הרב יוסף שמחה גינזבורג 

השאלה: האם יש הלכות מיוחדות הקשורות לנסיעות של נופש והבראה?

תשובה: היוצא לדרך טוב שייטול רשות מגדולי התורה שבעיר, אף-על-פי שאינם רבותיו, כדי שיברכוהו. ואל יאמרו לו 'לך בשלום' אלא 'לך לשלום', כמו יתרו שאמר למשה "לך לשלום" ועלה והצליח. גם מי שאמרו לו 'לך בשלום' לא יקפיד על כך, ובוודאי לא יזיק לו הדבר.

על הנוסע לקחת עמו את הטלית והתפילין, אם יש חשש שיתעכב בדרך. כמו-כן יכין לו מזון כשר.

ייתן צדקה לפני היציאה, שנאמר (תהילים פה), "צדק לפניו יהלך, וישם לדרך פעמיו". וטוב שגם ילמד תורה לפני-כן.

כשיוצא מביתו, וכן כשנכנס לבית, יניח ידו על המזוזה מול שם 'ש-ד-י' וינשקנה, ויאמר: "ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם".

כשאדם מארח את חברו, יזכור את מצוות ליווי האורחים שגדולה יותר מהכנסתם. בית-דין היו כופים אדם ללוות את חברו לדרך, ואף מתקנים שלוחים לעשות זאת. עיקר מצוות ליווי היא להורות לו את הדרך, אולם יש בכך גם סגולה רוחנית. אמרו, שכל המלווה את חברו, לא המלווה ולא המתלווה אינם ניזוקים כל היום. שיעור הליווי - לפחות ארבע אמות, ויעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו. ישתדל המלווה לתת לנוסע מטבע לתיתו לצדקה במקום היעד, שהרי 'שלוחי-מצווה אינם ניזוקים'.

נזהרים שלא להיפרד פעמיים, ושלא יאמר הנוסע למלווים שיחזרו.

שאלה: האם כשיוצאים לטייל בימי הקיץ החמים יש מקום להקל בדיני צניעות לנשים?

תשובה: הציבור נזהר כיום מחשיפה לשמש, ביודעו את הנזק הנגרם ממנה. הנזק הרוחני הנגרם לאישה ולסביבתה כתוצאה מחשיפה בכלל – גדול בהרבה.

חז"ל אמרו, שהקב"ה ברא את האישה מן הצלע, שהיא מקום צנוע, כדי שהאישה תהיה צנועה, "ועל כל איבר ואיבר שהיה בורא בה היה אומר לה: 'תהא אישה צנועה'".

שלא כתרבות המודרנית, שהפכה את האישה למודל לתאווה ולפרסומת, התורה מצווה על האישה והבת לשמור על כבודן ולא לגלות חלקים מגופן. אסור גם למכור בגדים בלתי-צנועים (אם אין להם שימוש צנוע).

יש להקפיד שהשרוול יכסה את כל הזרוע, ובכלל זה המרפק. החצאית תכסה את כל הברך גם בשעת ישיבה. מהברך ועד כף הרגל אפשר לכסות בגרביים או בחצאית.

הרבי מליובאוויטש הדגיש שיש להיזהר בעניין זה ביותר, ולא כאלה "המקילים בכמה ענייני צניעות בקיץ, ובפרט כשנמצאים בדירת-עראי מחוץ לעיר. ומהם האומרים 'אחטא ואשוב' - כאשר אשוב העירה".

השמירה על הצניעות היא גם מצווה המגינה על עם-ישראל במלחמה, ככתוב (דברים כג,טו): "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש...".