הימים האלו מדי שנה בשנה הם ימי חרדה. בלב רוטט אנחנו פותחים בכל יום את תיבת הדואר, מתוך חרדה למצוא את המכתבים מהתלמוד תורה, הישיבה והסמינר. סיבת הדאגה היא השאלה: בכמה יעלו השנה את המחירים?

מנהלי המוסדות המכובדים,

אנחנו ההורים מקווים שאתם קשובים לקולות הנשמעים עכשיו בחוצות. ראו את הר הגעש המתפרץ מסביב, את הצעקה המהדהדת מקצה הארץ ועד קצה. זו תוצאה של עול שהלך והכביד משנה לשנה, התייקרות אחר התייקרות, מהלומה אחר מהלומה. ובסוף זה מתפרץ בזעם אדיר.

אם בני המעמד הבינוני, אנשים שמרוויחים משכורות יפות, בוכים וזועקים שאין בכוחם לשאת את הנטל – מה נאמר אנחנו, הורים למשפחות ברוכות ילדים כ"י, אבות ואמהות המתפרנסים מהוראה וכיו"ב, שמשכורותינו נמוכות יחסית?!

בתוך עמי אנכי יושבת. כשמדברים עם שכנים וחברים מוצאים אצל כולם את אותה מצוקה. כולנו כורעים תחת הנטל. החובות תופחים, לא מצליחים לגמור את החודש, מגלגלים גמ"חים, מנסים לחתוך בהוצאות ולא מצליחים.

ואז באים המכתבים בסוף השנה ומנחיתים עלינו עוד הכבדה של העול. כאילו זו גזירת הכתוב שבכל שנה ושנה צריכים להעלות את מחיר השכר לימוד. משפחות רבות צריכות משכורת שלימה רק כדי לממן את השכר לימוד, ומה עם שאר ההוצאות של קיום משפחה?

מנהלים יקרים, אל תעברו את הגבול. אל תעלו השנה את המחירים. עליכם להבין את מה שהממשלה והרשויות המקומיות מבינות, שבמצב הנוכחי אי אפשר להעלות מחירים מבלי להיתקל בזעם ציבורי שיתפוצץ כמו חבית חומר נפץ.

ואל תטענו כנגדנו שגם לכם קשה ושיש עליות מחירים. זה תפקידכם כמנהלי מוסדות להשיג תקציבים ומקורות מימון, ואי אפשר לזרוק את כל העול על ההורים.

שנה אחרי שנה אתם מעלים מחירים בלי שום פרופורציה לעליות המדד. שכר הלימוד הוכפל ושולש בשנים האחרונות, וזה בשעה שהמוסדות מתפתחים והכיתות נעשו גדולות, ובאופן טבעי המחיר היה צריך לרדת.

אנחנו בהחלט מבינים את הקשיים שלכם, אבל הסכומים שאנחנו כבר משלמים הם גבוהים לפי כל קנה מידה. אנחנו לא יכולים לעמוד בהעלאה נוספת, וגם אין לה שום הצדקה.

לנו ההורים יש הרגשה שהדבר שהכי קל לכם זה לשלוח יד לכיס שלנו. במקום להיאבק עם פקידי ממשלה וקרנות תקציביות, אפשר במחי מכתב אחד להוציא מכיסנו עוד מאות שקלים בחודש. אבל זה ממש לא הוגן!

הקשיבו לקולות המחאה. אל תגרמו שהזעם שאנחנו צוברים יתפרץ עליכם. גלו השנה יותר חמלה ויותר התחשבות. אדרבה, שילחו לנו מכתבים שיאמרו שלאור המצוקה אתם מתחשבים ולא מעלים את המחירים.

והיה זה מעשה חכם ונבון מצדכם, שיזכה אתכם בהערכה והוקרה מצד כל ציבור ההורים.