חיים קנר, עו"ד במשרד עורכי-הדין אמנון הלוי גת

שני שוטרים המשרתים במשטרת ישראל, נרשמו ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת לטביה. הם השלימו את לימודיהם והיו זכאים לקבלת דיפלומה מאת האוניברסיטה. לשם קבלת אישור התואר פנו לגף להערכת תארים.

באותו מועד נפתחה חקירה משטרתית בנוגע לפעילות אוניברסיטת לטביה. לאור הממצאים החמורים שהעלתה החקירה, החל הגף להערכת תארים ליתן אישורי תואר לבוגרי האוניברסיטה רק לאחר קיומה של פרוצדורה מסוימת, שבמרכזה ראיון אישי לכל בוגר ובוגר, ושמטרתה לבחון אם אמנם קיים הבוגר הליך לימודים תקין.

הראיון האישי כלל שאלות לגבי הלימודים באוניברסיטת לטביה ולגבי עבודת הגמר שהיה עליו להגיש כתנאי לקבלת התואר מהאוניברסיטה. כמו כן, ככל שהתעורר חשד כנגד הבוגר הוא היה רשאי להשמיע עמדתו בעניין. לפיכך נתבקשו השוטרים דנן למלא שאלון על מהלך לימודיהם, ולחתום על תצהיר לאימות השאלון בפני עו"ד. כן, הודע להם כי יוזמנו לראיון אישי.

"השוטרים לא גילו התמצאות, ולו
ברמה הבסיסית ביותר, בקורסים
שנלמדו במהלך התואר ובעבודות
הגמר שהגישו ותשובותיהם אף
עוררו חשד ממשי כי עבודות הגמר,
המהוות חלק ארי בזכאות לתואר,
לא הוכנו על ידם"

בהמשך - את אשר יגורו בא להם: נמסר להם כי נדחתה בקשתם להעניק הכרה בתואר מהטעם כי התואר בו הם מחזיקים אינו עומד בדרישות תכנית הלימודים של אוניברסיטת לטביה.
 
השוטרים פתחו בהליך משפטי וטענו כי, הם השיגו את התואר כדת וכדין, בהליך לימודים תקין, ביושר, בתום לב ובניקיון כפיים, על יסוד מדיניות מוצהרת של עידוד ההשכלה הגבוהה בשירות הציבורי ותוך שינוי מצבם לרעה בהשקעת אלפי שקלים במימון לימודיהם. הם טענו כי האגף במשרד החינוך ציין במפורש כי הראיון לא נועד לבחון את הבוגרים על חומר הלימודים, אלא אם קיימו הליך לימודים תקין. ואולם, בפועל, נערך מבחן המתייחס לרמתם האקדמית ובקיאותם בחומר הנלמד, והדבר עומד בניגוד למסקנות שהתגבשו בעקבות החקירה שנפתחה. 

השוטרים הוסיפו וטענו כי אין בנימוקי הדחייה ולו בדל ראייה שיש בה כדי להטיל דופי ביושרם וכי השיגו את התואר במרמה. וכי, אין לצפות שזיכרונם יהא עימם וכי יעמדו ב"בחינה" שערך להם הגף להערכת תארים, שנערכה בחלוף שנים רבות מאז סיום לימודי התואר.
 
מנגד טענה המדינה, כי ההחלטות שנתקבלו בעקבות ראיונות אלו מבוססות על תשתית עובדתית מספקת, ממנה עולה כי התארים שהוענקו לתובעים הושגו בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי, וזאת באשר השוטרים לא גילו התמצאות, ולו ברמה הבסיסית ביותר, בקורסים שנלמדו במהלך התואר ובעבודות הגמר שהגישו. תשובותיהם אף עוררו חשד ממשי כי עבודות הגמר, המהוות חלק ארי בזכאות לתואר, לא הוכנו על ידם.
 
בית המשפט קבע כי שיקול הדעת שהפעיל הגף להערכת תארים והחלטותיו בעניין השוטרים היו סבירות ומדתיות. ולכן הותירו על כנם את החלטות הגף להערכת תארים.

עוד מצא בית המשפט כי השוטרים, לא עמדו בתנאי הזכאות והם אינם זכאים להכרה בתואר.