בעיצומה של ישיבת וועד סוערת במיוחד, שאמורה הייתה לדון בהקמת קייטנה בימי החופש, ובחירת וועדת חוץ, נטשו חברי האופוזיציה את הוועד בזעם. במכתבם מאותו יום הם מעידים: "עזבנו (שלשת חברי האופוזיציה את הישיבה באמצע בגלל שה"יו"ר" שלהם לא נתן לנו רשות הדיבור כלל". לא. אין מדובר כאן בידיעה חדשותית מהמאבקים המוכרים.. אלא דווקא כאלו שמלאו להם בדיוק שלושים ושמונה שנים ורק המסמכים המתעדים את אותן המלחמות מוכיחים כי למרות התאריך הרחוק, סיבות המחלוקת כמעט לא השתנו, אלא שאז הגדילו לעשות והדברים הגיעו עד לכנסת ישראל. תשכ"ז.

כשנה לפני מלחמת ששת הימים וניצחון מדינת ישראל על אויביה, עסוקים תושבי שני הכפרים השכנים, כפר חב"ד ותוחלת במאבק מר. ליתר דיוק, מאבק קשה לא פחות מתחולל בכפר תוחלת עצמו שהתמודד בעקשנות עם רצון רוב תושביו ברובם חסידי חב"ד להצטרף לכפר חב"ד. הם שלחו מכתב תקיף ורהוט לחברי הכנסת בו נימקו את רצונם להתאחד עם הכפר השכן ולהוות חלק ממנו תחת הכותרת "האמת בפרשת "תוחלת" מסבירים: "מדוע רוצים אנו להתמזג עם כפר חב"ד ולהוות עמם חטיבה אחת? בגלל: שכל השנים אנו ניזונים מכל השירותים של אנשי חב"ד: *מקו המים שאנשי חב"ד הניחו – מקבלים אנו מים *מרשת החשמל שמתחו עבורם – העברנו אלינו תאורה *מהמרפאה שהם הקימו- אנו מקבלים שירות רפואי *בבתי הספר שהם בנו –מתחנכים שם בנינו ובנותינו" והוסיפו: "אנו נותנים בהם אמון מלא ורק על ידם נוכל לבנות את בתינו".

ברשימת החתומים הופיעו עשרות חתימות שאושרו על ידי נוטריון והתאחדו תחת הסיסמה שנכתבה לרוחב הדף: "תנו לנו להתמזג עם כפר- חב"ד". בד בבד לחמו חברי האופוזיציה בשלטון הוועד המקומי, וכאמור יצאו בהפגנתיות מישיבות הוועד. "בקשנו העתק מפ"כ ישיבות הקודמות ולא נתנו ולכן אמרנו שהישיבות אינם חוקיים ועזבנו שלשתינו ביחד את המקום", כתבו. לפי דפי ההיסטוריה ומציאות ימינו נראה שמאבקם נשא פרי. מכפר 'תוחלת' נותרו שתי משפחות ודיר עיזים אחד.

לא היה 'תוחלת לתוחלת'