"אתה חייב לגשת לבית התבשיל. הם הצילו אותי. בלעדיהם לא הייתי חי"! פנה אלי ידיד נעורים, אדם שירד מנכסיו והגיע לפת לחם. ליוויתי את העובדים ואת המתנדבים, שוחחתי עם המנהלים, הטבח, המתנדבים, עם יו"ר העמותה - ארז מחב"ד. סלט של רגשות הציף אותי, בושה, כעס וגאווה. הבושה והכעס הם על מדינת ישראל ועל החברה. לא נעסוק בכך. הגאווה היא על המפעל המדהים הזה, המבליט את העובדה שיש לרחובות ייחוד ואיכות.

מפעל להצלת חיים

ברח' יעקב 44, סמטת חביבי, ליד בית העם, נמצא "בית התבשיל", המפעל של עמותת "לחיות בכבוד". 18 שנה הוא קיים. אי אפשר שלא להשתאות מהיקף הפעילות, מחדוות הנתינה, מאיכות העובדים והמתנדבים ומתחושת השליחות שלהם. מבקשים בענווה לא לציין שמות. במטבח מאובזר ותקני, בפיקוח משרד הבריאות, מכינים מידי יום כ-600 מנות חמות המגיעות כולם לאנשים, כן, בסוף מדובר באנשים. עולים, תלמידי בתי ספר תיכוניים ברחבי העיר, סועדים בבית המתנדב ברח' סמילנסקי, אנשים שמתביישים להיחשף - מקבלים לביתם, להוסטל נערות בשיקום, נגמלי סמים ועוד.

עליזה כדוגמא

עליזה אחראית על חלוקת המזון ברח' סמילנסקי. יש לה סדר יום קבוע. מגיעה למטבח, בודקת מה הכינו היום, ונוסעת עם המזון לבית ברח' סמילנסקי. כל יום בשעה 11:45. הייתי שם. כשמגיע האוכל, אנשים כבר ממתינים. חלקם אוכלים במקום חלקם לוקחים הביתה. משפילים מבט, למרות שהמחלקים ועליזה מאירים להם פנים. "קשה להשיג מתנדבים", אומרת עליזה, "אני רוצה לצאת לחופשה ולא יכולה - אני יודעת שאם לא אגיע המקום פשוט יישאר סגור ואז לא יהיה מי שייתן לאנשים את האוכל".

תרופות או אוכל?!

מגיעים להוסטל באושיות. עשרות קשישים כבר ממתינים באולם החלוקה. עומדים בתור בשקט מופתי. עצובים ועיניהם כבויות. טיפין טיפין יגיעו היתר. תמונה דומה גם בקרית משה. אם הקשישים האלה יצטרכו לדאוג בעצמם לארוחה חמה, זה יבוא על חשבון התרופות! כולם יודעים זאת.

והילדים

יש אווירה מיוחדת של נתינה ועשייה מהנשמה. בעוד אני קורא מכתבי תודה, מגיעה מתנדבת מאורט, לוקחת מנות למספר בנות הנמצאות בפרויקט העמצה. "אם לא היה בית התבשיל המפעל הזה פשוט לא היה מתקיים", אמרה המתנדבת. אחריה מגיעה מתנדבת אחרת לקחת מנות לבית ספר אחר. כל בתי הספר התיכוניים קשורים לבית התבשיל. מקבלים מנות עבור תלמידים מסומנים. בכבוד ובצנעה. מגיע אב, חולה וחסר יכולת לתפקד פיסית. כשאינו נמצא בבית חולים הוא מגיע. הבן שלו בן חמש ויש לו יום הולדת. בית התבשיל דאגו לו לקצת שמחה. "למלאך שלי", אומר האב בדמעות. כך עוד סיפור ועוד סיפור, הכל אמיתי..

ומי מממן?

התורמים, חלקם ידועים ואמידים - לא רוצים פרסום. יו"ר העמותה הוא ארז קרלנשטיין הבלתי נלאה מחב"ד. הוא אשר אמרנו, בושה, כעס וגאווה.