הרב ישראל הרשקוביץ

בליל שבת-קודש פרשת חוקת, כמה שעות אחרי שחזרנו מהמעמד הקשה מנשוא – הלוויה רח"ל ל"ע של בתנו היקרה מאוד השליחה חיה מושקא (קשה, קשה מאוד לכתוב ז"ל) – בסעודת שבת אמרתי לילדינו שיחיו: לצערנו החיים כבר לא יהיו כמו שהיו... גם לגביכם ובפרט לגבינו כהורים – אתם בע"ה תגדלו והשי"ת יתן לכם כוח לבנות משפחה חסידית בריאה ושלימה ובכל זאת יהיה קשה מפעם לפעם, אבל אנו, ההורים, לגבינו הרי עד עכשיו סביב שולחן השבת היו 14 ילדים ועכשיו יש 13...

במצב האיום והקשה הזה, אמרתי לילדים, צריכים אנו לדעת שדווקא בגלל שהחיים לא ימשיכו אותו דבר הרי יש רק שני דרכים: או ירידה ח"ו ברוחניות (וממלא גם בגשמיות) או עלייה והתחזקות גבוהה ברוחניות וממלא גם בחוסן הנפשי והחיים הגשמיים.

לכן, הצעתי, הבה נקבל דווקא ברגעים קשים אלו החלטה משותפת: "כל אחד ואחת מכם מחזק את הקשר עם המשפיע-משפיעה, ולמי שלא "הולך" כי הקשר לא "זורם" תחליפו משפיע/ה תקבלו על-עצמכם משפיע/ה שיכולים אתם לדבר עמו/עמה בחופשיות גם על עניינים של נבכי הנפש, ואז כשנקיים את הוראת הרבי שלכל אחד ואחת יהיה קשר אמיץ עם המשפיע/ה בוודאי תהיה רק עליה רוחנית.

(כמה חסרה כעת כאן חיה מושקא ליד השולחן... אם הייתה כאן לא הייתה מדברת; מקסימום הייתה מנענעת בראשה להסכמה... היא הרי הסמל והדוגמא של קיום הוראת הרבי של ניהול אורח חיים בהתאם להוראת המשפיעה!)



ואכן הילדים הילדות והחתנים שיחיו קיבלו על-עצמם וגם אנו ההורים קיבלנו. וגם לכם, הקוראים הידידים שכל הזמן שואלים אותנו מה עלינו לעשות במצב הנורא הזה - הבה נקיים את הוראת הרבי: לכל אחד/ת משפיעה.

לא משפיע כדי לצאת ידי חובה אלא כרצונו הקדוש של הרבי, משפיע שיקדם אותנו בכל עניני תורה ומצוות ויחזק אצלנו את ההתקשרות לרבי.

כסירה בלב ים

החיים בימים אלו, ימי "השבעה", ועוד יותר לאחרי "השבעה" (כאשר נשארים לבד עם הכאב והחוסר הנורא) דומים לנמצאים בסירה בלב ים. לפעמים עולה מעלה לפרוץ. לפעמים קשה להתגבר והמוח והלב הגדוש גורמים לפרוץ בבכי.

אנו מנסים ועושים הכול כדי לקיים את הוראת הרבי, לנווט את הכאב האיום למנוף של עשייה רוחנית. לחזק את כל פרטי השליחות באופקים ובו זמנית לחזק מאוד את התא המשפחתי שכעת זקוק לחיזוק ולאיחוד. אך כמה חבל שרק מתוך החושך זוכים לאור, הרי האור הוא דבר נפלא ולמה לא יכול להיות יתרון האור לאו דווקא מתוך החושך...

והאור הוא אורו הגדול והנפלא של הרבי וחסידיו. בלעדי אור זה לא היינו מצליחים להחזיק מעמד יום אחד ובוודאי לא להמשיך – ועוד בתנופה – את עבודת השליחות באופקים.

תשובה פלאית

הורגלנו בניסים ב"ה.
ב-15 השנים האחרונות זכינו בכוחות על טבעיים לפתוח באופקים בית-ספר לבנות, אחר-כך בית-ספר לבנים, בית התבשיל ועוד מוסדות. זכינו לראות בלי סוף לא רק איך הרבי מלווה אותנו, אלא הרבי הוא זה שפועל ואנו משתדלים ללוות אותו...

הקשיים העצומים בהם עמדנו, בפרט בשמונה השנים הראשונות מאז פתחנו את בית-הספר (כאשר לא היינו מוכרים במשרד החינוך כראוי) "הכריחו" אותנו להשתמש ביום יום לא רק עם כוחות הנפש הגלויים אלא עם עצם הנפש, "היחידה" שבנפש, ובמקביל זכינו לראות ניסים ונפלאות, תשובות נפלאות מהרבי באגרות קודש, עידוד בלתי פוסק, וניסים גלויים שלא כאן המקום לפרטם.


במצב האיום והקשה הזה,
אמרתי לילדים, צריכים אנו
לדעת שדווקא בגלל שהחיים
לא ימשיכו אותו דבר הרי יש רק
שני דרכים: או ירידה ח"ו ברוחניות
(וממלא גם בגשמיות) או עליה
והתחזקות גבוהה ברוחניות וממלא
גם בחוסן הנפשי והחיים הגשמיים

במצב הנורא שאנו נמצאים כעת, במפורש לא היה מספיק עבורנו אם היינו 'רק' מקבלים מהרבי מענה מעודד באגרות קודש וכדומה. לא היינו מחזיקים מעמד.

ולכן, בגילוי אלוקות פלאי ממש, מכוון הרבי את הדברים שבחוברת דבר מלכות המופצת מידי שבוע ברחבי תבל – בחוברת של פרשת בלק (שחולקה בבתי כנסיות לקראת פרשת בלק כהכנה לשבוע המתקרב) בדף קפ"ב מודפס מכתב נפלא מהרבי הריי"ץ מכתב שמתחיל במילים הנוראות "נצטערתי לשמוע מהאסון אשר קרה לו בפטירת בתם... תנצב"ה המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים"... (עיין המשך המכתב במקור)

ביום שישי ושבת-קודש כאשר אנו אישית ועימנו כל משפחת חב"ד הנפלאה בכל רחבי תבל מזועזעים ממה שקרה, אומר לנו הרבי – (ע"י מכתב זה): נכון הגזירה קשה מאוד, אבל רבותינו נשיאנו "בעניינים"...

נכון, קשה מאוד ובמה נתנחם, אבל – אומר לנו הרבי – ראו בחרתי דרך לא שגרתית להגיע אליכם. לא רק בדרך שכבר נהייתה שגרתית... לפתוח אגרות קודש, אלא במכתב שבתוך החוברת דבר מלכות של השבוע של ימי השבעה רח"ל.

אני מזכיר לכם – אומר הרבי – שלמרות הכול – "הכול בשליטה". הרבי עמנו גם בזה. הכול נראה אחרת כאשר הרבי איתנו... והוא אכן איתנו!

טלפון מברזיל

ימי "השבעה" רח"ל חולפים ביעף. מאות ואולי אלפי ידידים ומשפחת חב"ד הרחבה הנפלאה עוטפת אותנו באהבה ובחמימות. ממש "חסידים איין משפחה", כפשוטו, יחד עם תושבי אופקים הנפלאים ומשפחת הרשקוביץ-דונין הרחבה המאוד מיוחדת ב"ה.

אך בחלוף ימים קשים אלו הקושי רק גובר. המשפחה נשארת לבד עם הכאב וכעת צריך עידוד נוסף מהרבי. הרי הורגלנו בניסים ועידוד רגיל לא יעזור כאן עתה. צריך משהו מיוחד שנראה בגלוי שהרבי מנווט את העניינים.

ואכן ב"ה זכינו לכך! – אוי כמה טוב שיש רבי! אבל כמה עוד יותר טוב שיש לנו את הרבי שלנו שכולו אהבה וחסד!

ביום שישי, ערב שבת-קודש פרשת בלק, קמנו מ"השבעה". המשפחה כולה, כולל שתי הבנות הנשואות תחיינה החתנים, הנכדים, הנכדה, שיחיו נשארים יחד לש"ק – והנה טלפון לאבא... (שיחה שמיועדת אלי)

"מדבר לייבל זאינץ מברזיל", הוא פותח, "שמעתי על האסון הנורא ובנוסף לזה נכדתי חיה מושקא תחי' זאינץ (כעת זלמנוביץ) סיפרה לי שהיא הייתה (בעצם לא רק הייתה היא גם כעת!) חברה טובה של בתכם חיה מושקא...

"לא יתכן שמצב כזה יימשך ולא יתכן ששלוחים של הרבי יסבלו כך בתוככי כלל ישראל – הגאולה חייבת להגיע!" ממשיך הרב לייבל. "זכיתי להדפיס במאות נקודות ברחבי תבל את ספר התניא. זכיתי לקבל עידודים נפלאים מהרבי ותשובות נפלאות בעניין קדוש זה, ואני מציע לכם להדפיס ממש בזריזות ספר תניא באופקים שיהיה על שם ולזכות ולעילוי נשמת בתכם השליחה חיה מושקא ע"ה".


מצב הרוח מתרומם ודבר גורר
דבר, הרי הבטחנו לחיה – אנו
ההורים נבדל לחיים טובים וארוכים
– יומיים לפני.. כשחיה ביקשה שנחזק
ונוסיף שיעורים לנשים ובנות באופקים
ואף הציעה שנקרא לזה מדרשיית
אור חיה לזכותה

אני עונה לו: "הרב לייבל, המשפחה שבורה. אין כוח נפשי ובוודאי לא כוח גופני. אנו רצוצים ושבורים, קודם נתאושש ואולי בהמשך, אולי ב'שלושים' נדפיס תניא".

"חס-ושלום", עונה הרב ליבל. "שמעתי מהרבי עצמו שהדפסת תניא מקרבת את הגאולה כפשוטו, ויום קודם להדפסה זה יום קודם לגאולה – תתאר לעצמך שהדפסת התניא באופקים תכריע את הכף והנה באה הגאולה ובתכם חיה מושקא קמה, "והקיצו ורננו". איך אתה יכול לחכות עד השלושים?! תחשוב על הדברים תדבר עם המשפחה. אני בעז"ה יעזור לכם אך העיקר יש להדפיס מהר את ספר התניא".

"אל תשכחו", הוא מוסיף, "תאמר לכל המשפחה, אתם אומנם באופקים ואנחנו בברזיל אבל כולנו, כל הבנים והבנות של הרבי, אנחנו משפחה אחת. אני איתכם וכמובן הרבי איתכם! שבת שלום!"

והנס מתחיל... דווקא חסיד מבוגר שגר בברזיל, שלא מכיר אותנו כלל, דווקא הוא מתקשר ומעודד ומדרבן לעשייה. הרבי שוב מוצא את הדרך "לטפל בנו"!
ביום ראשון בבוקר, הטלפון מצלצל. הרב לייבל זאיינץ מברזיל על הקו: "נו מתי מדפיסים תניא?". אך אני בשלי: "המשפחה שבורה, לא יודעים מאיפה להתחיל, יש לחזק את התא המשפחתי כעת".

הרב לייבל: "אספר לך דבר אישי, המשב"ק אצל הרבי, הרה"ח ש"ב גאנזבורג שיחי', הוא ידיד שלי, וכאשר אביו ע"ה נפטר ל"ע, הדפסתי מיד בתוך ה"שבעה" ספר תניא לעילוי נשמתו, ומיד כרכתי ומסרתי לרבי ולמשפחה כמה ספרי תניא.


אני עונה לו: "הרב לייבל,
המשפחה שבורה. אין כוח נפשי
ובודאי לא כוח גופני. אנו רצוצים
ושבורים, קודם נתאושש ואולי בהמשך,
אולי ב'שלושים' נדפיס תניא"

"כאשר המשפחה קמה מה"שבעה" היה זה יום ראשון, ומיד הלכו בני המשפחה לחלוקת הדולרים של הרבי. וכשעברו אמר הרבי לאמא (של הרב ש"ב גאנזבורג) האלמנה: "הודפס תניא במיוחד על-שם ולעילוי-נשמת בעלך, תדעי לך שאדמו"ר הזקן, בעל התניא, לומד עם בעלך תניא בגן עדן!"

אחרי מילים כאלו האם אפשרי לחכות?..

ההחלטה וההכנות

המשפחה, משפחת הרשקוביץ, מתעודדת ומחליטה: התניא יודפס עוד השבוע ביום הסגולה, יום חמישי י"ב תמוז, חג הגאולה, בתוך בית-הספר חב"ד הנקרא "מעינות חיה" ע"ש הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה, והרי חיילה שלנו נולדה בשנת תשמ"ח שנת פטירת הרבנית ע"ה ונקראה על שמה.

מיישמים את הוראת הרבי. הופכים את הכאב למנוף של עשייה רוחנית. המשפחה נכנסת למעגל של עשייה וחלוקת תפקידים: סיכום עם המדפיס, הדפסת הזמנות, פרסום, הכנת המעמד, לוודא שיבואו הרבה אנשים בפרט נשים ובנות (וב"ה היו 250 נפש אנשים נשים וטף שיחיו) כל השבוע נושמים הדפסת תניא, חיילה שלנו בודאי שמחה, התניא קדישא אמור להיות מודפס באופקים לזכותה..

מצב הרוח מתרומם ודבר גורר דבר, הרי הבטחנו לחיה – אנו ההורים נבדל לחיים טובים וארוכים – יומיים לפני.. כשחיה ביקשה שנחזק ונוסיף שיעורים לנשים ובנות באופקים ואף הציעה שנקרא לזה מדרשיית אור חיה לזכותה, לרפואה שלימה – הרי הבטחנו לה שאכן נעשה זאת ונכנסנו ב"ה למעגל של עשייה, וכעת אנו יודעים, מדרשיית "אור חיה" תקום בעז"ה!



ההכנות להדפסת התניא גילו איתן שבנפש ושיעור חדש לנשים כבר נפתח ובשכונת שפירא כבר יושבות נשים ולומדות חסידות בבית של אחת הידידות, שיעור חדש כחלק ממדרשיית אור חיה שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד אופקים.

והאיתן שבנפש ממשיך להתגלות. המשפחה במעגל של עשייה חיובית, ואני, כרב הקהילה של קהילת חב"ד אופקים, מכנס את אברכי אנ"ש ומתקבלת החלטה – מוקם ועד אברכים מאנ"ש אופקים – ועד להקמת מקווה נשים חב"ד (בור ע"ג בור).


הנס מתחיל ... דווקא חסיד
מבוגר שגר בברזיל, שלא מכיר
אותנו כלל, דווקא הוא מתקשר
ומעודד ומדרבן לעשייה. הרבי
שוב מוצא את הדרך "לטפל בנו"!

ארגון נשי חב"ד אופקים כבר יושב יחד עם רעייתי תחי' ומתכננים יחד, א. את מדרשיית אור חיה ע"ש חיילה שלנו. ב. מתכננים את ההכנות למעמד הדפסת התניא שיהיה באופן נאה ומתאים למעמד קדוש זה, עשייה חיובית!

מידי יום במשך השבוע, לפחות פעם ביום ולפעמים כמה פעמים, הרב לייבל מברזיל לא עוזב, מתקשר ושואל מה נשמע, מה חדש בהכנות להדפסה, ובכלל איך המשפחה מרגישה. וכשמרגיש שצריכים עידוד הוא עושה מסירות נפש ומגלה קירובים אישיים ומענות אישיות שקיבל מהרבי, דברים המעודדים ומדרבנים לעשייה. "תבדוק ותגלה שבשריפה הנוראה שהייתה בכרמל בחיפה, לפני יותר מחצי שנה, האש חדרה ל-5-6 מקומות, במקומות אלו בלבד לא הודפס בהם תניא (רק עכשיו לאחר מכן הדפסתי שם תניא) כוחו של התניא נפלא, חיה מושקא שלכם תהיה במעמד ההדפסה והרבי ירווה נחת!"

מעמד ההדפסה

יום שלישי – בעוד יומיים מעמד ההדפסה. המשפחה בלהט של עשייה. בהתרגשות בוחרים בחרדת קודש דף של הזמנה למעמד, אחד כמובן לשלוח לרבי והשני והשני.. להניח במקום שבו חיה מושקא נמצאת.. להזמין אותה הרי בוודאי חיילה תבוא בשמחה למעמד ההדפסה.

לקראת הערב, הרב לייבל על הקו: "אני צריך פרטים מדויקים על מעמד ההדפסה, אני נוסע לניו יורק, נוסע לרבי, צריך לדווח לו הכול על ההדפסה, על המצב במשפחה שלכם איך אתם מרגישים?"

אנחנו מתחילים לחשוד.. האם הוא נוסע במיוחד מברזיל בשבילנו?..

יום חמישי. מאות משתתפים במעמד מרגש של הדפסת ספר התניא בתוך בית-הספר "מעינות חיה", בית-ספר שחיילה שלנו כל כך התמסרה אליו ועסקה בלהט ברישום אליו. חיה בוודאי נמצאת כאן, מרגישים זאת באווירה, כולם בהתרגשות עזה! וספר התניא מודפס!

ותוך כדי.. הרב זאינץ על הקו: "אני בניו יורק, בדרך לאוהל הקדוש, בדרך לרבי, תן לי דו"ח ממה שקורה".

אני שואל: "הרב זיאנץ, תגיד לי את האמת, נסעת לרבי במיוחד עבור זה?"

"תן לי את הפרטים והדו"ח", הוא עונה.

יום שישי לפני שבת-קודש הרב לייבל על הקו והפעם שוב מברזיל: "איך מרגישים? איך מתעודדים? היה שווה המאמץ להדפיס בזריזות? הרי בטוח שהרבי מרוצה וחיה בטוח שמחה מאוד! שווה המאמץ של 10 שעות טיסה לרבי ו-10 שעות חזרה לברזיל העיקר לשמח את הרבי ואתכם, לשמח את הרבי שהודפס תניא נוסף, לספר לרבי על עידוד משפחה של שלוחים ולבקש ממנו שיתן לכם כוחות ויביא את הגאולה!!"
אני מתרגש ובוכה.. רבי! איזה חסידים ב"ה יש לך! חסידים של כל ששת הדורות של רבותינו נשיאנו, מקנאים בדור השביעי.


הרבי אמר לאמא (של הרב ש"ב
גאנזבורג) האלמנה: "הודפס
תניא במיוחד על-שם ולעילוי-נשמת
בעלך, תדעי לך שאדמו"ר הזקן, בעל
התניא, לומד עם בעלך תניא בגן עדן!"

אבל העיקר רבי, אוי רבי, שוב מצאת את הדרך לרומם אותנו. הרי הנך יודע שאנו מורגלים בניסים ב"ה ואם כעת היה חבר רגיל וידיד ותיק מתקשר מידי יום לא היינו רואים בזה דבר מיוחד, אבל כשמידי יום מתקשר חסיד מבוגר ממני ב 20-30 שנה – השי"ת ייתן לו בריאות ואריכות ימים – שלא מכיר אותנו כלל ומתמסר בכל כוחו שלזכות חיה מושקא שלנו יהיה הדפסת תניא ועומד בכל התוקף על כך שבסוף ספר התניא יודפס גם לזכות ולעידוד כל שמות בני משפחתנו שיחיו – ובגילו עולה על מטוס ל-10 שעות (כן 10 שעות!) טיסה מיוחדת לרבי, רק כדי לדווח ולהודיע ולהתפלל "יש תניא חדש באופקים לזכות וע"ש השליחה חיה מושקא ע"ה הרשקוביץ ולזכות משפחת השלוחים בני משפחת שיחיו הרשקוביץ", וחזרה לברזיל!

הרי זה גילוי אלוקות ממש שיש רבי בעולם, הרבי "בעניינים", הרבי לא רק מלווה אותנו, הרבי מנהל אותנו. כשכך פני הדברים – הרי מתגברים עם כוחות של איתן שבנפש וממשיכים בשליחות כי הרבי הרי אתנו כל רגע!

חיילה שלנו,
גם את ממשיכה בשליחות. האם היינו מקימים את "מדרשיית אור חיה" ומדפיסים תניא ומקימים ועד של מקווה ועוד ועוד בלעדייך?? הרי את דוחפת אותנו להמשיך ולהמשיך..

בקרוב בעז"ה נראה אותך בעיני בשר ובגשמיות העולם נובילך לחופה שמחה, כפי שהרבי כתב לנו במכתבו הקדוש כשנולדת, והרי ראינו שהרבי כל כך בעניינים, הרי הוא לא יאכזב, הרבי הבטיח הרבי יקיים!

חיילה להתראות בגשמיות כאן ממש עכשיו בגאולה שמאוד מאוד קרובה!

אבא