיעור...

ובשולי הדברים יורשה לי להעיר, שתקוותי שהורים יראי ה' לא ייתפתו  ולא יתבלבלו, ובודאי יעשו ככל שלאל ידם  למנוע מילדיהם מליטול חלק בזה.

● ● ●

ומכאן גם תגובה לאלה הסוברים שהיה 'קידוש ה' בהופעה. ידידי היקרים: לא כל מה שבעינינו נקרא 'קידוש ה' – כך הוא בעיני הקב"ה. וכי יבוא השואל וישאל – מאימתי נהפכת ליודע דעת עליון, מה יקר בעיני ה' ומה לא: בדיוק לשם  כך, זכינו שגלה ה' דבריו בפי הנביאים, ובימינו הוא ניהו כ"ק אדמו"ר זי"ע.. ובכן, היה יהודי שקראו לו שלמהל'ה קרליבך ע"ה. הוא קירב ממש אלפים לאדישקייט. 'קידוש ה''  אהה? וראה זה פלא: הרבי לא הסכים לא רק להופעות שלו, אלא אפילו להשמעת השירים לו (עיין באחד מכרכי 'ימי תמימים').

אז גברת נכבדה (שמעידה על עצמה בתומתה שהשתתפה בהופעה ברחובות), מיהו הקובע מהו 'קידוש'? את? או שמא הרבי מליובאוויטש?   

● ● ●

זאת ועוד: בשעתו  תנועת "בני עקיבא" הצילה אלפים מבני הנוער מהידרדרות לחברה החילונית ע"י הסניפים שלה בכל הארץ. זו עובדה היסטורית. ב"בני עקיבא" טענו (וגם היום חלקם ממשיכים לטעון כך) כי אין הפעילות חייבת להיות מעורבת, כי אחרת בני הנוער פשוט לא יבואו לפעילות בסניפיה. למותר לציין כמה אצל הרבי יקר קירובם של בני נוער ליהדות, והנה אעפ"כ מצינו כו"כ מכתבים ל"בני עקיבא" (להרב נריה זצ"ל ועוד) בהם הרבי מתחנן שלא לקיים פעילות מעורבת!  אצל הרבי קיים כלל ברזל:  לקרב אך לא להתקרב. ("אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – אבל לא את התורה לישראל).