מערכת COL
|
יום ד' סיון ה׳תשע״א
06.06.2011
"ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה" ● הרהורים "לחג הרבנים"
בימים אלו, בהם אנו מתפללים "לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה", עולים בלב כל חבדני"ק הרהורים נוגים על שעברו כבר 20 שנה מאז קרא לנו הרבי מעמקי לבו הטהור: "עשו כפי יכלתכם והביאו את המשיח למטה" ועדיין לא הצלחנו במשימה ● בשבועות האחרונים נעו אמות הסיפים במחננו מקנאי-אנ"ש שיצאו חוצץ נגד ה"תערובת" רח"ל של משיחיסטים ואינם משיחיסטים ודשו בסוגיית "אין מפטירין לפני הפסח אפיקו-עיתון"... ● הרב יחזקאל סופר במאמר לרגל התכנסות המוצי"ם בחג השבועות בחצר הרבי לסיפור המלא
לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה
הרב יחזקאל סופר
בימים אלו, מאז כ"ח בניסן ועד ערב חג השבועות בימים שאנו מתפללים "לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה", עולים בלב כל חבדני"ק הרהורים נוגים על שעברו כבר 20 שנה מאז קרא לנו הרבי מעמקי לבו הטהור: "עשו כפי יכלתכם והביאו את המשיח למטה" ועדיין לא הצלחנו במשימה שהוטלה עלינו, נקיפות מצפון אלו מתגברות לאור ההתעוררות לאחרונה שניסתה לאגד את הפלגים במחננו תחת הסיסמה: "אייכה"!
וצפות התהיות: האין אנו מפנים בטעות את הדרישה "עשו כפי יכלתכם" כלפי חוץ? מה צריכים לעשות כל החוגים האחרים, כדי לזרז קבלת פני משיח צדקנו? כמה שלטים אנו צריכים לפרסם שהם יקבלו עליהם את מלכות המשיח או כמה תעמולה אנו צריכים לעשות שהם ילמדו חסידות, שהם יקבלו שיחותיו של הרבי?...
אבל הקול האלוקי הנצחי שמדבר מתוך גרונו של נשיא הדור, פונה אלינו קהל מקושריו, לכל אחד אישית בתביעה: "אייכה"?! מה אתה כחבדני"ק יכול וצריך לתקן במסגרת שלנו, כדי לזרז את ביאת המשיח?
עלינו ללמוד מהרבי, שבכל עת מצוא חיפש מה עוד לא עשינו ואולי דבר זה הוא הקש האחרון שישבור את גב הגלות?...
דבר נוסף שלמדנו מהרבי, גם זה בקשר לחטא אדם הראשון, אישיות כה נשגבה כאדם יציר כפיו של הקב"ה לא הצליח להתגבר על דרישה כה פעוטה: להתאפק בסך הכל רק שלש שעות מאכילת פרי אחד מתוך אלפי הפאפיות והאננסים וסוגי האילנות הטרופיים שבגן עדן... והסיבה היא בגלל שהסיטרא אחרא ידע שהדרישה הפעוטה הזו היא מאד מאד גורלית, היא תקבע אם האדם יישאר בגן העדן לחיי גאולה נצחית או שייטרד מעולמו לגלות מחוץ ל"גני" של הקב"ה, אי לכך, הטיל השטן את כל כובד משקלו, בכל מיני שיטות ערמומיות והגביר כל כך את תאוותו של האדם עד שלא עמד בניסיון.
וההוראה מזה – מסכם הרבי – שבאם יהודי רואה שישנה איזו שהיא דרישה אלוקית פשוטה וקלה, ולמרות כל המאמצים ליישמה, נערמים קשיים בלתי הגיוניים נגדה, יש לחשוש שדווקא דרישה זו פוחד ממנה הנחש פחד מוות ועל כן הוא מתפתל בחלקלקות לשונו לומר: "אף כי אמר אלקים!... אז מה אם הוא אמר?!...
במשנתו של הצ"צ [דרמ"צ מצוות מחיית עמלק] מבואר שעמלק נתקע תמיד "בדרך", בצומת שבין דרגא לדרגא, ובכל שלישיית-ספירות, הוא נלחם בספירה השלישית דווקא, כי היא החוליה המעבירה את האור האלוקי אל השלישיה הבאה:
לדוגמא:
בשלישיה של חב"ד, אין לו התנגדות ל"חכמה ובינה", שהרי הוא "יודע את רבונו", אך מלחמתו היא נגד ה"דעת", שהיא מפנימה ומעוררת התלהבות האהוי"ר ועמלק עניינו לקרר.
ברם, אם לא הצליח לבלום את היהודי בשלישיית המוחין, ועל אפו וחמתו התעמק היהודי ב"דעת" והוליד ממנה "חסד וגבורה" שהם "אהבה ויראה", עמלק אינו אומר נואש ומנסה להניאו מלהגיע ל"שלישי" שבשלישיית-המידות, ל"תפארת", הממזגת בין החסד והגבורה, על מנת ש"יתמתנו" מקיצוניותם ויוכלו להוליד החלטות טובות, שהם "נצח" ו"הוד", על כן הוא לוחם נגד ה"תפארת" ומעדיף שההתלהבות תהיה בהתפשטות גדולה או בכיווץ גדול, ששניהם רחוקים מעולם ההחלטות הפרקטיות.
ברם, אם גם כאן לא הצליח, עד שכבר צפו ההחלטות של ה"נצח" השואף ליישום האהבה, גם ה"הוד" השואף ליישום היראה, לא מתייאש עמלק ונתקע בשלישי-שבשלישי ב"יסוד", שהוא הבאת ההחלטות לידי פועל ממש בספירת ה"מלכות" ומנסה לקררו בטענה:
לא די שהתבוננת, וגם התלהבת ואפילו הגעת להחלטות איתנות? האם כל חשוב גם לקיים? הלא בחסידות "העיקר הלב", לא כך?
אמנם בהיסטוריה היהודית מצינו את שלשת השלבים הללו במלחמות עם עמלק לדורותיו:
בזמן משה היתה מלחמת עמלק בדרך אל קבלת התורה כנגד ה"דעת" [בחינת משה ובחינת מתן תורה", על כן "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו" פירש רש"י: "חתך ראשי גיבוריו" [ולמאי נפק"מ סגנון ההריגה ואופן החיתוך?..] רמז למידה כנגד מידה, עמלק מנסה "למלוק" את ה"דעת" שבמוח-העורפי וכתגובה "חתך ראשי גיבוריו" ניתוק המוחין מן המידות.
בזמן שאול פרט אגג מלך עמלק על מיתרי ה"תפארת" [רחמים] וגרם כפי שהתבטא שאול: "כי חמל העם", וכנגד קלקול ה"תפארת" שבאמצע המידות, הרגו שמואל באופן של "וישסף שמואל את אגג", חתכו בקו האמצע של גופו מלמעלה למטה...
במלחמה האחרונה של עמלק שתהא - כפי שמבאר הרבי בשיחתו – בעקבתא דמשיחא ואז יבוא עמלק בתחפושת [כפי שבא "הכנעני מלך ערד" בתקופה שלפני כניסתם לארץ] וסביר להניח, בדרך אפשר, לפי השתלשלות הספירות, שמלחמתו תהא [כמרומז באחד הפירושים ל"אשר קרך"] על ספירת ה"יסוד"! והמלחמה על ה"יסוד" נפרשת מקצה אל קצה:
מחד, מלחמתו של הרבי על עניין "מיהו יהודי", אשר כל מי שנולד מ"פגם היסוד" שהתחבר לנכרית, לא יהא זרעה נכלל בכלל ישראל.
[וראו זה פלא: עניין כה פשוט שכולם מסכימים שהפירצה בחוק "מיהו יהודי" הביאה להתבוללות איומה וחורבן המדינה, עקב "יבוא של נכרים", אך כמה קשה הייתה המלחמה עד שאפילו המלגות הדתיות והמפלגות הלאומיות, לא הצליחו ליצור רוב בכנסת להעברת החוק של "גיור כהלכה" – השווה לחוקי איסור תחבורה ציבורית בשבת, גיוס בני הישיבות תקציבים לאברכים שכן הצליחו... זוכרים את הכלל? ככל שהנושא יותר קריטי ומתבקש, הנחש יותר מתעקש]
ומאידך, משתדל עמלק לקרר גם את החסידים ולפגוע בקדושת ה"יסוד", שעניינו טהרה, קדושה וצניעות, דברים שהיו פעם בבחינת "פשיטא", כיצד צריכה בת ישראל כשרה להיות לבושה וכיצד צריך כל בן תורה להקפיד על "ולא תתורו"...
ועתה בתקופה חשוכה זו של "ליקוי המאורות", הגיע עמלק בתחפושת "חסידית" ומקרר את חוש הצניעות הטבעי שבנשמות ישראל, בטענה ש"אמריקה איז אנדערש" ואי אפשר להיות "חנוייקעס", כי לא נוכל להשפיע על ה"חוצה" אם לא נהיה קצת יותר מודרנים... וכך יורדים מדחי אל דחי, תחילה "ירידה לשם שמים" עד שהירידה הופכת להיות "בכל דרכיך"...
בשבועות האחרונים נעו אמות הסיפים במחננו מקנאי-אנ"ש שיצאו חוצץ נגד ה"תערובת" רח"ל של משיחיסטים ואינם משיחיסטים ודשו בסוגיית "אין מפטירין לפני הפסח אפיקו-עיתון"...
אחרים יצאו חוצץ נגד כשרות ה"שמורה" הקשורה במחלוקת "יהודה וגליל", עד שמרוב הידור וחומרות פסל זה את זה ואמר: "חיישינן שמא האוכל מצות גליליות האסורות על פי האשכנזים, יבואו רח"ל סוף סוף לאכילת שום בפסח"...
מאידך, לא רעשה הארץ מהידיעה על עריכת טקס לרגל ה"שלושים" של צבאות השם בקרונהייטס, כאן ציווה ה' את הברכה... במסיבה שהיה בה תערובת אנשים ונשים והופיעו בה זמרי ראפ בסגנון גויי ובאופן של "ולא יתבוששו"... תוך גילויי "כשרונות צעירים" [לא כשרונות בחזרת תניא בעל פה, לא כשרונות של מבצעים מקוריים להפצת היהדות, אלא] כשרונות מוסיקאליים של "ילדים-תווים" [בעגה הלנינגראדית] שהופיעו בזה אחר זה "בחורים וגם בתולות" כאשר בוועדת השופטים יושבים "זקנים עם נערות"... ומלבד מחאה בודדה ומחאת אחד מרבני-השכונה, לא נפלו העסקנים מהכסא...
והרי עילית עסקני-חב"ד לא נרתעים, לחרפתנו, גם מעריכת דינר רשמי תחת שם ליובאוויטש במיטב המסורת ה"אמריקע איז אנדערש" בתערובת אנשים ונשים ואין לבם נוקפם על שהיה כל כך מופרך אצל כ"ק רבנו זי"ע.
התוכלו לדמיין אפשרות של טקס כזה, עם תכנים כאילו, בחיים חיותו של כ"ק רבנו זי"ע בעלמא דין? וכאן עולה הזעקה הפנימית: "עד מתי יהיה זה [הזלזול בצניעות] לנו למוקש? הטרם תדעון כי אבדה ליובאוויטש"?..
ובאמת אין זה פלא כלל, שהרי הדור הצעיר רואה שאפילו במקום המקודש ביותר של חב"ד הלא הוא הציון הקדוש, כל כך קשה לפעול למען מחיצה שתפריד בין אנשים ואנשים, מבינים מזה אברכי אנ"ש שכנראה אנשי חב"ד הוא כה קדושים ומובדלים ופרושים, עד שיש להם "גדר קדושה" אע"פ שאין "גדר ערוה"...
ולאחר שיוצאים מתפילתם בציון בהשתפכות הנפש, באופן של "כל ישראל ערבים זה בזו", ממשיכים לשמור על ה"אחדות" בעמדת הקפה והמזונות, תופעה שהיא בבחינת "בל יראה ובל ימצא" בכל חוג חרדי ובוודאי בחוגי החסידים, וכאשר רבנים ומשפיעים מעוררים על כך, מתחילה תופעה של "העם בוכה למשפחותיו"...
עד שאפילו כאשר אגודת חסידי חב"ד העולמית, מבינה את הצורך בזה ועושה ככל יכלתה לתקן הדבר, על פי דרישתם המפורשת של וועד רבני ליובאוויטש בארה"ב, 25 מרבני חב"ד בארה"ק, הרב משה לייב לנדא והרב גבריאל ציננער שליט"א, אליהם הצטרפו גם ארגון נשי חב"ד בארה"ק שכל נציגותיו חתמו על בקשה ותחינה שברצונם להרגיש פרטיות בעת שפיכת נפשם באוהל הקדוש ולא להיות למכשול -
באים ה"שפיץ-חסידים" באמתלא שאין לשנות חלילה כלום באוהל רבותינו נשיאינו... טענה שהיא "אמת-לא" שהרי אם כנים אתם, מדוע לא תוקנה ההפרדה בטענט [שאינו האוהל עצמו] באופן שיהודי חרדי באמת לא יירתע מלהגיע למקום, מרוב "מתירנות"?!.. ואם אסור לשנות כלום – מיהו זה ואיזהו שהתיר לעשות המחיצה המרפרפת והמגוחכת, שהותקנה באוהל, שלא היתה מתקבלת בשום חוג אורטודוכסי?!
ואח"כ מתפלאים: כיצד יתכן שכל מאמצי נשיא דורנו בהבאת המשיח, לא פעלו את ביאתו בפועל ממש?! - והרי ידועה האימרה של קדושי החסידות: "כי השתות יהרסון – צדיק מה פעל", כלומר, כשנהרס עניין ה"יסוד" , עליו מושתתת כל הטהרה והאמונה, אזי מה כבר יכול הצדיק לפעול?....
[יודע אנכי שיהיו כאלו שיטענו: ש"כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ", ברם, הני מילי כשמכבסים אותה מבפנים, אבל כאשר רואים שעקרת הבית לא מוכנה לכבס הבגדים הצואים, למרות רצונו של בעל הבית... אין ברירה אלא לכבסה בכל אופן שהוא וד"ל]
געוואלד! הייתכן שדרישה כה פעוטה ומובנת מאליה, לא מצליחים ליישמה כל גדולי רבנינו שהתערבו בנושא?!.. האין זה סימן כמה קריטית ההצלחה ליישם את "תיקון היסוד" של הצניעות החל מה"ציון" ואח"כ "כי מציון תצא תורת הצניעות" לכל רובדי אנ"ש לקדש עצמם בכל תוקף עוז שלא יעלה על הדעת במחננו לערוך שום דינער או ערב חב"ד ללא מחיצה, עד שממילא יחדור המסר גם לנשותינו ובנותינו לשדרג את רמת הצניעות בלבוש ובהופעה על פי הנוסחה של הרבי: "כמו בית יעקב"!..
הא לנו משהו מעשי ספציפי שחשיבותו קריטית, אולי אם נאזור כולנו מתנינו לעמוד על נפשנו בנקודה זו ונעשה ככל יכלתנו, יכולת שלנו, במחנה שלנו ובעקשנות, ללא וויתורים והנחות, ברור שעקשנות אנ"ש ובמיוחד התמימים "יושבי האוהל" במסירות-נפש, תצליח לגבור על ה"קרירות-העמלקית המחופשת" ותהא לאחיעזר ואחיסמך לעסקני חב"ד המעוניינים בתיקון, שלא יחששו מפני המלעיגים שבקרבנו...
וכולי האי ואולי תהיה זאת הפעולה האחת ש"מכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות ומביא ישועה והצלה", הבה ננסה ו"בחנוני נא בזאת"...
ואנו מציעים להעלות נושא זה לדיון בפורום של חג המו"צים ואולי גם בכינוס הרבנים ב"ירחי כלה" שיצא דבר מלכות מלפניהם להציג את דבר הוי' זו הלכה ולא נשקוט ולא ננוח עד שיתוקן המצב בכבוד המתאים לתנועת ליובאוויטש ולציוני-הקדש של רבותינו נשיאנו.
הצגת הבעיה על כל צדדיה לפני המוצ"ים
המתכנסים בחצרות כ"ק נשיא דורנו זי"ע
בחג מתן תורה
"אשרי עין ראתה קהל קדושים רוגשים בבית קדש הקדשים" על ציון רבותינו נשיאנו באוהל הקדוש, אבל יחד עם זאת למשמע-אוזן על תופעה שקשה להבין כיצד השתרבבה במחננו דאבה נפשנו, תופעה שאיננה קיימת באף ציון של צדיקים ובשום תנועה חסידית והיא חוסר הקפדה על הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים.
החל מעת כתיבת הפנ"ים בחדר בו יושבים באותו אולם רבנים, חסידים ותמימים צעירי הצאן, כאשר במרחק שולחן או שניים ממולם, יושבות (לא רק נשים מקורבות שאינן מבינות את ערך ה"צניעות" אלא גם) בנות חב"ד כשרות וצנועות, וקשה מאד להקפיד על שני סרסורי דחטאה שלא יכשילום.
אח"כ בשביל-הצר המוביל אל האוהל צועד תמים עדין נפש בשברון לב לאחר שעות של חשבון נפש ולפתע מולו צועדות נערות או נשי חב"ד שזה עתה שפכו לבן בציון הקדוש והמפגש הוא כמעט בלתי נמנע...
אך החמור מכל מתרחש בתוככי האוהל הקדוש, כאשר (מלבד ג' תמוז) אין שעות נפרדות לגברים ונשים באוהל, ושוב עומדים זה מול זו קבוצת גברים מול קבוצת נשים, כאשר ה"מחיצה-הריפורמית" המרפרפת שהותקנה לאחרונה אינה מונעת "היזק ראיה" ובוודאי לא ברגעים של צפיפות, וגם המעט שמועילה הוא רק בצד אחד של האוהל ואינה פותרת את בעיית העומדים משני צידי האוהל, כך שגם מי שעושה ככל יכולתו לשמור על העיניים (לפחות באוהל!) אינו יכול "לפקוח את העיניים" ולהביט על המצבות הקדושות פן יזדקק לכתוב עוד פ"ן להציל נפשו מ"לא תתורו"...
בשיחות עם רבנים ושלוחים במסגרת כינוס השלוחים כולם היו שותפים לזעזוע מהתופעה אשר אין איש שם על לב, ומלבד "קיטורים" בקול ענות חלושה בינם לבין עצמם, לא פועלים כלום למעשה לתיקון התופעה, על כן החלטנו לפנות לציבור אנ"ש ולרבני חב"ד שיגלו דעתם בנידון ויפעילו לחצים על האחראים במקום לתיקון המעוות.
בשיח הציבורי באנ"ש שהתעורר בעקבות הדרישה, נשמעו גם הסתייגויות של שוללי התיקון הלזה, הסתייגויות המבוססות על "השקפות-מעוותות", המוכיחות שלא רק בעיה "הלכתית" יש כאן אודות חיוב או פטור המחיצה, אלא בעיקר גם בעיה "חינוכית" שאם לא נשללנה על ידי מסר ברור מאת רבנים ומשפיעים, בל נתפלא על המצב של הצניעות במחננו בכלל – ואלו הן ההסתייגויות:
1. היו שהתפלאו האיך ניתן להעלות על הדעת שישנם כאלו שבעומדם מול הציון הקדוש שהוא מעין "יחידות", מבחינים בכלל בנעשה סביבם? לא יתכן – אומרים הללו – שבמקום קדוש כזה תעלינה מחשבות-זרות...
2. גם טענו מי יעיז "לשנות" דבר במבנה האוהל, כמוהו כמו לשנות את חדר היחידות של הרבי!
3. ובפרט שבחיי חיתו בעלמא דין לא דרש הרבי לעשות "מחיצה" – כיצד נהיה אנחנו מהדרין יותר ממנו?!
4. לצערנו, היו גם תגובות רבות במחננו שדחו עקרונית את הגישה "הפאנאטית" של ההפרדה, בטענה: "וכי אנחנו סאטמר"?... עד כדי שהיו כאלו שטענו שבגישה "פאנאטית" כזו אפשר לפסול את כל מוסד השליחות, המבוסס על "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" מבלי לפחד מהיציאה לחרן אף שיש שם "תערובת אנשים ונשים"...
5. והיו שטענו: הציון הקדוש איננו בית כנסת (לחייבו במחיצה) והרי הוא כמו בכל המקומות ש"שמירת העיניים" מוטלת עלינו אבל אין מחייבים לעשות בכל מקום מחיצה.
ונענה על ראשון ראשון, להפריך ההסתייגויות דלעיל:
1. אמנם ישנם חסידים בעלי מדריגה, שהכנתם הנפשית לכניסה לאוהל היא במדריגת "יחידות" ולטענתם אין הם מבחינים כלל בעניינים בלתי רצויים (אף שמרגלא בפומיה דרבנו שגם צדיק גמור אומר בכל יום "ואל תביאנו לידי נסיון" ואין אפוטרופוס וכו')
אבל בוודאי ישנם רבים (גם בחורים וגם אברכים) המעידים על עצמם שהדבר בהחלט מפריע להם ופוגם ברגשות הקדושה שהיו רוצים במקום קדוש כזה, אלא שהתביישו לתבוע זאת מהממונים... כפי שמתאר כ"ק אדמו"ר הרש"ב:
"... ולכן אנו רואים שגם בעובדי הוי' הרחוקים לגמרי מכל דבר רע, הנה ע"י הראיה (=האסורה) מתעוררים ומתפעלים קצת [לבד באותן שהעבודה פועל בהם שלפי שעה על כל פנים המה מופשטים מן הגשם, שבעת ההיא אינם מתפעלים משום דבר] רק להיותם עובדי הוי' אין זה עושה בהם חקיקה ח"ו כ"א הוא בהעברה בעלמא....
אבל אותם שאינם עובדי הוי' כדבעי ה"ה נלכדים בפח הזה והיא המביאם לכל דבר רע ומוריד אות בשאול תחתית הוי' ישמרנו ויצילנו...
והנה ישנם בנ"א אשר רחוקים המה מאיזה דבר רע בפועל ח"ו, אבל לבם מושך אותם לראות ולהביט וההבטה היא כמו בקור רוח ואינו מרגיש בעצמו בעת מעשה איזה התפעלות.... עם היותה בקר רוח לכאורה, הנה היא עושה רושם וחקיקה גדולה בנפש ולא תעבור מבלי התעוררות רע בהתגלות ח"ו...
מדוע לא נאפשר זאת לכל אותם תמימים וחסידים, המעוניינים להגדיר עצמם בשמירת העיניים, לכל הפחות בבואם אל הקודש? למה להתנגד ל"הידור בקדושה"? (והלא אף אחד לא נחנק מאכילת כשר משא"כ להיפך...)
גם אין לדמות המצב באוהל למצב הנכנסים ל"יחידות" בעמדם בתור בגן עדן התחתון ללא מחיצה, לא רק מבחינת כמות האנשים, שלא היה מצב של דוחק כמו באוהל, אלא גם מצד שבגן עדן התחתון מי שאינו רוצה להסתכל סביביו יכול להפנות פניו אל הקיר, מה שאין כן באוהל שאין זה נעים להפנות גבו אל המצבות וד"ל.
גם ביחידות כללית אצל הרבי היתה הפרדה בין גברים לנשים (אלא שלא נזקקו למחיצה – כי לא היתה זו תפילה וגם כולם מרוכזים אל דמותו של הרבי ומוצא פיו הקדוש, שלא כמו באוהל , כמובן)
ומה לנו קדוש יותר ממקום המקדש , שם הרגישו גילוי שכינה במוחש ובעת שמחת בית השואבה, שם שאבו רוח הקדש ובכל זאת חששו חכמים ל"קלות ראש", ולא נחה דעתם אפילו בהפרדה של "אלו בפנים ואלו בחוץ", אלא דווקא בגזוזטרא, וקרו לזה: "תיקון גדול", על אחת כמה וכמה בעקבתא דמשיחא יש לחשוש למחשבות זרות אפילו אצל העומדים באוהל, אשר על כן מחוייבים אנו לעשות "תיקון גדול".
2. ולטוענים שאין לאף אחד רשות לעשות "שינוי" בציון, מיהו זה ואיזהו שהעז לעשות את "המחיצה-המרפרפת" שאין כמותה בשום בית כנסת אורטודכסי? האמנם רק "מחיצה כשרה" אסור לשנות? ...
ידוע שלפני כעשר שנים, לחם על כך הרה"ח ר' נחמן סודאק שליח הרב בלונדון וחבר אגודת חב"ד העולמית ועל פי הוראת כל חברי וועד רבני חב"ד העולמית אליהם פעל ועשה במקום מחיצה כשרה, אלא שביריונים שברוה... הרי שעשו זה ה"שינוי" בהסכמת כולם וללא עוררין, נמצא שלצורך תיקון מותר "לשנות" דבר באוהל ואין הדבר מופרך – אם כן בטוחים אנו שאגו"ח העולמית לא תימנע מלתקנו, כי בוודאי לא יבושו מפני הבריונים...
3. ואין להוכיח ממה שרבנו לא ציווה לעשות מחיצה באוהל, כי מלבד שאמר כו"כ פעמים שאין זה עניינו להעיר כ"גבאי" על תיקונים הנדרשים על פי הלכה פשוטה וידועה לכל בר בי רב
... "וזה שאומרים שמכיוון שעברו כו"כ התוועדויות ולא הזכירו כלום בנוגע לשכונה – א"כ ראיה שהשתנתה דעתי בזה, אזי לכל לראש זה לא תלוי בדעתי, אלא בדעתו של השו"ע ובשו"ע כתוב מפורש שאסור וממילא לא נוגע כלל באם השתנתה דעתי... והתורה היא נצחית במילא זה נוגע גם לעכשיו, ואם מאז ועד עתה אף אחד לא בא לסתור את הדין א"כ הייתכן לומר שמותר למכור (=לנכרי בשכונה) ובמילא זה לא תלוי בי אלא בשו"ע – ואל תבט אל מראהו, הבט בשו"ע! וכן בנוגע אלי מעולם לא התחרטתי בזה ואני גם לא מתחרט ולא אתחרט, והגם ש"אל תאמין בעצמך" אבל בכל אופן עד מאה ועשרים שנה לא אומר הפוך מהשו"ע.
וזה שמדברים שמכיוון שלא הזכרתי בשעת ההתוועדויות זו ראיה שנשתנתה דעתי – האמנם אני מחוייב בכל התוועדות לומר שהתורה היא נצחית וכל דין שכתוב בחו"מ הוא קיים לעד ולעולמי עולמים?!
והעיקר מה שהלב נקרע זה מדוע צריך להכניס אותי בענייניו? רצונך לעשות היפך השו"ע עשה זאת על חשבונך הפרטי מדוע אתה צריך "מיר אריינשלעפן".
וזה שלא מדברים בהתוועדות בנוגע לזה, מכיוון שעי"ז שידברו זה יגרום להוציא את הלב בחינם, וכפי שראו באחרונה שמדברים ולא עושים כלום, אלא שישנם כאלה שעושים משהו וישנם שעושים הרבה והצליחו בזה לא כפי השערתם ואם כבר כן עושים, מיד נעמד אחר ועוצר אותו מלעשות כן, מכיוון ש"הייתכן שפלוני עושה והוא לא עושה"?! הוא רוצה את כל הכבוד לעצמו...
והגם שקנאת סופרים תרבה חכמה, זה נאמר כאשר רוצים לעשות, אז זה עניין, אבל פה הרי לא רוצה לעשות אלא רק רוצה כבוד ובינתיים הוא מבטל את השני ומבזה אותו את אשתו ואת ילדיו....
ופה נוסף עוד עניין שא' בא בשמי ואומר שאם לא יעשה כך וכך יהיה לו ממני היפך הברכה, מעולם לא יצא מד' אמות שלי עניין של היפך הברכה....
עוד זאת, אין לדמות המצב בחיים חייתו בעלמא דין, שכמות המבקרים באוהל בכלל וכמות הנשים בפרט, היתה מיזערית (ואמנם ביומי דפגרא כשבאו המונים, היו מקפידים תמיד על הפרדה גם בדרך לציון וגם בציון עצמו חצי שעה נשים חצי שעה גברים) - מה שאין כן כיום שבאים המונים גם בימים רגילים ובהם קבוצות רבות של תמימים וקבוצות רבות של תלמידות סמינר של בית רבקה, ושטח האוהל צר מהכיל ריבוי כזה בצפיפות ודוחק, היש ספק בכלל אם רצונו של הרבי שיהיה מקסימום של צניעות – כלשון רבנו - בסגנון "בית יעקב"?
4. חובת מנהיגנו הרוחניים לעקור את התפיסה הרואה את ה"מתירנות הליבראלית" כשיטת חב"ד, רחמנא ליצלן! יש להדגיש לנוער שלנו ש"הירידה לחרן" היא רק לצורך שליחות וקירוב, וגם אז יש לרדת בזהירות רבה כמהלך ב"שדה מוקשים", אזי כאשר אני משפיע אינני מושפע, אבל לכתוב פ"נ או – להבדיל-– לשתות קפה ללא הפרדה בין גברים לנשים – זו איננה "שליחות"! אלא סתם זלזול בצניעות בבחינת "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך"...וכפי שהעיר רבנו זי"ע במכתב לר' ישראל לייבוב ע"ה:
הגיעתנו שמועה אשר לרגלי התרחבות עבודתכם בענייני המבצעים וכדומה, נמצאות לעיתים קרובות במשרד צעירי אגודת חב"ד גם העסקניות מבנות חב"ד וכדומה (טרם נודע לנו אם מהם גם כאלו שעובדות תדיר בהמשרד או מזמן לזמן)
מובן שבאם אמת הדבר, הנה למרות שכוונת כולם לשם שמים, אבל יחד עם זה יש להתחשב גם עם הזהירות בעניינים אלו בכלל, ועם הרושם ששמועות אלו עושות ברבים, הן על אלו שלומדים מזה היתרים וכו' והן על אלו שמוצאים כאן מקום לביקורת וכו' ותמיהה יתירה באשר, כפי שאומרים, הלא יש משרד מיוחד לבנות חב"ד.
מוצאים אנו לנכון להודיע לכת"ר על השמועה הנ"ל בין שנכונה היא ובין שיש כאן טעות בדבר, בכדי שידע מה עליו לעשות ולהודיענו בירור הדברים, בכדי שנדע מה לענות לאלו ששואלים אותנו בזה.
האמנם דברי רבנו תקפים רק ל"צעירי חבד" ואינם מחייבים את העסקנים הממונים על אחזקת האוהל? ומה הם יענו כשישאלו אותם בזה? או שמא סבורים המשתמטים מהתיקון הנ"ל אשר "אמריקע איז אנדערש" וחב"ד אינם "חנויקעס"...
"סאטמריות" מתבטאת בהגזמה אובססיבית ביחס לנשים, עד כדי הפרדה באוטובוסים וביחס בלתי אנושי לצד הנשי, אבל צניעות במקום קדוש המחייב מחיצה זוהי הלכה לכל מי שהוא "אורטודוכס"! האמנם הפכה תנועת חב"ד בעיניהם ל"קונסרב-דוכס"?... ראה מכתבו של נשיא דורנו זי"ע הדורש הפרדה מוחלטת גם בשיעורי תורה (לאו דווקא בבית כנסת):
תשובה: לאור הנסיבות והקשיים היוצאים מן הכלל במדינה זאת, הייתי נוטה לנקוט עמדה יותר מקילה להכניס נשים לתוך השיעורים של האנשים.
עם זאת, על מנת להדגיש את החריגה עקב הנסיבות המקילות וגם על מנת להיות מודעים להלכה, צריכים לעשות שתי הכנות:
האחת: ללמד בכיתה המעורבת נושאים כאלו שהם גם מחובתם של הנשים, כמו יסודות האמונה שלנו, אהבת השם ויראת השם, תפילה וכדומה - נושאים שעוסקים בהם בחסידות
שנית, שתסודר ישיבה נפרדת לאנשים ונשים, דבר זה ימנע גם קשרים אישיים אחרים, כמו ריקודים מעורבים וכו'.
ולמרות שאנחנו מדברים על אנשים שבגלל הרקע שלהם, במיסגרות אחרות הם אינם מתנגדים לריקודים מעורבים ובילוי מעורב, מובן שאסור להרשות זאת בקבוצות אלו ואסור לתת שום "היתר" במפורש או במרומז.
אני חייב להדגיש שוב שה"היתר" שהוזכר למעלה ביחס ללימוד מעורב מבוסס על הנסיבות המקילות המיוחדות השוררות במדינה מסויימת זאת, כאשר אין שום דרך אחרת להציל אותם מהתבוללות ומנישואי תערובת. זה לא צריך לשמש בשום אופן כתקדים למדינות אחרות שם לא שוררות נסיבות אלו ואף לא להמשיך אפילו במדינה זו עצמה כאשר המצב ישתפר ולא תהיה הזדקקות ל"היתר" זה.
האם זו "סאטמריות"?... האין להסיק ממכתב זה ק"ו בן בנו של ק"ו בקדש הקדשים של האוהל כיצד יש להקפיד על ההפרדה וכללי הצניעות בלא "פשרות"?!
5. לא נותרה אלא בעיית ההכרעה ההלכתית של רבנים האם הציון נחשב למקום-תפילה בו דרושה מחיצה, או שמא חובת הנכנס לשם לדאוג ל"שמירת העיניים"?
עקרונית נראה שחובת "מחיצה" חלה בכל מקום שהוא מקום תפילה או עבודת השם (גם אם אין זה תפילה בציבור של שמונה עשרה) שהרי זיל בתר טעמיה, כפי שמבאר רבנו באגרותיו :
.... במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים – תקוותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאים מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהיה תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות
... ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבוודאי גם הם כוונתם בהתפילה היא פניה למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפילה עניינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מיידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל עניינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים שבחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט במחלקה השניה.
ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא ולכן הוא גם הדין [למרות שהאב ובניו יחסם עניין על פי התורה הוא וכסגנון הכתוב "כרחם אב על בנים" ובכ"ז הדין בשו"ע או"ח סי' רשצ"ח] שאסור לנשק בניו בבית הכנסת וטעם הדין על פי האמור
ובפרט לאור המקור המקראי והתלמודי לחובת ההפרדה בין גברים לנשים שתקנו בעזרה הוא מפסוק מפורש: "וספדה הארץ... משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד" וראה דברי התוספות יו"ט בנדון:
תוי"ט על מסכת סוכה פרק ה משנה ב
תקון גדול - ר"ל גדול התועלת. הרמב"ם. וכתב הר"ב שהיו מקיפין אותה גזוזטרא. גמ'. כאותה ששנינו [במשנה ה' פ"ב דמדות] חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא....
... והקשו בגמרא והכתיב (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל?. ותירצו קרא אשכחו ודרוש (זכריה י"ב) וספדה הארץ וגו'. משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד. וק"ו ממקום הספד למקום שמחה וכו'.
... ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש. כי הוא ימשל בך כתיב (בראשית ו'). ועוד משום קישוי לדעת. ושמא יראה קרי. כ"ש בחצרות בית ה':
והדברים ק"ו: ומה בעת הספד שהלבבות שבורים, וגם אינו מקום תפילה, אבל עצם ההתכנסות המשותפת לעניין משותף (דלא כמו ברחוב או בחנות ואוטובוס) מחייבת מחיצה, ולא אמרינן שישמור כל אחד ואחד על עיניו!
עאכו"כ במקום של תפילה או עבודת השם או מצב של קירוב הדעת לשמחה משותפת או לאבל משותף, דרושה מנוחת הנפש וריכוז רוחני ואין זה הזמן לדרוש מהפרט להתמודד עם יצרו, אלא יש למנוע התמודדויות על ידי המחיצה המבדלת ומונעת את ההתאבקות עם מנוול – שמתנוול. וכן משמע גם בשו"ת חתם סופר :
"והטעם לזה כי אנו מאמינים שכל תפילה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפילו באשתו, לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל לפניו.... ומזה ראיה להנ"ל דאפילו היכא דליכא משום איסור ערווה כגון אשתו של עצמו, מ"מ במקום תפילה והודאה או הספד כל מה דבעי ליבא לרחמנא, לא יתעורר שום עניין הרהור אפילו באשתו אמרו, שהרי כתיב "משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד" ומ"ט לא יספדו כל איש עם אשתו יחדיו, אלא ע"כ דגם זה אסור דגורם הרהור וביטול הכוונה...
ובפרט לאור מה שכותב הרבי ביתר חדות באחת מאגרותיו להר' מנחם פלדמאן מאטלנטא, השואל האם עליו להלחם בתכנית להקמת ביכ"נ ללא מחיצה:
... הרי פשוט שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים... [ובהמשך המכתב] - ... והרי מגוחך הדבר והוא גם היפך שכל הפשוט, להתפלל ולבקש ממי שיהיה איזה דבר באופן שהוא היפך רצון זה שמבקשים ממנו הטובה ומילוי הרצון.
ובמכ"ש וק"ו מבעל יכולת בשר ודם, שמציעים לפניו בקשה ומויפים תוך כדי דיבור, שמתנהג אני היפך רצונך, ואפילו בביתך, ובכל זה מבקש אני אותך שתמלא בקשתי! והרי הנוהג ככה בין המשוגעים יתחשב....
הרי רואים אנו דבר נוסף אשר לדעת רבנו, מלבד שאין נפקא מינה אם זה שיעור תורה או תפילה או כל מעמד של עבודה שבלב, העדר המחיצה גורם להיסח הדעת וביטול הכוונה.
מלבד זה מובן מאגרת רבנו לרב פלדמן, שגם בבואנו להתפלל באוהל ולבקש מרבותינו נשיאנו שיעוררו רחמים עלינו, אין זה נורמאלי להתנהג בו זמנית בתוך הציון שלהם היפך הוראותיהם בענין הצניעות ולצפות שבקשותנו ייענו...
ולכל אותם "קנאים" המזדעזעים מעשיית "שינוי" כלשהו בציון הקדוש, ייאמר: מי שיקבע אם מותר או אסור לעשות שינוי שכזה הם רבני ליובאוויטש שכ"ק רבנו נשיא דורנו כה הרבה להזהיר שיש להישמע להוראותיהם, ומי שאינו שומע לפס"ד, הוא הוא זה שעושה "שינוי חמור" בשיטת רבנו והדרכותיו, ובפרט אם מעיז לנקוט באלימות-בריונית ולשבור המחיצה שנעשתה בהוראת הרבנים, זוהי אמנם הנהגה סאטמרית... כי בין "קנאות" ל"בריונות" המחיצה דקה ביותר...
אך מי שבאמת כבוד רבנו יקר בעיניו חייב לתמוך בדעת הרבנים המחייבים על פי דעת התורה לבנות מחיצה במקום קדוש זה ולחזק ידי הממונים מטעם אגו"ח המעוניינים בתיקון, שלא יתפעלו מהני בריוני, והשומע להם ישכון בטח ויזכה להיות "עמו במחיצתו" כאשר יקיצו וירננו וגו'.
כל הטיעונים וההסתיגויות הנ"ל, הדורשים הכרעה רבנית אודותם, אמורים בקשר למחיצה בתוככי האוהל ממש, אבל אינם נוגעים כלל לתחום החדרים בהם נעשית כתיבת הפני"ם וההכנה לכניסה לאוהל ובפרט איזור הקפה והמזונות שלאחר הביקור באוהל, שם נוצרת תערובת באופן שלא מתאים עם דרישות הצניעות הראוי לחסידים, אזי לכל הדיעות דרוש שינוי למניעת מצב של תערובת.
ולא באנו לקטרג חלילה אלא להציע פתרון-מעשי לשיפור מצב הצניעות בסביבות האוהל כראוי לחסידים, המקפידים גם על "לפנים משורת הדין" והסרת חרפת חילול השם של התדמית-השלילית של תנועת חב"ד בעיני כל ציבור חסידי או חרדי, שאינו מסוגל לעכל תופעה חריגה זו:
1. מן הראוי לקבוע חדר נפרד לנשים ובנות – לכתיבת פנ"ים וכן להקים עמדה-נפרדת להכנת קפה ומזונות וכן תאים להחלפת הנעליים לגברים בטאנט הגדול בו מתפללים, כדי שלא יצטרכו לעמוד בתור בתערובות ולנהל שיחות על כוס קפה איש וביתו ובת דודתו וכו'.
2. אמנם אין להתעלם מציבור המקורבים הבאים עם השלוחים לאוהל, שהפרדה מוחלטת עלולה למנוע ביקורם וממילא לעכב התקרבותם ויש גם חשש "דררא דממונא" וד"ל – ועל כן יצטרכו הממונים על התיקון להציע פתרונות יצירתיים כיצד לאפשר גישתם של אוכלוסיית המקורבים בהרגשה נוחה במקום:
עקרונית אפשר ליצור שלשה תחומים במיתחם האוהל: א. לגברים בנפרד, ב. לנשים בנפרד וג. למקורבים, שם יתקבלו (הם ונשיהם) בנפרד ושם יניחו עמהם תפילין ויחלקו להן נרות שבת וישוחחו עמם באופן קבוצתי וידריכום בכתיבת הפני"ם וכו'.
רק כשיגיעו לתחום האוהל עצמו, אזי יואילו בטובם להתפצל (כמו בבית הכנסת של השליח) הגברים לאיזורם והנשים לעזרת הנשים מאחורי המחיצה. ואדרבה אז יעריכו אותם המקורבים את ליובאוויטש יותר, על שאינם מנסים לרקוד "מה יפית" לצלילי המודרניזציה האמריקאית.
3. והתיקון העיקרי לפתרון הבעיה על הצד היותר מהודר בתוך האוהל, דורש יותר משאבים תיכנוניים וכספיים:
מציאת פתרון הנדסי לבניית "עזרת נשים" סביב האוהל מעל קירותיו סביב, ברוחב דומה לרצועת העומדים למה סביב הציון, העלייה אל "עזרת נשים" זו תהא באמצעות גרם מדרגות ממתכת בהתאם לתנאי השטח הסביבתיים. המרפסת העילית הזו תהא מוקפת במחיצות זכוכית שקופה-אטומה ותיפטר בעיית הצניעות במקום קדוש זה באופן הכי נעלה.
אמנם פתרון זה עלול להתקל בהתנגדות של הנהלת בית הקברות להקמת גזוזטרא חריגה, גם דורשת תכנון-הנדסי ורשיון בטיחותי, ברם קשיים אלו יהוו אתגר להנהלת אגו"ח להוכיח יכולתם העסקנית-ארגונית למען כבוד רבנו. ולהשיג אישור מהנהלת בית הקברות אחר משא ומתן משכנע לנחיצות השינוי הנדרש.
4. באם לא תתאפשר תכנית הגזוזטרא – ברצוננו להציע רעיון הכי פשוט ומינימאלי: להחזיר מחיצה ליושנה, תכנית שכבר קבלה אישורה של אגו"ח לאחר שפנו אליהם וועד רבני חב"ד העולמית, שפסקו שיש להקים מחיצה כשרה בתוך האוהל, שתתמשך לרוחב האוהל מקיר אל קיר בקו-המצבות, כך שיווצר פרוזדור מאחורי המצבות בו תתפללנה הנשים ושלשת הרוחות האחרים יהיו מיועדים לגברים.
המחיצה (שתיבנה מחומרים התואמים למבנה קירות הציון, על פי החלטת-הממונים) תחצוץ לחלוטין בין הגברים לנשים ויהיו בה אשנבים-צרים לכל ארכה (בגובה הגדר שחוצצת לכהנים) שדרכם תוכלנה הנשים לשלשל את הפני"ם שלהן על גבי הציון.
5. אין ספק שמזכירות כ"ק אדמו"ר והנוגעים בדבר האחריות על האוהל ישכילו למצוא את המימון הדרוש לביצוע סעיפים אלו – בתנאי ש:
6. תוקם וועדה שתתכנן ותארגן את יישום התכנית הזו בהקדם האפשרי, דבר שיהווה "תיקון גדול" לאנ"ש והתמימים בעצמם וקידוש השם גדול לליובאוויטש, דבר שיגביר ללא ספק את כמות הנוהרים אל האוהל, גם בציבורים שנמנעו עד עתה מטעמי צניעות וקדושת העיניים וד"ל.
7. הקמת וועדת-רבנים מטעם הממונים על ניהול האוהל – תגרום לתמיכה ציבורית באנ"ש על אודות ה"שינוי" ותמנע פעילות של הני ביריוני שייסוגו מתבניותיהם להפריע לתיקון זה ולהנציח ר"ל את המצב הבלתי ראוי כיום בדרכי טרור, למגינת לבם והיפך רצונם של אנ"ש והתמימים בגיבוי הוועדה שתחליט על כך.
8. רבנים ואישי ציבור במחננו המעוניינים לעזור מעשית בדחיפת הפתרונות המוצעים, יואילו ליצור קשר ע"מ להתארגן בהצעת פתרונות לפני הממונים על האוהל כיצד לפעול "טאפארא דא פלאחא"!
9. יודגש: שכל פעולה לכיוון ה"תיקון גדול" מהווה גם מסר-חינוכי ברור לדור הצעיר אודות חשיבות והכרחיות שמירת גדרי הצניעות על פי שולחן ערוך, כי מה"ציון" תצא תורת הקדושה ומובן ההיפך שהעדר התיקון בזה גורם ל"ייצא דבר המלכה על כל הנשים"... וגודל האחריות על כל אחד ואחד שבידם לפעול אין די באר!
באם יסרבו לעשות התיקון הלזה, גם לאחר החלטת הרבנים ופסק דינם – אנו מציעים לפנות לאנ"ש והתמימים שמעתה ישפכו צקון לבם מחוץ לכתלי הציון, עד שתתוקן מחיצה כשרה כהלכה במקום, אין ספק כלל שתפילותיהם ובקשותיהם בטהרה, יקובלו כשם שהתקבלו תפילות זקני היישוב הישן שהתפללו במדריגה השביעית במערת המכפלה ובזכות זה יפעלו שהעניין יתוקן לנח"ר רבותינו נשיאנו הטמונים במקום הקדוש הזה!
הרב יחזקאל סופר
בשם רבנים,מחנכים ורבים מאנ"ש והתמימים
לתגובות, הערות או הסתייגויות שתתקבלנה ברצון ובתשומת לב הראויה:
כתובת האימייל שלי: soferyy@gmail.com
בימים אלו, מאז כ"ח בניסן ועד ערב חג השבועות בימים שאנו מתפללים "לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה", עולים בלב כל חבדני"ק הרהורים נוגים על שעברו כבר 20 שנה מאז קרא לנו הרבי מעמקי לבו הטהור: "עשו כפי יכלתכם והביאו את המשיח למטה" ועדיין לא הצלחנו במשימה שהוטלה עלינו, נקיפות מצפון אלו מתגברות לאור ההתעוררות לאחרונה שניסתה לאגד את הפלגים במחננו תחת הסיסמה: "אייכה"!
וצפות התהיות: האין אנו מפנים בטעות את הדרישה "עשו כפי יכלתכם" כלפי חוץ? מה צריכים לעשות כל החוגים האחרים, כדי לזרז קבלת פני משיח צדקנו? כמה שלטים אנו צריכים לפרסם שהם יקבלו עליהם את מלכות המשיח או כמה תעמולה אנו צריכים לעשות שהם ילמדו חסידות, שהם יקבלו שיחותיו של הרבי?...
אבל הקול האלוקי הנצחי שמדבר מתוך גרונו של נשיא הדור, פונה אלינו קהל מקושריו, לכל אחד אישית בתביעה: "אייכה"?! מה אתה כחבדני"ק יכול וצריך לתקן במסגרת שלנו, כדי לזרז את ביאת המשיח?
עלינו ללמוד מהרבי, שבכל עת מצוא חיפש מה עוד לא עשינו ואולי דבר זה הוא הקש האחרון שישבור את גב הגלות?...
דבר נוסף שלמדנו מהרבי, גם זה בקשר לחטא אדם הראשון, אישיות כה נשגבה כאדם יציר כפיו של הקב"ה לא הצליח להתגבר על דרישה כה פעוטה: להתאפק בסך הכל רק שלש שעות מאכילת פרי אחד מתוך אלפי הפאפיות והאננסים וסוגי האילנות הטרופיים שבגן עדן... והסיבה היא בגלל שהסיטרא אחרא ידע שהדרישה הפעוטה הזו היא מאד מאד גורלית, היא תקבע אם האדם יישאר בגן העדן לחיי גאולה נצחית או שייטרד מעולמו לגלות מחוץ ל"גני" של הקב"ה, אי לכך, הטיל השטן את כל כובד משקלו, בכל מיני שיטות ערמומיות והגביר כל כך את תאוותו של האדם עד שלא עמד בניסיון.
וההוראה מזה – מסכם הרבי – שבאם יהודי רואה שישנה איזו שהיא דרישה אלוקית פשוטה וקלה, ולמרות כל המאמצים ליישמה, נערמים קשיים בלתי הגיוניים נגדה, יש לחשוש שדווקא דרישה זו פוחד ממנה הנחש פחד מוות ועל כן הוא מתפתל בחלקלקות לשונו לומר: "אף כי אמר אלקים!... אז מה אם הוא אמר?!...
במשנתו של הצ"צ [דרמ"צ מצוות מחיית עמלק] מבואר שעמלק נתקע תמיד "בדרך", בצומת שבין דרגא לדרגא, ובכל שלישיית-ספירות, הוא נלחם בספירה השלישית דווקא, כי היא החוליה המעבירה את האור האלוקי אל השלישיה הבאה:
לדוגמא:
בשלישיה של חב"ד, אין לו התנגדות ל"חכמה ובינה", שהרי הוא "יודע את רבונו", אך מלחמתו היא נגד ה"דעת", שהיא מפנימה ומעוררת התלהבות האהוי"ר ועמלק עניינו לקרר.
ברם, אם לא הצליח לבלום את היהודי בשלישיית המוחין, ועל אפו וחמתו התעמק היהודי ב"דעת" והוליד ממנה "חסד וגבורה" שהם "אהבה ויראה", עמלק אינו אומר נואש ומנסה להניאו מלהגיע ל"שלישי" שבשלישיית-המידות, ל"תפארת", הממזגת בין החסד והגבורה, על מנת ש"יתמתנו" מקיצוניותם ויוכלו להוליד החלטות טובות, שהם "נצח" ו"הוד", על כן הוא לוחם נגד ה"תפארת" ומעדיף שההתלהבות תהיה בהתפשטות גדולה או בכיווץ גדול, ששניהם רחוקים מעולם ההחלטות הפרקטיות.
ברם, אם גם כאן לא הצליח, עד שכבר צפו ההחלטות של ה"נצח" השואף ליישום האהבה, גם ה"הוד" השואף ליישום היראה, לא מתייאש עמלק ונתקע בשלישי-שבשלישי ב"יסוד", שהוא הבאת ההחלטות לידי פועל ממש בספירת ה"מלכות" ומנסה לקררו בטענה:
לא די שהתבוננת, וגם התלהבת ואפילו הגעת להחלטות איתנות? האם כל חשוב גם לקיים? הלא בחסידות "העיקר הלב", לא כך?
אמנם בהיסטוריה היהודית מצינו את שלשת השלבים הללו במלחמות עם עמלק לדורותיו:
בזמן משה היתה מלחמת עמלק בדרך אל קבלת התורה כנגד ה"דעת" [בחינת משה ובחינת מתן תורה", על כן "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו" פירש רש"י: "חתך ראשי גיבוריו" [ולמאי נפק"מ סגנון ההריגה ואופן החיתוך?..] רמז למידה כנגד מידה, עמלק מנסה "למלוק" את ה"דעת" שבמוח-העורפי וכתגובה "חתך ראשי גיבוריו" ניתוק המוחין מן המידות.
בזמן שאול פרט אגג מלך עמלק על מיתרי ה"תפארת" [רחמים] וגרם כפי שהתבטא שאול: "כי חמל העם", וכנגד קלקול ה"תפארת" שבאמצע המידות, הרגו שמואל באופן של "וישסף שמואל את אגג", חתכו בקו האמצע של גופו מלמעלה למטה...
במלחמה האחרונה של עמלק שתהא - כפי שמבאר הרבי בשיחתו – בעקבתא דמשיחא ואז יבוא עמלק בתחפושת [כפי שבא "הכנעני מלך ערד" בתקופה שלפני כניסתם לארץ] וסביר להניח, בדרך אפשר, לפי השתלשלות הספירות, שמלחמתו תהא [כמרומז באחד הפירושים ל"אשר קרך"] על ספירת ה"יסוד"! והמלחמה על ה"יסוד" נפרשת מקצה אל קצה:
מחד, מלחמתו של הרבי על עניין "מיהו יהודי", אשר כל מי שנולד מ"פגם היסוד" שהתחבר לנכרית, לא יהא זרעה נכלל בכלל ישראל.
[וראו זה פלא: עניין כה פשוט שכולם מסכימים שהפירצה בחוק "מיהו יהודי" הביאה להתבוללות איומה וחורבן המדינה, עקב "יבוא של נכרים", אך כמה קשה הייתה המלחמה עד שאפילו המלגות הדתיות והמפלגות הלאומיות, לא הצליחו ליצור רוב בכנסת להעברת החוק של "גיור כהלכה" – השווה לחוקי איסור תחבורה ציבורית בשבת, גיוס בני הישיבות תקציבים לאברכים שכן הצליחו... זוכרים את הכלל? ככל שהנושא יותר קריטי ומתבקש, הנחש יותר מתעקש]
ומאידך, משתדל עמלק לקרר גם את החסידים ולפגוע בקדושת ה"יסוד", שעניינו טהרה, קדושה וצניעות, דברים שהיו פעם בבחינת "פשיטא", כיצד צריכה בת ישראל כשרה להיות לבושה וכיצד צריך כל בן תורה להקפיד על "ולא תתורו"...
ועתה בתקופה חשוכה זו של "ליקוי המאורות", הגיע עמלק בתחפושת "חסידית" ומקרר את חוש הצניעות הטבעי שבנשמות ישראל, בטענה ש"אמריקה איז אנדערש" ואי אפשר להיות "חנוייקעס", כי לא נוכל להשפיע על ה"חוצה" אם לא נהיה קצת יותר מודרנים... וכך יורדים מדחי אל דחי, תחילה "ירידה לשם שמים" עד שהירידה הופכת להיות "בכל דרכיך"...
בשבועות האחרונים נעו אמות הסיפים במחננו מקנאי-אנ"ש שיצאו חוצץ נגד ה"תערובת" רח"ל של משיחיסטים ואינם משיחיסטים ודשו בסוגיית "אין מפטירין לפני הפסח אפיקו-עיתון"...
אחרים יצאו חוצץ נגד כשרות ה"שמורה" הקשורה במחלוקת "יהודה וגליל", עד שמרוב הידור וחומרות פסל זה את זה ואמר: "חיישינן שמא האוכל מצות גליליות האסורות על פי האשכנזים, יבואו רח"ל סוף סוף לאכילת שום בפסח"...
מאידך, לא רעשה הארץ מהידיעה על עריכת טקס לרגל ה"שלושים" של צבאות השם בקרונהייטס, כאן ציווה ה' את הברכה... במסיבה שהיה בה תערובת אנשים ונשים והופיעו בה זמרי ראפ בסגנון גויי ובאופן של "ולא יתבוששו"... תוך גילויי "כשרונות צעירים" [לא כשרונות בחזרת תניא בעל פה, לא כשרונות של מבצעים מקוריים להפצת היהדות, אלא] כשרונות מוסיקאליים של "ילדים-תווים" [בעגה הלנינגראדית] שהופיעו בזה אחר זה "בחורים וגם בתולות" כאשר בוועדת השופטים יושבים "זקנים עם נערות"... ומלבד מחאה בודדה ומחאת אחד מרבני-השכונה, לא נפלו העסקנים מהכסא...
והרי עילית עסקני-חב"ד לא נרתעים, לחרפתנו, גם מעריכת דינר רשמי תחת שם ליובאוויטש במיטב המסורת ה"אמריקע איז אנדערש" בתערובת אנשים ונשים ואין לבם נוקפם על שהיה כל כך מופרך אצל כ"ק רבנו זי"ע.
התוכלו לדמיין אפשרות של טקס כזה, עם תכנים כאילו, בחיים חיותו של כ"ק רבנו זי"ע בעלמא דין? וכאן עולה הזעקה הפנימית: "עד מתי יהיה זה [הזלזול בצניעות] לנו למוקש? הטרם תדעון כי אבדה ליובאוויטש"?..
ובאמת אין זה פלא כלל, שהרי הדור הצעיר רואה שאפילו במקום המקודש ביותר של חב"ד הלא הוא הציון הקדוש, כל כך קשה לפעול למען מחיצה שתפריד בין אנשים ואנשים, מבינים מזה אברכי אנ"ש שכנראה אנשי חב"ד הוא כה קדושים ומובדלים ופרושים, עד שיש להם "גדר קדושה" אע"פ שאין "גדר ערוה"...
ולאחר שיוצאים מתפילתם בציון בהשתפכות הנפש, באופן של "כל ישראל ערבים זה בזו", ממשיכים לשמור על ה"אחדות" בעמדת הקפה והמזונות, תופעה שהיא בבחינת "בל יראה ובל ימצא" בכל חוג חרדי ובוודאי בחוגי החסידים, וכאשר רבנים ומשפיעים מעוררים על כך, מתחילה תופעה של "העם בוכה למשפחותיו"...
עד שאפילו כאשר אגודת חסידי חב"ד העולמית, מבינה את הצורך בזה ועושה ככל יכלתה לתקן הדבר, על פי דרישתם המפורשת של וועד רבני ליובאוויטש בארה"ב, 25 מרבני חב"ד בארה"ק, הרב משה לייב לנדא והרב גבריאל ציננער שליט"א, אליהם הצטרפו גם ארגון נשי חב"ד בארה"ק שכל נציגותיו חתמו על בקשה ותחינה שברצונם להרגיש פרטיות בעת שפיכת נפשם באוהל הקדוש ולא להיות למכשול -
באים ה"שפיץ-חסידים" באמתלא שאין לשנות חלילה כלום באוהל רבותינו נשיאינו... טענה שהיא "אמת-לא" שהרי אם כנים אתם, מדוע לא תוקנה ההפרדה בטענט [שאינו האוהל עצמו] באופן שיהודי חרדי באמת לא יירתע מלהגיע למקום, מרוב "מתירנות"?!.. ואם אסור לשנות כלום – מיהו זה ואיזהו שהתיר לעשות המחיצה המרפרפת והמגוחכת, שהותקנה באוהל, שלא היתה מתקבלת בשום חוג אורטודוכסי?!
ואח"כ מתפלאים: כיצד יתכן שכל מאמצי נשיא דורנו בהבאת המשיח, לא פעלו את ביאתו בפועל ממש?! - והרי ידועה האימרה של קדושי החסידות: "כי השתות יהרסון – צדיק מה פעל", כלומר, כשנהרס עניין ה"יסוד" , עליו מושתתת כל הטהרה והאמונה, אזי מה כבר יכול הצדיק לפעול?....
[יודע אנכי שיהיו כאלו שיטענו: ש"כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ", ברם, הני מילי כשמכבסים אותה מבפנים, אבל כאשר רואים שעקרת הבית לא מוכנה לכבס הבגדים הצואים, למרות רצונו של בעל הבית... אין ברירה אלא לכבסה בכל אופן שהוא וד"ל]
געוואלד! הייתכן שדרישה כה פעוטה ומובנת מאליה, לא מצליחים ליישמה כל גדולי רבנינו שהתערבו בנושא?!.. האין זה סימן כמה קריטית ההצלחה ליישם את "תיקון היסוד" של הצניעות החל מה"ציון" ואח"כ "כי מציון תצא תורת הצניעות" לכל רובדי אנ"ש לקדש עצמם בכל תוקף עוז שלא יעלה על הדעת במחננו לערוך שום דינער או ערב חב"ד ללא מחיצה, עד שממילא יחדור המסר גם לנשותינו ובנותינו לשדרג את רמת הצניעות בלבוש ובהופעה על פי הנוסחה של הרבי: "כמו בית יעקב"!..
הא לנו משהו מעשי ספציפי שחשיבותו קריטית, אולי אם נאזור כולנו מתנינו לעמוד על נפשנו בנקודה זו ונעשה ככל יכלתנו, יכולת שלנו, במחנה שלנו ובעקשנות, ללא וויתורים והנחות, ברור שעקשנות אנ"ש ובמיוחד התמימים "יושבי האוהל" במסירות-נפש, תצליח לגבור על ה"קרירות-העמלקית המחופשת" ותהא לאחיעזר ואחיסמך לעסקני חב"ד המעוניינים בתיקון, שלא יחששו מפני המלעיגים שבקרבנו...
וכולי האי ואולי תהיה זאת הפעולה האחת ש"מכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות ומביא ישועה והצלה", הבה ננסה ו"בחנוני נא בזאת"...
ואנו מציעים להעלות נושא זה לדיון בפורום של חג המו"צים ואולי גם בכינוס הרבנים ב"ירחי כלה" שיצא דבר מלכות מלפניהם להציג את דבר הוי' זו הלכה ולא נשקוט ולא ננוח עד שיתוקן המצב בכבוד המתאים לתנועת ליובאוויטש ולציוני-הקדש של רבותינו נשיאנו.
הצגת הבעיה על כל צדדיה לפני המוצ"ים
המתכנסים בחצרות כ"ק נשיא דורנו זי"ע
בחג מתן תורה
"אשרי עין ראתה קהל קדושים רוגשים בבית קדש הקדשים" על ציון רבותינו נשיאנו באוהל הקדוש, אבל יחד עם זאת למשמע-אוזן על תופעה שקשה להבין כיצד השתרבבה במחננו דאבה נפשנו, תופעה שאיננה קיימת באף ציון של צדיקים ובשום תנועה חסידית והיא חוסר הקפדה על הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים.
החל מעת כתיבת הפנ"ים בחדר בו יושבים באותו אולם רבנים, חסידים ותמימים צעירי הצאן, כאשר במרחק שולחן או שניים ממולם, יושבות (לא רק נשים מקורבות שאינן מבינות את ערך ה"צניעות" אלא גם) בנות חב"ד כשרות וצנועות, וקשה מאד להקפיד על שני סרסורי דחטאה שלא יכשילום.
אח"כ בשביל-הצר המוביל אל האוהל צועד תמים עדין נפש בשברון לב לאחר שעות של חשבון נפש ולפתע מולו צועדות נערות או נשי חב"ד שזה עתה שפכו לבן בציון הקדוש והמפגש הוא כמעט בלתי נמנע...
אך החמור מכל מתרחש בתוככי האוהל הקדוש, כאשר (מלבד ג' תמוז) אין שעות נפרדות לגברים ונשים באוהל, ושוב עומדים זה מול זו קבוצת גברים מול קבוצת נשים, כאשר ה"מחיצה-הריפורמית" המרפרפת שהותקנה לאחרונה אינה מונעת "היזק ראיה" ובוודאי לא ברגעים של צפיפות, וגם המעט שמועילה הוא רק בצד אחד של האוהל ואינה פותרת את בעיית העומדים משני צידי האוהל, כך שגם מי שעושה ככל יכולתו לשמור על העיניים (לפחות באוהל!) אינו יכול "לפקוח את העיניים" ולהביט על המצבות הקדושות פן יזדקק לכתוב עוד פ"ן להציל נפשו מ"לא תתורו"...
בשיחות עם רבנים ושלוחים במסגרת כינוס השלוחים כולם היו שותפים לזעזוע מהתופעה אשר אין איש שם על לב, ומלבד "קיטורים" בקול ענות חלושה בינם לבין עצמם, לא פועלים כלום למעשה לתיקון התופעה, על כן החלטנו לפנות לציבור אנ"ש ולרבני חב"ד שיגלו דעתם בנידון ויפעילו לחצים על האחראים במקום לתיקון המעוות.
בשיח הציבורי באנ"ש שהתעורר בעקבות הדרישה, נשמעו גם הסתייגויות של שוללי התיקון הלזה, הסתייגויות המבוססות על "השקפות-מעוותות", המוכיחות שלא רק בעיה "הלכתית" יש כאן אודות חיוב או פטור המחיצה, אלא בעיקר גם בעיה "חינוכית" שאם לא נשללנה על ידי מסר ברור מאת רבנים ומשפיעים, בל נתפלא על המצב של הצניעות במחננו בכלל – ואלו הן ההסתייגויות:
1. היו שהתפלאו האיך ניתן להעלות על הדעת שישנם כאלו שבעומדם מול הציון הקדוש שהוא מעין "יחידות", מבחינים בכלל בנעשה סביבם? לא יתכן – אומרים הללו – שבמקום קדוש כזה תעלינה מחשבות-זרות...
2. גם טענו מי יעיז "לשנות" דבר במבנה האוהל, כמוהו כמו לשנות את חדר היחידות של הרבי!
3. ובפרט שבחיי חיתו בעלמא דין לא דרש הרבי לעשות "מחיצה" – כיצד נהיה אנחנו מהדרין יותר ממנו?!
4. לצערנו, היו גם תגובות רבות במחננו שדחו עקרונית את הגישה "הפאנאטית" של ההפרדה, בטענה: "וכי אנחנו סאטמר"?... עד כדי שהיו כאלו שטענו שבגישה "פאנאטית" כזו אפשר לפסול את כל מוסד השליחות, המבוסס על "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" מבלי לפחד מהיציאה לחרן אף שיש שם "תערובת אנשים ונשים"...
5. והיו שטענו: הציון הקדוש איננו בית כנסת (לחייבו במחיצה) והרי הוא כמו בכל המקומות ש"שמירת העיניים" מוטלת עלינו אבל אין מחייבים לעשות בכל מקום מחיצה.
ונענה על ראשון ראשון, להפריך ההסתייגויות דלעיל:
1. אמנם ישנם חסידים בעלי מדריגה, שהכנתם הנפשית לכניסה לאוהל היא במדריגת "יחידות" ולטענתם אין הם מבחינים כלל בעניינים בלתי רצויים (אף שמרגלא בפומיה דרבנו שגם צדיק גמור אומר בכל יום "ואל תביאנו לידי נסיון" ואין אפוטרופוס וכו')
אבל בוודאי ישנם רבים (גם בחורים וגם אברכים) המעידים על עצמם שהדבר בהחלט מפריע להם ופוגם ברגשות הקדושה שהיו רוצים במקום קדוש כזה, אלא שהתביישו לתבוע זאת מהממונים... כפי שמתאר כ"ק אדמו"ר הרש"ב:
"... ולכן אנו רואים שגם בעובדי הוי' הרחוקים לגמרי מכל דבר רע, הנה ע"י הראיה (=האסורה) מתעוררים ומתפעלים קצת [לבד באותן שהעבודה פועל בהם שלפי שעה על כל פנים המה מופשטים מן הגשם, שבעת ההיא אינם מתפעלים משום דבר] רק להיותם עובדי הוי' אין זה עושה בהם חקיקה ח"ו כ"א הוא בהעברה בעלמא....
אבל אותם שאינם עובדי הוי' כדבעי ה"ה נלכדים בפח הזה והיא המביאם לכל דבר רע ומוריד אות בשאול תחתית הוי' ישמרנו ויצילנו...
והנה ישנם בנ"א אשר רחוקים המה מאיזה דבר רע בפועל ח"ו, אבל לבם מושך אותם לראות ולהביט וההבטה היא כמו בקור רוח ואינו מרגיש בעצמו בעת מעשה איזה התפעלות.... עם היותה בקר רוח לכאורה, הנה היא עושה רושם וחקיקה גדולה בנפש ולא תעבור מבלי התעוררות רע בהתגלות ח"ו...
מדוע לא נאפשר זאת לכל אותם תמימים וחסידים, המעוניינים להגדיר עצמם בשמירת העיניים, לכל הפחות בבואם אל הקודש? למה להתנגד ל"הידור בקדושה"? (והלא אף אחד לא נחנק מאכילת כשר משא"כ להיפך...)
גם אין לדמות המצב באוהל למצב הנכנסים ל"יחידות" בעמדם בתור בגן עדן התחתון ללא מחיצה, לא רק מבחינת כמות האנשים, שלא היה מצב של דוחק כמו באוהל, אלא גם מצד שבגן עדן התחתון מי שאינו רוצה להסתכל סביביו יכול להפנות פניו אל הקיר, מה שאין כן באוהל שאין זה נעים להפנות גבו אל המצבות וד"ל.
גם ביחידות כללית אצל הרבי היתה הפרדה בין גברים לנשים (אלא שלא נזקקו למחיצה – כי לא היתה זו תפילה וגם כולם מרוכזים אל דמותו של הרבי ומוצא פיו הקדוש, שלא כמו באוהל , כמובן)
ומה לנו קדוש יותר ממקום המקדש , שם הרגישו גילוי שכינה במוחש ובעת שמחת בית השואבה, שם שאבו רוח הקדש ובכל זאת חששו חכמים ל"קלות ראש", ולא נחה דעתם אפילו בהפרדה של "אלו בפנים ואלו בחוץ", אלא דווקא בגזוזטרא, וקרו לזה: "תיקון גדול", על אחת כמה וכמה בעקבתא דמשיחא יש לחשוש למחשבות זרות אפילו אצל העומדים באוהל, אשר על כן מחוייבים אנו לעשות "תיקון גדול".
2. ולטוענים שאין לאף אחד רשות לעשות "שינוי" בציון, מיהו זה ואיזהו שהעז לעשות את "המחיצה-המרפרפת" שאין כמותה בשום בית כנסת אורטודכסי? האמנם רק "מחיצה כשרה" אסור לשנות? ...
ידוע שלפני כעשר שנים, לחם על כך הרה"ח ר' נחמן סודאק שליח הרב בלונדון וחבר אגודת חב"ד העולמית ועל פי הוראת כל חברי וועד רבני חב"ד העולמית אליהם פעל ועשה במקום מחיצה כשרה, אלא שביריונים שברוה... הרי שעשו זה ה"שינוי" בהסכמת כולם וללא עוררין, נמצא שלצורך תיקון מותר "לשנות" דבר באוהל ואין הדבר מופרך – אם כן בטוחים אנו שאגו"ח העולמית לא תימנע מלתקנו, כי בוודאי לא יבושו מפני הבריונים...
3. ואין להוכיח ממה שרבנו לא ציווה לעשות מחיצה באוהל, כי מלבד שאמר כו"כ פעמים שאין זה עניינו להעיר כ"גבאי" על תיקונים הנדרשים על פי הלכה פשוטה וידועה לכל בר בי רב
... "וזה שאומרים שמכיוון שעברו כו"כ התוועדויות ולא הזכירו כלום בנוגע לשכונה – א"כ ראיה שהשתנתה דעתי בזה, אזי לכל לראש זה לא תלוי בדעתי, אלא בדעתו של השו"ע ובשו"ע כתוב מפורש שאסור וממילא לא נוגע כלל באם השתנתה דעתי... והתורה היא נצחית במילא זה נוגע גם לעכשיו, ואם מאז ועד עתה אף אחד לא בא לסתור את הדין א"כ הייתכן לומר שמותר למכור (=לנכרי בשכונה) ובמילא זה לא תלוי בי אלא בשו"ע – ואל תבט אל מראהו, הבט בשו"ע! וכן בנוגע אלי מעולם לא התחרטתי בזה ואני גם לא מתחרט ולא אתחרט, והגם ש"אל תאמין בעצמך" אבל בכל אופן עד מאה ועשרים שנה לא אומר הפוך מהשו"ע.
וזה שמדברים שמכיוון שלא הזכרתי בשעת ההתוועדויות זו ראיה שנשתנתה דעתי – האמנם אני מחוייב בכל התוועדות לומר שהתורה היא נצחית וכל דין שכתוב בחו"מ הוא קיים לעד ולעולמי עולמים?!
והעיקר מה שהלב נקרע זה מדוע צריך להכניס אותי בענייניו? רצונך לעשות היפך השו"ע עשה זאת על חשבונך הפרטי מדוע אתה צריך "מיר אריינשלעפן".
וזה שלא מדברים בהתוועדות בנוגע לזה, מכיוון שעי"ז שידברו זה יגרום להוציא את הלב בחינם, וכפי שראו באחרונה שמדברים ולא עושים כלום, אלא שישנם כאלה שעושים משהו וישנם שעושים הרבה והצליחו בזה לא כפי השערתם ואם כבר כן עושים, מיד נעמד אחר ועוצר אותו מלעשות כן, מכיוון ש"הייתכן שפלוני עושה והוא לא עושה"?! הוא רוצה את כל הכבוד לעצמו...
והגם שקנאת סופרים תרבה חכמה, זה נאמר כאשר רוצים לעשות, אז זה עניין, אבל פה הרי לא רוצה לעשות אלא רק רוצה כבוד ובינתיים הוא מבטל את השני ומבזה אותו את אשתו ואת ילדיו....
ופה נוסף עוד עניין שא' בא בשמי ואומר שאם לא יעשה כך וכך יהיה לו ממני היפך הברכה, מעולם לא יצא מד' אמות שלי עניין של היפך הברכה....
עוד זאת, אין לדמות המצב בחיים חייתו בעלמא דין, שכמות המבקרים באוהל בכלל וכמות הנשים בפרט, היתה מיזערית (ואמנם ביומי דפגרא כשבאו המונים, היו מקפידים תמיד על הפרדה גם בדרך לציון וגם בציון עצמו חצי שעה נשים חצי שעה גברים) - מה שאין כן כיום שבאים המונים גם בימים רגילים ובהם קבוצות רבות של תמימים וקבוצות רבות של תלמידות סמינר של בית רבקה, ושטח האוהל צר מהכיל ריבוי כזה בצפיפות ודוחק, היש ספק בכלל אם רצונו של הרבי שיהיה מקסימום של צניעות – כלשון רבנו - בסגנון "בית יעקב"?
4. חובת מנהיגנו הרוחניים לעקור את התפיסה הרואה את ה"מתירנות הליבראלית" כשיטת חב"ד, רחמנא ליצלן! יש להדגיש לנוער שלנו ש"הירידה לחרן" היא רק לצורך שליחות וקירוב, וגם אז יש לרדת בזהירות רבה כמהלך ב"שדה מוקשים", אזי כאשר אני משפיע אינני מושפע, אבל לכתוב פ"נ או – להבדיל-– לשתות קפה ללא הפרדה בין גברים לנשים – זו איננה "שליחות"! אלא סתם זלזול בצניעות בבחינת "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך"...וכפי שהעיר רבנו זי"ע במכתב לר' ישראל לייבוב ע"ה:
הגיעתנו שמועה אשר לרגלי התרחבות עבודתכם בענייני המבצעים וכדומה, נמצאות לעיתים קרובות במשרד צעירי אגודת חב"ד גם העסקניות מבנות חב"ד וכדומה (טרם נודע לנו אם מהם גם כאלו שעובדות תדיר בהמשרד או מזמן לזמן)
מובן שבאם אמת הדבר, הנה למרות שכוונת כולם לשם שמים, אבל יחד עם זה יש להתחשב גם עם הזהירות בעניינים אלו בכלל, ועם הרושם ששמועות אלו עושות ברבים, הן על אלו שלומדים מזה היתרים וכו' והן על אלו שמוצאים כאן מקום לביקורת וכו' ותמיהה יתירה באשר, כפי שאומרים, הלא יש משרד מיוחד לבנות חב"ד.
מוצאים אנו לנכון להודיע לכת"ר על השמועה הנ"ל בין שנכונה היא ובין שיש כאן טעות בדבר, בכדי שידע מה עליו לעשות ולהודיענו בירור הדברים, בכדי שנדע מה לענות לאלו ששואלים אותנו בזה.
האמנם דברי רבנו תקפים רק ל"צעירי חבד" ואינם מחייבים את העסקנים הממונים על אחזקת האוהל? ומה הם יענו כשישאלו אותם בזה? או שמא סבורים המשתמטים מהתיקון הנ"ל אשר "אמריקע איז אנדערש" וחב"ד אינם "חנויקעס"...
"סאטמריות" מתבטאת בהגזמה אובססיבית ביחס לנשים, עד כדי הפרדה באוטובוסים וביחס בלתי אנושי לצד הנשי, אבל צניעות במקום קדוש המחייב מחיצה זוהי הלכה לכל מי שהוא "אורטודוכס"! האמנם הפכה תנועת חב"ד בעיניהם ל"קונסרב-דוכס"?... ראה מכתבו של נשיא דורנו זי"ע הדורש הפרדה מוחלטת גם בשיעורי תורה (לאו דווקא בבית כנסת):
תשובה: לאור הנסיבות והקשיים היוצאים מן הכלל במדינה זאת, הייתי נוטה לנקוט עמדה יותר מקילה להכניס נשים לתוך השיעורים של האנשים.
עם זאת, על מנת להדגיש את החריגה עקב הנסיבות המקילות וגם על מנת להיות מודעים להלכה, צריכים לעשות שתי הכנות:
האחת: ללמד בכיתה המעורבת נושאים כאלו שהם גם מחובתם של הנשים, כמו יסודות האמונה שלנו, אהבת השם ויראת השם, תפילה וכדומה - נושאים שעוסקים בהם בחסידות
שנית, שתסודר ישיבה נפרדת לאנשים ונשים, דבר זה ימנע גם קשרים אישיים אחרים, כמו ריקודים מעורבים וכו'.
ולמרות שאנחנו מדברים על אנשים שבגלל הרקע שלהם, במיסגרות אחרות הם אינם מתנגדים לריקודים מעורבים ובילוי מעורב, מובן שאסור להרשות זאת בקבוצות אלו ואסור לתת שום "היתר" במפורש או במרומז.
אני חייב להדגיש שוב שה"היתר" שהוזכר למעלה ביחס ללימוד מעורב מבוסס על הנסיבות המקילות המיוחדות השוררות במדינה מסויימת זאת, כאשר אין שום דרך אחרת להציל אותם מהתבוללות ומנישואי תערובת. זה לא צריך לשמש בשום אופן כתקדים למדינות אחרות שם לא שוררות נסיבות אלו ואף לא להמשיך אפילו במדינה זו עצמה כאשר המצב ישתפר ולא תהיה הזדקקות ל"היתר" זה.
האם זו "סאטמריות"?... האין להסיק ממכתב זה ק"ו בן בנו של ק"ו בקדש הקדשים של האוהל כיצד יש להקפיד על ההפרדה וכללי הצניעות בלא "פשרות"?!
5. לא נותרה אלא בעיית ההכרעה ההלכתית של רבנים האם הציון נחשב למקום-תפילה בו דרושה מחיצה, או שמא חובת הנכנס לשם לדאוג ל"שמירת העיניים"?
עקרונית נראה שחובת "מחיצה" חלה בכל מקום שהוא מקום תפילה או עבודת השם (גם אם אין זה תפילה בציבור של שמונה עשרה) שהרי זיל בתר טעמיה, כפי שמבאר רבנו באגרותיו :
.... במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים – תקוותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאים מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהיה תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות
... ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבוודאי גם הם כוונתם בהתפילה היא פניה למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפילה עניינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מיידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל עניינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים שבחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט במחלקה השניה.
ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא ולכן הוא גם הדין [למרות שהאב ובניו יחסם עניין על פי התורה הוא וכסגנון הכתוב "כרחם אב על בנים" ובכ"ז הדין בשו"ע או"ח סי' רשצ"ח] שאסור לנשק בניו בבית הכנסת וטעם הדין על פי האמור
ובפרט לאור המקור המקראי והתלמודי לחובת ההפרדה בין גברים לנשים שתקנו בעזרה הוא מפסוק מפורש: "וספדה הארץ... משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד" וראה דברי התוספות יו"ט בנדון:
תוי"ט על מסכת סוכה פרק ה משנה ב
תקון גדול - ר"ל גדול התועלת. הרמב"ם. וכתב הר"ב שהיו מקיפין אותה גזוזטרא. גמ'. כאותה ששנינו [במשנה ה' פ"ב דמדות] חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא....
... והקשו בגמרא והכתיב (ד"ה א' כ"ח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל?. ותירצו קרא אשכחו ודרוש (זכריה י"ב) וספדה הארץ וגו'. משפחות בית דוד לבד ונשיהם לבד. וק"ו ממקום הספד למקום שמחה וכו'.
... ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש. כי הוא ימשל בך כתיב (בראשית ו'). ועוד משום קישוי לדעת. ושמא יראה קרי. כ"ש בחצרות בית ה':
והדברים ק"ו: ומה בעת הספד שהלבבות שבורים, וגם אינו מקום תפילה, אבל עצם ההתכנסות המשותפת לעניין משותף (דלא כמו ברחוב או בחנות ואוטובוס) מחייבת מחיצה, ולא אמרינן שישמור כל אחד ואחד על עיניו!
עאכו"כ במקום של תפילה או עבודת השם או מצב של קירוב הדעת לשמחה משותפת או לאבל משותף, דרושה מנוחת הנפש וריכוז רוחני ואין זה הזמן לדרוש מהפרט להתמודד עם יצרו, אלא יש למנוע התמודדויות על ידי המחיצה המבדלת ומונעת את ההתאבקות עם מנוול – שמתנוול. וכן משמע גם בשו"ת חתם סופר :
"והטעם לזה כי אנו מאמינים שכל תפילה או שבח והודאה שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפילו באשתו, לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל לפניו.... ומזה ראיה להנ"ל דאפילו היכא דליכא משום איסור ערווה כגון אשתו של עצמו, מ"מ במקום תפילה והודאה או הספד כל מה דבעי ליבא לרחמנא, לא יתעורר שום עניין הרהור אפילו באשתו אמרו, שהרי כתיב "משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד" ומ"ט לא יספדו כל איש עם אשתו יחדיו, אלא ע"כ דגם זה אסור דגורם הרהור וביטול הכוונה...
ובפרט לאור מה שכותב הרבי ביתר חדות באחת מאגרותיו להר' מנחם פלדמאן מאטלנטא, השואל האם עליו להלחם בתכנית להקמת ביכ"נ ללא מחיצה:
... הרי פשוט שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים... [ובהמשך המכתב] - ... והרי מגוחך הדבר והוא גם היפך שכל הפשוט, להתפלל ולבקש ממי שיהיה איזה דבר באופן שהוא היפך רצון זה שמבקשים ממנו הטובה ומילוי הרצון.
ובמכ"ש וק"ו מבעל יכולת בשר ודם, שמציעים לפניו בקשה ומויפים תוך כדי דיבור, שמתנהג אני היפך רצונך, ואפילו בביתך, ובכל זה מבקש אני אותך שתמלא בקשתי! והרי הנוהג ככה בין המשוגעים יתחשב....
הרי רואים אנו דבר נוסף אשר לדעת רבנו, מלבד שאין נפקא מינה אם זה שיעור תורה או תפילה או כל מעמד של עבודה שבלב, העדר המחיצה גורם להיסח הדעת וביטול הכוונה.
מלבד זה מובן מאגרת רבנו לרב פלדמן, שגם בבואנו להתפלל באוהל ולבקש מרבותינו נשיאנו שיעוררו רחמים עלינו, אין זה נורמאלי להתנהג בו זמנית בתוך הציון שלהם היפך הוראותיהם בענין הצניעות ולצפות שבקשותנו ייענו...
ולכל אותם "קנאים" המזדעזעים מעשיית "שינוי" כלשהו בציון הקדוש, ייאמר: מי שיקבע אם מותר או אסור לעשות שינוי שכזה הם רבני ליובאוויטש שכ"ק רבנו נשיא דורנו כה הרבה להזהיר שיש להישמע להוראותיהם, ומי שאינו שומע לפס"ד, הוא הוא זה שעושה "שינוי חמור" בשיטת רבנו והדרכותיו, ובפרט אם מעיז לנקוט באלימות-בריונית ולשבור המחיצה שנעשתה בהוראת הרבנים, זוהי אמנם הנהגה סאטמרית... כי בין "קנאות" ל"בריונות" המחיצה דקה ביותר...
אך מי שבאמת כבוד רבנו יקר בעיניו חייב לתמוך בדעת הרבנים המחייבים על פי דעת התורה לבנות מחיצה במקום קדוש זה ולחזק ידי הממונים מטעם אגו"ח המעוניינים בתיקון, שלא יתפעלו מהני בריוני, והשומע להם ישכון בטח ויזכה להיות "עמו במחיצתו" כאשר יקיצו וירננו וגו'.
כל הטיעונים וההסתיגויות הנ"ל, הדורשים הכרעה רבנית אודותם, אמורים בקשר למחיצה בתוככי האוהל ממש, אבל אינם נוגעים כלל לתחום החדרים בהם נעשית כתיבת הפני"ם וההכנה לכניסה לאוהל ובפרט איזור הקפה והמזונות שלאחר הביקור באוהל, שם נוצרת תערובת באופן שלא מתאים עם דרישות הצניעות הראוי לחסידים, אזי לכל הדיעות דרוש שינוי למניעת מצב של תערובת.
ולא באנו לקטרג חלילה אלא להציע פתרון-מעשי לשיפור מצב הצניעות בסביבות האוהל כראוי לחסידים, המקפידים גם על "לפנים משורת הדין" והסרת חרפת חילול השם של התדמית-השלילית של תנועת חב"ד בעיני כל ציבור חסידי או חרדי, שאינו מסוגל לעכל תופעה חריגה זו:
1. מן הראוי לקבוע חדר נפרד לנשים ובנות – לכתיבת פנ"ים וכן להקים עמדה-נפרדת להכנת קפה ומזונות וכן תאים להחלפת הנעליים לגברים בטאנט הגדול בו מתפללים, כדי שלא יצטרכו לעמוד בתור בתערובות ולנהל שיחות על כוס קפה איש וביתו ובת דודתו וכו'.
2. אמנם אין להתעלם מציבור המקורבים הבאים עם השלוחים לאוהל, שהפרדה מוחלטת עלולה למנוע ביקורם וממילא לעכב התקרבותם ויש גם חשש "דררא דממונא" וד"ל – ועל כן יצטרכו הממונים על התיקון להציע פתרונות יצירתיים כיצד לאפשר גישתם של אוכלוסיית המקורבים בהרגשה נוחה במקום:
עקרונית אפשר ליצור שלשה תחומים במיתחם האוהל: א. לגברים בנפרד, ב. לנשים בנפרד וג. למקורבים, שם יתקבלו (הם ונשיהם) בנפרד ושם יניחו עמהם תפילין ויחלקו להן נרות שבת וישוחחו עמם באופן קבוצתי וידריכום בכתיבת הפני"ם וכו'.
רק כשיגיעו לתחום האוהל עצמו, אזי יואילו בטובם להתפצל (כמו בבית הכנסת של השליח) הגברים לאיזורם והנשים לעזרת הנשים מאחורי המחיצה. ואדרבה אז יעריכו אותם המקורבים את ליובאוויטש יותר, על שאינם מנסים לרקוד "מה יפית" לצלילי המודרניזציה האמריקאית.
3. והתיקון העיקרי לפתרון הבעיה על הצד היותר מהודר בתוך האוהל, דורש יותר משאבים תיכנוניים וכספיים:
מציאת פתרון הנדסי לבניית "עזרת נשים" סביב האוהל מעל קירותיו סביב, ברוחב דומה לרצועת העומדים למה סביב הציון, העלייה אל "עזרת נשים" זו תהא באמצעות גרם מדרגות ממתכת בהתאם לתנאי השטח הסביבתיים. המרפסת העילית הזו תהא מוקפת במחיצות זכוכית שקופה-אטומה ותיפטר בעיית הצניעות במקום קדוש זה באופן הכי נעלה.
אמנם פתרון זה עלול להתקל בהתנגדות של הנהלת בית הקברות להקמת גזוזטרא חריגה, גם דורשת תכנון-הנדסי ורשיון בטיחותי, ברם קשיים אלו יהוו אתגר להנהלת אגו"ח להוכיח יכולתם העסקנית-ארגונית למען כבוד רבנו. ולהשיג אישור מהנהלת בית הקברות אחר משא ומתן משכנע לנחיצות השינוי הנדרש.
4. באם לא תתאפשר תכנית הגזוזטרא – ברצוננו להציע רעיון הכי פשוט ומינימאלי: להחזיר מחיצה ליושנה, תכנית שכבר קבלה אישורה של אגו"ח לאחר שפנו אליהם וועד רבני חב"ד העולמית, שפסקו שיש להקים מחיצה כשרה בתוך האוהל, שתתמשך לרוחב האוהל מקיר אל קיר בקו-המצבות, כך שיווצר פרוזדור מאחורי המצבות בו תתפללנה הנשים ושלשת הרוחות האחרים יהיו מיועדים לגברים.
המחיצה (שתיבנה מחומרים התואמים למבנה קירות הציון, על פי החלטת-הממונים) תחצוץ לחלוטין בין הגברים לנשים ויהיו בה אשנבים-צרים לכל ארכה (בגובה הגדר שחוצצת לכהנים) שדרכם תוכלנה הנשים לשלשל את הפני"ם שלהן על גבי הציון.
5. אין ספק שמזכירות כ"ק אדמו"ר והנוגעים בדבר האחריות על האוהל ישכילו למצוא את המימון הדרוש לביצוע סעיפים אלו – בתנאי ש:
6. תוקם וועדה שתתכנן ותארגן את יישום התכנית הזו בהקדם האפשרי, דבר שיהווה "תיקון גדול" לאנ"ש והתמימים בעצמם וקידוש השם גדול לליובאוויטש, דבר שיגביר ללא ספק את כמות הנוהרים אל האוהל, גם בציבורים שנמנעו עד עתה מטעמי צניעות וקדושת העיניים וד"ל.
7. הקמת וועדת-רבנים מטעם הממונים על ניהול האוהל – תגרום לתמיכה ציבורית באנ"ש על אודות ה"שינוי" ותמנע פעילות של הני ביריוני שייסוגו מתבניותיהם להפריע לתיקון זה ולהנציח ר"ל את המצב הבלתי ראוי כיום בדרכי טרור, למגינת לבם והיפך רצונם של אנ"ש והתמימים בגיבוי הוועדה שתחליט על כך.
8. רבנים ואישי ציבור במחננו המעוניינים לעזור מעשית בדחיפת הפתרונות המוצעים, יואילו ליצור קשר ע"מ להתארגן בהצעת פתרונות לפני הממונים על האוהל כיצד לפעול "טאפארא דא פלאחא"!
9. יודגש: שכל פעולה לכיוון ה"תיקון גדול" מהווה גם מסר-חינוכי ברור לדור הצעיר אודות חשיבות והכרחיות שמירת גדרי הצניעות על פי שולחן ערוך, כי מה"ציון" תצא תורת הקדושה ומובן ההיפך שהעדר התיקון בזה גורם ל"ייצא דבר המלכה על כל הנשים"... וגודל האחריות על כל אחד ואחד שבידם לפעול אין די באר!
באם יסרבו לעשות התיקון הלזה, גם לאחר החלטת הרבנים ופסק דינם – אנו מציעים לפנות לאנ"ש והתמימים שמעתה ישפכו צקון לבם מחוץ לכתלי הציון, עד שתתוקן מחיצה כשרה כהלכה במקום, אין ספק כלל שתפילותיהם ובקשותיהם בטהרה, יקובלו כשם שהתקבלו תפילות זקני היישוב הישן שהתפללו במדריגה השביעית במערת המכפלה ובזכות זה יפעלו שהעניין יתוקן לנח"ר רבותינו נשיאנו הטמונים במקום הקדוש הזה!
הרב יחזקאל סופר
בשם רבנים,מחנכים ורבים מאנ"ש והתמימים
לתגובות, הערות או הסתייגויות שתתקבלנה ברצון ובתשומת לב הראויה:
כתובת האימייל שלי: soferyy@gmail.com
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
