מאת הרב מנדי קמינקר

מה יש ליהדות נגד פייסבוק? וגוגל פלוס? ובכן, הרשתות החברתיות, כמעט כמו כל דבר בעולם, הן דבר נייטרלי לחלוטין. ניתן להשתמש בהם כדי לשנות את העולם לטובה (מישהו אמר קוטג'?), או חלילה להפוך אותם לכלי הרסני נגד האנושות ועם ישראל (כמו הדף שקרא לאינתיפדה שלישית בישראל). כך שלמעשה ליהדות אין דבר וחצי דבר נגד פייסבוק או גוגל פלוס, כל עוד ועושים בכך שימוש נכון ומנוטר ולמטרות חיוביות בלבד. (ישנם רבים שבוחרים לא להתחבר כלל לרשתות חברתיות אלו.

לדבריהם, אתרים כמו פייסבוק מסירים את חומות הפרטיות והצניעות החשובות כל-כך. כמובן שיש הרבה צדק בדבריהם ובהחלט אין במאמר זה המלצה למי שלא עושה זאת להתחבר לפייסבוק).

עם זאת, הפעם ברצוני לנתח מעט את הפסיכולוגיה העומדת מאחורי פייסבוק, גוגל פלוס או כל רשת חברתית אחרת ולראות האם היהדות מזדהה עם הרעיון או שלא כל-כך.

הרשתות החברתיות נועדו, כהגדרתן, לגרום לנו להיות יותר מעורבים בחיי החברה. והם אכן עושים זאת בצורה מצויינת. אם פעם היה עלינו להתקשר או לבקר אצל ידידים כדי לדעת מה שלומם, כיום במחי רפרוף ב'פיד' שלי אנו יכולים לדעת למי נולד מה, מי נוסע לטייל ומי מחפשת עבודה. האם היה עדיף שנתקשר ושנבקר? כמובן שכן. אני משתדל לעשות זאת ואני בטוח שגם אתם. אבל אנו כל-כך עסוקים שאין לנו זמן לשמור על קשר עם כולם, כך שהרשת החברתית מספקת לנו את המידע שאנו רוצים. זה נחמד להתעדכן ולדעת מה קורה אצל החברים גם כשאין לנו זמן לשיחות ארוכות.

אבל זמן קצר אחרי שאתם מתחברים לפייסבוק, אתם מגלים משהו עצוב מאוד שלא ידעתם על עצמכם: אתם זקוקים נואשות לאישור החברה. פתאום אתם מודדים את עצמכם במספר ה'לייקים' שקיבלתם. עשרים לייקים? כנראה שאנו מאוד חכמים ופופולריים. אף לייק? אף אחד לא חבר שלי!

וזה גורם לנו לחתור במרץ לעבר השטחיות, לחפש את מה שפופולרי – גם אם זה מנוגד לערכים שלנו או לאישיותינו. כי אנו מתמכרים לתענוג הרגעי, לאושר הזמני. אנו יודעים שהוא יימשך זמן קצר מאוד ותוך שניות אחדות האימרה החכמה שלנו תיעלם בינות למיליוני המילים, הקישורים והסרטונים המופיעים ברשת בכל רגע נתון. אבל אנו מכורים.

ליהדות יש עמדה מאוד שונה בנושא. היהודי הראשון, אברהם אבינו, קיבל את התואר 'אברהם העברי' שכן הוא היה ב'עבר' (צד) אחד, והעולם כולו היה בצד שני. אם היה פייסבוק בתקופתו של אברהם אבינו, כנראה שהוא היה מקבל המון 'דיסלייקים.' אבל הדבר לא הפריע לו להיות הראשון שהפיץ את הבשורה על א-ל אחד בעולם של עובדי אלילים.

המשנה אומרת: "יגעת ולא מצאת – אל תאמין. לא יגעת ומצאת – אל תאמין. יגעת ומצאת – תאמין." אם אנו רוצים להגיע למקום כלשהו, "למצוא", להתקדם בחיים באמת, לעולם לא נוכל לעשות זאת ללא יגיעה ומאמץ. אם יאמר לך אדם שהוא מצא ללא יגיעה, אל תאמין לו. זה לא יכול להיות. אולי הוא נהנה לרגע, אך סופה של ההנאה להיעלם ברגע קצר.

אז מה אתם אומרים? אתם מסכימים שפייסבוק גורם לנו להיות שטחיים, וכי אנו חייבים להרפות קצת מהפעילות ה'כאילו חברתית' ברשת ולהתחיל להתחבר ולעזור לאנשים במציאות? אם כן, תעשו לייק, או +1 :)