קטעים מנאומו של ראש-הממשלה בנימין נתניהו:

שורש הסכסוך מעולם לא היה היעדר מדינה פלסטינית. שורש הסכסוך היה ונשאר הסירוב להכיר במדינה היהודית. זהו איננו סכסוך על 1967, זהו סכסוך על 1948, על עצם קיומה של מדינת ישראל. הרי שמתם לב, בוודאי, שהאירועים אתמול לא נערכו ב-5 ביוני, יום פתיחת מלחמת ששת הימים, הם נערכו ב-15 במאי, יום כינונה של מדינת ישראל. הפלסטינים קוראים ליום הזה, של הקמת מדינת ישראל, "יום האסון". אבל האסון האמיתי שפקד אותם, הוא שלא קמה להם מנהיגות שהייתה מוכנה לקבל פשרה היסטורית אמיתית, פשרה בין העם הפלסטיני לבין העם היהודי, ולצערנו מאז ועד היום הזה לא קמה להם הנהגה שתהיה מוכנה להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זה עוד לא קרה.

ידידיי, אסור לנו לטמון את הראש בחול. עלינו להסתכל על המציאות כפי שהיא, בעיניים פקוחות. עלינו סוף-סוף להפסיק להלקות את עצמנו ולהאשים את עצמנו. אנחנו צריכים לקרוא לילד בשמו. הסיבה שאין שלום היא שהפלסטינים מסרבים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני חייב להגיד לכם שאני מרגיש שמול המציאות הזו, באזור בכלל, וסביב גבולותינו בפרט, הולכת ומתחוורת הבנה אצל רוב העם, ואני מאמין שרוב העם מאוחד סביב העמדות שאני מאמין בהן ושאני אציג אותן כאן.

קודם כל, העם מאוחד סביב הצורך להגן על המדינה וגבולותיה.

שנית, הוא מאוחד סביב הצורך לשמר את השלום עם מצרים וירדן.

שלישית, הוא מאוחד אל מול הסכנה של התחמשות איראן בנשק גרעיני. אני מאמין גם שרוב העם מאוחד סביב עמדותיי בנושא שלכאורה נתון במחלוקת – התהליך המדיני מול הפלסטינים.

אזרחי ישראל מאוחדים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, ויותר מהמפלגות שאמורות לייצג אותם כאן, בבית הזה.

יש הסכמה רחבה סביב עמדות בסיסיות.

ראשית, סביב דרישתי שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

שנית, סביב עמדתי, שהיא גם עמדה של רבים כאן, שההסכם בינינו חייב להביא לסוף הסכסוך ולקץ התביעות ממדינת ישראל.

שלישית, שבעיית הפליטים הפלסטינים תיפתר מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ולא בתוכה.

רביעית, שמדינה פלסטינית תוקם רק בהסדר שלום שלא יפגע בביטחון ישראל. אני מאמין שיש גם הסכמה רחבה מאוד עם העמדה שאני מציג בתקיפות, זאת אומרת, שהמדינה הזאת חייבת להיות מפורזת עם הסדרי ביטחון ממשיים בשטח, כולל נוכחות צבאית ארוכת טווח של ישראל לאורך נהר הירדן.

חמישית, אנחנו מסכימים שעלינו לשמור על גושי ההתיישבות. אנחנו מסכימים ביריעה רחבה מאוד שגושי היישובים חייבים להישאר בתוך מדינת ישראל.

ושישית, אני עומד על כך, ורבים מכם עומדים על כך, שירושלים תישאר בירתה הריבונית והמאוחדת של מדינת ישראל.

אלה העקרונות שמתווים את הדרך שלי, שלנו. אני יודע שרוב עצום בעם מבין שאפשר לעשות שלום רק עם אלה שרוצים לעשות שלום. מי שרוצה להשמיד אותנו, איננו שותף לשלום. ממשלה פלסטינית שחציה מורכב מאלה שמצהירים יום-יום על כוונתם לחסל את מדינת ישראל איננה פרטנר לשלום. ומי שאומר, ואני מכיר את האמירה הזאת - "שלום עושים עם אויב" - חייב להוסיף תוספת קטנטנה, אבל לא זניחה: שלום עושים עם אויב, אבל עם אויב שהחליט לעשות שלום.

זה הלקח העיקרי של המאה ה-20, אני חושב שזה גם הלקח העיקרי של המאה ה-21. כמה משכנינו וידידותינו הגדולות מבינים את העיקרון הזה ביחס לאותם אויבים בלתי מתפשרים שלהם. אני רוצה לעשות שלום עם מדינה פלסטינית שתסיים את הסכסוך, אני לא מוכן לקבל מדינה פלסטינית שתמשיך אותו. אני מוכן לקבל מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, אני לא מוכן לקבל מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל.

אני יודע, שמעתי זאת גם היום, שישנם גם אלה שאינם מסכימים עם כמה מן הדברים שאמרתי כאן, אבל רוב מוצק של העם כן מסכים.

אדוני היו"ר וחבריי חברי הכנסת,

אם הם יבחרו בדרך של הכרה במדינת ישראל וזניחת הטרור, הם ימצאו בנו עם מאוחד שנכון לעשות שלום, ומוכן לעשות שלום עם פשרות - אבל שלום אמיתי. זה מה שאנחנו רוצים להשיג. הפשרות הללו, אגב, הן כואבות כי מדובר, בכל מקרה, בחלקי מולדת שלנו. זה לא ארץ זרה, זו ארץ אבותינו ויש לנו בה גם זכויות היסטוריות ולא רק אינטרסים ביטחוניים.

לכן ברגע היסטורי זה, ברגע שבו מתרחשת רעידת אדמה כבירה באזורנו, ברגע שבו קוראים תיגר על עצם קיומנו, ברגע שבו רובנו מסכימים על העקרונות שהתוויתי כאן, זהו הרגע להתאחד לטובת המדינה. ואני קורא לכם, החברים הציוניים באופוזיציה: התעלמו מעל שיקולים מפלגתיים, שימו בצד אינטרסים אישיים, הצטרפו אלינו על בסיס העקרונות שהתוויתי כאן היום ויחד נציג חזית אחידה למען הביטחון, למען השלום, למען המדינה.