מאת ג. חושב

למלומדים. יש רבנים בבית-הדין. אותם, ורק אותם, הרבי מינה להתעסק בנושאי חב"ד כמו בענינים ההלכתיים של חסידי חב"ד בארץ-הקודש. הם אמורים לטפל, להתעסק, לדון - וכן, גם להחליט. "הרבנים טועים"? - לא מתפקידך לחלק ציונים לרבנים שמונו על-ידי הרבי. יש לך מה להעיר? - פתח את ספר הטלפונים החב"די בביתך, חפש את מספר הפקס של מזכירות בית-הדין, ושגר מכתב לרבנים.  

לפרשנים. נזק? לא נזק? חב"ד מידרדרת? לאט לכם. לו היה לחב"ד עיתון יומי, בטח הייתם מקבלים משכורת מכובדת על הגיגים יומיים. חב"ד, ברוך השם (בניגוד לכל התחזיות), הולכת ומתפתחת, גדלה ומשגשגת, פורחת ומתעצמת, מגדלת דורות של תלמידי חכמים ויראי שמים, רבנים ושלוחים מצליחים. את הפרשנות השלילית תשאירו לאחרים,ל אלה שמחפשים ללעוג לחב"ד.

לאומרי האמת (שלהם, כמובן). כמה פעמים שמעתם בשבוע האחרון את המילה "אמת"? אני, לפחות, שמעתי אותה אין-ספור פעמים מכל מיני "אומרי אמת" למיניהם. הם יודעים מה אמת ומה לא אמת, הם בונים אמת לפי תפיסת העולם שלהם ומפיצים אותה בכל דרך. מה עם 'באופן המתקבל'? מה עם תבונה המשלבת תורת-אמת? מה עם קצת, אבל קצת, אחריות? האם שכחתם שהרבי פעמים רבות ביקש להצניע אי-אלו דברים רגישים? אבל נעזוב, האמת ש ל ך חשובה יותר מהכל, כמו תמיד.

לעיתונאים החכמים. תפקידכם לדווח על מה שקורה. משום מה, החלטתם לשנות את תפקידכם מעיתונאים למקבלי החלטות לכל דבר. אז נאמר לכם אחת ולתמיד: לא מוניתם על-ידי אף אחד, לא על-ידי הרבי ולא על-ידי שום גורם חב"די רישמי. השאירו את ההחלטות הרות-הגורל לגורמים הרשמיים והמוסמכים.

לנותני העצות (מבית ומחוץ). תודה, אבל חב"ד יודעת להסתדר בלעדיך. לא יעלה על הדעת שכל עסקן יחלק הוראות לחסידי חב"ד, איך לנהוג ומתי לנהוג. כל אחד צריך לשאול את רבותיו ועל-פיהם לנהוג. בטח ובטח, שלא לחלק הוראות לאחר שיצא מכתב רשמי של רבני חב"ד.

לנמהרי ההחלטה. הייתם מציע לכם, סתם כטיפ אישי, לא למהר לקבל החלטות בדברים הנוגעים לכלל חב"ד. אמנם אתם חכמים ונבונים ויודעים את כל התורה, אבל ראו מה קורה כשמבשלים דיסה בלי להתייעץ עם הגורמים המתאימים. אחר כך גם עשרה חכמים לא יוכלו להוציא את העגלה מהבוץ. זו לא בושה להתייעץ, לשאול, לבקש הסכמה של הגורמים המוסמכים. "הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל", אמרו חכמינו.

לשליליים. אל תדאג, חיכיתי בקוצר רוח לראות את הפרצוף הכועס שלך, הבוקר בבית-הכנסת. לא חשבתי אחרת. "זוועה, איזה זוועה", פלטת בזעם. התבוננתי בך וניסיתי להיזכר מתי ראיתי אותך מחייך באחרונה; מפרגן לאיזה שליח שעשה מעשה של קידוש השם; משבח רב שהרים קהילה לתפארת; מרים את קרנו של שליח שהקים בניין ענק בדרום. אבל כנראה שנולדים עם זה, עם הפרצוף הזועף, הכועס, השלילי.

לשליח הדואג. ליבי איתך. אתה החשוב ביותר בתוך כל הרשימה שממעל. גם אני שמעתי על המסרון שקיבלת ממקורב שכתב שהוא מפסיק להגיע לפעילויות ולשיעורי תורה בבית-חב"ד בגללשדברים שהתפרסמו. אתה, ביום שאחרי - כשכולם כאן יחזרו לעיסוקיהם - תיאלץ להתמודד עם הנזקים שהשאירו אחריהם כל החכמים למיניהם. אם הדברים שנאמרו היו דברי-אמת - חזקה האמת לנצח והמקורב בוודאי יחזור לשיעור. התאזר בסבלנות.

למשיחיסטים. אה, הוא אמר "הרבי משיח צדקנו"? רק אל תגידו לי שלא הסתנן לכם חיוך-ניצחון קטן. תודו, נו. 

ללא-משיחיסטים. עכשיו יש לכם עוד סיבה לכעוס:)

לטרחנים. טוב, לא עכשיו.

וְעַל כולם אֱלוק סְלִיחות. סְלַח לָנוּ. מְחַל לָנוּ. כַּפֶּר לָנוּ

(נ.ב. אין בפרסום המאמר משום הזדהות עם המעשה. כאמור, לי אין הזכות להתייחס לנושא, השייך להחלטת הרבנים)