מאת הרב מנחם ברוד


הימים שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב הם ימי פורענות. אם לא דיי לנו בכל הפורענויות שאירעו בימים האלה במרוצת ההיסטוריה היהודית, בא האירוע המחריד שהתחולל בליל שישי שעבר והותיר את כולנו המומים ונדהמים.

מה אפשר לומר לנוכח דבר נורא כזה, שיהודי שולח יד באדמו"ר וצדיק, בנם של קדושים, וגודע את פתיל חייו. כבר התרגלנו למרבה הצער להרבה תופעות שליליות, אבל דבר מטורף ובלתי-נתפס כזה – זאת אי-אפשר לעכל. כל מילה שתיאמר תהיה עלובה וחיוורת לנוכח אסון מזעזע כל-כך.

לא נותר אלא לזעוק אל אבינו שבשמים שיאמר דיי לצרותינו, ושמיתת הצדיק רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל תהיה כפרה על הדור כולו, ותביא לנו כבר את הגאולה המיוחלת.

למי אין בית

בימים האלה התמלאו מרכזי הערים באוהלים של אזרחים המוחים על מצוקת הדיור. המחאה בבסיסה צודקת, אף-על-פי שניכרים המניעים הפוליטיים המתדלקים אותה. יותר ויותר משפחות מתקשות כיום למצוא קורת-גג לראשיהן. קניית דירה נהפכה לחלום בלתי-מושג, וגם מחירי הדירות להשכרה מאמירים והולכים.

אבל מראה האוהלים דווקא בימים האלה ממחיש את מצוקת הדיור הגדולה והאמיתית מכולן – העובדה שלשכינה אין בית ושלעם-ישראל אין בית-מקדש. כבר כמעט אלפיים שנה השכינה נודדת ממקום למקום, מגלות לגלות, ועדיין לא באה אל מנוחתה. הארץ נבנית ופורחת, אבל מקום המקדש חרב ושועלים מהלכים בו.

ראו כמה כואב לבני-אדם כשאין להם בית לגור בו. חז"ל אף אומרים שמי שאין לו בית אינו אדם, כי הבית הוא צורך הכרחי ובסיסי לכל אדם באשר הוא אדם. כמה גדול אפוא צערה של השכינה על שאין לה בית לשכון בו. כמה כואב לעם-ישראל על שבית-תפארתנו חרב.

על כך אנחנו אבלים ומצטערים בימים האלה, אך איננו מסתפקים בצער ובאבל. המוני בית-ישראל עוסקים עכשיו בתורת הבית, מטפחים את תודעת המקדש, לומדים להכיר את מבנהו ומהלך עבודתו. ועל-ידי העיסוק בתורת הבית נזכה לראות בקרוב בבניינו.

היוקר – כסימן לגאולה

אחד הסימנים המפורטים בדברי חז"ל על תקופת 'עקבתא דמשיחא' הוא – "יוקר יאמיר". אם היו חסרים לנו סימנים, בא עכשיו גם הסימן הזה. הכול זועקים על המחירים המאמירים ועל הקושי הגובר והולך להתקיים. בעבר באו קריאות המצוקה מהשכבות העניות. כיום גם בני המעמד הבינוני, שמשתכרים יפה, מתקשים לעמוד בעליות המחירים המרקיעות לשחקים.

ראוי בהחלט להפנות מחאות אל הממשלה, בתקווה שתעשה את מה שלאל-ידה כדי להוריד את המחירים ולהקל על הציבור; אך הזעקה האמיתית צריכה להיות מופנית אל אבינו שבשמים. כבר התקיימו כל הסימנים שנתנו חז"ל. כבר הגיע זמן הגאולה. יהודים מבקשים ומתחננים שכבר יבוא משיח-צדקנו ויביא לנו את הגאולה המיוחלת.

החודש הזה נקרא מנחם-אב, מכיוון שגדולה אמונתנו ותקוותנו שאבינו שבשמים ינחם אותנו על הגלות והחורבן. על תשעה באב אומרים חז"ל, שביום הזה חרב הבית אך גם נולד מושיעם של ישראל. נתאחד כולנו בתפילה ובזעקה לקב"ה שיהפוך את הימים האלה לששון ולשמחה, ובמקום צום תשעה באב נחגוג את חנוכת בית-המקדש השלישי עם משיח-צדקנו.