מערכת COL
|
יום כ"ז ניסן ה׳תשע״א
01.05.2011
האזינו לשיחה הבלתי-נשכחת: "עשו כל אשר ביכולתכם"!
לאור בקשת גולשים רבים, במלאות 20 שנה לשיחה הידועה בה זעק הרבי "עשו ככל אשר ביכולתכם", מגיש COL את השיחה המפורסמת - הקלטה לצד תמליל בעברית ● "אילו היו צועקים באמת והיו מתכוונים באמת, בודאי הי' בא משיח כבר מזמן... כל מה שעשיתי עד עכשיו הוא להבל ולריק – כלום לא יצא מזה: נשארנו בגלות, ויתירה מזו – נשארנו בגלות פנימי גם בנוגע לעבודת השם. במילא הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר את הענין לכאו"א מכם, ועשו כל אשר ביכולתכם ותראו לפעול ביאת משיח תיכף ומיד ממש" להאזנה ותמליל משיח - כל מה שרצית ללמוד על הגאולה
להאזנה
תרגום חפשי בלתי מוגה
השיחה באדיבות מכון השיחה היומית
כבר דובר במשך השנה כמ"פ, שזוהי שנה שבנ"י נתנו לה ראשי-תיבות "תהא שנת נפלאות אראנו", על הסדר,
ואז ישנו הדיוק, שה"אראנו" מגיע לבסוף, והיינו, שגם לאחרי שישנו ענין ה"נפלאות", הרי יתכן ש"אין בעל הנס מכיר בניסו", ובמילא יתכן שכך יקרה גם בנוגע ל"נפלאות", להיותם ג"כ דרגא ב"נס", אבל למעלה מ"נס", ועל-כך מוסיף ה"ראשי-תיבות" שזהו ענין של "אראנו", ובמילא לא שייכת כללות המציאות ד"אין בעל הנס מכיר בנס":
מאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו מתמסר ומתעסק להראות לו – נמצא שישנם ב' הענינים: דבר ודאי שמראים לו דבר אמיתי; והדבר השני הוא, שמראים לו את הדבר בתכלית השלימות, שהרי ה"אראנו" קאי על הקב"ה,
ויתירה מזו, זה לא כמו שלפעמים הקב"ה נזכר בלשון נוכח, כי-אם "אראנו" – היינו הקב"ה כפי שנזכר באופן נסתר. כלומר, שקאי על דרגת האלקות שלמעלה מזה. על דרך הרגיל היא נמצאת באופן נסתר, ואילו כאן היא "אראנו", ועד שבא ל"אראנו", אין ענין יוצא מידי פשוטו – שרואים זאת בראיה מוחשית.
ועאכו"כ שלשון הכתוב הוא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", תחילה נכתב ה"אראנו" ואחריו ה"נפלאות" – ובמילא יש כאן ענין נוסף:
מאחר שכך הוא לשון הפסוק, ואעפ"כ הרי בקשר לאופן איך צריך על פי דין לכתוב את הזמן בשטרות, הרי אז צריך לכתוב זאת על הסדר, תחילה את העשיריות, "נפלאות", ורק לאחריהם את ענין האחדות ["אראנו"], משא"כ בפסוק ישנו הענין השני –
א"כ ישנם ב' הענינים ביחד, הן את ענין ה"נפלאות אראנו", והן את ענין ה"אראנו נפלאות"
ולזה מיתוסף גם מה שכאמור בקביעות שנה זו, הזמן דספירת-העומר הוא כמוזכר בשיחה שלפנ"ז דברי המדרש, שאזי זהו "תמימות שבתמימות", היינו, שה"שבעה שבועות" הם שבוע תמים: תחילת ספירת החסד, ה"חסד שבחסד", תחילתו ביום ראשון בשבוע, עד למלכות שבחסד, ועל דרך זה בהספירות שלאחרי זה.
ומזה מובן ג"כ, בנוגע להשלימות דחג השבועות, הקשור לזמן מתן תורתינו, הקשורה עם כל הענינים כולם, שהרי בנוגע לתורה כתיב "אסתכל באורייתא וברא עלמא", עאכו"כ בנוגע לשייכותה עם בנ"י (לא סתם "עלמא") – הרי עאכו"כ שכל ענינים אלו ישנם ביתר שאת וביתר עוז.
ולכל זה מיתוסף ענין במיוחד השייך ג"כ לקביעות דיום זה, שהוא (כאמור) כ"ז ימים,
והענין בזה ג"כ: זהו ג' פעמים ג"פ ג', דהיינו שילוש בענין השלשה, וכמדובר במשך השנה כמה פעמים, שתחילת השנה החלה תיכף בשלשה, ואח"כ חזר הדבר על עצמו שלשה פעמים, ואח"כ מתווסף הענין דג"פ ג' באותו יום עצמו, החל מאותו לילה שלו, ביום כ"ז, שבו ישנו הענין דג"פ ג'.
ואח"כ עוברים תיכף, מכ"ז, עוברים תיכף אח"כ לכ"ח, השייך ל"כח", והרי בכל ענין, ועאכו"כ בספירת העומר, מודגש ביותר ענין המנין, שזוהי בפשטות מצות ספירת העומר – ענין המנין, "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", מקבלים "כח" גם בענין זה.
וממנו עוברים תיכף ליום שהוא ערב ראש חודש – בו ישנם כל המעלות דערב ראש חודש, ועד שנקרא גם בשם "ערב יום כיפור קטן", היינו, שערב ראש חודש הוא מעין יום הכיפורים, ותיכף לאח"ז ישנו "וביום שמחתכם אלו השבתות", השבת הבאה תיכף לאחר הכ"ח, שאחריו בא מיד "מחר חודש" – ונמצא שתיכף מהשבת נכנסים לראש-חודש, ויתירה מזו – תיכף לאחריו זה גם לא יום רגיל, אלא זהו ראש חודש שני, ואדרבא – בנוגע למנין החודש, העיקר הוא יום ב' דר"ח,
וכפי שמקובל אצל החסידים, הנה גם היום שלאחרי זה, הוא "תפארת שבתפארת" – הענין ד"לכתחילה אַריבער", ונמצא שתיכף היום הבא לאחרי זה, הבא בהמשך לאחרי היום דכ"ז, ואחריו תיכף היום דכ"ח, ואחריו היום דג"פ ג"פ ג', כ"ט, ואחריו יום השבת, והיום דראש חודש יום אחד, ואחריו ראש חודש יום שני,
ותיכף לאחרי זה ישנו מלכתחילה אַריבער, היינו, שכל הענינים שהיו עד אז יתכן שאכן הם "אַריבער" [למעלה]: כל ענין מתוך הענינים האמורים הוא "אַריבער" מהדרך הרגיל בהנהגה הרגילה – הן הענין דז"ך, הן ענין ה"כח", הן ענין השבת והן הענין דראש חודש, והן הענין דיום השני דראש חודש, שכולם הם ענינים של "אַריבער",
מגיע אח"כ יום שבנ"י כינוהו בשם – והולך ומתפשט יותר ויותר – שכל הענינים ד"אַריבער" מתחילים מלכתחילה אַריבער,
ועד כפי שהרבי מהר"ש הדגיש זאת, וכפי שנשיא דורינו סיפר זאת, יחד עם ההקדמה שהעולם אומר באופן כך וכך, ואני אומר – אומר הרבי מהר"ש – שהולכים מלכתחילה אַריבער.
וכמדובר כמ"פ, כל זה קשור גם עם ענין הצדקה, והכל קשור עם ענין הגאולה האמיתית והשלימה, במילא מתעוררת התמיהה הכי גדולה, היתכן, שמתאספים עשרה מישראל יחדיו, וללא הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח! דבר הכי אינו מובן כלל וכלל.
ואח"כ, אבוא ואחדש סברא: ישנה עוד שאלה ועוד ענין, התוועדות, במילא שוב פעם יכתבו זאת, ואח"כ יהיו מתמידים, שישמרו זאת ויזכרו מה נכתב, ובכך זה נשאר, ורחמנא ליצלן לא מופרך, שהלילה עדיין לא יבוא משיח, ולא מופרך שגם מחר עדיין לא יבוא משיח, ומחרתיים לא יבוא משיח!
אמנם צועקים ומצווים לצעוק "עד מתי" וכו'; אילו היו צועקים באמת והיו מתכוונים באמת, בודאי הי' בא משיח כבר מזמן, ביחד עם הגאולה האמיתית והשלימה.
– מה עוד יכולני לעשות בזה אינני יודע, כי כל מה שעשיתי עד עכשיו הוא להבל ולריק – כלום לא יצא מזה: נשארנו בגלות, ויתירה מזו – נשארנו בגלות פנימי גם בנוגע לעבודת השם, וכמדובר כמה פעמים.
במילא הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר את הענין לכאו"א מכם, ועשו כל אשר ביכולתכם ותראו לפעול ביאת משיח תיכף ומיד ממש, באופן – הענינים אמנם של אורות דתוהו, אבל בכלים דתיקון.
ויהי רצון, שסוף-כל-סוף יימָצאו עשרה מישראל שיתעקשו ויאמרו שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ואזי כיון ש"עם קשה עורף הוא, וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו" – בודאי שהקב"ה יביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
ובכדי למהר מה שביכולתי עוד לעשות בזה – למנות כאו"א מכם בתור שליח לצדקה.
ויהי רצון, אשר, אני עשיתי כל מה שביכולתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם.
ויהי רצון, שיימָצאו ביניכם על כל פנים אחד, שניים, שלשה, שיתנו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו פעולתם, ושזה יהי' תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב!
[הקהל שיחיו הכריזו-צעקו (ואח"כ שרו) "עד מתי"!]
תרגום חפשי בלתי מוגה
השיחה באדיבות מכון השיחה היומית
כבר דובר במשך השנה כמ"פ, שזוהי שנה שבנ"י נתנו לה ראשי-תיבות "תהא שנת נפלאות אראנו", על הסדר,
ואז ישנו הדיוק, שה"אראנו" מגיע לבסוף, והיינו, שגם לאחרי שישנו ענין ה"נפלאות", הרי יתכן ש"אין בעל הנס מכיר בניסו", ובמילא יתכן שכך יקרה גם בנוגע ל"נפלאות", להיותם ג"כ דרגא ב"נס", אבל למעלה מ"נס", ועל-כך מוסיף ה"ראשי-תיבות" שזהו ענין של "אראנו", ובמילא לא שייכת כללות המציאות ד"אין בעל הנס מכיר בנס":
מאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו מתמסר ומתעסק להראות לו – נמצא שישנם ב' הענינים: דבר ודאי שמראים לו דבר אמיתי; והדבר השני הוא, שמראים לו את הדבר בתכלית השלימות, שהרי ה"אראנו" קאי על הקב"ה,
ויתירה מזו, זה לא כמו שלפעמים הקב"ה נזכר בלשון נוכח, כי-אם "אראנו" – היינו הקב"ה כפי שנזכר באופן נסתר. כלומר, שקאי על דרגת האלקות שלמעלה מזה. על דרך הרגיל היא נמצאת באופן נסתר, ואילו כאן היא "אראנו", ועד שבא ל"אראנו", אין ענין יוצא מידי פשוטו – שרואים זאת בראיה מוחשית.
ועאכו"כ שלשון הכתוב הוא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", תחילה נכתב ה"אראנו" ואחריו ה"נפלאות" – ובמילא יש כאן ענין נוסף:
מאחר שכך הוא לשון הפסוק, ואעפ"כ הרי בקשר לאופן איך צריך על פי דין לכתוב את הזמן בשטרות, הרי אז צריך לכתוב זאת על הסדר, תחילה את העשיריות, "נפלאות", ורק לאחריהם את ענין האחדות ["אראנו"], משא"כ בפסוק ישנו הענין השני –
א"כ ישנם ב' הענינים ביחד, הן את ענין ה"נפלאות אראנו", והן את ענין ה"אראנו נפלאות"
ולזה מיתוסף גם מה שכאמור בקביעות שנה זו, הזמן דספירת-העומר הוא כמוזכר בשיחה שלפנ"ז דברי המדרש, שאזי זהו "תמימות שבתמימות", היינו, שה"שבעה שבועות" הם שבוע תמים: תחילת ספירת החסד, ה"חסד שבחסד", תחילתו ביום ראשון בשבוע, עד למלכות שבחסד, ועל דרך זה בהספירות שלאחרי זה.
ומזה מובן ג"כ, בנוגע להשלימות דחג השבועות, הקשור לזמן מתן תורתינו, הקשורה עם כל הענינים כולם, שהרי בנוגע לתורה כתיב "אסתכל באורייתא וברא עלמא", עאכו"כ בנוגע לשייכותה עם בנ"י (לא סתם "עלמא") – הרי עאכו"כ שכל ענינים אלו ישנם ביתר שאת וביתר עוז.
ולכל זה מיתוסף ענין במיוחד השייך ג"כ לקביעות דיום זה, שהוא (כאמור) כ"ז ימים,
והענין בזה ג"כ: זהו ג' פעמים ג"פ ג', דהיינו שילוש בענין השלשה, וכמדובר במשך השנה כמה פעמים, שתחילת השנה החלה תיכף בשלשה, ואח"כ חזר הדבר על עצמו שלשה פעמים, ואח"כ מתווסף הענין דג"פ ג' באותו יום עצמו, החל מאותו לילה שלו, ביום כ"ז, שבו ישנו הענין דג"פ ג'.
ואח"כ עוברים תיכף, מכ"ז, עוברים תיכף אח"כ לכ"ח, השייך ל"כח", והרי בכל ענין, ועאכו"כ בספירת העומר, מודגש ביותר ענין המנין, שזוהי בפשטות מצות ספירת העומר – ענין המנין, "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי", מקבלים "כח" גם בענין זה.
וממנו עוברים תיכף ליום שהוא ערב ראש חודש – בו ישנם כל המעלות דערב ראש חודש, ועד שנקרא גם בשם "ערב יום כיפור קטן", היינו, שערב ראש חודש הוא מעין יום הכיפורים, ותיכף לאח"ז ישנו "וביום שמחתכם אלו השבתות", השבת הבאה תיכף לאחר הכ"ח, שאחריו בא מיד "מחר חודש" – ונמצא שתיכף מהשבת נכנסים לראש-חודש, ויתירה מזו – תיכף לאחריו זה גם לא יום רגיל, אלא זהו ראש חודש שני, ואדרבא – בנוגע למנין החודש, העיקר הוא יום ב' דר"ח,
וכפי שמקובל אצל החסידים, הנה גם היום שלאחרי זה, הוא "תפארת שבתפארת" – הענין ד"לכתחילה אַריבער", ונמצא שתיכף היום הבא לאחרי זה, הבא בהמשך לאחרי היום דכ"ז, ואחריו תיכף היום דכ"ח, ואחריו היום דג"פ ג"פ ג', כ"ט, ואחריו יום השבת, והיום דראש חודש יום אחד, ואחריו ראש חודש יום שני,
ותיכף לאחרי זה ישנו מלכתחילה אַריבער, היינו, שכל הענינים שהיו עד אז יתכן שאכן הם "אַריבער" [למעלה]: כל ענין מתוך הענינים האמורים הוא "אַריבער" מהדרך הרגיל בהנהגה הרגילה – הן הענין דז"ך, הן ענין ה"כח", הן ענין השבת והן הענין דראש חודש, והן הענין דיום השני דראש חודש, שכולם הם ענינים של "אַריבער",
מגיע אח"כ יום שבנ"י כינוהו בשם – והולך ומתפשט יותר ויותר – שכל הענינים ד"אַריבער" מתחילים מלכתחילה אַריבער,
ועד כפי שהרבי מהר"ש הדגיש זאת, וכפי שנשיא דורינו סיפר זאת, יחד עם ההקדמה שהעולם אומר באופן כך וכך, ואני אומר – אומר הרבי מהר"ש – שהולכים מלכתחילה אַריבער.
וכמדובר כמ"פ, כל זה קשור גם עם ענין הצדקה, והכל קשור עם ענין הגאולה האמיתית והשלימה, במילא מתעוררת התמיהה הכי גדולה, היתכן, שמתאספים עשרה מישראל יחדיו, וללא הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח! דבר הכי אינו מובן כלל וכלל.
ואח"כ, אבוא ואחדש סברא: ישנה עוד שאלה ועוד ענין, התוועדות, במילא שוב פעם יכתבו זאת, ואח"כ יהיו מתמידים, שישמרו זאת ויזכרו מה נכתב, ובכך זה נשאר, ורחמנא ליצלן לא מופרך, שהלילה עדיין לא יבוא משיח, ולא מופרך שגם מחר עדיין לא יבוא משיח, ומחרתיים לא יבוא משיח!
אמנם צועקים ומצווים לצעוק "עד מתי" וכו'; אילו היו צועקים באמת והיו מתכוונים באמת, בודאי הי' בא משיח כבר מזמן, ביחד עם הגאולה האמיתית והשלימה.
– מה עוד יכולני לעשות בזה אינני יודע, כי כל מה שעשיתי עד עכשיו הוא להבל ולריק – כלום לא יצא מזה: נשארנו בגלות, ויתירה מזו – נשארנו בגלות פנימי גם בנוגע לעבודת השם, וכמדובר כמה פעמים.
במילא הדבר היחידי שעוד יכולני לעשות: הנני מוסר את הענין לכאו"א מכם, ועשו כל אשר ביכולתכם ותראו לפעול ביאת משיח תיכף ומיד ממש, באופן – הענינים אמנם של אורות דתוהו, אבל בכלים דתיקון.
ויהי רצון, שסוף-כל-סוף יימָצאו עשרה מישראל שיתעקשו ויאמרו שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ואזי כיון ש"עם קשה עורף הוא, וסלחת לעוונינו ולחטאתינו ונחלתנו" – בודאי שהקב"ה יביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
ובכדי למהר מה שביכולתי עוד לעשות בזה – למנות כאו"א מכם בתור שליח לצדקה.
ויהי רצון, אשר, אני עשיתי כל מה שביכולתי, ומכאן ולהבא עשו כל אשר ביכולתכם.
ויהי רצון, שיימָצאו ביניכם על כל פנים אחד, שניים, שלשה, שיתנו עצה מה לעשות וכיצד לעשות, ועוד והוא העיקר – שיפעלו פעולתם, ושזה יהי' תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב!
[הקהל שיחיו הכריזו-צעקו (ואח"כ שרו) "עד מתי"!]
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
