מאת עורך COL

האמת, את השורות הבאות תכננתי לפרסם בכתבה נפרדת, אבל כששלומית, כותבת המדור, הגישה לי את המדור השבועי וראיתי את צמד המילים "השליחה בחברון", החלטתי לצרף את דבריי כאן.

ליל שבת, השעה 20:00. השליח הרב דני כהן וילדיו פוסעים ברחובות היישוב היהודי בחברון, בדרך ממערת המכפלה לעבר הבית. בית? של החיילים. תיכף תבינו למה.  

תנועה ערה של עשרות חיילים נראתה לפתע בסמוך לבית. כבר חשבתי שאני נמצא במרכזו של אירוע בטחוני. בסוף זה היה משהו משהו אחר, אירוע יהודי-עוצמתי שכמותו לא ראיתי מעולם.

"בכל שבת אנחנו מארחים קרוב למאה חיילים בסעודת השבת", סיפר לי דני רגע לפני שנכנס לבית. הסתכלתי על שולחן הסלון ולא ממש הבנתי איפה נכנסים פה מאה חיילים. "אנחנו אוכלים למעלה", העיר מני (מנחם-מענדל), בנו של דני. מני, 'תמים' בן 13 וחצי, שותף פעיל בשליחות אביו.

אני עולה לעליית הגג וזה המחזה שנגלה לעיניי: עשרות חיילים יושבים סביב שולחנות מלאים בכל טוב, פרי-ידיה של השליחה, בת-שבע כהן. "שבת שלום, שבת שלום", מאחל להם דני. הם מחזירים לו בקול-רם. "איך היה השבוע", הוא מתעניין. הם מספרים לו בקצרה ומיד ניגשים ל"שלום עליכם".

כשאנחנו מפזמים את "בואכם לשלום", אני מביט על תקרת הפרגולה. דגלים של היחידות השונות מונחים זה על יד זה, כאילו היה מדובר במאהל של יחידה צבאית. בית של החיילים? לגמרי.


צאת השבת, אחרי הבדלה

מולי, מוצבת תעודת הוקרה שקיבל דני מאחת היחידות. "בדקה אחת של שפיות, הצלחתי לראות מלאכים בשמיי העיר הזאת", נכתב. כשמסתובבים ברחובות האפלים ורואים את מבטיהם של הערבים, אפשר לקבל טעימה קלה למשפט המעניין.

האווירה מחשמלת ב"אשת חיל". החיילים שרים ברגש, מני מוביל בקולו הנדיר, דני מרים את ידיו למעלה בהתלהבות, בת-שבע דואגת להביא עוד תבנית דגים, הת' איציק ניימרק מלביש עוד כיפה לחייל שהגיע זה עתה, ר' עמי פייקובסקי מניח ידיים על חיילים שעומדים על-ידו, ואני? אני עומד ומביט. מהופנט למחזה המרתק.  

סעודת השבת הייתה חוויה נדירה. ילדי המשפחה יושבים בין החיילים, מתייחסים אליהם כמו אחים, ללא שמץ של גוזמה. הרב דני מכיר את כולם ומתייחס אליהם כאבא. והחיילים? החיוך שעל פניהם מסגיר את התשובה. הם מרגישים בבית, בית-חב"ד.

אתם בטח כבר רעבים, אז נעצור כאן, בינתיים. מה שבטוח - את המתכון הזה כבר הספיקו לטעום אלפי חיילים. 

● ● ●

מאת שלומית

האורחת: בת-שבע כהן, חברון

המתכון: פאי פטריות מוקרם, פרווה למהדרין

המוצרים:
תחתית פאי מוכנה

1 בצל בינוני
2 קופסאות שימורים פטריות או 2 סלסילות פטריות טריות
4 כפות קמח
2\1 כוס חלב קוקוס

אופן ההכנה:
מטגנים טבעות בצל עד להזהבה, חותכים את הפטריות לרצועות ומטגנים קלות גם אותם, מערבבים את הבצל והפטריות ומטבלים במחל ושום בנדיבות, מוסיפים 4 כפות קמח ואת חצי הכוס חלב קוקוס ומערבבים עד לסמיכות.

שופכים את הבלילה על תחתית הפאי ואופים על חום בינוני כ-35 דק'.

קצת על השליחות:
חברון הייתה עיר הבירה של חב"ד בארץ עד פרעות תרפ"ט ועל כן אנו עוסקים רבות בהסברה ובמתן הרצאות לקבוצות חב"ד וחיילים אודות ההיסטוריה החב"דית העשירה בחברון.

כ-60% הפעילות שלנו עוסקת בחיילים המוצבים בגזרה המצטרפים אלינו לסעודות שבת ומפתחים עימנו קשר קרוב ומשפחתי.

שאר הפעילות כמובן מתמקדת בקהילה המקומית בהתוועדויות בתאריכים מיוחדים,כנסים,שיעורים ובית חב''ד פעיל בכל המישורים הקבועים.

סיפורים מעניינים: שני מקרים שגרמו לי להבין באמת, מה הכוח של סעודת שבת בודדת ועל ההשפעה הגדולה שהיא פועלת.

היה זה בערב שבת לאחר הסעודה, יצאנו אני ובעלי, השליח הרב דני כהן, לטייל מעט באזור.

במרחק מס' דקות מביתנו ישנו מוצב צבאי בו ישב חייל במשמרת של כ-6 שעות, ניגשנו אליו לעמדה, ברכנו אותו בשבת שלום לבבי ואז הוא פונה אלי ושואל: "איזה רוטב היה לסלט? אני כבר 6 שעות יושב ומנסה לחשוב איזה רוטב זה היה, אני רוצה להגיד לאמא שלי שתכין כשאבוא לשבת"...

מקרה נוסף היה בשדה התעופה, כאשר אני ובעלי נסענו לאמריקה, עמדנו בתור ומאחורינו היו זוג בחור ובחורה, שלא הפסיקו לנעוץ בנו מבטים. המצב נהיה קצת לא נעים וביקשתי מהפקידה שתחיש את הטיפול בנו.

לפתע הוא פונה לבעלי ושואל אם הוא הרב של לוס-אנג'לס. בעלי השיב בשלילה ואז הוא נזכר:"אההה..כן אתה הרב דני כהן ואת בת-שבע.. לפני שנתיים הייתי בשבת תגבור צבאית בחברון והייתי אצלכם".

הוא התרגש והחל מונה את המאכלים שהגשנו, חזר על הדבר תורה של בעלי ופירט את האורחים הצבעוניים שהיו גם הם באותה השבת... הוא סיפר כמה נהנה ואיך השבת הזו הותירה בו רושם, כמובן שהזמנו אותו שוב.

הכח הנשי בשליחות: קודם כל בחברון, האישה היא הכוח המניע. אם זאת מערת המכפלה שנקנתה בשביל שרה אימנו ואם זאת הרבנית מנוחה-רחל שעזבה את עיירת הולדתה ברוסיה ועלתה לארץ בכדי להתיישב בחברון ללא תנאים...

בשליחות, הכוח הנשי בולט גם הוא באופן שבו האישה תמיד צריכה לדאוג להישאר עם הראש מעל המים באירוח ובתפעול המקום ולהיות תמיד הרוח החיה.