קטעים מהכתבה - משה גפנר, שבועון 'כפר חב"ד'

בתוככי משרד הביטחון, 'מרכז העצבים' החשוב ביותר בישראל שמופקד על הגנתה, קרוב מאוד לאוזניהם של מקבלי ההחלטות בנושאים הקריטיים ביותר, היה לחסידות חב"ד ידיד אמת. דלתו הייתה פתוחה תדיר בפני נציגיה, העסקנים שבשקט ובחשאיות באו ויצאו בחדרו הצנוע שתמיד שידר ענייניות, בהתאם לאופיו הקורקטי של האיש שהמתין להם שם, ותוך שלוש דקות של שיחה קצרה נפתחה עוד דלת בפני הפעילות החב"דית בצה"ל, למשל.

חיים ישראלי, אחד מוותיקי מערכת הביטחון ואנשי סודה, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, נולד בעיירה מוטול (מוטלה) שבבלרוס למשפחת גוטנסקי. הצצה לערש ינקותו יכולה להסביר את נטייתו החיובית כל־כך לאידישקייט, שהתבטאה בין היתר בעזרה שהגיש לחסידי חב"ד ובחלקו הגדול והמרכזי בכל הנושא של דחיית הגיוס לבחורי ישיבות.


סיוע גדול חב"ד. ישראלי

"הוא היה יהודי מיוחד במינו", סופד הרב מנחם לרר, יו"ר ועד כפר חב"ד לשעבר שמאז תשמ"ג ועד פטירתו של ישראלי טיפח עמו קשרים הדוקים.

"לפניי, הוא הכיר את הרב שלמה'קה מיידנצ'יק ע"ה, שהיה יו"ר ועד כפר חב"ד. היה אדם חכם, נבון, הפינה החמה לכל יהודי או לכל בעיה יהודית שהייתה ליהודי עם משרד הביטחון או עם צה"ל".

בהיבט הפרטי, הרב לרר מתכוון בעיקר לסיוע שהעניק ישראלי לתלמידי ישיבות 'תומכי תמימים' בארץ לקבל דחייה של שנה אחת מהשירות הצבאי כדי לנסוע ל'קבוצה' בחצר הרבי. "זו הייתה דמותו של האיש לאורך כל השנים. ולמרות שהוא עצמו היה נראה במשרד ללא כיפה על ראשו, הוא היה יהודי עם אהדה לאידישקייט, שגם הניח תפילין מידי יום ושמר שבת מיוזמתו. איש לא השפיע עליו בנושא הזה, וזה נבע מחינוכו ומהיותו מי שהוא".

שיחה אחרונה

הרב בנימין קליין, מזכירו של הרבי, נוצר עד היום סודות כמוסים מתשדורות בעניינים חשאיים שניהל בין הרבי לבכירי מערכת הביטחון. אפשר להעריך עד היכן מעמיקים קשרים אלו מהעובדה שחיים ישראלי הזמין באופן אישי את הרב קליין למסיבת הפרידה שנערכה לו ממשרד־הביטחון. הרב קליין נעתר להזמנה, והגיע במיוחד ארצה.

"הוא היה יהודי מיוחד, שעזר לכל אחד כמיטב יכולתו, ובפרט לדתיים", אומר הרב קליין, שמכיר היטב את משפחתו של ישראלי ואף ניחם את רעייתו של חיים ישראלי תבדלח"א, במילים קצרות לזכרו.

"לפני שנפל למשכב, טלפנתי אליו להתעניין בשלומו ושוחחנו ארוכות. הוא העריץ את הרבי והוקיר אותו מאוד, ומכאן נבעו קשרינו. אחר־כך מצבו הידרדר, והוא איבד את הכרתו".

ההערכה הנלהבת לרבי

למעלה מיובל שנים היה ישראלי לאחת הדמויות המשפיעות ביותר במשרד הביטחון. עמיתיו ציינו לשבח את צניעותו הנדירה, ואיך היה בורח מן הכבוד ומן הפרסום למרות שהיו ראוי לשבחים רבים על פועלו.

בציבור הכללי איש כמעט לא הכירו, עד שבשנת תשנ"ח קיבל את 'פרס ישראל' למפעל חיים, ושמו נישא לתהילה בפיהם של אנשי קהיליית הביטחון שנהנו מכישוריו הנדירים – זיכרון פנומנאלי, יושר אישי והגינות.

את דרכו הביטחונית החל בשנת תש"ח, עם הגיעו ארצה וגיוסו לצה"ל. תכונותיו החיוביות הובילו אותו לשמש יד ימינם של שרי הביטחון הרבים לדורותיהם, החל מדוד בן־גוריון, פנחס לבון, לוי אשכול, משה דיין, שמעון פרס, עזר ויצמן, מנחם בגין, אריאל שרון, יצחק שמיר, יצחק מרדכי, אהוד ברק, ובנימין בן אליעזר.

יצחק רבין אמר עליו: "חיים ישראלי הוא הרצף הענייני של הביטחון, ובדרך כלל הצליח לתקן מה שהשרים האחרים קלקלו..."

האם היה לו קשר עם הרבי?

"לא ידוע לי על קשר ישיר, והוא גם לא היה מעולם אצל הרבי. העובדה הזו רק מעצימה את דמותו, שלמרות שמעולם לא "התחנך" על־ידי הרבי ישירות, ולא היה 'חייב' לרבי מאומה, הוא הגיב בהתלהבות לכל פניה שלי בנושא של עזרה ל'מבצעים'. הוא תמיד היה שואל, 'זה מה שהרבי רוצה?', וכשנענה בחיוב ניגש לבצע את העניין בלי שהיות. ואין זה משנה אם לצורך העניין הוא יצטרך לעבור בלשכותיהם של הרמטכ"ל, של שר הביטחון, של בכירים אחרים. עבורו, כל עניין שהרבי רוצה היה ציווי שיש לקיימו בכל מחיר.


"יהודי עם אהדה לאידישקייט". הרב לרר

הדבר הזה הפליא אפילו אותי. ופעם, ברגע של פתיחות, שאלתי אותו: 'הרי מעולם לא היית אצל הרבי, אפילו לא ראית אותו, מהיכן נובעת המסירות הזו שלך?'. חיים ישראלי ענה לי: 'אני רואה את הרבי כמנהיג, כמי שמתווה את החזון והדרך'.

מלבד התשובה המתומצתת, הרב לרר ניסה להסביר בעצמו את פשרה של התופעה. "הוא נמנה על קבוצה בת שלושה חברים קרובים, בכירים במשרד הביטחון, ששניים מהם מאוד מפורסמים בקשר שלהם עם הרבי – מר יוסי צ'חנובר והשופט אליקים רובינשטיין. יחד הם עבדו במשרד הביטחון לאורך שנים, והיו בידידות קרובה מאוד.

יוסי צ'חנובר, בתפקידו כמנהל משלחת הרכש במשרד־הביטחון בניו־יורק, היה הרבה מאוד אצל הרבי, ובימי כיפור היה מגיע להתפלל ב־770. גם רובינשטיין היה אצל הרבי, אף אם לא באותו היקף. לאור זה, אני מניח שהם שיתפו אותו בחוויותיהם מהרבי, והדבר השפיע גם עליו.

עזרה בקנה-מידה עצום

ישנה סיבה בעטיה ישראלי לא היה בעצמו אצל הרבי?

"הוא מאוד רצה להיות אצל הרבי, אך באופן בסיסי הוא נמנה על סוג האנשים שלא יצאו הרבה את הארץ, למרות תפקידיו הבכירים. בהזדמנות אחת, כשהיה בניו־יורק, הרבי לא קיבל ל'יחידות' באותה תקופה, למרות שהביע רצון להיכנס".

מה היקף העזרה שהוא העניק לחב"ד לאורך השנים?

"קשה להעריך, אך מדובר בקנה מידה עצום. באותן שנים, שנות המ"מים, הפעילים ב'מבצעים' בצה"ל היו מקבלים רכבים צבאיים שהיו מסיעים אותם לבסיסים, בסוכות, בפורים ובכל השנה.

"היה מדובר בעשרות רכבים. אם היה קורה שמאן־דהו היה מרים גבה ומצר את הפעילות הזו, הוא היה בולם אותו. אם בכנסת עלתה שאילתה בנושא, חיים ישראלי היה ניגש לדבר על־כך עם הרמטכ"ל, עם שר הביטחון, וידע לפתור כל בעיה בדרך הטובה ביותר, בשקט וללא רעש".

"הוא היה תומך גם ברמת המאקרו של ה'מבצעים'. היו שנים שהפעילות התנהלה בצוותא עם חיל החינוך בצה"ל, עם הרבנות הצבאית. ישראלי היה בידידות קרובה מאוד עם הרב גד נבון, שהועילה מאוד לאינטרסים החב"דיים".