מערכת COL
|
יום י"ב סיון ה׳תשע״א
14.06.2011
השמש תזרח אחרי 'ספטמבר' ● דעה
"ראו את הפאניקה שגורמים מסויימים מנסים ליצור לקראת הניסיון של אש"ף להכריז על מדינה עצמאית בספטמבר. הם משתמשים בכל המילים המפחידות: צונאמי, סלע מתגלגל, תהום, מפולת. רק כשנכנסים קצת לפרטים מתברר שלא כצעקתה. השמש תוסיף לזרוח" ● טורו השבועי של הרב מנחם ברוד ב'שיחת השבוע' למאמר המלא
כותרות בתקשורת הישראלית
מאת הרב מנחם ברוד
המרגלים שחזרו למדבר מהמסע בארץ-ישראל ותיארו לפני בני-ישראל את מה שראו עיניהם, הציגו מציאות אמיתית בבסיסה. הם סיפרו כי "עז העם היושב בארץ", כי יש בה "נפילים בני-ענק", כי "הערים בצורות גדולות מאוד".
חטאם בא לידי ביטוי בשני דברים. ראשית, ההגזמה והניפוח. אפשר לתאר דברים כהווייתם, כמציאות שעמה צריך להתמודד, ואפשר לנפח אותם ולנסות להעצים את כוחם, כדי להפחיד את העם. הדבר השני שבו שגו הוא הסקת המסקנות והקביעה "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו".
האמונה מכריעה
החטא הגדול של המרגלים התבטא בכך שאיבדו את האמונה. הראייה שלהם נעשתה 'ריאליסטית' מדיי, קרה מדיי. מה אנחנו משוגעים, ללכת נגד כל העולם?! – טענו. צריך להיות מציאותיים, לחדול מההזיות ה'משיחיות', להכיר במגבלות כוחנו.
הקולות האלה מלווים אותנו לאורך כל ההיסטוריה, וזה למעשה שורשו של הוויכוח הפנימי בימינו. ראו את הפאניקה שגורמים מסויימים מנסים ליצור לקראת הניסיון של אש"ף להכריז על מדינה עצמאית בספטמבר. הם משתמשים בכל המילים המפחידות: צונאמי, סלע מתגלגל, תהום, מפולת. רק כשנכנסים קצת לפרטים מתברר שלא כצעקתה. השמש תוסיף לזרוח.
אבל גם כשיש קשיים אמיתיים ואתגרים ממשיים השאלה היא כמה אמונה יש לך כדי לעמוד מולם. אילו היינו מביטים רק על הכוחות הניצבים נגדנו, היינו צריכים זה כבר לחדול מלהתקיים. אבל עם-ישראל חי וקיים למרות הכול. אנחנו קיימים בזכות האמונה בקב"ה ובכוחו העל-טבעי, שתמיד ניפץ את כל התחזיות ה'מפוכחות'.
יש מי שמוליך אותנו
ראו לאן דִרדרה אותנו אותה מדיניות 'ריאלית' ו'פרגמטית'. שוב ושוב אנחנו מנסים לרַצות את העולם, ומתברר ששום דבר אינו משביע את הזאב הרעב. הערבים דוחים כל הצעה, ואנחנו האשמים. איש אינו תובע מהם להציע 'יוזמה מדינית', שיש בה ויתור על עמדותיהם. רק אנחנו צריכים כל העת להציע 'יוזמות', שאינן אלא עוד התקפלויות ונסיגות ללא תכלית.
כשמנסים להיות 'ריאליים' מדיי, מגיעים למצב שבו רואים צל הרים כהרים ומתחילים לרעוד מקול עלה נידף. ואף זאת ראינו אצל המרגלים: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" – כשאתה מתייחס לעצמך כאל חגב, התוצאה היא שבאמת מתייחסים אליך כך. מוּכר קצת, לא? הגויים החלו לראות שאנחנו פוחדים מהצל של עצמנו, והתגובה בהתאם.
אם נביט במציאות בעיניים של אמונה נראה כי הקב"ה מוליך אותנו בכל מהלכי חיינו. בניסים גלויים השיב לנו את השליטה על חלקים נרחבים של ארץ-ישראל. בדרך על-טבעית עמד לימיננו בכל המערכות הקשות נגד אויבינו.
מצבנו היה יכול להיות טוב לאין-ערוך אילו היינו מוכיחים מעט יותר נחישות ורצון לשמור על מתנת אלוקים זו. דיי לנו בכישלון הגדול של חטא המרגלים, שמאסו בארץ חמדה. עכשיו עלינו ללכת בדרכם של יהושע וכלב ולהכריז לעצמנו ולעולם כולו: "עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה"
המרגלים שחזרו למדבר מהמסע בארץ-ישראל ותיארו לפני בני-ישראל את מה שראו עיניהם, הציגו מציאות אמיתית בבסיסה. הם סיפרו כי "עז העם היושב בארץ", כי יש בה "נפילים בני-ענק", כי "הערים בצורות גדולות מאוד".
חטאם בא לידי ביטוי בשני דברים. ראשית, ההגזמה והניפוח. אפשר לתאר דברים כהווייתם, כמציאות שעמה צריך להתמודד, ואפשר לנפח אותם ולנסות להעצים את כוחם, כדי להפחיד את העם. הדבר השני שבו שגו הוא הסקת המסקנות והקביעה "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו".
האמונה מכריעה
החטא הגדול של המרגלים התבטא בכך שאיבדו את האמונה. הראייה שלהם נעשתה 'ריאליסטית' מדיי, קרה מדיי. מה אנחנו משוגעים, ללכת נגד כל העולם?! – טענו. צריך להיות מציאותיים, לחדול מההזיות ה'משיחיות', להכיר במגבלות כוחנו.
הקולות האלה מלווים אותנו לאורך כל ההיסטוריה, וזה למעשה שורשו של הוויכוח הפנימי בימינו. ראו את הפאניקה שגורמים מסויימים מנסים ליצור לקראת הניסיון של אש"ף להכריז על מדינה עצמאית בספטמבר. הם משתמשים בכל המילים המפחידות: צונאמי, סלע מתגלגל, תהום, מפולת. רק כשנכנסים קצת לפרטים מתברר שלא כצעקתה. השמש תוסיף לזרוח.
אבל גם כשיש קשיים אמיתיים ואתגרים ממשיים השאלה היא כמה אמונה יש לך כדי לעמוד מולם. אילו היינו מביטים רק על הכוחות הניצבים נגדנו, היינו צריכים זה כבר לחדול מלהתקיים. אבל עם-ישראל חי וקיים למרות הכול. אנחנו קיימים בזכות האמונה בקב"ה ובכוחו העל-טבעי, שתמיד ניפץ את כל התחזיות ה'מפוכחות'.
יש מי שמוליך אותנו
ראו לאן דִרדרה אותנו אותה מדיניות 'ריאלית' ו'פרגמטית'. שוב ושוב אנחנו מנסים לרַצות את העולם, ומתברר ששום דבר אינו משביע את הזאב הרעב. הערבים דוחים כל הצעה, ואנחנו האשמים. איש אינו תובע מהם להציע 'יוזמה מדינית', שיש בה ויתור על עמדותיהם. רק אנחנו צריכים כל העת להציע 'יוזמות', שאינן אלא עוד התקפלויות ונסיגות ללא תכלית.
כשמנסים להיות 'ריאליים' מדיי, מגיעים למצב שבו רואים צל הרים כהרים ומתחילים לרעוד מקול עלה נידף. ואף זאת ראינו אצל המרגלים: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" – כשאתה מתייחס לעצמך כאל חגב, התוצאה היא שבאמת מתייחסים אליך כך. מוּכר קצת, לא? הגויים החלו לראות שאנחנו פוחדים מהצל של עצמנו, והתגובה בהתאם.
אם נביט במציאות בעיניים של אמונה נראה כי הקב"ה מוליך אותנו בכל מהלכי חיינו. בניסים גלויים השיב לנו את השליטה על חלקים נרחבים של ארץ-ישראל. בדרך על-טבעית עמד לימיננו בכל המערכות הקשות נגד אויבינו.
מצבנו היה יכול להיות טוב לאין-ערוך אילו היינו מוכיחים מעט יותר נחישות ורצון לשמור על מתנת אלוקים זו. דיי לנו בכישלון הגדול של חטא המרגלים, שמאסו בארץ חמדה. עכשיו עלינו ללכת בדרכם של יהושע וכלב ולהכריז לעצמנו ולעולם כולו: "עלֹה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה"
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
