מערכת COL | יום כ"ח ניסן ה׳תשע״א 02.05.2011

החתמות, שלטי חוצות, 'ועדיין לא בא'... ● מאמר נוקב

פתגם עממי אומר כי "מרוב עצים לא רואים את היער", דומה כי משפט זה מתמצת בתוכו כשלון בן 20 שנה ש"עדיין לא בא" ● וגם: מה באמת ענה הרבי למי שניסה להחתים אנשים על 'קבלת המלכות' בעקבות שיחת כ"ח בניסן! למאמר המלא
החתמות, שלטי חוצות, 'ועדיין לא בא'... ● מאמר נוקב
מענדל כ"ץ

הוא פסע אנה ואנה, מצחו תפוס בין שתי ידיו, שקוע עמוק עמוק בדברים אותם שמע אך לפני דקות ספורות. איש לא ציפה. פתאום, לכאורה ללא שום הכנה, התנפצה לה ההרגשה כי "יש על מי לסמוך" ובבת אחת הושלכה משימה כה הרת גורל על כתפיים צעירות, שבעיקול חד הפכו לאחראיות ומבוגרות.

בערל שמו, תמים בשנת ה'קבוצה', כמו כולם, גם הוא בא לשנה תמימה לשהות בצילו של המאור הגדול בטרם יבנה את ביתו.

אור לכ"ח ניסן היה אותו הלילה, 'הלילה' בה"א הידיעה. בשיחה שגרתית, ובסגנון די מוכר בשנים האחרונות, החל רבינו לבאר את שייכותו של היום לגאולה השלימה. לקראת סיום השיחה, פתח רבינו בדברים שהיוו את זריקת הפתיחה - בבחי' 'אתערותא דלעילא' המביאה 'אתערותא דלתתא', לתקופה מיוחדת בספר ההיסטוריה של ליובאוויטש: 

וז"ל רבינו (תרגום מסרט ההקלטה, בלתי מוגה):

"ולאחר כל הנ"ל, מתעוררת תמיהה הכי גדולה: כיצד מגיע מצב, שמתאספים עשרה יהודים יחד, ומבלי הבט על כל העניינים הנ"ל, עדיין לא הביאו את משיח, זהו הרי הדבר הכי אינו מובן כלל וכלל?! . . ורח"ל עדיין אינו מופרך שהיום בלילה עדיין לא יבוא משיח, ולא מופרך שגם מחר לא יבוא משיח, ומחרתיים לא יבוא משיח.

ואמנם צועקים, ומצווים שיצעקו, 'עד מתי וכו', אבל באם היו צועקים באמת ומתכוונים באמת, אזי דבר ברור הוא, שמשיח היה מגיע כבר מזמן!

מה יכולני עוד לפעול בכך - איני יודע, היות וכל מה שעשיתי עד עכשיו - הוא להבל ולריק! לא יצא מכך מאומה ונשארנו בגלות, ויתרה מכך - נשארנו בגלות פנימית גם בהנוגע לעבודת ה', וכמדובר כמ"פ.

והדבר היחידי שיכולני עוד לעשות, הוא למסור את הדבר לכל אחד מכם: עשו כל מה שביכולתכם לפעול להביא את משיח תיכף ומיד ממש!/ובאופן, שהענינים הם אמנם "אורות דתהו" - אבל ב"כלים דתיקון".

ויהי רצון שסוכ"ס ימצאו עשרה יהודים, שיתעקשו ויאמרו שהם חייבים לפעול זאת אצל הקב"ה, שאזי - הרי "עם קשה עורף הוא וסלחת לעוונינו ולחטאתנו ונחלתנו" ודבר ברור הוא שהקב"ה יביא את הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש! ובכדי למהר זאת - מה שעוד יכולני לפעול בכך - הוא לתת כל אחד מכם שליחות לצדקה.

- וכאמור, שאני עשיתי כל מה שביכולתי, ומכאן ולהבא עשו אתם כל מה שביכולתכם - ויה"ר, שימצאו ביניכם עכ"פ אחד, שניים, שלושה, שייעצו מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר, שיפעלו אצל הקב"ה כאמור. ויהיה זה תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב!"

"פצצה". זאת התחושה באותם ימים בקרב בערל וחבריו. חכמי חלם התעוררו לחיים משנתם הארוכה במיטות 749, כנוסי 'חרום' נערכו בכל אתר ואתר, בִּן לילה הוקמו וועדי פעולה, מטות מיוחדים, חלקם שהתפרקו בטרם קמו, וחלקם שלימים התנוססו מעל כל לוח מודעות חב"די.

המשותף לכל אלה ולדומיהם, הכישלון! 20 שנה הוכיחו כי "...כל מה שנעשה עד עתה לא הועיל, והראי' שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר -  בגלות פנימי בענייני עבודת ה'". 

אור לכ"ח ניסן תשע"א, 20 שנים עברו "ועדיין לא בא". בערל, שותף לאימפריית השליחות ברחבי ארה"ב, סיים זה עתה שיחת טלפון חוצה יבשות, עם אחד מחבריו ל'קבוצה', שליח אי שם במזרח התיכון. מחוגי השעון עוד רגע קט נושקים לשעה 12 בלילה. בערל נועל את שער הבית חב"ד וצועד לביתו ברחוב הסמוך.

זהו, עכשיו הוא הזמן שלו, בערל מתיישב חגור גארטל לעריכת חשבון נפש ואמירת ק"ש שעהמ"ט. לפתע, כמו מאי שם צצים ועולים בזיכרונו מראות הימים ההם, הימים בהם ישב ושתה בצמא כל מילה מדברי רבינו, הימים היפים ביותר בחייו, הימים בהם משה שבדורנו היה בגילוי לעין כל.

בערל נזכר באותו לילה שלא מש מזיכרונו, אור לכ"ח ניסן תנש"א, הוא נשאב באחת למראות הלילה ההוא, ומבלי משים נחו אצבעותיו על מכשיר ה"אייפוד", בערל הפעיל את שיחת כ"ח ניסן, והאזין לשיחה שוב ושוב. לנגדו עמדו תחושותיו באותם ימים, כמו גם הלך הרוח ב-770, וריח החמצה עלה באפו.

החמצה על שלא השכיל באותם ימים להבין את דברי רבינו כראוי, החמצה על כי במקום להיצמד לדברי הרב, חיפשו הוא וחבריו כיצד לגרור את דברי רבנו לנעליהם שלהם, ולתרגמם למטות פעולה וכיו"ב בבחינת "עשו כל אשר ברצונכם...".

החמצה על כי באותם ימים, ובשנים הסמוכות, זנחו הוא וחבריו את הכלל "מוח שליט על הלב", ונתנו דרור למידותיהם, באופן דשטות שלאו דווקא 'למעלה מטעם ודעת'...
בערל נזכר כיצד מיד לאחר השיחה בה זעק רבינו כי גם כשצועקים עד מתי א"ז כ"א "מפני הציווי", פרצו למרבה הגיחוך קהל הנוכחים ב770 בשאגות 'עד מתי' אדירות כמו בקשו לאשש את זעקתו של רבינו.

גם קביעתו של רבינו אותה השמיע באוזני ר' זלמן גוראריה ע"ה, כי "לא נגע ולא פגע", קיבלה פתאום משמעות אצל בערל. ההכרה הדהדה במוחו: שיחת כ"ח ניסן לא הייתה "פצצה", ואף לא טנק!

את הדברים אמר הרבי ברורות להרה"ח ר' חיים הכהן גוטניק ע"ה, ובשבת פ' תזריע מצורע השמיעם באוזני כל מי שנכח בהתוועדות. דברים שאינם מותירים צל צילו של ספק, כי כל כוונתו בשיחה הייתה להוספה בלימוד התורה, ובפרט בענייני גאולה ומשיח, זוהי הדרך העיקרית, הישרה והבטוחה לגרום לביאת משיח צדקנו, ואת זאת עלינו לבצע באופן ד'אורות דתוהו', אבל ב'כלים דתיקון'.
וזלה"ק:

(ס"א) "בהמשך להמדובר ומודגש ביותר בזמן האחרון ממש ע"ד הצורך בפעולתו של כאו"א מישראל לעשות כל התלוי בו להביא את משיח צדקנו בפועל ממש תיכף ומיד ממש...

(סי"ב)...וביאור ה"דרך הישרה" להתגלות וביאת המשיח ע"י "מלכות שבתפארת" בנוגע למעשה בפועל:

ובהקדמה – שכיוון שמשיח צדקנו עומד לבוא תיכף ומיד, אבל עדיין לא בא בפועל, שלכן דרושה ההשתדלות האחרונה ("סוף לבושיו") של כאו"א מישראל להביא את המשיח, צריכה להיות הפעולה (לא ע"י מלכות בטהרתה, ענינו של מלך המשיח עצמו, אלא) ע"י "מלכות שבתפארת", כלומר, ענינו של המשיח (מלכות) כפי שהוא בתורה (תפארת), כאמור לעיל שע"י התורה (ענינו של משיח בתור "רב") נמשכים ומתגלים האורות עליונים דהגאולה (ענינו של משיח בתור  "מלך" באופן פנמי.
ובפשטות:  "תפארת" – הו"ע לימוד התורה, ו"מלכות שבתפארת" – הוא לימוד התורה בעניני מלך המשיח ובעניני הגאולה שנתבארו בריבוי מקומות,

 - בתורה שבכתב (ובפרט  "בדברי הנביאים . . שכל הספרים מלאים בדבר זה") ובתורה שבע"פ, בגמרא (ובפרט במסכת סנהדרין ובסוף מסכת סוטה) ובמדרשים, וגם – ובמיוחד – בפנימיות התורה, החל מספר הזוהר (ש "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים"), ובפרט בתורת החסידות (שע"י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא), בתורת רבותינו נשיאנו, ובפרט בתורתו (מאמרים וליקוטי שיחות) של נשיא דורנו  - מעין ודוגמא והכנה ללימוד תורתו של משיח, "תורה חדשה מאתי תצא", שילמד לכל העם פנימיות התורה (טעמי תורה), ידיעת אלוקות "דע את אלוקי אביך"), כפס"ד הרמב"ם ש "באותו הזמן .. יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו'" –
וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ("מלכות שבתפארת") היא ה"דרך ישרה" לפעול התגלות וביאת המשיח והגאולה בפועל ממש".

לאלו 'שהתקעשו' (בבחי' 'עם קשה עורף הוא', ולא למעליותא...) על דרכים משלהם, כבהחתמת אנשים על 'כרטיס קבלת המלכות' (...), ענה הרבי מענה שאינו מותיר ולו ספק ספיקא באשר לדעתו הברורה (המענה ניתן  לשליח הרב גרשון מענדל שי' גרליק, שהוטעה על-ידי אחרים כאילו 'כוונתו' של רבינו בשיחה להחתמות וכו' (על "טופסי קבלת מלכות" רח"ל) ובעקבות כך שלח לרבי חתימות מבני קהילתו):

"לא בזה המדובר כלל וכלל, כי אם במענה על פי שכל למה שדיברתי ברור, ובכהנ"ל אין אף תיבה אחת של מענה כיון שגם אחרים עונים עד"ז ה"ז בירור שאין אצלם אף תיבה אחת של מענה, ולמה עלי מאטערין זיי ח"ו, ויעבדו את ה' בשמחה וט"ל והשם יצליחם. אזכיר עה"צ."

דמעה הצטרפה לדמעה, ופניו של בערל התמלאו עד מהרה בדמעות שפילסו את דרכם היישר מעמקי ליבו. לא, הוא לא ניסה כלל למחות את דמעותיו, נתון היה עמוק בסבך הרהוריו.

באיחור של 20 שנה, הבזק ניצת בעיניו. עכשיו הוא הבין הכל, וגם כולנו מבינים.
פתגם עממי אומר כי "מרוב עצים לא רואים את היער", דומה כי משפט זה מתמצת בתוכו כשלון בן 20 שנה ש"עדיין לא בא".

כן, הרבי אמר שיחה, ואנחנו פתחנו בתחרות מי יצליח לדבר יותר גבוה, מי יצליח לעשות יותר רעש, ולתלות את המילה 'משיח' בצירוף שלל סיסמאות, על כמה שיותר לוחות מודעות. אך 20 שנה של כישלון מחייבים חשיבה אחרת. לא זאת הייתה הכוונה.

המעשה הוא העיקר, על דרך מאמרו המפורסם של רבינו בשנת תש"י "הרבי הבהיר הכל", כן אצלנו, הרבי לא הותיר מקום לספקות. העבודה עליה התחנן רבנו מקירות ליבו הטהור "עשו כל אשר ביכולתכם", אינה אלא לימוד התורה, ובפרט בענייני גאולה ומשיח!

בערל היה נחוש מתמיד. הוא לא ידע כניעה מה היא, לכן הוא נמצא בשליחות.
הוא חש מעין 'זרם' הפושט בעצמותיו, מתנה מאת המשלח. לאחר 'התבוננות' של רגע הוא הבין כי 20 שנה של כישלון אינם סיבה - חלילה - לשקיעה בדכדוך ובייאוש, ההיפך הוא הנכון: 20 השנים הללו מחייבים הוספה ביתר שאת בעבודתנו, כמו גם בזעקת ה'עד מתי', שעתה נזעקת - יש לקוות - 'שלא מפני הציווי', עדי נזכה להגיע למטרתנו הנכספת.

אין זו חכמה - המשיך בערל בהרהוריו, להפוך את העולם כשהרבי הוא זה שעומד וזועק על כך, שכן אין זה אלא 'מפני הציווי', דווקא כעת, ביכולתנו ומחובתנו להביא לגמר ושלימות מעשינו ועבודתנו - הגאולה האמיתית והשלמה.

ובעודו כך, עצם בערל את עיניו, וזעקה חרישית, זעקה אילמת - אך זעקה שכל עצמותו שבויה בה, פרצה מקרבו: "רבש"ע, "עד מתי", חוס ורחם על בניך הנדכאים והנאנחים, ושלח לנו מהרה גאולת פדות נפשנו"!

'שלא מפני הציווי' אמרנו...

לתגובות, הערות והארות: [email protected]
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.