כתב COL

מספר השליח הרב שבתי סלבטיצקי:

"יום אחד הייתי במצב כספי מאד לחוץ, והיו כמה צ'קים שצריכים לרדת מהבנק וכסף בחשבון אין. ממש לא יכולתי לישון בלילה מרוב לחץ. שמתי פעמי אל גביר אחד ידוע באנטוורפן, שיש לו גם קשרים רבים בעולם הרפואה.

כאשר נכנסתי אליו, ודיברתי עימו על תרומה, הוא סיפר לי את הסיפור הבא:

כאשר הוא היה ילד לפני בר מצווה, אימו נפטרה לע"נ רח"ל ממחלה קשה. באותו זמן, הוא היה ילד, ולא הבין מה קורה בדיוק, אבל הוא היה מאוד עצוב.

מאוחר יותר, הזדמן לו להגיע לארה"ב, והוא החליט להיכנס ליחידות אל הרבי. כאשר הוא נכנס אל הרבי, עוד לפני שהוא הספיק לומר איך קוראים לו, הרבי ביקש ממנו לשבת.

הרבי ניגש לארון ופתח מגירה, בה היו מונחים ערימה של מכתבים. מתוך הערימה הרבי הוציא מכתב ושם אותו על השולחן, ואמר לו לקרוא בו. הוא קרא את המכתב.

היה זה מכתב שכתבה אימו של האיש לרבי לפני שנים, בו היא מספרת לרבי על מחלתה הקשה, וכי הרופאים לא נותנים לה עוד זמן רב לחיות, ומבקשת לא על עצמה, אלא שכל 12 בניה ילכו בדרך התורה והמצוות, ושבעלה יסתדר גם אחרי פטירתה.

במכתב האם גם פירטה את רגשותיה ומחשבותיה לגבי כל ילדיה.

זו הייתה הפעם הראשונה שהיהודי ראה מה אימו חשבה עליו בתור ילד, והוא התחיל לרעוד ולבכות מהתרגשות.

לאחר שסיים לקרוא את המכתב הוא ביקש את המכתב מהרבי. הרבי ענה לו, שכבל ערב יום כיפור, לפני הליכתו לתפילת "כל נדרי" הוא קורא, מבין כל המכתבים שנשלחים אליו, דווקא את המכתב הזה....

לאחר שהיהודי שמע זאת, הוא החליט להשאיר את המכתב אצל הרבי...