השלט "שבת עם חב"ד" לכד את תשומת לבי, אך לא יותר מכן. רגיל אני לזאת. מדי כמה חודשים הם מגיעים הנה מרחבי הארץ, צעירים שהחלו את דרכם ליהדות בפסיעות מהוססות, ויוצאים מכאן אחרי שבת עם מטען רוחני וודאות גדולה בדרכם. ענין שבשגרה, ודאי לא חדשה סנסציונית.

עודי מתבונן בשלט, לכדה עיני בחור מתולתל, לבוש כסטודנט וראשו מכוסה בכיפת-בית-כנסת, העומד נבוך בכניסה לישיבה. "סלח לי", הוא פנה אלי, קולו נבוך משהו, "כאן זה שבת עם חב"ד"?

איל הוא שמו. רמת-גני אמיתי, סיים צבא וכעת לומד לתואר באוניברסיטת בר אילן. לא, למשפחתו אין קשר חיובי או שלילי ליהדות, אבל עלון שהתגלגל לידיו לאחרונה משך אותו אל "העולם המחשבתי של היהדות הנאמנה", כדבריו.

למדתי עם איל בשבת. התפללתי עם איל בשבת. סעדתי אתו את סעודות השבת, ויחדיו התוועדנו. עיניו הצטעפו בהתוועדות המרגשת, וראשו הזדקר במחשבה מעמיקה בשיעור החסידות הנפלא שמסר הרב עקיבא גולדשמיד, ראש האגף לחוזרים בתשובה והעומד מאחורי השבת.

עם צאת השבת, ליויתי את איל לרכבו. תפסנו שיחה קלה על ההווי הישיבתי שהיה כה זר לו, ולפתע ראיתי מולי אדם אחר. אדם חדש. פניו נראו לפתע כה "משלנו", הכיפה (שהוחלפה לשחורה וסטנדרטית) נחה על ראשו בטבעיות, אך בעיקר היה זה המבט, העיניים שכאילו נצרבו לתוכן דמעותיו בהתוועדות, העיניים ש"ראו" מולן מראות אלקים לראשונה בגיל עשרים ומשהו.

איל ימשיך ללמוד כאן בשנה הבאה, כך הודיע לי. הוא, ועוד כמה מתוך שלושים-וחמשה משתתפי השבת. הם גם בקשו להודות למארגני השבת הנפלאים, הרב עקיבא גולדשמיד שליט"א - ראש האגף לחוזרים בתשובה; הרב דוב גינזבורג - מהאברכים העוסקים באגף; הת' ישראל וולוסוב, הת' זיו בבלסקי והת' לירז שי' זעירא - מי שטעם בעצמו מנפלאות השבת, בא הנה וכעת מקרב אחרים לאור וחום החסידות,

איך אמר לי אייל כשנפרדנו? "לכל העולם היתה  זו שבת רגילה. לי היתה זו שבת שבה גיליתי משהו חדש, שבת שבה נולדתי מחדש. צריך לספר על כך לכל העולם!"...

שבת רגילה, ענין שבשגרה, היא כבר לא היתה בעבורי...