הרב ישראל אלפנביין

בשבת שעברה נערכה בבית-הכנסת חב"ד באור-עקיבא התוועדות מיוחדת של קבלת-פנים חגיגית לכמה מחברי קהילת חב"ד באור-עקיבא ששבו מנסיעה לרבי. הקבוצה שמנתה עשרה אנשים יצאה מארץ-הקודש במוצאי ל"ג בעומר, מיד אחרי סיום הפעילות של תהלוכת הילדים, ושבה ארצה לקראת חג השבועות. במסגרת הנסיעה המיוחדת ביקרו האורחים ב-770 ונסעו להתפלל ב'אוהל' הקדוש של הרבי, וכן השתתפו בשיעורים והתוועדויות וביקרו אצל כמה שלוחים.

לא קל לאנשים מהמעמד הבינוני שעובדים למחייתם, לעזוב את מקום העבודה סתם כך באמצע השנה למשך שבוע וחצי. תחשבו על הסכום שינוכה ממשכורתם בסוף החודש בגלל הפחתה של תריסר ימי עבודה, מלבד המחיר של כרטיס הטיסה ועלות השהייה בחו"ל. בסך-הכל מדובר בהוצאה כספית לא מבוטלת, אבל כולם נענו ברצון לאתגר.

גם לא פשוט בשביל אנשים שמעולם לא ביקרו בחצרות קדשנו, אנשים די מקורבים, שחלקם התקרבו רק לאחרונה לשמירת מצוות כמו תפילין וכשרות, להתחבר לכל העוצמה הרוחנית הגלומה בד' אמותיו של נשיא הדור. אבל כשרואים את עיניהם הבורקות ושומעים את התרשמותיהם העזות, מבינים שכל רגע של הנסיעה היה שווה.
פנינו אפוא אל מארגני הנסיעה, הרב יואל מן, משלוחי הרבי באור-עקיבא, והרב מענדי וילנקין, מהפעילים הבולטים בקהילת חב"ד בעיר ומי שהיה 'הרוח החיה' בנסיעה, וביקשנו לשמוע איך מארגנים נסיעה כזו, איך מביאים אותה לידי הצלחה מקסימלית ואיך מנתבים את ההתעוררות הרוחנית לתוצאות מעשיות בשטח.

המאמץ הוכיח את עצמו

"הרעיון לארגן מכאן קבוצה שתיסע לרבי התחיל להתגלגל אצלנו כבר לפני שנתיים", אומר הרב יואל מן, "אבל לא היה פשוט להוריד את זה לפסים מעשיים. בהתחלה הייתי ספקן בגלל הקשיים הכלכליים והארגוניים, אבל חברי הקהילה לא ויתרו. כמי שמשתתפים אצלנו בשיעורי חסידות ולאט לאט מתחילים להתקרב, הם קלטו את גודל מעלת העניין והתחילו לדרוש שנארגן את זה. ובסוף, החבר'ה ניצחו".

הפור נפל בפורים. בהתוועדות של פורים עם רב הקהילה הרב אליעזר שמולביץ, כטוב לב החסידים ב'משקה', הציע הרב שכל מי שמחליט באמת ובתמים שהוא רוצה לנסוע בקרוב לרבי – ירים את ידו. עשר ידיים הורמו, והעשרה הללו הם אלה שעלו למטוס כעבור חודשיים פלוס.

"מהרגע שהחלטתי סופית שאני נוסע לרבי", מספר חבר אחר, "כבר הסתובבתי עם הרגשה חגיגית מאוד בלבי. אבל כשמסרתי את פרטי כרטיס האשראי לצורך רכישת כרטיס הטיסה לרבי, עדיין לא ידעתי מהיכן אצליח לשלם את מלוא הסכום. ידעתי שאצטרך לקצץ בהוצאות אחרות, ולא היה לי קל עם זה. למחרת מתקשר אלי פתאום סוכן הביטוח שלי. הוא מזכיר לי שלפני שנתיים הייתי מעורב בתאונה ומספר שבית-המשפט זיכה אותי בסכום כסף. לתדהמתי הרבה, התברר שזה היה זהה בדיוק לעלות של כרטיס הטיסה!".

סוף מעשה – במחשבה תחילה. התכנון המדוקדק והפרטני שהיה מלווה בהרבה השקעה ומאמץ מצידם של הרבנים מן ווילנקין, הניב תוצאות ראויות לציון. הכל היה מתואם מראש. ההתוועדויות והשיעורים, מקומות האירוח בשבתות ומקומות הביקור בימות החול. "עבדנו קשה על התוכנייה", מודה הרב מן. "היה עלינו לדחוס לתוך עשרה ימים נטו גם מקסימום של תוכן רוחני ב-770 וב'אוהל' ומה שמסביב לזה, וגם פתרונות הולמים לצד הגשמי של המסע, כמו אירוח בדירה מכובדת, ארוחות מסודרות וגם הקצאת זמנים לקניות בשביל המשפחה".

וכך, עם התוכנייה המפורטת מתכוננים כולם לצאת לדרך. אמרנו 'כולם'? לא בדיוק. פחות מיממה לפני רכישת כרטיסי הטיסה, הודיע אחד החברים על ביטול השתתפותו בנסיעה. את הכסף המיועד לכרטיס, אמר החבר, החלטתי לתרום למשפחה נזקקת. הרב מן לא נכנע, ונהג בשיטת 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'. "הבטחתי לו שנסתדר איכשהו עם העניין הזה, והזמנתי כרטיס גם עבורו".

"להרגיש שהרבי נמצא לידך"

ביום הראשון לשהותם בניו-יורק יצאו חברי הקבוצה להתפלל ב'אוהל' הקדוש של הרבי, כולם אפופי התרגשות רבה לקראת הכניסה אל הרבי. בתור הכנה לכניסה ל'אוהל', מסר לפניהם השליח הרב יצחק גולדשמיד מלונג-איילנד שיעור במאמר חסידות. אחר כך הרצה לפניהם הרב נחום טננבוים מבית-חב"ד שליד האוהל על המשמעות הפנימית של כניסה לאוהל. דבריו היו כדבר חסיד אל חסידים. "עליכם לזכור שלא הגעתם לכאן רק כדי לבקש מהרבי בקשות", הבהיר הרב טננבוים. "באתם אל הרבי. וכדי להגיע אל הרבי באמת, צריכים להתקשר אליו ולקיים את הוראותיו". הדברים הנחרצים והפשוטים עשו את שלהם, ולפני הכניסה ל'אוהל' ביקשו כולם 'גארטל', כנהוג לפני הכניסה ל'יחידות' אצל הרבי.

אני משוחח עם כמה מהחברים ומבקש שיתארו לי מה הרגישו במקום המקודש מכל. והתשובות לא מפתיעות. "אין לי מלים לתאר את ההרגשה", אומר מנחם אלמשעלי. "אגיד רק זאת: אילו יכולתי לעשות זאת, הייתי נוסע עכשיו שוב לאוהל". מיטיב לסכם את ההרגשה ר' רואל ברנע: "כשאתה מגיע לאוהל, אתה פשוט מרגיש את זה שהרבי נמצא לידך. זה הדבר הראשון שאמרתי לבני-ביתי כשחזרתי לארץ-הקודש".

"הייתי ב'אוהל' של הרבי לפני שבע שנים", מספר לי ר' מישל טימסית, "וההרגשה הפעם היתה כמו לחזור הביתה ולפגוש את אבא אחרי שנים שלא נפגשנו. הבאתי אתי כ-150 מכתבים מהחברים, והנחתי את כולם ב'אוהל'. בין המכתבים היתה חבילת בקשות של כמה נפגעי טרור באור-עקיבא שאני מרכז את הפעילות איתם מטעם בית-חב"ד ביישוב. כשהצעתי לאחד מהם לכתוב לרבי את בקשותיו, הוא היסס בקול 'האם זה באמת עובד'. שאלתי אותו מה חסר לו כעת והוא השיב שכבר שבע שנים הוא לא מצליח להשיג מקום עבודה בגלל הנכות החלקית שלו, וגם יש בעיה קשה בגג הבניין שהוא מתגורר וחברת 'עמידר' מתחמקת תקופה ארוכה מלטפל בבעיה. הצעתי לו שיכתוב לרבי על הבעיות.

"כשהנחתי את המכתבים ב'אוהל' של הרבי", ממשיך ר' מישל בהתרגשות, "אמרתי לרבי מעומק לבי: רבי, אני טיפלתי בהבאת כל הבקשות עד לכאן – כעת אני מבקש שתטפל בבקשות עצמן ותברך את כולם. ימים אחדים לאחר שחזרתי לארץ, פגשתי בפרוזדור של המפעל שבו אני עובד את אותו אחד מנפגעי הטרור והוא סיפר לי שהתקבל לעבודה במפעל הזה. ביררתי מתי התקבל, והתברר שזה היה בדיוק כשהנחתי את המכתבים אצל הרבי! בנוסף לכך, הוא סיפר לי שהתקבלה הודעה מחברת 'עמידר' שהשבוע יבואו לטפל בבעיה שיש להם על הגג..."

ועם ההתלהבות הזו חוזרים ל-770. "כשאתה צופה בוידאו של הרבי בסיום התפילה במוצאי שבת", אומר ר' מישל טימסית, "אתה מרגיש הרגשה חזקה מאוד, ממש כאילו שהרבי נמצא פה עכשיו. וההרגשה הזו התעצמה כשזכינו להיכנס לתפילה ולברך 'הגומל' במניין המתקיים בחדרו הקדוש של הרבי".

לפי התוכנייה עלתה הקבוצה גם לאמירת תהילים בדירת הרבי הריי"צ אשר בקומה השנייה של 770, וכן ביקרה ב'חדר השידורים'. התרגשות מיוחדת במינה ליוותה את כניסתם לחדר המזכירות, שם ריתק אותם הרב בנימין קליין, מזכירו האישי של הרבי, בסיפורים מחדרו של הרבי. הרב קליין תיאר לפניהם את היחס האישי שהרבי העניק לכל פונה ולכל מכתב שקיבל. בסיום השיחה אמר להם הרב קליין כשדמעות עולות בעיניו: "הרבי חסר לנו מאוד. הרבי חסר לי, והרבי חסר לכל עם ישראל".

עוצמה רוחנית אדירה

ומ-770 – לבניין הסמוך. הקבוצה ביקרה בספרייה של הרבי, וצפתה בפריטים המוצגים בתערוכה כשהחברים נהנים מהדרכה אישית ומהסברים מפורטים. רגע מעניין במיוחד היה כשאיפשרו להם להיכנס לדירה הצנועה הממוקמת בספרייה, שבה סעד הרבי עם הרבנית בלילות שבת. "הסברנו להם שבמקום הזה הרבי ניהל למשך תקופות קצרות את חייו הפרטיים", מספר הרב מן, "ולכן זה המקום המתאים לכל אחד לבקש מהרבי ברכה לעניינים הנוגעים לחייו הפרטיים – משפחה, ילדים, פרנסה ובריאות. הרבה דמעות נשפכו שם, אלה היו רגעים מרטיטים שהושפעו מקדושת המקום". ר' מישל טימסית מסכים לכל מלה: "הרגשתי שם כאילו שמכניסים אותנו לאחד החדרים הגנוזים בארמון המלך, משהו שלא כל אדם זוכים לו. חשתי יראת-כבוד לנוכח הזכות שזכינו להיכנס לתוך מקום פרטי של הרבי, וזה עשה לי הרגשה חזקה מאוד של התעוררות בלב".

חלק מהתוכנית כללה התוודעות לעולם השליחות. זה נפתח בסיור ב'משרד השלוחים' אשר בקראון-הייטס, שם התוועד איתם הרב קלמן ויינפלד שסיפר להם סיפורים שונים על הרבי ועל השלוחים. כהמשך לזה נסעה הקבוצה לווישנגטון, ואחרי הסיור בשטח הבית הלבן, נפגשו בבית 'ידידי ליובאוויטש באמריקה' עם השליח הרב לוי שם-טוב שקיבל אותם במאור פנים ואף התוועד איתם בחמימות. את הדרך חזרה לניו-יורק עשו דרך בולטימור, שם פגשו את הרב וולוול גופין, השליח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. הם הספיקו להכיר מקרוב את הפעילות שלו עם הסטודנטים, וגם לשבת בצוותא להתוועדות חמימה שנמשכה אל תוך הלילה. "הרב גופין אירח אותנו בצורה יפה מאוד", מספר אחד החברים, "והתרשמנו עמוקות כשראינו שהוא כמו פנס שמקרין על הסביבה של הסטודנטים. זה היה מדהים לראות את העוצמה שלו בשטח".

באותה מידה של חמימות התקבלו האורחים גם בקרב אנ"ש בקראון-הייטס. כך עברו להם כל ימות השבוע באווירה נפלאה של התרוממות-רוח, שהלכה והתגברה לקראת כניסת השבת. בליל שבת סעדו האורחים אצל משפחת פרץ, וביום השבת סעדו אצל הרב טייכטל. ומה רבה היתה התפעלותם כאשר שמעו שלרב טייכטל נולדה נכדה בערב שבת, כך שהרבנית נאלצה לשהות במחיצת היולדת, אך הדבר לא פגע ברמת האירוח המכובד. "כשאתה נכנס בליל שבת לבית-המדרש הגדול ב-770", משחזר מר מנחם אלמשעלי, "קשה לך לעכל ברגע הראשון את מה שרואות עיניך. המקום מלא עוצמה רוחנית אדירה, פצצה של חיות חסידית. קהל עצום של חסידים שמתפללים בשמחה ובהתלהבות. אי אפשר לשכוח את זה".

תנופה מחודשת בהתקשרות לרבי

"קהילת חב"ד באור-עקיבא היא סמל ומופת של אחדות ישראל", אומר לנו הרב מענדי וילנקין, חתנו של הרב שמולביץ המתגורר ביישוב ומסייע לפעילותו של חמיו. "והדבר התבטא גם בנסיעה הנוכחית אל הרבי: יכולת לראות כאן נציגים מכל העדות ומכל המגזרים. צרפתי לצד קווקזי, חב"דניק ותיק לצד אחד שנמצא ממש בתחילת דרכו ליהדות. כולנו בחרנו לבלות בצוותא בילוי רוחני למשך שבוע שלם. עבורנו המארגנים זה היה אתגר גדול, וברוך ה' זה הצליח מאוד. אני בטוח שלרבי יש נחת-רוח עצומה מהאחדות הזו".

הרב וילנקין מתפעל דווקא מהדברים שהוא שומע מהאנשים לאחר שחזרו לבתיהם. "זה מרגש לשמוע יהודים שהם פשוטי עמך בית ישראל, כשהם מדברים על 'זמן איכות' רוחני שהיה להם ב-770. גם אם בעת השהות בחצרות קדשנו לא כולם הרגישו מה הם מקבלים שם, אחר כך זה פתאום חוזר אליהם. לומדים שיחה של הרבי ופתאום נזכרים ברגעים המרטיטים שהיו לנו ב'אוהל' וב-770 וזה משפיע על חיי היום-יום. הרגעים האלה נחרתו בזכרוננו, מלווים אותנו הלאה ונותנים לכולנו את הכוחות להמשיך להתקרב ולהתקשר אל הרבי".

"אני ממליץ בחום לכל שליח לאמץ את הרעיון", מוסיף הרב וילנקין. "נסיעתו של שליח עם קבוצה של מקורבים אל הרבי לתקופה קצרה, היא רעיון לא קשה לביצוע. מהניסיון שלנו, אני יכול להעיד שזה לא מבצע מדי מסובך. אמנם נדרשת מהשליח עבודה יסודית מאוד לפני הנסיעה, להכין תוכנית מסודרת עם לוח-זמנים שידפוק כמו שעון. כי בסופו-של-דבר, זה מה שהופך את כל הנסיעה לחוויה מוצלחת. צריך גם לדעת לשלב בין החוויות הרוחניות לצרכים הגשמיים, לאפשר לחברים לנסוע לביקורים במקומות שונים, כך שבסך-הכל הזמן יתמלא מכל הבחינות בצורה מושלמת. שכמעט בכל מקום יהיו כולם ביחד, ושכל רגע יהיה מנוצל עד תום. כפי שאמרתי, זה דורש השקעה מאומצת, אבל הכל שווה כשמבינים עד כמה זה יכול להביא לתנופה מחודשת בהתקשרות של הקהילה כולה אל הרבי".

הנה, קחו לדוגמה את מר בקשי אברמוב. האיש קווקזי במוצאו, קבלן בניין, אדם שמסודר מבחינה כלכלית, אחד 'עם ראש על הכתפיים'. כשבע שנים הוא קשור לחב"ד באור-עקיבא, אבל מעבר לתפילות והתוועדויות בבית-חב"ד, לא עשה צעד ממשי נוסף של התחזקות רוחנית. עכשיו, מיד לאחר שחזר מ-770, התעקש להשיג טלית חב"דית מהודרת עוד לפני חג השבועות. "קיבלנו שם התעוררות חזקה מאוד", הוא מספר לי בכנות. "אתה צריך להבין משהו: אנחנו מכירים את הרבי רק מהסיפורים ומהווידאו שמראים לנו בכל מוצאי שבת בבית-חב"ד, אבל זה לא דומה לגמרי לדברים שאנשים חוו בעצמם ב'יחידות' או בהתוועדות. ועכשיו, כשאתה זוכה להיפגש עם אנשים שחיו במחיצת הרבי יום-יום ושעה שעה, זה עושה לך משהו. ההתוועדויות עם השלוחים המחישו לי את העוצמה של מפעל השליחות, והמפגשים עם דמויות כמו המזכיר האישי של הרבי, עושים לך משהו בנשמה. עד עכשיו היה חסר לי הקשר האישי הזה עם הרבי, ואחרי הנסיעה התחזק אצלי הרגש כלפי הרבי, כמו רגש של בן לאביו".

אני שואל את מר אברמוב איך הרגיש כשרגלו דרכה ב'אוהל' הקדוש של הרבי, והוא משיב בקול רועד: "מה אגיד לך? כשאתה נמצא ב'אוהל' של הרבי, פתאום הכל נפתח לך בלב... יש לי צמרמורת כשאני רק מתחיל לדבר על ההרגשה להיות ממש במקום הקדוש הזה. זה חיבור מסוג אחר לגמרי. אני עדיין מרגיש את ההרגשה הזו בלב. הרב מן אמר לי שעכשיו זה הזמן לפרוק את 'החבילות הרוחניות' שהבאנו איתנו, אבל בשבילי זה עדיין טרי מדי. אינני מסוגל עדיין לגעת בנימי הנפש הללו ולפרוק אותם...".

מר רואל ברנע מצטרף לדברים בחום: "כולנו חזרנו לארץ עם התעוררות רוחנית חזקה, אין בינינו אחד שנשאר כמו שהיה קודם. כל אחד השתנה במשהו, אם מדובר בהחלטות טובות מעשיות או בהתחזקות רוחנית כללית. כל מי שהיה אצל הרבי, הוא כבר בן-אדם אחר לגמרי. אני מרגיש את זה על עצמי, וגם רואה את זה על החברים. זוהי חוויה מדהימה. כבר עכשיו אני חושב מתי נזכה לנסוע לרבי שוב". ומסכם מר מנחם אלמשעלי: "בוודאי שהנסיעה השפיעה עלינו מבחינה רוחנית, וזה מקרין חזק גם על המשפחה והחברים".

דמעות רותחות שוטפות את פניו של ר' מישל טימסית כשהוא מביע את אותו רעיון בסגנון שלו: "למעשה, עוד לא נחתתי לגמרי, אני מרגיש שאני עדיין נמצא אצל הרבי... אחרי הכל לא זכיתי מעולם לראות את הרבי. אחרי כל החוויות הרוחניות הנפלאות שעברנו ביחד, ועם כל המטען הרוחני שהבאנו איתנו חזרה – אני מתפלל מכל הלב שנזכה כבר לראות את הרבי בעיני בשר".

"שתהיה לעיר ואם בישראל"

אחרי שאני שומע דברים שכל-כך מחממים את הלב, מתחשק לי לשוחח עם השליח הראשי לאור-עקיבא וקיסריה, הרב אליעזר שמולביץ, ולשמוע ממנו, ולו על רגל אחת, על הפעילות של בית-חב"ד שבהנהלתו, שבקרוב יציין חצי יובל שנים לקיומו.

הרב שמולביץ, כך מתברר לי מיד, הגיע לאור-עקיבא בהכוונתו הברורה של הרבי. "בהתחלה היה לי כמעט ברור שאצא לשליחות ביישוב אחר, ובדרך הטבע היה נראה לי שזה המקום הכי מתאים לי. אבל קיבלתי מהרבי תשובות ממש ברורות שמנעו ממני לצאת לשם. זמן-מה הייתי ממש אובד עצות, עד שהציעו לי לבדוק את האפשרות לצאת לאור-עקיבא וקיסריה. אני עדיין זוכר את האדם הראשון שפגשתי בפאתי היישוב כשהגעתי לכאן לראשונה. האיש התעניין מה אדם כמוני מחפש ביישוב הזה, ואמרתי לו שאני גר בכפר-חב"ד ורוצה לבוא לגור כאן. ואז האיש הגיב בתדהמה: אני למדתי בבית-הספר למלאכה בכפר-חב"ד ארבע שנים, וכל השנים אני חולם לצאת מהיישוב הזה ולעבור לכפר-חב"ד. ואתה כבר גר בכפר-חב"ד ורוצה לעבור לפה?!..."

כך בדיוק נראתה אז אור-עקיבא, עיירה קטנה שישבה על אם הדרך ומצבה הכלכלי עמד על פרשת דרכים, לאחר סגירת מפעל השטיחים הידוע שפעל במקום עד אז. וזו בדיוק היתה התגובה שקיבל הרב שמולביץ כשהלך עם אשתו הרבנית לפגישה עם ראש-המועצה דאז, שלום שבתי: "אתם בני-זוג צעירים שנראים נורמליים לחלוטין. כל החיים עוד לפניכם, מה יש לכם לחפש במקום הזה?!"

שלוש שנים אחר כך, בשנת תש"נ, נסע הרב שמולביץ לרבי ובמעמד חלוקת הדולרים מסר לרבי איגרת גדולה ובה ברכה שפרנסי היישוב כתבו לרבי לרגל שנת הארבעים לנשיאותו. "באותו מעמד מסרתי לרבי את מפתח היישוב אור-עקיבא והרבי בירך: אור עקיבא – שתהיה לעיר ואם בישראל. ובאמת, בעקבות המסה הגדולה של העלייה מרוסיה והבנייה שבאה בעקבותיה, הפכה אור-עקיבא בתוך מספר שנים לעיר ואם בישראל, ממש כפי שניבא הרבי. כ-15 שנים לאחר מכן התלוויתי למשלחת בראשות ראש-העיר יעקב אדרי שיצאה לביקור בארה"ב. נסענו לביקור ב-770, שם נכנסנו לספרייה של הרבי וצפינו בווידאו ממעמד מסירת מפתח היישוב לרבי. עיניו של ראש העיר התמלאו דמעות והוא אמר לי בהתרגשות: תראה איך הברכה שהרבי אמר התקיימה במילואה. אור-עקיבא היא כיום עיר ואם בישראל".

דיברנו על ראש העיר הקודם, והרב שמולביץ מזכיר באותה נשימה את קשריו המצוינים עם ראש העיר הנוכחי, שמחה יוסיפוב. "הוא אדם מאמין, חם לכל ענייני היהדות ותומך נלהב בפעילותנו. רק אתמול השתתף במסיבת בר-מצוה קבוצתית שאירגנו לילדי היישוב, והיום הצטרף לחגיגה איתם בכותל".

אם לדבר במספרים, כשהרב שמולביץ הגיע לכאן, מנתה האוכלוסיה בקיסריה כאלפיים נפש ובאור-עקיבא כשמונת אלפים נפש. כיום חיות בקיסריה כעשרת אלפים נפש ובאור-עקיבא כ-30 אלף נפש. גידול של פי ארבע. והגידול הזה דרש לתגבר את כוח-האדם בבית-חב"ד. לכן הביא הרב שמולביץ לפני מספר שנים את הרב יואל מן שיבוא לסייע בפעילות באור-עקיבא שהלכה והתרחבה, ואת הרב חיים-מאיר ליברמן שישמש כשליח בקיסריה.

הפעילות של הרב שמולביץ כיום היא ענפה ומסועפת. מלבד בית-חב"ד המרכזי שהוא מנהל באור-עקיבא, הוא מכהן כרב בית-הכנסת גדול, מפעיל שלושה גני ילדים, בית-תבשיל ומרכז חסד גדול, מנהל פעילות עונתית רחבה עם ילדי כל מוסדות החינוך ביישוב, כמו תהלוכת ל"ג בעומר בהשתתפות כל ילדי היישוב, כינוס אלף ילדי הגנים לקראת חג השבועות ופעילות של הרב מן בכל בתי-הספר ביישוב לקראת החגים. ובימים אלה עומדת להסתיים בנייתו של מקווה גדול ומהודר בשיטת חב"ד. המקווה הוקם בשכונה חדשה ומפותחת ההולכת ונבנית בצפון העיר, בשיתוף עם העירייה והמועצה הדתית.

'כלל ישראל' או 'פרט ישראל'?...

אני מבקש לשמוע דווקא על ההתחלה ושואל איך מצליח אברך חב"די צעיר להפוך לדמות דמות חביבה ואהודה על בני כל העדות וכל שכבות הציבור באור-עקיבא וקיסריה. הרב שמולביץ, אדם משכמו ומעלה תרתי משמע, מחליק את זקנו הארוך ומספר לי על 'רגע קטן' שהיה לו במחיצת הרבי: "כשעמדתי ב'גן-עדן התחתון' כדי לקבל את הסידור מידי הרבי לפני חתונתי, עמדה שם גם הסבתא של הכלה, הרבנית העכט משיקגו, שעמדה לנסוע לחתונתנו בארץ-הקודש. בטרם נכנס הרבי חזרה לחדרו הקדוש, בירכה הרבנית העכט את הרבי במספר ברכות וסיימה באיחול שהרבי יזכה לראות נחת מכלל ישראל. ואז, ממש בשנייה האחרונה לפני שהרבי סגר את דלת החדר, פתח הרבי בחזרה את הדלת והוסיף כשחיוך גדול ומיוחד משתפך על פניו הק': 'און אויכעט פון [=וגם מ]פרט ישראל'... ומאז אני אומר תמיד לעצמי (ובמיוחד כשאני נתקל באדם שממש מעצבן אותי...): אולי אדם זה הוא ה'פרט ישראל' שעליו דיבר הרבי?..."

הנה דוגמה אחת של 'פרט ישראל' שהרב שמולביץ קירב ליהדות: יומיים לפני חג השבועות האחרון נכנסו לבית-חב"ד בני זוג שהרב שמולביץ סידר את הקידושין שלהם לפני כמה שנים, ונמצאים בתהליך מואץ של התקרבות ליהדות. הבעל סיפר לרב מענדי וילנקין מה היה ה'מכה בפטיש': "זה כבר המון זמן שרציתי להתקרב ליהדות, אבל מעבר לעבודתי הקבועה, בשבתות עבדתי כמאבטח באיזה מועדון לילה וכך הרווחתי בשבת יותר מכל השבוע. והיה קשה לי להחליט להפסיק את זה. מצב דומה היתה לגבי מקום העבודה של אשתי. עד שיום אחד פגשתי את הרב אליעזר כשיצאתי בשבת מהעבודה במועדון בסיום משמרת. לא היה נעים לי, אבל הוא ניגש אלי, הניח את ידו בחום על ראשי ובירך אותי שלא אעבוד עוד בשבתות. באותו רגע החלטתי שזהו זה, לעולם לא אעבוד עוד בשבתות. ומכאן היתה הדרך קצרה להמשך ההתקרבות לשמירת מצוות".

אצל הרבי שמולביץ, כשאומרים יחס אישי, זה "גם" כלפי השכן ממול. "כשהגעתי לאור-עקיבא, המקום הראשון שמצאתי לגור בו היה בצמוד למשרדו של סוכן ביטוח. למחרת פגש אותי האיש ופתחנו בשיחה. סיפרתי לו שגם אבי-מורי שי' הוא סוכן ביטוח. האיש נבהל וחשב שבאתי לפתוח משרד ביטוח ממש לידו. הרגעתי אותו ואמרתי לו: אם הייתי רוצה, הייתי עובד עם אבי בירושלים ומסתדר טוב בפרנסה. לכאן הגעתי בשליחות הרבי מליובאוויטש. האיש התלהב מאוד, וביקש תמונה של הרבי.

"למחרת הוא ניגש אלי וסיפר לי שהחבר הכי טוב שלו נשוי כבר 12 שנה ואחרי כל הטיפולים שעשו אין להם ילדים. הוא התחנן אלי שאבקש מהרבי ברכה בשביל החבר. עשיתי כבקשתו. בחצות הלילה מצלצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו היה הרב בנימין קליין ובפיו מענה-קודשו של הרבי: 'לימוד ההלכות הצריכות, בשורות טובות'. כעבור פחות משנה נולדה לו בת... כיום, אברהם כהן הוא כבר סבא לנכדים, ומכהן כיו"ר מועצת המנהלים של המתנ"ס המקומי. לפני כתריסר שנים הוא כיהן כסגן ראש עיריית אור עקיבא. כשנסענו במשלחת מאור-עקיבא לניו-יורק, יצאה המשלחת לאוהל של הרבי. כשהגענו ל'אוהל', הוא אמר לכל חברי המשלחת: 'אני רוצה שתדעו לאן אתם עומדים להיכנס', וסיפר לכולם את הסיפור הזה".

כפי שהזכרנו, הרב שמולביץ מפעיל את 'מרכז ואהבת', בית-תבשיל המספק ארוחות חמות לנזקקים וחסרי יכולת. אגב, המרכז נקרא 'ואהבת', על שם רבי-עקיבא שאמר ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא כלל גדול בתורה, והרי שם היישוב הוא אור-עקיבא. מהמרכז הזה מתנהלת פעילות מסועפת של עזרה לזולת: חלוקת חבילות מזון לנזקקים; אולם שמחות למשפחות עולים וגם ותיקים שאין להם אפשרות לממן שמחה באולם גדול ומפואר; חלוקת בגדים למשפחות מעוטות יכולת, וגם יחידת אירוח לאנשים שנקלעים לאירועים באור עקיבא ו'נתקעים' שם מאוחר בלילה ("בכל אור עקיבא אין למצוא בית מלון או בית הארחה").

בארבע השנים האחרונות, מאז פטירתו של הרב מנחם חכם זצ"ל, רבה האשכנזי של אור-עקיבא, מכהן הרב שמולביץ במקומו של הרב חכם כרב בית-הכנסת הגדול, שהוקם על-ידי עולים מרומניה ונקרא 'קדושים', על-שם קדושי השואה. במשך שנים רבות שימש בית-הכנסת הגדול מוקד משיכה לקהל גדול. בשנים האחרונות הלך ונחלש מעמדו, במקביל להיחלשותו של הרב חכם לעת זקנתו. ואז ביקש הרב חכם מהרב שמולביץ שיקבל על עצמו את ניהול בית-הכנסת הגדול תחת אחריותו. מאחר שהשליח הרב מן כבר הפעיל בהצלחה את בית-הכנסת החב"די, התאפשר לרב שמולביץ לתפוס את הנהגת בית-הכנסת הגדול. וההצלחה מדברת בעד עצמה: אם בתחילת דרכו היה שם בקושי מנין בשבתות, היום מתפללים שם כמאה איש בכל יום שלוש תפילות ביום, עם שיעורי תורה רבים. בקיצור, המקום הפך להיות ממש ה'שטיבל' של אור עקיבא ומשמש מוקד משיכה לתושבים רבים.

לא תמיד רואים את התוצאות במספרים בולטים מול העיניים. למשל, ילדי המשפחות שהרב שמולביץ קירב ליהדות, לומדים בת"תים ובתי-ספר חב"דיים בנתניה וחדרה, ואחרים כבר לומדים בישיבות ובסמינרים חב"דיים. ר' מישל טימסית (ששמו הוזכר בתחילת כתבה זו) נולד בצרפת למשפחה שהיתה רחוקה לגמרי מיהדות. הורי אשתו רכשו דירת-נופש בקיסריה, ואחרי חתונתה של הבת החליטו לגור בקביעות בקיסריה. בעקבותיהם החליטו הבת ובעלה מישל לעבור לגור בסביבת ההורים. לא היה להם תקציב לקנות וילה בקיסריה, ולכן קנו דירה באור-עקיבא. בהשגחה פרטית זה היה בדיוק מול ביתו של הרב שמולביץ. כשמישל ראה את הרב, ביקש ש"יבוא לברך את הבית החדש שלו". הוא אפילו לא ידע מה זו מזוזה. הרב שמולביץ הציע לקבוע מזוזה, ובאותו מעמד גם "לברך את הבית". ככה זה התחיל. כיום
אחד מבניו הוא מהפעילים בבית-חב"ד ביישוב מעלה-אדומים, בן אחד לומד בישיבת חב"ד ברחובות, ור' מישל עצמו מכהן כגבאי בבית-הכנסת החב"די ביישוב.

הזכרנו קודם את רבו האשכנזי של היישוב, הרב חכם זצ"ל, שגם דבק בתורת החסידות ואף ביקר אצל הרבי במעמד חלוקת הדולרים. גם רבו הספרדי של היישוב, הרב עמנואל משעלי, שמר על קשרים טובים עם חב"ד, והמסורת הזו נמשכת עתה, עם הסמכתו של הרב אליהו אילוז מנתניה לרב היישוב. "אור-עקיבא גדלה מאוד", מסכם הרב שמולביץ. "יש ביישוב כיום לא פחות מ-35 בתי-כנסת המייצגים את מגוון העדות, ממש קיבוץ גלויות, ויש לנו קשר טוב עם כולם".