נאומו המלא של ראש השב"כ יעקב פרי:

זה היה בשנת תש"נ. אני מוניתי להיות ראש שב"כ ע"י ראש הממשלה דאז בשנת 1988. מטבע הדברים אחת הנסיעות הראשונות שלי היתה לארה"ב. מיד עם הגיעי למלון שבו התאכסנתי, ניגשה אלי חבורה של אברכים צעירים, והם שאלו אותי אם ארצה פגישה עם הרבי. קודם כול לא הבנתי איך הם זיהו אותי וידעו מי אני. באותה תקופה שמי ותמונתי וזהותי היו חסויים. אבל להם הפתרונים.

מטעמי קוצר זמן לא התפניתי באותה נסיעה להיפגש עם הרבי, אבל הבטחתי שבנסיעה הקרובה אני כמובן אראה זאת כזכות וכבוד. ואמנם, כמה חודשים לאחר מכן חיכתה לי אותה חבורה ליד אותו מלון. הם ידעו את לוח הזמנים שלי טוב יותר מעוזריי האישיים. נלקחתי על-ידם לפגישה שהחלה בשעת לילה מאוחרת, והיא נערכה בביתו הפרטי של האדמו"ר מליובאוויטש, ברח' פרזידנט, ולא בחדרו אשר במרכז חב"ד העולמי, המוכר בכינוי 770.

בכניסה לבית ציפה לי הרב בנימין קליין, מזכירו האישי של האדמו"ר, ומי שהיה איש הקשר בינו ובין רבים מבכירי מערכות הצבא והביטחון במדינת ישראל.

כשהגעתי, הרבי ישב ליד שולחן. ספרים היו פזורים על השולחן. הוא שאל אותי בקול חרישי אם אני רוצה לשתות משהו. כמובן, עניתי בשלילה. הרבי רמז שישאירו אותנו בארבע עיניים.

ההתרשמות הראשונה שלי היתה שהרבי הוא איש מאיר פנים. העיניים, המבע, המבט – אלה דברים שלא שוכחים וכמובן שאני לא אשכח אותם לעולם. היתה בפגישה אווירה מאוד נעימה, מאוד רגועה, מאוד חרישית, מאוד מסבירת פנים.

בתחילתה של הפגישה אני סיפרתי לרבי, לבקשתו, בקיצור נמרץ ובענווה את קורות חיי. ואז הרבי ביקש לשמוע ממני את דעתי על המצב. אנחנו מדברים על 1988-1989, ימי תחילת האינתיפאדה הראשונה. לפליאתי הרבה, הרבי לא שאל אותי מה עושה השירות, מה הן המשימות של השירות, ויותר מאוחר הסתבר לי שהרבי בקי במשימות השירות ובייעודו של שירות הביטחון לא פחות טוב ממני, אולי אפילו יותר ממני.

אני התחלתי לספר לרבי את הדאגות שלי, את הטרדות שהקיפו אותי באותה תקופה. סיפרתי לכם שנכנסתי לתפקידי ב-1988, חצי שנה לפני תחילתה של האינתיפאדה. שירות הביטחון, שכל הכלים שלו היו ונשארו עד היום מושחזים לעבודה מול טרור, היה צריך לשנות את שיטות הפעולה שלו. בתחילת הפגישה ניסיתי להסביר לרבי על התחזיות והצפי של שירות הביטחון לגבי טרור במדינת ישראל ומחוץ למדינת ישראל. השיחה התגלגלה מעבר לטרור בתוך המדינה ומחוץ לגבולות המדינה, גם לטרור עולמי, הנושא הפלסטיני, האינתיפאדה, ועוד נושאים רבים אחרים.

הדבר שהכה אותי בתדהמה באותו רגע שזה קרה, שהרבי מליובאוויטש, שמטבע הדברים עסוק בתורה, ובלימוד ובקיום מצוות, גילה בקיאות מדהימה בפרטים הקטנים, עובדה שנחשפה לפניי על פי שתיים או שלוש השאלות הראשונות, ומהזוויות שהרבי כיוון אותי אליהן.

הוא אמר שצריך לדבר על הנושאים ועל הבעיות, ומה שעוד השאיר עלי רושם רב – שהרבי לא ניסה לתת לי ולו עצה אחת. אלא התקיימה שיחה עם הרבה מאוד האזנה, אבל כל שאלה היתה בה גם תשובה, גם כיוון וגם דרך הסתכלות. אני הרגשתי פתיחות מוחלטת, שאני מדבר עם אדם שהוא לא רק בעל סמכות רוחנית, אלא כמי שאני יכול לתת בו אמון מוחלט. ובתפקידי דאז אל יקל הדבר בעיניכם.

הרבי מאוד התעניין בשיתוף הפעולה עם ארגוני ביון זרים, ארגוני מודיעין זרים, ובעיקר מטבע הדברים בשיתוף הפעולה בין שירותי המודיעין הישראליים לשירותי המודיעין האמריקניים. הוא שאל אם אנחנו מוצאים אוזן קשבת אצל הארגונים העמיתים שלנו.

לקראת מחציתה של השיחה הרבי דיבר קרוב לעשר דקות או רבע שעה, תוך כדי ניתוח מהיותר מדהימים שאני זכיתי לשמוע ושיכולתי להעלות על הדעת, על המצב הגיאו-פוליטי של אומות-העולם מול ארץ-ישראל. הוא דיבר על תחזיות של טרור בין-לאומי. הוא דיבר על כך שהאסלאם הוא דת שאין לה גבולות, ובסופו של דבר זה יבוא לידי ביטוי בפעילות החבלנית שלהם. ולימים, ולא ימים רבים, התברר שתחזיותיו או הצפי של הרבי היו מדוייקות ותאמו את התחזיות של אמ"ן ושב"כ ושאר הגופים שעסקו בנושא.

הרבי דיבר גם הרבה מאוד על המצב הבין-גושי בין רוסיה לארה"ב, וכבר אז אמר שהמצב בין הגושים יגיע לידי הפשרה. ואמנם, זמן קצר לאחר מכן אלה הדברים שקרו.

הוא דיבר בעיקר כמובן על גורלו של העם היהודי, על סבלו. הרבה פעמים הזכיר את השואה. הוא דיבר יותר על העם היהודי, מאשר על מדינת ישראל, והוא נתן לי בשלב מסויים של השיחה את מה שהוא ראה כמשותף שבין אנשים שמשרתים את העניין היהודי. את כל הדברים הרבי קשר לגורלנו, כאשר בהתבטאויות שלו היתה כמובן הרבה מאוד אמונה ביכולות שלנו ובגורל המשותף שלנו. ההתייחסות של הרבי לנושא הבין-גושי נקשרה כמובן גם לגורלו, לערכיותו ולנצחיותו של עם-ישראל, ולאמונה ולתקווה בנצח ישראל.

כפי שסיפרתי לכם, סמוך לתחילת הפגישה נתתי לרבי סקירה קצרה על התחזיות של השירות לגבי טרור מחוץ למדינת ישראל, בתוך מדינת ישראל, ועל טרור עולמי; אבל הסקירה שהרבי נתן לי לקראת סיומה של השיחה, אני הייתי אומר שהיא אחד מניתוחי המודיעין המפרים ביותר, המדהימים ביותר והמדוייקים ביותר שאני זכיתי לשמוע –  ואני הייתי בשירות הביטחון למעלה משלושים שנה.

הרבי התייחס יותר לשורשי הדברים ולשורשי התהליכים, לשורשי הסכסוך בינינו ובין הפלסטינים, ולמה בסופו של דבר הפונדמנטליזם האסלאמי יוסיף ויעסוק בטרור רצחני. אם אני מנתח לאחר הפגישה את הדברים של הרבי ומשליך אותם על הפיגוע במגדלי התאומים, שבוצע על-ידי טרוריסטים אסלאמיים, זה כמעט אחת לאחת.
הרבי התייחס לעומקם של הדברים, ואמר לי: כשאתה יורד לעומק הדברים, אתה גם יכול להבין, ואתה יכול לנסות ולמצוא תרופה לתהליך או פתרון לשאלות.

הדברים כמובן הכו אותי בתדהמה רבה. הבקיאות של הרבי בעניינים שאינם עניינים דתיים, שאינם עניינים תורתיים – במצב הבין-לאומי, במצב הטרור, במה שנעשה אצל הגויים, אצל השכנים – היתה מדוייקת ומדהימה, גם בהיקף שלה וגם ביכולת של הניתוח.

העניין שאני מצאתי בניתוחים של הרבי – ובמה שאני מקווה שאני הצלחתי, עם כל הצניעות, לתרום לשיחה – האריכו את השיחה לזמן רב יחסית, זמן שלא היה מקובל בדרך-כלל, לשיחות ולפגישות שהרבי קיים עם אנשים דומים לי או בסטטוס דומה לשלי.

לקראת סיומה של הפגישה אני ביקשתי ברכה מהרבי. לא ידעתי אם מקובל או צריך לבקש ברכה. הרבי לא רק בירך אותי ואת משפחתי, אלא בירך את כל העוסקים במלאכה, את כל עובדי השירות. כשחזרתי לארץ כינסתי את מטה שירות הביטחון הכללי, שכולל את כל ראשי האגפים בשירות, ושיתפתי אותם בדברים ומסרתי להם את עמדתו של הרבי.

נפלה בחלקי זכות ייחודית, זכות נפלאה, להיפגש עם אדם, שמעבר לאינטליגנציה העמוקה ומעבר ליכולות הניתוחיות והתרבותיות העמוקות, עם העומק והידע בספרי הקודש – הציג יכולת ניתוח והבנה, שבקריירה שלי לא פגשתי יכולת כזאת, הבנה כזאת ועומק כזה. והאמינו לי, נפגשתי גם עם אנשים פשוטים אבל גם עם הרבה גדולי עולם.

ברגעים האחרונים של הפגישה אמר לי הרבי: כל אימת שאתה מגיע לארה"ב ביתי פתוח לפניך וחסידות חב"ד עומדת לשירותך, כפי שאתה ושירות הביטחון עומדים לשירותו של העם היהודי.

*

ומהחוויות האישיות האלה אני רוצה ברשותכם לעבור לתופעה חובקת עולם, תופעה שאין לה אח ורע בעולם הרחב, ולפי מיטב דעתי בהיסטוריה היהודית כולה. תופעה שהיא יציר כפיו של הרבי מליובאוויטש, שאותה הוא השאיר לנו, לכם, חיה ונושמת, הולכת וגדלה, הולכת ומתפשטת, תופעה שהיא מתנה אמיתית ואוצר של ממש לעם ישראל כולו.

כפי שאתם מנחשים, אני מתכוון לתופעת השליחים, או כפי שאתם קוראים להם – השלוחים. זו תופעה מדהימה בעוצמתה. לראות כיצד זוג צעיר עוזב את בית הוריו, את החממה שבה גדל והתפתח, נוסע לקצה העולם, למקום שבו לא ימצא אוכל כשר, חינוך יהודי לילדיו, ואף לא מקווה-טהרה, ובמקום המרוחק הזה הוא מקים בתוך זמן קצר קהילה לתפארת, מוסדות חינוך, בית-כנסת, בית-תמחוי, מרכז סיוע ליהודי המקום ולישראלים הפוקדים את המקום שבו הוא נטע את אוהלו.

יודעים היום כל אב ואם בישראל, כל אב ואם יהודיים ברחבי העולם, כי גם אם בנם ובתם ייקלעו בחג-הפסח, או בשבת, למקום נידח כלשהו – הם לא יהיו לבד. הם לא ייאלצו לוותר על חוויית ליל-הסדר. וגם במקרים של הסתבכות לא-נעימה, חס וחלילה, בהודו או בתאילנד – יהיה מי שיושיט להם יד, ייתן להם תמיכה ועידוד, יהיה מי שיארגן את הכול. שליחי הרבי נמצאים שם בשבילם.

זוהי בהחלט תופעה מדהימה, וההתפעלות גדלה שבעתיים כאשר יודעים שאת כל המפעל האדיר הזה הקים הרבי וניהל מחדר קטן, ללא ועדות וללא ועידות, ללא דירקטוריון, ללא חבר מנהלים, ללא יועצים, וללא יום אחד של חופש ומנוחה. רק הרבי יכול לגרום לכל שליח ושליחה לתת מעצמם יום ולילה למען הזולת, ללא כל תמורה. רק הרבי יכול לגרום לכל שליח ושליחה לחוש סיפוק ותענוג מכל טובה גשמית או רוחנית שהם עושים למען יהודי או יהודייה, שמעולם לא ראו קודם ולא יראו שנייה אחר-כך.

ובנימה אישית אני חייב לספר לכם שגם לי יש ידיד אישי שנים רבות, שליח של הרבי בקריית מלאכי, איש יקר, שעושה לילות כימים למען נערים וילדי ישראל, והכול באהבה ובמסירות אין-סופית. זכות היא לי להכיר ולהיות בקשר קרוב עם הרב אלימלך הרצל מקריית-מלאכי, שהקים ומנהל מערכות חינוך מפוארות שמקיפות למעלה מאלף ילדים ובני נוער, שעבורי הוא המגלם את שליחותו האמיתית של הרבי.

מפעל השליחות של הרבי הוא היוצר דור המשך לעם היהודי כולו. זוהי מורשתו של הרבי וזו הירושה שהרבי הותיר לנו. אסיים את דבריי בברכה כי תמשיכו ותלכו לאורו הגדול של הרבי. תמשיכו במעשיכם הטובים בקרב כל שכבות העם בארץ ובעולם. אשריכם תלמידים שזה רבכם, ואשרי הרבי שאלה תלמידיו.

לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:
לא מצליחים לצפות? לחצו כאן (להורדה)